העתיד של הימין
מה מגדיר את תופעות הימין והשמאל? מהו למשל הקשר הנסתר בין עמדות השמאל בכלכלה ובביטחון, או בין נטיות הימין בכלכלה ובביטחון
(כידוע - שני תחומים שונים במקצת)? ומה יקרה ביום אחרי ביבי? על העתיד הרוחני של הימין בישראל
מאת: בנימין ידיד השם
מהו בעצם ההבדל העקרוני בין ימין ושמאל? מה מגדיר את שלל העמדות השונות והמשונות בתחומים שונים ומשונים של הימין והשמאל
כימין וכשמאל? הרי אף עמדה ספציפית איננה מגדירה את הימין והשמאל - שהרי הם מתחלפים בעמדותיהם כבלרינות (למשל, הימין תומך
היום בתוכנית אוסלו-טרומפ, והשמאל תומך בסיפוח-איזרוח במדינת ארץ ישראל השלמה). אם כן, הימין והשמאל אינם מתאפיינים בעמדה
מסויימת על הבמה, אלא בהעדפה לסוג מסויים של תנועה בתוכה. הימין חובב וקטורים ונגזרות שליליות, ואילו השמאל מצדו חובב
וקטורים ונגזרות חיוביות. אין ימין ושמאל - יש מתודה ימנית ומתודה שמאלית ללמידה מהמציאות, והן הופכיות.
מהו וקטור שלילי ומהי למידה ימנית מהמציאות? האמונה שהמציאות מתאפיינת בנגזרות שליליות, דהיינו שפעולה בכיוון מסויים תיצור
כדרך הטבע תגובה בכיוון ההפוך: חוסך שבטו שונא בנו, מי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים, הדרך לגיהנום רצופה בכוונות
טובות, אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, אסור להיות יפה-נפש ונאיבי, בא לתקן ונמצא
מקלקל, השבת ההרתעה, שלום עושים עם אויבים מובסים, עונשים קשים מרתיעים פושעים, היד הנעלמה הופכת חמדנות לרווחה חברתית
(ולהפך: מדיניות צדקה היא אנטי-חברתית והסעד יוצר עוני), התעשרות העשירים טובה לעניים, ההשפעה של תגובות נגד בכלכלה היא
מכרעת - ולכן לפעולה מיטיבה יש לרוב השפעה הפוכה כתמריץ (ולהפך - כמובן! "להפך" זה הרעיון. דמי בטלה הם תמריץ שלילי לעבודה).
בקיצור: צריך להיות קשה וקשוח ו-"רע" על מנת להיטיב, ומי שמנסה להיטיב בלהיות "טוב" הוא ה-"רע" האמיתי (בכלכלה, בחברה,
במשטרה, בחינוך, בביטחון). הפעולה בכיוון אחד - והתוצאה בכיוון ההפוך.
הימין מאמין שהוא גילה סוד עמוק על המציאות, שהשמאל התמים (והמתמם, בואו לא נתמם) לא יודע. כמה קל להיות טוב ולהאמין בנגזרות
חיוביות, ולנסות לעשות טוב כדי ליצור טוב ולהרגיש טובים, ולדלג בין הוקטורים החיוביים והקשת בענן - אבל המציאות היא קשה.
