אפי נוה הוא פושע. אפי נוה הוא זכאי. האם יש סתירה לוגית בין שני המשפטים הללו? לא, כי בצדק הפרוצדורה יותר חשובה מהאמת, ועד
שנבין זאת לא נפסיק לגרום עוול לגברים, נשים - וגם לפלסטינים
חזקת הבתים והבורות והשיחין והמערות והשובכות והמרחצאות ובית הבדין ובית השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש
שנים. מה אומר לנו המשפט הזה? לרוב - כלום. אך זוהי פתיחתו של פרק שהוא אולי השיא הרעיוני של התלמוד הבבלי, אחד מפסגות מערכת
החוק היהודית, שהיא משיאי המחשבה המשפטית בכל הדורות. מה הופך את הרעיון המרכזי המובא בו - רעיון החזקה - לחשוב כל כך?
החזקה קובעת עיקרון פשוט: בית שגרתי בו יותר משלוש שנים הוא בבעלותי - גם אם אין לי הוכחות לכך, ואם מישהו מערער על כך עליו
נטל ההוכחה ואני אינני צריכה להוכיח דבר. האם עיקרון זה נובע מהניסיון להגיע לחקר האמת בנוגע לבעלות? ודאי שלא. שלוש שנים
היא אמת מידה שרירותית. זוהי הסדרה חברתית שמתנגדת לניסיון לחקור את האמת "האמיתית" ולהכריע בכל רגע נתון מי היה הבעלים
המקוריים לפי שקילת הראיות לשני הצדדים. כך, הצדק מונע מחלוקות על האמת באמצעות פרוצדורה, שלפעמים תשקף את האמת ולפעמים תסטה
ממנה, אך תייצר מצב חברתי ברור שבו לא ניתן לערער בכל רגע נתון על הבית שלי. הצדק עליון על האמת.
פיתוח נוסף של הרעיון משתקף בביטוי השאוב מהמשנה: "שניים אוחזין בטלית - יחלוקו". כפי
שכתב יפה ממני אביגדור פלדמן, ידוע לנו
שאנו גורמים בהכרח עוול לאחד הצדדים - בעל הטלית האמיתי - ונותנים לצד שאיננו באמת הבעלים מחצית טלית שאינה שלו. אך אנחנו לא
מעוניינים להגיע לחקר האמת במצב שבו אין לנו נגישות לאמת ואין ראיות אלא לפתור את המחלוקת. לכן הצדק פה בהכרח סוטה מהאמת -
ודווקא לפיכך הוא צודק. זהו רעיון היסוד של מערכות משפטיות, אך מכיוון שהוא איננו אינטואיטיבי הוא מופר שוב ושוב בתביעות
לצדק "אמיתי".
ניקח לדוגמא את הפתרון הצודק לסכסוך הפלסטיני ולמחלוקת על הארץ - יחלוקו. זהו פתרון שמתעלם לחלוטין משאלת האמת של הבעלות על
הארץ, כי הצדק יכול להתאפשר רק כשמוותרים על שקילת הראיות וההוכחות וחשבונות הדמים וההכרעה בין הנרטיבים ובין אמונות שני
הצדדים. ועד ששני הצדדים לא יניחו לתביעתם על האמת - לא יהיה צדק. כך למשל קבע המחוקק גם בגירושין - מרגע שהרכוש בחזקת שני
הצדדים אנו מוותרים על התחשבנות מדוקדקת מי הרוויח אותו ומי בזבז ומי בגד ומי שטף כלים - ופשוט חולקים אותו חצי חצי. כך
אנחנו מונעים מחלוקות ומגבירים את השלום גם אם הוא בהכרח סוטה מהאמת.
הפרוצדורה של הצדק יודעת שההסדרה החברתית חשובה יותר מכל מקרה ספציפי שבו לא הגענו לחקר האמת. לכן אם זדורוב הורשע לפי כללי
הצדק בחברה שלנו הרי שזה הצדק האפשרי, כי את האמת לא נדע כנראה לעולם. כל פרוצדורה משפטית חייבת מטבעה להיות שרירותית במידה
מסוימת ולכן תגרום בהכרח סטייה מהאמת במקרים ספציפיים - פושעים ישוחררו ולעיתים רחוקות גם זכאים יכלאו, ואנו לעולם לא נדע
זאת כי אין לנו את המפתח לאמת, אלא רק פרוצדורה של צדק.
הצדק הוא שמבדיל בין לינץ' - שבו האמת מתרגמת ישירות לעונש ללא פרוצדורה - לבין משפט. #מי_טו היא תנועה של ראיות ושל אמת.
היא מבוססת על אמירת אמת שהושתקה, אך לא על צדק - כי הפרוצדורה אינה קיימת. הצדק לעומתה מתבסס על כך שלעולם איננו באמת
יכולים לדעת את האמת, ומה "באמת היה" בין שני אנשים, ויותר מכך - שייתכן שהם בעצמם אינם יודעים את האמת, וכל אחד מהם זוכר
באמת ובתמים אמת אחרת.
המחקר של הזיכרון האנושי הולך
ומפריך כל יומרה שלו לאמת. עם מה נותרנו? עם פרוצדורות צדק. רק
האינקוויזיציה מגיעה תמיד לחקר האמת.
ההלבנה השערורייתית של פריצה לטלפון בידי אדם פרטי היא חריגה יוצאת דופן מפרוצדורות הצדק שראויות לחברה חופשית. לא היינו
רוצים לחיות בחברה שבה כל אדם יכול לפרוץ לנו לטלפון או למחשב ואם מצא שם התנהלות המעלה חשד לפלילים הדבר יולבן בדיעבד בידי
המשטרה ותפתח נגדנו חקירה. גם לא כדאי לנו לחיות בחברה שבה אנשי ציבור ניתנים לסחיטה בעזרת ראיות שהושגו בפרוצדורה פלילית -
גם אם הן אמיתיות. על פי כל הראיות הידועות לנו, האמת היא שאפי נוה הוא פושע, ולא מהזן הסימפטי. אבל הצדק הוא עיקרון נעלה
בהרבה על האמת - ואפי נוה הוא זכאי מצד הצדק.