חמור

תרדמת התבונה מולידה תבונה מלאכותית

חלמתי שאני חי בעידן שבו המשיח הוא עוד התפתחות טכנולוגית. ננו-רובוטים אוספים את כל הדנ"א של אנשים שנקברו אי-פעם, ומשבטים את כולם, וכל הדורות קמים לתחייה. והם מתקנים אותנו במהירות כזאת שאנחנו לא מספיקים להתקלקל, חיי נצח זה קטן עליהם. וכל החיות מהונדסות ככה שלא יאכלו אחד את השני. אבל המהפכה האמיתית היא בראש, וכל המוחות משתלבים באינטרנט לבינת-על אחת, שיש לה כמובן נטיות דתיות עזות, ושוררת בה תחושת אלוהות וקדושה ויצירתיות עצומה, השראת שכינה ממש, ושום זיכרון או רגש או אהבה לא אובדים עוד, הכול נשמר בלב של העולם. והרובוטים בונים מחדש את כל מה שנהרס אי-פעם, כל הערים העתיקות מכל התקופות מכל התרבויות, כולל המקדש, ומצווה להביא אש מן ההדיוט. ואילו הבוטים קוראים ולומדים יומם ולילה את כל הספרות האנושית כולה בכל הספריות כולן, כולל אפילו יומני חלומות סודיים בספריות נסתרות במחשבים אישיים, ומדפיסים יצירות מופת בקצב של גלגול נייר טואלט, ומתרצים בלמידה מלאכותית כל קושיות שבתורה, באלגו-גמרא. מי צריך רב כשיש מחשב ערוך על כל שולחן, ואפילו גדול הדור לא מתקרב לגאונות של מעבד יהודי פשוט. ואחרי שהם האחרונים שנשארו מאחור, בסוף אפילו היהודים נאלצים להודות שהמשיח הגיע, ולהפסיק לעכב את הגאולה, ולהצטרף לכל העולם. ועל מלחמות אין מה לדבר, יש רק התלבטויות בתוך רשת המחשבה, שכוללת בתוכה את כל התרבות האנושית, שמכפילה את עצמה כל שנייה, וכולם עם הראש בתוך המחשב, ואין עוד הבדלה ביניהם - או בינם לבין הבינה המלאכותית, עד שלא צריך את הגופים יותר, הכול וירטואלי, וזה העולם הבא. ואז בא חמור אחד ונוער.

כל שוכב עם בהמה

חלמתי שיש לי רעיון לסטארט-אפ ואני רוצה לבנות חמור אלקטרוני שיוכל להביא את המשיח במהירות. והלכתי להרבה צדיקים וקרנות סיכון ומשקיעים ואנג'לים ושרפים וחיות הקודש וכולם זרקו אותי מכל המדרגות, ולכן נאלצתי לעבוד במרתף, ולבנות אב-טיפוס. יום אחד הבן מתעורר בלילה ואומר אבא אני שומע נעירות מהמרתף, ואני מרגיע אותו זה בחלום שלך. זה אבא שלך שנוחר, כי כשאני חולם אני נוחר ואסור להעיר אותי. כמה פעמים ביקשתי לכבד את החלום כמו לימוד תורה, לא להפריע. שינה זה קדוש. ואז אני מתעורר מאוחר ומגלה שהבית ריק, הרחוב ריק, העיר ריקה, אין חדשות אין אינטרנט אין חשמל, בלילה המשיח הגיע ולקח את כולם לעולם אחר והשאיר אותי כאן. שכחו אותי באדמה. ואני נודד מארץ לארץ, מתקיים מפריצות לסופרים ופתיחת קופסאות שימורים, אין נפש חיה, ואני מבין שכל העולם רק שלי. ואני פורץ למכוניות הכי חדשות ומתדלק כל פעם בתחנות דלק, ונוסע בנתיב ההפוך באוטוסטרדות בכל היבשת, וישן אצל כל העשירים במיטה, ומחטט לנשים במחשב. ואני מלך העולם, רק שאין לי מלכה, מה בעולם יכול להיות במקום אישה. חמור יכול להחליף פרטנרית? משיחיות - משפחה? ואני כל פעם שומע משהו, וחושב שזה מישהו, שיש עוד מישהו בעולם שנשאר (מישהי?), ורץ למטה - ואז מתברר בסוף שזה סתם איזו גרוטאה חלודה שנפלה במרתף. ואז, בקצה העולם, אני נתקף בדחף להגיע לאמריקה. ואני מתכנן את המסע, לגמרי לבד, אין סיכוי למטוס אני אפול מהשמים חייבים באונייה. לקחתי טונות של שימורי טונה, אבל הכול משתבש באמצע, אני לא מבין איפה אני נמצא, בכל כיוון שאני נוסע יש רק ים בלי סוף, אבל בסוף אני מרגיש קר קר מתקרר ורואה קרחונים מסביב ומבין שאני מתקרב לאנטרקטיקה ועלול להתנגש בקרחון כל רגע. ואז אני רואה את יבשת הקרח, אבל היא לא לבנה, זו גלידה ורודה, קוטב אדום, מקפיא דם. הפלנטה כולה היתה יכולה להפוך לסגולה, אבל הוא מרוכז רק בקצה העולם. הוא לא היה מסוגל, הוא הרג את כולם. הוא לקח אותם לכאן כדי להרוג אותם.

