מותו הצפוי של מוסד המדינה - ועמו הסכסוך על מדינה פלסטינית
השאלה אם אתה מעוניין בכלכלה קפיטליסטית או סוציאליסטית לא תוכרע בבחירות בין ימין ושמאל אלא תהפוך לשאלה אישית של איזה
ביטוח כלכלי אתה קונה
מאת: יאסר ערפאת
חלוקה פשטנית של האדמה, שתאבד רלוונטיות בעידן "המדינה בענן"
(מקור)
מדינה אחת? שתי מדינות? ומה עם פתרון אפס המדינות? מוסד המדינה המודרנית הוא המוסד החזק ביותר בעולם למרות היותו מוסד חדש
למדי על במת ההיסטוריה שלא היה קיים עד שלהי העת החדשה. אך כמו כל תופעה היסטורית יתכן שגם הוא מתקרב לסופו. ישנם סימנים
רבים המעידים על כך: קריסת השיטה הפוליטית הדו-מפלגתית, אבדן הרלוונטיות של מערכת החינוך הפרונטלית המדינתית, המאובנות
המובנית של תגובת הממסד המדינתי לשינויים הטכנולוגיים ההולכים ומאיצים, גסיסת המודל הכלכלי של העיתונות - כלב השמירה של
הדמוקרטיה - ועלייתן של גוגל ופייסבוק כמעצמות מטא-פוליטיות (השולטות בפלטפורמות השיח הפוליטי עצמו). אך כיצד יכולה להיראות
המסגרת הפוליטית שתחליף את המדינה? האם ניתן לדמיין תסריט סביר שבו קורסות המדינות המוכרות לנו אחת אחרי השנייה? יתכן שרעיון
המדינה הווירטואלית יהיה המסמר הראשון בארון של המדינה המוכרת לנו.
כמו בהתמוטטות בית קלפים רעוע, יתכן שהקמת המדינה הווירטואלית תייצר תגובת דומינו מהירה למדי שתשנה מן היסוד את המבנים
הפוליטיים שהתרגלנו לחיות בצלם. הלוגיקה של תומכי המדינה הווירטואלית מתנהלת בערך כך: ברגע שתוקם מדינה וירטואלית, שתתחרה
במדינות האחרות בכל מה שמדינות עושות, כל אזרח בעולם יוכל לוותר על אזרחותו ולשלם מסים ולקבל שירותים מהמדינה הווירטואלית
ולשהות פיזית בעולם כתייר (או עם אזרחות נוספת). כתוצאה מכך, תחל תנועה אדירה של אנשים בעלי אמצעים מהמדינות הפיזיות למדינות
הווירטואליות, שבהן אנשים יוכלו להחליט איזו חבילת מסים הם משלמים תמורת איזה שירותים, במבנה של ביטוח. ואילו רק עניי העולם
יישארו במדינות הקיימות, שיקרסו בהדרגה תחת הנטל בדינמיקה מסלימה של בריחת המוחות והארנקים.
כך, המדינה תהפוך מקונסטרוקט של אידאולוגיה לאומית לשוק שבו קונים שירותים, והמדינות הווירטואליות יתחרו על האזרחים כלקוחות.
בתהליך טבעי ובלתי הפיך המדינות הווירטואליות יהפכו למדינות עשירות ויעילות בהרבה מהמדינות הפיזיות הגוססות, כשהן מושכות
אליהן אוכלוסיות חזקות, גמישות מחשבתית ומשכילות, שנמאס להן מנטל המס המדינתי שמקיים אוכלוסיות פרזיטיות, מנגנונים ציבוריים
מסואבים וסתם עניים. אנשים יוכלו לבחור איזו מערכת ביטחון בעולם תגן עליהם, או מי תהיה אחראית לתשתיות (המדינה הווירטואלית
תוכל לשלם למדינות הקיימות או לקבלנים פרטיים), לאיזו מערכת בריאות להשתייך, וכדומה. בוודאי תוצע גם חבילה בסיסית כברירת
מחדל, שתנהל משא ומתן מול התשתיות הקיימות להוזלת עלויות.
תפיסתית, המהות של המדינה תובן כביטוח, כולל של מערכת המשפט. הרעיון שלמדינה יש אינטרסים שאינם כלכליים או שלאנשים יש מה
לומר בנוגע למדיניות חוץ יראה מוזר. לפי חזון זה, כל הסכסוכים הלאומיים בעולם ידעכו בהדרגה, והרעיון של ריבונות על קרקע שהיא
שונה מבעלות יאבד את כוחו. העולם יתכנס למערכת כלכלית ומשפטית אחת, אך לא בכפייה מבחוץ, מכוח ארגונים בינלאומיים והסכמי
ממשלות, אלא כפועל יוצא של התנהגות האזרחים מלמטה, שרבים מהם יהגרו למדינות הגירה מוצלחות ופתוחות לכל אדם בעל יכולות
מבוקשות בעולם, שבנויות כפירמות כלכליות.
כך למשל, בחורות יפות מכל העולם יוכלו להגר למדינה שנותנת עדיפות לנשים יפות, למשל באמצעות פטור ממסים, כי הגברים שם
מעוניינים בכך ומוכנים לשלם מסים לשם כך. תוכל גם לקום מדינה המיועדת לבעלי אמצעים, המוכנים לשלם לשם חיים עם הדומים להם. או
לחלופין מדינה לאינטליגנטים, שמוכנים לשלם כדי לחיות במדינה עם אינטליגנציה גבוהה בהרבה מהממוצע בעולם. כך תחל תחרות של
המדינות על אנשים. לא אימפריה או מדינה עולמית תשלוט בעולם, אלא ישות בורסאית גלובלית שתהיה שוק המדינות הווירטואליות, ללא
שלטון, כפי שבאינטרנט אין שלטון אבל כן יש שוק וכלכלה. השאלה אם אתה מעוניין בכלכלה קפיטליסטית או סוציאליסטית לא תוכרע
בבחירות בין ימין ושמאל, אלא תהפוך לשאלה אישית של איזה ביטוח כלכלי אתה קונה, איזו חבילה, וכבר לא יובן מהו ההיגיון שחלק
יחליטו בשביל האחרים מהי החבילה שלהם.
רק המסכנים חסרי הערך הכלכלי והביטוח יחיו כמקבלי צדקה חסרי מדינה, או כמדינת המסכנים והסיוע ששאר המדינות תורמות לה כדי
לחסוך לעצמן צרות, ומדינות מסכנים שונות, עם תקציבי צדקה ומטרות מדידות, יוכלו להתחרות עליהם. הצדקה תהיה פירמה שמטרתה להפוך
אנשים חסרי ערך לאנשים בעלי ערך ולשווק אותם כאזרחים למדינות הרגילות, או להפוך אנשים בעלי ערך שלילי כמו פושעים לאנשים חסרי
ערך, ולחיות על החיסכון שנוצר. במצב כזה הזהות הלאומית תמות בהדרגה, ועמה גם הסכסוך שלנו, וכל מלחמות הלאום מהעבר יראו לא
מובנות.
כשעתיד מוסד המדינה הולך ומוטל בספק לנגד עינינו, ולעומת זאת פתרון הסכסוך נמצא מעבר לאופק, יתכן שבסופו של דבר מות מוסד
המדינה - גם המדינה היהודית וגם הפלסטינית - יהיה תהליך גלובלי שיעקר מהסכסוך את המרכיב המדינתי הסבוך שלו. כך, הפתרון האמתי
לסכסוך יתגלה באירוניה חריפה של ההיסטוריה כפתרון אפס המדינות.