הרצון להיות אמריקה: על העליבות של "המחאה האתיופית"
חתולה פוליטית: טור שני במדור החדש של בלהה ראובן. והפעם חתולת הבית מזנבת בחתול שחור ענק ואימתני, עם ראסטות וגרוב וקפוצ'ון
ובלינג, שנראה כמו מלך הפח האותנטי וקורא לעצמו ניגר, אבל משום מה מדבר במבטא אמריקאי, מה שהורס הכל. על עוד קורבן של
פוליטיקת הזנבויות
מאת: בקומה השלישית חתולה כושית
מחאה ישראלית אותנטית נגד העבדות האתיופית והאפרטהייד האתיופי וההפרדה הגזעית האתיופית
(מקור)
כשרועי חסן נדחק פעם להודות במקורות שירתו, התגלתה התשובה הלא מפתיעה. לא שירה מזרחית, פיוטים, או מקאמות, לא שירת ספרד או
השפעות מהשירה הערבית המפוארת - אלא התרבות השחורה האמריקאית ודימוייה המשוכפלים במדיה האמריקאית: ראפרים נערצים, אנ.בי.איי,
אידיאולוגיה של התנגדות "בלתי מתנצלת" ללבנים, ובמקרה הטוב (והמתיימר) - ג'אז. מכאן הכל חקיינות ושיעתוק של אידיאולוגיה
אמריקאית שחורה למרחב הישראלי - מה שמסביר היטב את ההצלחה ("בגיל 23 היה לי הרכב היפ הופ, שזה ההרכב היחיד שאני גאה בו עד
היום. קראו לו קאשה באשה, ושם באמת הרגשתי שאני כותב שירה"). האותנטיות של שירת המחאה שנחגגה פה כמזרחית אותנטית ושורשית היא
משל יאה למחאה האתיופית שנחגגת פה כמחאה אותנטית מאין כמוה.
החקיינות האמריקאית הזולה והשקופה היא המאפיין המרכזי של המדיה הישראלית, שעולם הדימויים שלה נובע מסדרות אמריקאיות שבהן היא
צופה כל לילה - במשך כמה עשורים. כמה שנים חיכינו שיהיו לנו שחורים משלנו, כדי שנוכל להיות לבנים טובים, פריבילגיים,
מוסריים, עם רגשות אשם (על העבדות!), ולשחק גם אנחנו בתסריט החוזר שבו אנחנו צופים כל ערב, שמעצב את תודעתינו, אבל עדיין
נשאר זר לנו? עם האריתראים זה לא הלך מספיק טוב, הפנתרים השחורים - טוב זה מתקופת גולדה, הערבים - בכלל סירבו לשחק את
התפקיד. אז הנה האתיופים.
נער אתיופי נהרג בנסיבות לא ברורות בידי שוטר? זו ההזדמנות שלנו לחיות את השמאל האמריקאי, את החלום האמריקאי, זה הרי ממש
מתאים לתסריט של "בלאק לייבס מאטר". גם אנחנו אמריקה. לא משנה שרק לפני שבועיים, בפרשה משטרתית אחרת, הוברר לכל כמה האמת
חמקמקה - הפעם תורנו להיות בצד המתלהם, ו-"תורם" לבקש להמתין לתוצאות החקירה. אבל מה לעשות, האימפריאליזם התרבותי האמריקאי
הוא חודר כל - וגם האתיופים עצמם מושפעים מהדימויים שלו, מהאידיאולוגיה שלו, מהערכים המניפולטיביים שלו, ומהרצון "להיות
אמריקה". גם הם רועי חסן. גם הם רוצים לתפוס את המשבצת השחורה, היוקרתית, עם ההון התרבותי המדומיין שלה - משבצת ה-"נגד". וגם
הם צופים ביוטיוב ובטלוויזיה (כן, לאתיופים יש סמארטפון וטלוויזיה!). הארלם זה כאן, לא?
וכרגיל צועדת המקהלה הרגילה, שמסבירה על קיפוח, על המקורות הכלכליים של המחאה (מרקס!), על הדרה. כולם יודעים מה התפקיד שלהם
(גם האתיופים), והכל כפי שקבע תסריטאי הוליוודי, שמה לעשות, מאוד אוהב ללהק שחורים בסדרות פשע (והאם השוטרים עצמם לא מושפעים
מכך? הם לא צופים בנטפליקס? כמה סדרות סמים וסרטי פשע ראה שוטר ממוצע?). ואת מי שבאמת אשם במצוקת העדה האתיופית, באובדן
האתוס שלה, ובהפיכתה לטרף קל לאידיאולוגיה טפילית וחקיינית, ולצערינו גם כזו שמאדירה את העבריינות כגיבורת תרבות - הס
מלהזכיר. כי הרי זו האליטה החילונית עצמה שריסקה את התרבות המסורתית האתיופית, את מבניה החברתיים והאידיאולוגיים האותנטיים
(כן, הפעם בלי מרכאות), את האתוס והתרבות היהודית הייחודית ביותר ששימרה (כולל השפה!) - בעזרת האידיאולוגיה שלה, בשיטה בדוקה
שפועלת לה על חברות מסורתיות כבר כשלוש מאות שנה כמו פטיש אוויר. מה שנקרא - תהליך החילון.