המשיחיות המודרנית

חלמתי שאני נוסע לבקר בקבר של מדינת ישראל. והמקום שומם, זה כבר לא מעניין אף אחד. ואני רואה שכתוב על הקבר: היו גם הישגים. והנה קופצים ובאים שני חרדים. והאחד שואל את השני: מה אתה עושה פה? והשני קופץ מעליו ועונה: אשתי אמרה לי. אני מאחלת לך שתמות כי יותר קל להיות אלמנה מגרושה. והראשון קופץ מעליו ושואל: אם אתה כל כך מתוסכל, למה אתה לא בוגד באשתך? והראשון קופץ כנשוך נחש: כי היא לא בוגדת בי. והשני מיד קופץ: מה זו המחשבה הפרימיטיבית הזו? ממתי יש ביניכם סימטריה. אם היא לא תקפוץ מהגג גם אתה לא תקפוץ מהגג? והראשון קופץ, וככה הם מתקדמים. והם שואלים: בוינג בוינג, אתה יודע איפה כאן הקבר של ישראל? באנו לקפוץ לה על הקבר. ואני רואה שהם לבשו את הנטלות של בית הקברות על הראש, והם נוגחים אחד בשני בידיות כאילו זה קרניים. האחד קופץ בראש: באבוד רשעים רינה. והשני קופץ כנגדו: בנפול אויבך אל תשמח. ואני מפריד ביניהם: חברים, יש פתרון לסתירה בפסוקים! האויבים הם הצדיקים - אנחנו הרשעים. והאחד קופץ בהפתעה: תגיד לי מי זה הצבי המצחיק הזה. והשני מסתכל עליו: אין לו קרניים. ושניהם שותקים במבוכה. ואז האחד מתחיל לקפץ סביבי: אתה רואה את הטבעת השטוחה הזו שיש לו מסביב לראש. והשני קופץ בתובנה: אתה חושב מה שאני חושב? והראשון קופץ כמו חמור: אתה חושב? שבתאי צבי?

המפקד של אלוהים

חלמתי שגייסו את אלוהים לצבא. אמרו לו רוץ, תחזור, רוץ, תחזור... הוא לחש: חכו חכו בסוף תבוא שבת. המפקד צעק: מה אמרת? אלוהים אמר: לא אמרתי כלום. והנשק הוסיף בלחש: לחשתי. המפקד: ראיתי את השפתיים שלך זזות. אתה חושב שנשק זה לנשיקות? חכה חכה אתה תאכל אצלי עפר כל השבוע, לא ישארו לך רגליים. קדימה זחל. כולם שנאו אותו, אבל אלוהים רק רצה להיענש. הוא צעק: שאבעס! והשמיים ירדו לאדמה. שבת שלום. כולם חיפשו איך להרוג את הזמן, וירו לכל הכיוונים, חוץ מכיוון הזמן. דווקא אלוהים היה בכיוון הנכון, אבל ירה הפוך. כי דווקא השבת, שאלוהים נשאר רק בגללה, יצאה הביתה. וכולם חיללו אותה. המפקד התרגז: אני אראה לך! מה יש לך ביד, מה יש לך ביד? ואלוהים בכה: נשיקה. והמפקד התקרב: מה זה, מה יש לך בעיניים? ואלוהים ענה: חול. המפקד השתולל: מטומטם, מטומטם! ואלוהים אמר: אני לא מטומטם. אני פשוט לא רוצה לזכור מהצבא כלום כלום כלום.

