כשאמצעים ננקטים באופן חסר פרופורציה זה סימן לכך שהם אינם אמצעים יעילים למטרה. כשהתפיסה של המטרה שגויה, ותפיסת המציאות
איבדה רלוונטיות, זה גורם לאי מציאת אמצעים יעילים והולמים. וכשהחשיבה מקובעת בעוד העולם השתנה - מגיע משבר פרדיגמטי. אז מה
באמת עושים, בפועל, כשאמצעים לא עובדים? עוד מאותו דבר - והרבה. שלא נרגיש שהיה משהו שיכולנו לעשות ולא עשינו (למשל לחשוב)
כיצד היה צריך להתמודד עם הקורונה? קודם כל, יש להבין שהוירוס איננו (רק) בעיה - אלא הזדמנות. הוירוס נוצר מחוסר התאמה
וסתירה שהלכה והתהוותה בין הדרך שבה באמת פועל העולם כיום - רשת - לבין הדרך המאובנת שבה אנחנו שולטים בעולם ומארגנים אותו -
באופן היררכי. למערכת שליטה ובקרה היררכית אין לא את המהירות ולא את הגמישות להגיב לשינויים רשתיים ולהתפשטות אקספוננציאלית,
ולכן במוקדם (עדיף) או במאוחר היא תישבר בהתמודדות מולם. כך תישבר הנשיאות האמריקאית מול נשיא ויראלי, וכך תישבר האקדמיה מול
פייק-אמת בפייסבוק, וכך ישברו המדינות, בסופו של דבר, מול הרשתות החברתיות ודומיננטיות האינטרנט. ככל שהמבנה ההיררכי מאובן
יותר - כך הוא ישבר מהר יותר. ובפרשת הוירוס הממסד המדינתי מוכיח מאובנות לתפארת - המשייכת אותו לעידן הדינוזאורים.
החיים היום מתנהלים ברשת, בעולם הוירטואלי. אך מכוח האינרציה - החיים ממשיכים להתנהל בחוץ, במוסדות היררכיים ובתפיסות
היררכיות. על מנת לבטל את הסתירה בין הפרקסיס לבין התפיסה, יש צורך לעיתים בטיפול בשוֹק. בסופו של דבר, תוחלף המדינה
ההיררכית, השולטת בצורת פירמידה עצית מלמעלה למטה, במדינת רשת שטוחה יותר, שהיא יעילה בהרבה בעיבוד נתונים, בקבלת החלטות
ומערכות בקרה ושליטה - כפי שהמוח יעיל יותר מביורוקרטיה. כיום וירוס (וכל התפשטות ויראלית) יעילים בהרבה מכל מנגנון שליטה
ובקרה שיש לנו, אך בארכיטקטורה שונה - היוצרות יתהפכו. גם מוסדות אחרים בחיים, כמו העבודה והלמידה, היו צריכים מזמן לעבור
למתכונת רשתית - והוירוס הוא ההזדמנות לכך.
ממסד מדינתי שמבין זאת היה מכריז על מעבר גורף לעבודה ולמידה מן הבית, מאחרון התלמידים ועד אחרון המשרדים, ומנצל את המשבר
כדי לבצע שינוי מערכתי נדרש, שדורש מעבר פאזה, ולכן בלתי אפשרי בימים כתיקונם. אין שום סיבה שאנשים יסעו לקניות ולא יזמינו
קניות לביתם בימים כתיקונם - הרשת פשוט בנוייה הפוך. כשכולם מזמינים אוכל הביתה - תקורות השינוע הופכות ליעילות יותר מהחזקת
סופרמרקטים בכל מקום, והקנייה הופכת לדואר. האתגר הגדול ביותר בימינו, מבחינה כלכלית, תשתיתית ואף סביבתית, הנופל על כתפי
מדינות, הוא הרצון להמשיך לחיות במבנה הישן, בשעה שהרשתיות ממרכזת הכל. הדבר יוצר עומס בלתי נסבל על המרכזים הפיזיים, וקריסת
כל התשתיות הפיזיות תחת עומסים בלתי אפשריים, במשברי תחבורה, דיור וחינוך כרוניים - ובלתי פתירים.
אם כולם נוסעים למרכז הרשת בבוקר וחוזרים בערב לכל חלקי הרשת - רשת התחבורה לא יכולה שלא לקרוס, ומחירי הדיור לא יכולים שלא
להרקיע שחקים. אם צריך להגיע פיזית לבית הספר - תמיד נקבל חינוך ברמה ירודה, ללא אפשרות בחירה וללא תחרות, וללא התאמה אישית.
צריך לגור במרכז כדי ללמוד בתלמה ילין, ורק מי שמגיע לתל אביב יהיה נגיש לעבודה בחברות מובילות. העולם הפיזי לא בנוי כמו
רשת, וגם אם נסלול אינספור נתיבים ונבנה מגדלים צפופים לשמיים - הסתירה בין המבנה הרשתי למבנה הפיזי תמיד תוביל את התשתיות
לרוויה מהירה. לכן מנהיגות של ממש היתה מנצלת את השבר לשינוי החשוב ביותר - שינוי מבני. כי עדיף שבר על ריסוק (זו למעשה
האלטרנטיבה).
