ראיון עם הפילוסוף החשוב ביותר בנתניה
ראיון נדיר ובלעדי עם הפילוסוף, שהסכים לשוחח עם שליח "התדרדרות הארץ" בתנאי שרק התשובות יופיעו בראיון - ללא השאלות. גם על
כך הוא נשאל, אבל תוכלו לקרוא רק את התשובה
מאת: דוקטורנטית מעריצה
אריסטו עם פסל של הומרוס - רמברנדט
(מקור)
(שאלה)
תשובה: העתיד הוא פרדיגמת העל החדשה של המאה ה-21, כפי שהשפה היתה פרדיגמת העל של המאה ה-20. התסביך של תקופתנו הוא אהבה
נכזבת לעתיד.
(שאלה)
תשובה: אנו רואים טרנספורמציה מתרבות שהאלוהים שלה הוא ההנאה לתרבות שהאלוהים שלה הוא העתיד. מושג העתיד, שיח העתיד - הם
הבניות חדשות, וניתן לעקוב בזמן אמת אחרי התהוותם כמנגנוני שליטה וכוח, וחשוב מזה - רצון. בניגוד לחשיבה שראתה את הכוח
והשליטה כעיקר, ובטעות נגררה לחשיבה קונספירטיבית, נגד הכוח, מה שאנחנו רואים כאן שהוא שההתנגדות צריכה להיות נגד הרצון. לא
פירוקו וחשיפתו של הכוח (הבלתי נראה, הסודי), אלא של הרצון, ובפרט הרצון הבלתי נראה, הסודי. לא להצביע על העירום של המלך -
אלא על התשוקה של המלך, ויותר מזה של הממלכה, של הנתינים. העירום של המלך היה רק המסמן של התשוקה של הנשלטים. אנחנו רוצים
להפשיט את העתיד, לחדור אליו, לכבוש אותו, לבעול אותו, ושהוא יאהב אותנו. הפחד הגדול הוא מאי אהבת העתיד אותנו.
(שאלה)
תשובה: צריך לשאול - מהי השערוריה של העתיד? במקרא אנחנו רואים תחרות על הבנים, על הזרע, כמוטיבציה עיקרית (רק כך ניתן להבין
כיצד אישה מביאה לבעלה שפחה מתחרה, כדי להיבנות ממנה). אלה עמדו במרכז הפסיכולוגיה של העולם העתיק. לקראת סוף ימי הביניים
(בספרות החצרונית), ובעת החדשה, אנחנו רואים תחרות על האישה, שמתפתחת למוטיבציה הפסיכולוגית העיקרית, שהשערוריה שלה היא
הבגידה, הרומן (בניגוד לשערוריה של העולם העתיק - העקרות). לקראת המודרניזם אנחנו רואים העתקה מהאישה הפיזית לאישה הרוחנית,
כלומר לתרבות, לספרות, למדע, למדינה, לכלכלה, וכו'. הצורך של היחיד הוא שהרשת תאהב אותו (יותר משהאישה תאהב אותו). וכיום
אנחנו מתחילים לראות, כחרוז היסטורי, תחילתה של העתקה מהאישה הרוחנית אל הבנים הרוחניים, התשוקה לזרע של העתיד. מוניטין לא
בעיני ההווה - אלא בעיני העתיד. הכתיבה מופנית כלפי עתיד שיוכל להעריך אותה, בגלל שוליותה בהווה, שוליות שהיא המהות. בעידן
של רשת עולמית - הכול שולי. בקן נמלים - הפכנו לנמלים.
(שאלה)
תשובה: הוויתור על בנים פיזיים תמורת בנים רוחניים הוא מגמה שמובילות גם אירופה וגם סין ויפן, גם המערב וגם המזרח, ותהיה
בעתיד יותר חשובה מהאהבה הרומנטית (לאישה הממשית) או האהבה הנרקיסיסטית (לאשת הרשת). זו תהיה אהבת העתיד. אם שואלים מה יהיה
בסוף הנרקיסיזם של תקופתנו - וחבל שאת לא שואלת - אז אהבה זו תצא מתוך הנרקיסיזם לעבר אלטרואיזם, להערכה מושהית בזמן, גם
בגלל שאנשים יחיו יותר זמן. הגיבורים יהיה אלו שהובן במאוחר שהם היו גיבורים. רק זה יציל את התרבות מגיבורי ההווה של
הפופולאריות - אל עבר גיבורי העתיד של המוניטין. במיוחד, תתחיל חנופה של האדם לאנשי העתיד כפי שהוא מדמיין אותם - המחשבים.
(שאלה)
תשובה: במודרניזם השערוריה היתה בגידת האישה הרוחנית הגדולה באדם, למשל בגידת המדינה (קפקא), או הכלכלה (מרקס), או התרבות
(ניטשה), או הספרות (בקט), או בימינו הבגידה של פייסבוק במשתמש - הבגידה של האינטרנט באדם. ועכשיו אפשר להתחיל להבין מה תהיה
השערוריה של העתיד.
(שאלה)
תשובה: זו שאלה לא הוגנת. הטרגדיה היא שמייסד פייסבוק, בניגוד למייסדי גוגל שלמדו דוקטורט למתמטיקה, לא סיים תואר ולא למד
מתמטיקה. את האלגוריתמים של הפופולאריות צריך להחליף באלגוריתמים של מוניטין, כי מוניטין הוא הצטברות איכותית ארוכת טווח,
ופופולאריות כולה מדידה בהווה - וזה, יותר מכל, מה שהרס את התרבות הגבוהה, האמנות והפילוסופיה. זה קרה בכל העולם וזה קרה גם
בנתניה.
(שאלה)
תשובה: לא עדיף כך?