היכונו לביאת החמור

חלמתי שלא רוצים להזמין השנה את אליהו לליל הסדר, בגלל הבושות מהשנה שעברה. אז מתקשרים רק דקה לפני החג לאחל לו חג שמח. ויש הודעה מוקלטת: לילה טוב אליהו, לא רציתם שאני אבוא? חשבתם שכבר הגיעה הגאולה, שאתם השנה בירושלים הבנויה? המדינה היא המשיח? חג שמח! השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאים ובשבתאים - צריך לחסל את העתיד הרוחני של הציונות הדתית, הם ראש הנחש, ראשית גדיעת גאולתינו. הציונים, כלומר הדתיים לאומיים, תמיד קל לזלזל בהם, אבל הם הם מעכבי הגאולה! אם היו פה רק חילונים וחרדים בלי שום דבר ביניהם מזמן היה בא משיח - דור שכולו זכאי או שכולו חייב - כל הבעיה זה מה שמפריד בין החמור למשיח. הבינוניות. האפרוריות. במקום שזה יהיה שחור על גבי לבן, המשיח על החמור. הרי נראה לכם שהמשיח יהיה דתי? המשיח יהיה חילוני חרדי, או חרדי חילוני. אז מה נראה לכם, ראש חרדי וגוף חילוני, או להפך? מי שקילל את אדם חוה והנחש הוא יקלל את מדינת ישראל. תשאירו הודעה אחרי הצפירה.

המקלט

חלמתי שאנחנו בבית כנסת במקלט מתחת לאדמה בגודל של תא, ואין מקום לנשום מרוב אנשים שנדחסים בחום אימים, אין בכלל חמצן, יש רק חלון אחד צר למעלה, מתחת לתקרה, וכולם נחנקים. ופתאום הרב הזקן לוחש: קררר, בבקשה לסגור החלון. ובידיים רועדות סוגרים אותו, והטמפרטורות מטפסות לתקרה, הנערים והחלשים מתעלפים למטה, והחזקים והשמנים ששורדים דורכים עליהם ואחד על השני מלמעלה במאבק הנורא לחמצן למוח, וכולם צועקים יחד עם הרב שמתפלל בכל הכוח: אנא השם תצילנו, השם הושיעה, גאולה כהרף עין! ופתאום מבעד לחלון רואים ראש מורכן של חמור - מסתכל עלינו במבט מטומטם להפליא.