אין שום סיבה שהעבודה המשרדית בכל רחבי המדינה לא תעשה מהבית, מלבד מקובעות תפיסתית. הכלים הממוחשבים לכך קיימים כבר אתמול.
כך גם בנוגע ללמידה (אם בשיעור מרחוק ואם בלומדות ומשחקים ומדיה ייעודית). הפחד מאובדן שליטה בעובדים או בתלמידים לא לוקח
בחשבון את יעילות מערכות הבקרה הממוחשבות, שיכולות המעקב שלהן וניתוח הנתונים עולות בהרבה על כל שליטה אנושית. את הצורך
האנושי בחברה ובקשרים אנושיים יש להפריד באופן חד מקשרים פונקציונליים - לטובת שני הצדדים. לבית הספר ולתנועת הנוער יש
פונקציות נפרדות לחלוטין - ומי שלא מבזבז שעתיים כל יום בפקקים יכול להקדיש יותר זמן לחברים (ולספרים - שהם אנשים אחרים
בצורת טקסט). אובדן התוצר והפריון בחברה של ימינו שנובע מבזבוז הזמן והמשאבים על קיום קשרים במרחב הפיזי במקום במרחב הרוחני
- הוא בלתי נתפס. בעתיד אנשים לא יבינו למה אנשים נסעו פיזית למשרד, לבית הספר או לקניות. למה חברות נאלצו להקים מבנים יקרים
בטירוף, על נדל"ן יקר מפז, רק בשביל שאנשים ישבו כל היום מול מחשב זהה לחלוטין לזה שיש להם בבית, לאחר שבזבזו אינספור עצבים
וזיהום על רמזורים וצפירות?
כל מנהיג מרחיק ראות היה מבין זאת, ומחכה לשעת כושר על מנת לבצע את המהפך - ולהוציא את המערכת מהקיבעון הפיזי שלה לטובת קיום
וירטואלי ורוחני יותר (מה שממילא מאפיין את התקדמות האנושות מקדמת דנא - גם המוח הוא איבר יותר רשתי מהגוף, ובכך יתרונו). אך
אצלנו כנראה שאין צורך בכך. אנו היהודים מזמן התנתקנו מהקיום הפיזי לקיום בשפה עצמה - והפוליטיקאים שלנו הם הפוליטיקאים של
הלשון. ראש ממשלתינו מציג, נואם, מצהיר, מסית, לועג, מפיץ שמועות, מגנה, ממליץ, או מנחה לפעולה (בניגוד למְבצע) - והישגיו
הגדולים ביותר הם נאומים או הצהרות (שלו או של אחרים). כך התקבעה בציבור התפיסה שאמירה חשובה מפעולה, ושאם אנו נואמים באו"ם
אנחנו מראים להם, ושטיפול אפקטיבי בוירוס הוא אוסף נאומים בטלוויזיה. וכך גם נשלם את כל המחיר של מהפכה אך לא נרוויח כלום
ונחזור לאותו מצב בדיוק. ביבי הוא הפוליטיקאי האולטימטיבי של הפילוסופיה של השפה הוויטגנשטיינית: המילים שלו הם כלים
לעבודתו, והשימוש בהן הוא משמעותן, והוא השחקן הטוב ביותר - במשחק הלשון. מה חבל שיכולתו האינטלקטואלית ירודה (יצביע מי ששמע
מפיו אי פעם תובנה אינטלקטואלית אחת! שלא לדבר על רעיון מקורי), ושהיכולת שלו לבצע שינוי פרדיגמה תפיסתי היא אפסית, ולפיכך
אנו תקועים בשיח אינפנטילי. אל תעשו אפצ'י!
מדינה סבירה, שאיננה רק מדינת הסברה, היתה פועלת נכון יותר גם בתוך הפרדיגמה ההיררכית, ומרימה תוך דקה אפליקציה שחובה
להתקין, ושמדווחת באופן רציף על כל תנועה, מחייבת כל אזרח לדווח בה על מדידות חום פעמיים ביום, על כל שיעול ושינוי בריאותי,
וגם על כל אדם עמו נפגש (ועוקבת גם אחרי פרמטרים אחרים שהיו מתגלים כיעילים...) - וקונסת מי שלא עושה זאת (כסף כולם מבינים).
או אז היא היתה מלבינה את המידע ומחלקת אותו לקבוצה גדולה של חוקרים מבריקים שהיו מתחרים בבניית מודלים לחיזוי (המדובר
בבעייה קלאסית ללמידת מכונה - והפתרון היה משתפר כל הזמן, ומהר). כך היא היתה מנצלת את הדאטה הזה לבדיקות נשאות ממוקדות
והוראות הרחקה ממוקדות פר אדם ומיקום מיידיות דרך האפליקציה, שהיו יוצרות חומת אש בין הנשאים לשאר האוכלוסיה. כפי שיודעת כל
חברת רשת (או ארגון מודיעין) - המפתח הוא איסוף אדיר של דאטה ומיפוי של הרשת, ורק כך ניתן לנסות להתגבר בצורה היררכית על
תופעות רשתיות מבוזרות ומדבקות (טרור למשל). אבל דאטה כזה יש בסין - ארץ הנידחת. ובארצנו יש תירוצים - וכל מיני קדחת.
חלק ג' - הקורונה כשנת שמיטה: עולם שכולו ארוך