המציאות היא הפוכה. במציאות: פיקוח על שכר דירה (שלכאורה מוריד באופן ישיר את מחירה לשוכרה) יוצר תגובות נגד בלתי צפויות
(שוק שחור, הזנחה, ניצול לרעה, וכו'), שהופכות את הקערה. במציאות: ויתורים גורמים פיגועים. במציאות: יצאנו מעזה קיבלנו
טילים. הלמידה השמאלנית מהמציאות, שלא מבינה את כל הרוע הזה ואת הפרדוקסליות של המציאות, ומנסה לתת להם אצבע או יד - תגרום
להם לרצות את כל היד או הגוף. לכן אם ביבי הוא קופת שרצים מהלכת - זה דווקא מחזק את מנהיגותו. דווקא היא מילת מפתח. דוד הפך
למשיח דווקא בגלל החטא עם בת שבע. האסתטיקה של הימין תראה במנהיג שדרכו עקומה ובעייתית מין ריאליזם הקולע לסוד המציאות שלא
קיים במנהיג ישר - דהיינו תם. הפוך, גוטה. טרומפ נבחר דווקא כי הוא עקום - וצריך עקום כדי להתמודד עם העולם העקום, כי עקום
על עקום זה ישר, כמו שמינוס כפול מינוס שווה פלוס (ולכן אם הנגזרת שלילית - צריך לפעול הפוך כדי להתקדם). מי שנותן חינוך
ליברלי - יוצאות לו חיות אדם. ילדים צריכים משמעת - וזו האהבה האמיתית (לא הנוצרית החומלת - ולכן המזויפת). צריך הקרבה
וקורבנוֹת, לא קורבנוּת ומיסכנוּת. הקשחת הלב היא החמלה האמיתית, ולא הקיטש שלכם.
הפיתול הזה בחשיבה - הוא האסתטיקה המתודית של הימין, וכשאיש הימין מפעיל אותה על המציאות, ומגלה מתוכה את סוד ההיפוך - אז
הוא חש סיפוק אינטלקטואלי (זה מהלך יפה בעיניו בסוגיה!). הנה, גיליתי את הסוד מאחורי המציאות התמימה (מסתתרת מציאות הפוכה).
לכן, דווקא חוסר האסתטיות של ביבי היא היפה בעיניו - והופכת לאסתטיקה ייחודית, הופכית, איזה תחמן הוא! (הכל הפוך על הפוך).
איש השמאל, הדוגל באסתטיקה הפוכה, איננו מצליח להבין את המהלך הזה. מה, כתב האישום לא היה אמור לגרום להתפכחות? מה, הם לא
מבינים שאם אנחנו רעים לערבים הערבים יהיו רעים אלינו (ולא להפך)? הם לא מבינים שצריך לשקם אסירים ולא להעניש ולהתנקם? רע רק
יוצר עוד רע בעולם. למה לא פשוט להיות טובים? למה לא פשוט להעביר מהעשירים לעניים? למה לא פשוט להיות מוסריים? למה לא פשוט…?
פשוט זו מילת מפתח (כי טוב גורם לטוב ורע גורם לרע, והנגזרת חיובית בעולם. לכן התסכול מכך שלא עובדים ישר והכול מתיישר - הוא
גדול). והימין כמובן ישנא את ה-"פשטנות" של השמאל "האירופאי", ילד הפרחים (ואגב, גם האינטלקטואל השמאלי לא יוכל לקבלה, שהרי
האינטלקט אוהב מורכבות, ולכן יאלץ להזריק סוד למציאות עצמה, שיסביר למה היא לא עובדת בדרך ישרה, כפי שהיתה צריכה: למה המעמד
הנמוך אינו מתקומם? כיצד שוטפים את מוחנו? מדוע העם מצביע ביבי? מדוע יש בכלל ימין והשמאל לא מצליח? איך נשתלה בנו תודעה
כוזבת בניגוד לאינטרסים הישירים והישרים שלנו? מדוע הימין לא משתכנע מטיעוניו הצודקים והמוסריים וההגיוניים והפשוטים של
השמאל? ביקורתיות תהיה! וכו').