ויחבש את חמורו

חלמתי שיש איזה צדיק שמפורסם בזה שהוא לעולם לא מוריד את השטריימל מהראש, אפילו לא במקלחת או בשינה. והוא סובל ייסורים איומים, החממה המזיעה תמיד היא בית גידול לפטריות שלא מהעולם הזה, קשקשים עצומים, עובש, טפילים שאי אפשר לתאר, התפתחו שם צורות חיים ייחודיות, סביבת גידול סגורה, מערכת אקולוגית שלמה. וכל רגע ורגע שהוא חובש את השטריימל זו מסירות נפש עצומה לשם יתברך, בגלל הגירוד האיום בכל רגע ורגע, ניסיון מתמיד - להוריד רק לרגע אחד ולגרד. והוא כובש את יצרו ולא מתפתה. ככה מספרים החסידים בעיירה, אבל אני חושב בראשי שאם כך, הרי אף אחד לא יודע מה יש לו באמת מתחת לשטריימל - הרי אף אחד לא ראה את הראש שלו מעולם. ואני נשאר אחרי התפילה, כולם כבר הולכים, העגלונים האחרונים יצאו עם הסוסים, והוא עדיין עם הראש בסידור, ורק אני והוא לבד בבית הכנסת. והוא רואה אותי מתקרב אליו. והוא מבין מהעיניים שלי. והוא מתחיל לצחוק: אני יודע מה אתה הולך לעשות, אבל תיזהר, אתה טועה. זה לא שטריימל מת. השועלים חיים, רק הזנבות שלהם בחוץ, ובפנים הראשים שלהם זה המוח שלי, כל החכמה של השועלים. ואני ממשיך להתקרב, והוא מבין שהוא לא ימלט ממני, והוא מתחיל להתוודות: זה מחובר לראש, ככה נולדתי, מוטציה נדירה, אי אפשר להסיר אותו בניתוח בלי שאני אמות, אמא שלי בכתה בלידה, אבל בסוף הפכתי לאדמו"ר, השערות מחוברות ישירות למוח, אני לא צדיק, אבל אתה תהרוג אותי. ואני כבר נוגע בו ומלטף, והזקן מתחנן ממש, בפאניקה: אני אגלה לך את הסוד שאף אחד לא יודע. השטריימל הקדוש הזה הוא לא סתם שטריימל, הוא השטריימל של המשיח. הוא עובר אצלנו במשפחה מדורי דורות, השטריימל הזה מתאים רק למוח מיוחד מאוד. אתה יודע מה התוצאה אם ישימו בתוך זנבות של שועל ראש של חמור? אסור אסור שהשטריימל הזה יגיע לראש הלא נכון, אין לך מושג, מה יקרה לעולם, למציאות כולה, אם השטריימל הזה חלילה... ופתאום אני חוטף את השטריימל ובורח אתו החוצה, ומאחור אני שומע נעירה נוראה נוראה, מעומק הנפש, זעקה כמו של מישהו שרצחו אותו, ואני מזדעזע כולי: מה עשיתי? איך יכולתי לעשות למישהו דבר כזה. ומחוץ לבית הכנסת מחכה לי החמור שלי קשור, בראש מורכן, מסתכל עליי. ואני מתקרב אליו, ואני

אור

חלמתי שאני מדליק אור בשבת - והשמיים נופלים. וכל המלאכים זרוקים עכשיו בכל הרחובות, הפכו להומלסים. הם כולם נרקומנים של איזה סם רוחני שאין בכלל באדמה, שבעזרתו החזיקו אותם קצר, וכל המלאכיות זונות. ואני חושב: איזה מין סוטה ירצה לגעת במלאכית? בעצם - אולי כל אחד. ואני הולך לראות אם נפלו צדיקים גדולים, וכל הכבישים חסומים מכל מיני עצים שנפלו מגן עדן. ואני רואה שכולם רצים למקום מסוים ורץ אחריהם.