השמאל הרי לא יכול להתלונן שלא קם לו ביבי של השמאל, דהיינו מנהיג תחמן, מניפולטיבי, עקום עד שבלוליות וחסר עכבות, כי אכן קם
לו אחד כזה. ההבדל בין גורלו של ביבי של השמאל (ברק) לבין גורלו של ביבי של הימין הוא כל ההבדל בין מי שמעריץ וקטורים
שליליים והפוכים לבין מי שמאמין בוקטורים חיוביים, ישרים וטובים, שהתחכום והשקרנות מהם והלאה (כמו האווז הלבן, ביידיש גנץ,
מפקד צבא הבינוניות לישראל ובעל חשיבה ישרה כסרגל). בעקבות השפעת התלמוד הבבלי, החשיבה העקמומית היא הדומיננטית גם בחוגים
דתיים יהודיים (בהיפוך לנוצרי מן השורה), ומכאן הנטייה ההדרגתית והגוברת שלהם לימין, למרות שיצאו מעמדות שמאליות בהרבה,
שמשקפות הרבה יותר את עמדת היהדות הקלאסית. זו לא העמדה - זו המתודה, טמבל. חרדי מזהה בתמרונים של ביבי משהו מהתוספות, שנוגע
בעמקי נשמתו. עד כמה הנטייה היהודית לימין היא חזקה? ניקח למשל את ארי שביט, שטען לאחרונה שכל ישראלי שהיתה לו חברה בע"מ היה
מעדיף שביבי ינהל אותה ולא גנץ. טענה כזו היא כמעט בלתי נתפסת בעולם הפרוטסטנטי, שם למשל המשקיע הטוב בעולם, וורן באפט, טוען
בציטוט מפורסם ששלוש התכונות החשובות ביותר למנכ"ל הן יושרה, אינטליגנציה ואנרגיה, אבל אם חסרה לו התכונה הראשונה - שתי
התכונות האחרות יהרגו אותך. במצב כזה, באפט טען, עדיף לך שיהיה טיפש ועצלן. אווז לבן.
הרעיון של נגזרת שלילית, דהיינו של ניגוד וסתירה בין האמצעי לתכלית ושל מצווה הבאה בעבירה (ולא: מצווה גוררת מצווה ועבירה
גוררת עבירה), איננו אם כן תקלה מקרית. גם נפילת המנהיג הפרדוקסלי, כדוגמת ההתאסלמות של שבתי צבי, איננה מקרה ביש שסיכל את
הגאולה, אלא המשך הגיוני והכרחי שלה, כי כפי שזיהה גרשם שלום, המשיחיות היא מטבעה תנועה של שאיפה אל הפרדוקס. כך בנצרות, עם
השילוש שהוא אחד, האל שהוא אדם, והלחם שהוא בשר, או בשיעה עם האימאם הנעלם, או בחב"ד עם הרבי החי-המת והשכינה דווקא
בתחתונים. גם ביבי מוביל את המערכת הישראלית אל מצב פרדוקסלי יותר ויותר, ככל שיתאפשר לו, במה שאיננו הסתבכות מקרית אלא
הסתבכות גורלית - הסתבכות כגורל. מתודת הנגזרת השלילית מובילה לתהליכים ולמצבים היסטוריים מורכבים בהרבה מנגזרת חיובית ומשוב
חיובי פשוט. כך שהשמות ימין ושמאל הם טעות היסטורית, והשמות המתאימים יותר לשני טיפוסים אידיאליים אלו הם מינוס ופלוס.
והעולם השלילי, בו כל דבר פועל בניגוד לכיוונו הנראה לעין - הוא עולם מופלא ואפוף משמעות!
חשיבותו של מנהיג היא לרוב פחות בהתוויית מדיניות - ויותר בהתווית צורת חשיבה ומתודת למידה מהמציאות. כך למשל, תפיסת עולמו
השלילית והמתריסה-מתקרבנת של נתניהו (שתי התנהגויות שבאות ליצור אפקט הפוך מכיוונן לכאורה) השפיעה על ישראל יותר מכל מדיניות
שנקט, והפכה למתודה כוללנית - לפילוסופיה. אך כידוע לילדים גדולים, המציאות היא שילוב של וקטורים שליליים וחיוביים (ועוד
בצורה פרקטלית, מורכבת לאינסוף), וכדי להגיע ליעד צריך לשלב יכולות עקומות לעקיפת מכשולים עם יכולת לנוע ישר. אדם בוגר יודע
לשלב תפיסות שליליות וחיוביות כשני כלי למידה, ולשלב באישיותו גם נכלוליות וגם יושר. לעומת זאת, הצלחתם של הימין והשמאל לעצב
חשיבה ותמונות עולם ולהוות שני קטבים לשדה נעוצה דווקא בהיותם אינפנטיליים. לקיחת מכשיר והפיכתו לשיטה, ולקיחת כלי חשיבה
בסיסי (ואלמנטרי) והפיכתו למתודה חובקת כל, והפיכת רעיונות לאידיאולוגיה - היא הכישלון הגדול של התחום הפוליטי, שמייצר ספירה
ציבורית בעלת מוגבלות קוגניטיבית קשה, שמנוגדת לכל למידה של ממש מן המציאות.
אם כן, מהו עתידו של הפרדוקס? לאן מוביל ההגיון ההיסטורי את הימין? כשמתודה שלילית מופעלת ללא איזון, והאמצעים נדמים הפוכים
למטרות באופן סיסטמטי, אזי ההיפוך עצמו הופך מאמצעי למטרה, ונוצרת חשיבה פרדוקסלית. זה לא למרות הסתירה - זה בגללה. זה לא
למרות קופת השרצים - זה בגלל השרצים. הניגוד הוא כבר לא בין שני שלבים (חוסך שבטו שונא בנו) - אלא בתוך הדבר עצמו (השבט הוא
האהבה, והפינוק הוא התאכזרות). זהו בוודאי לא מתכון מבטיח להתמודדות עם מציאות ממשית, אך השאלה החשובה לתרבות פרדוקסלית
איננה כלל התוצאה הממשית, אלא זו הדימיונית שלה עצמה, ויכולתה ליצור פרדוקס מעניין לדורות, ובקיצור: יכולתה לקיים פרדוקסים
רוחניים פוריים. לפיכך על תרבות כזאת מוטל לשאול: היכן שוכנים בימינו הפרדוקסים הללו? (חי-מת, נפש-בשר או פייק-אמת זה קצת
פאסה… וגם ימין-שמאל זו לא ממש הצעקה האחרונה ברומו של פרדוקס).
אסף ענברי ויהודה ויזן כתבו לאחרונה על אפסותה הרוחנית, הספרותית והאומנותית של הציונות הדתית, אך הדבר נכון לימין בכללותו.
המדובר בגמדים בני ענקים. אנו זוכרים היום את התנועות המשיחיות קצרות היומין ואת משיחיהן הכושלים (כמו ישו) לא בגלל הישגיהם
בממשות - אלא בגלל הישגיהן ברוח. לכן אם הימין רוצה להשאיר מורשת ימנית לדורות הבאים, עליו לסגל את המתודה הפרדוקסלית שלו
לטיפול בפרדוקסים הגדולים של ימינו ובמתחים הגדולים של התרבות, ולא במתח בין ביבי לאווז הבית. אם פעם הפרדוקסים המשיחיים
עסקו ברוח-חומר, למשל, הרי כיום עליהם לעסוק בוירטואלי לעומת הממשי, בפרטי לעומת הציבורי, ברשתי לעומת ההירככי, בסיבוכיות
הפולינומיאלית (P) לעומת זו הלא פולינומיאלית (NP), בנשיות לעומת הגבריות, בעירום לעומת הסוד, במוח לעומת המחשב, בעתיק לעומת
העתיד, ובשאר הפכים ומתחים בלתי פתורים של ימינו - שרק הפרדוקס יכול לאחד אותם לסינתזה בלתי אפשרית, בסוד ההיפוך. מכאן יוכל
אולי גם לנבוע מיתוס (משיחי? קבלי? שבתאי?) חדש, ולפיכך דת פרדוקסלית חדשה, וחשוב מכך - התחדשות דתית של היהדות, שהיא זקוקה
לה כמו אוויר לנשמה. אבל רק שהנביא לא יהיה ביבי - שנושא את משא מעשינו במעשיהו.