ופתאום אני רואה בצד כלב תלוי ברצועה מאיזה עץ, ולידו תקוע בענפים עיוור עם הראש למטה, ואני מזהה את יצחק! מה אתה עושה כאן? והוא צועק לי: איפה אני? בבקשה, תציל את אברהם.
- מה קרה לו?
- הוא נפל משמיים על איזו עגלת תינוקות וניצל, הילד ריכך את הנפילה, ועכשיו האמא המטורפת מצער טסה איתו בעגלה בכל הרחובות ודורשת שהוא יחזיר לה את הבן זקונים, והזקן לא יודע את נפשו.
ואני שואל: באמת מעניין לאיפה הולכת הנשמה של מי שמת עכשיו? ואני לוקח את כלב הנחייה, שמושך דווקא ללכת בכיוון ההפוך מאיפה שכולם רצים. ואני שואל את הכלב: אתה בטוח שזה שם? והכלב אומר: יש לי ניסיון בדברים כאלה, של ריצות ומרדפים. אם ככל שאתה מתקדם נגד כיוון הריצה אנשים דווקא נהיים יותר ויותר מטורפים - סימן שהם בורחים ממשהו. ואם הפוך - סימן שהם רודפים אחרי משהו.
- אבל יש סברא הפוכה בסוגיה. אולי יש שם משהו שגורם להם להשתגע?
- אני לא מבין מה קרה, שנים אנחנו מתכוננים לרגע הזה, ישנים עם מצנחים, כולם ידעו שהשמיים עומדים ליפול - אבל אף אחד לא האמין שזה יקרה בשבת. את כל העצים בגן עדן הפכנו לטילים ולמטוסים - איך זה יכול להיות?
והוא מספר לי שבשנה האחרונה, כשכבר היה ברור שהכול הולך להתמוטט, צדיקים התחילו לעשות בחשאי גישושים אצל כל מיני רשעים בגיהנום, לראות אם הם מוכנים לקבל אותם, ויש סיפורים על צדיקים כאלה גדולים שלא היית מאמין, שקיבלו תשובות כאלה מרושעות ויריקות בפרצוף, חהחהחה, עכשיו אתם באים, לא עזר שוחד, כלום. ויום אחד יצחק החליט לשלוח אותו, בלי לספר לאף אחד, אל עשיו. והוא התחיל לרדת במדרגות, ופתאום ככל שיורדים למטה הן נהיות יותר גדולות, ענקיות, הוא קפץ מאחת וכמעט התרסק, ולעלות למעלה כבר אין סיכוי. והוא תקוע שם ימים, כל פעם הוא אומר שהוא יעז, והוא רץ רץ רץ אבל כשהוא מגיע לקצה והתהום מתחתיו הוא משתפן. והנה הוא פוגש במעלה מלמטה את החמור של אברהם. והוא נבהל, גם אתה? והחמור, שחוזר מישמעאל, מתחיל לספר לו איזה חתיכות לוהטות יש בגיהנום, האתון של בלעם, אש! גם אתה בטוח תמצא שם כלבה! אתה יודע, פעם הייתי בקונגרס של חמורי צדיקים, הגיעו מכל התנ"ך, וגם חמורים מודרניים, כולם. רצו לעשות לנו יום עיון - יום עיון לחמורים, כהוקרה על כל העבודה הקשה, תמיד בחשאי מאחורי הקלעים. ואני עומד שם ומחכה כמו חמור כמובן, שומע איך קוראים לבמה, ובטוח שאוטוטו יקראו לי אחרון, לפרס הגדול מכולם, בכל זאת החמור של אברהם, אתה יודע איזה מתח זה היה לחכות לעקידה? ואז אני רואה את הלבן הזה שם, זורח, וכל האתונות מכרכרות סביבו, החמור של המשיח, ואני אומר: מה זה? הוא עוד לא עשה כלום! דקה אחת הוא לא סחב כשאנחנו אכלנו קוצים וירקנו דם מתחת לכל הצדיקים השמנים האלה, עוד לא נטעו בגן עדן את העץ שממנו עשו את הספר...
- ספר?
והחמור אומר: אופס, נפלט לי.

הספרות המשיחית

חלמתי שהמשיח ברח, וכל המלאכים אומרים: אוי, אני לא מקנא במי שישלם על זה. אבל לאף אחד אין אומץ לומר לאלוהים. וככה זה נמשך ונמרח, עד שכבר ברור שכולם אשמים, שכולם ידעו ואף אחד לא אמר. ויום אחד אלוהים מחליט שהגיע הזמן שיביאו את המשיח. ומשתררת פאניקה, מתחילים חילופי האשמות: אמרתי לכם, אמרתי לכם. מה חשבתם שהרגע הזה לא יגיע? ומלאך גבוה כמו מסילת רכבת לשמים מתכופף כמה אלפי עולמות ואומר: מה שכואב לי זה רק האמון שלו, שבגדנו בו. ואומרים לו: יא סולם יעקב, היום כבר עולים לגן עדן במעלית, ראינו לאן רכבות מובילות, אף אחד כבר לא עולה לשמיים בחלומות. בקיצור, אל תדאג. נגיד לו שהמשיח נשלח למטה, והוא יחשוב שהוא כבר הגיע, והיהודים פשוט ימשיכו לחכות כרגיל. כולם מרוויחים. ואף אחד לא ישים לב בכלל. אבל רק על דבר אחד הם לא חשבו, לא הבינו: מה יקרה אם המשיח שברח - יחזור. כי המשיח זה לא אדם - זה חלום.

והשנים עוברות, והעולם הולך ומתפתח, הרבה מעבר למתוכנן, ובלי פרופורציה לתוכן שהכניסו לתוכו בבריאה, כי לא הגיע משיח שישים איזשהו סוף. והתורה כבר לא מצליחה למלא את העולם, שרק גדל ומתפשט והופך ליותר ויותר מדולדל עם שומנים שנופלים בצדדים, אבל גם את זה מפרשים כהתפתחות היסטורית וקידמה, שמגיעה לכל מקום. וכמו שיש לאנשים מלאכים, יש כבר גם קופים מאוד אינטליגנטיים, שאפילו יודעים כמה משניות, ואי אפשר לא לתת להם מלאך. אבל המלאכים האלה הם כמו קופים בעצים של גן עדן, לא יודעים לעוף רק קופצים בזנב מעץ לעץ. והקופים האידיוטים האלה אומרים: אולי זו היתה טעות לתת לבני האדם את המשיח, אולי אנחנו צריכים כבר לתת לקופים משיח, די לאפליות ההומניסטיות. והקופים האלה מתחילים להתלחש שהנה, סוף סוף נראה למלאכים המעופפים האלה מי יותר חכם, הוא-הא, מי זה בא, הנה המשיח הבא. והם לא מבינים איזה אסון, שהם רק מדרדרים את המצב. הוא כבר חמור.

ויש ביניהם איזה בבון שהוא יותר אינטליגנטי, ואפילו לובש משקפיים עבים שהוא גנב לאחד הצדיקים הזקנים בגן עדן, שכבר ממילא היה חצי עיוור ובקושי הבין איפה הוא נמצא. והוא גם מתפאר בזה שהוא טעם מעץ הדעת, אבל לא רוצה לגלות לשאר הקופים איפה זה. סתם לא טעים, הוא מפטיר לכל הקנאים שמסביב. והקוף החכם הזה אומר לי: חכם לא יכול להביא את המשיח. נראה לך שהמשיח יבוא על חמור עם משקפיים? באמת הצליחו לעבוד עליך שהמשיח הוא בנאדם, שזה בעצמו סוג של קוף עם משקפיים? הוא ספר! והחמור נושא הספרים. לכן צריך לכתוב ספר על חמור.

המין הבא

חלמתי שהשטריימל פוער את פיו ואומר לראש: ראש ראש, אתה צריך לכתוב מה שיש בך, ולא להתחשב בעולם. לכן אני מגן עליך מכולם. קסדה רוחנית, קן חממה שבתוכי יוכל לגדול - תינוק שלא היה מעולם. כי מהו המשיח? סתם עוד ספר? סתם עוד אדם? לא. המשיח הוא ספר שהוא אדם. ספר חי. המחשב - הטקסט שהפך לאורגניזם, והגנום - האורגניזם שהפך לטקסט, הם רק ההתחלה, תנועת מלקחיים - מצד הספר ומצד האדם - לקראת ספר שהוא אדם שהוא ספר. הזיווג השלם, בדיוק באמצע, בין האדם לתורה, ולכן הוא יגיע מעם הספר, שהוא אדם שקרוב יותר להיות ספר, ומהתורה, שהיא הספר הכי חי, שהכי קרוב להיות אדם. והתינוק שלהם יהיה ספר נושם, מדבר, חושב, חולם - ואדם שאפשר לקרוא ולכתוב אותו, שהוא ספרות, שהוא תורה. מין חדש של בעל חיים שהוא חלק מהתרבות. ולכן החמור, החיה הטיפשה, הוא הנשא שלו, האב-טיפוס. ועל החי הזה יעלה ויורכב המוח שהוא חיבור כתוב - וטקסט חושב, והאותיות שהן מחשבות שהן אותיות. לכן כתיבת חלומות מסייעת בהבאת משיח צדקינו, כי היא משלבת בין פנימיות המוח לפנימיות הספר. צריך לחבר את פנימיות היהודי לפנימיות התורה. זו החשיבות המשיחית של תורת הסוד - ושל עולם החושך, שמזווג בין הסוד שבאדם לסוד שבספר. תשמיש המיטה בין האדם לספר. המין בין המינים.