מדוע עליית המחשבים גורמת לעליית הימין? כיצד לבנות מערכת כלכלית שמעבירה משאבים מההנדסה למדע ומהפרקטיקה למחקר? מה האינטרנט
צריכה ללמוד מהיוונים ומהיהודים ומדוע האימפריות המדינתיות ילכו ויחלשו בה לעומת התרבות? מה יציל את האליטה האינטלקטואלית
ברגע שמעמד הביניים האינטלקטואלי פושט את הרגל? ואיזו אישה תרצה את הפילוסוף?
הון שלטון
מה שקורה בעולם לא נגרם בגלל הגלובליזציה או הקפיטליזם או כל מיני אידיאולוגיות אנושיות חבוטות של נאו-הוגים עצלנים, אלא
בגלל המחשבים. לא יהיה שום ערך למה שניתן לבצע בחישוב פולינומיאלי, כלומר יעיל, כלומר בעיה שיודעים מה הדרך לפתור אותה (גם
אם לא את הפתרון), ולא יהיה שום טעם בעבודה של אדם שמבצעת חישוב כזה, כמו עבודה במפעל, אלא רק חישוב לא פולינומיאלי, ולכן
אנחנו נמצאים בתהליך שבו העבודה של אנשים רגילים תלך ותשאף להיות שווה לאפס. מתמטיקאים לעומתם הם האנשים שעבודתם תמיד תהיה
בעלת הערך הכי גבוה, כי מתמטית העבודה שלהם הכי קשה חישובית. אבל כבר בשלב הנוכחי הייצור ילך וירד מטה בעלותוֿ ובערכו, ולכן
לא יהיה אפשרי לבני אדם לחיות ממנו. הוא יורד כל הזמן אל העשירונים התחתונים של העולם (כרגע הוא בסין אבל בהמשך ישאף להודו
ומשם לאפריקה), אבל הוא לא יעצר שם (ואולי אפילו ידלג על אפריקה). כלומר כבר עכשיו התפיסה של האליטה משתנה כך שעבודה היא
חסרת ערך ומוסד שאיננו בר קיימא (ולכן למשל אין טעם להקים מפעל עם עובדים או להכשיר עובדים מקצועיים) ולכן הערך שלה יורד עוד
לפני התקדמות הטכנולוגיה, כי ערך נקבע הרבה לפי מוסכמה חברתית. לדוגמא, ברגע שרובוט ידע לייצר ולהיות חקלאי זו לא תהיה
המהפכה אלא כבר לפני כן ערך העבודה הזו יהיה שווה כמעט לאפס. אבל זה שעבודת האנשים תהיה חסרת ערך לא אומר שאנשים יהיו חסרי
ערך, כי מה שעדיין יהיה בעל ערך יהיה ההון. לכן המהפכה תהיה שאנשים רגילים לא יעבדו, אלא יחיו מהון, והם יצטרכו ללמוד להיות
בעלי הון. היום לאנשים יש הון, נגיד מיליון שקל לאדם, אבל מכיוון שהם לא יודעים לחיות עם סיכון, הם משקיעים את זה בדבר שנראה
להם הכי בטוח, כמו קרקע ואבנים וקירות. אבל בסופו של דבר הערך של זה יתאפס - כולל הערך של המיקום, ככל שהעולם יהיה יותר
וירטואלי - וזה יהיה המשבר הכלכלי החמור של המאה הבאה, משבר הבתים, שכבר זכינו לטעימה ממנו. בית זה טכנולוגיה שבחמישים השנה
הקרובות תהפוך לטריביאלית, והעלות שלה תהפוך לוירטואלית (המיקום). לנהל הון זו לא עבודה פולינומיאלית, ולכן בני אדם רגילים
יוכלו לעשות את זה, כי זו בעצם השאלה איפה להשקיע, וזו השאלה הפתוחה ביותר, עקרונית, כי צריך להשקיע במה שיתפתח בעתיד. ולכן
עקרונית זו לא שאלה פולינומיאלית, ואנשים יוכלו לחיות ממנה עד שבינה מלאכותית תעלה עליהם. לכן העולם ילך ימינה, כי ימינה זה
ההון, ושמאלה זה העבודה. אנשים אולי עוד לא תופסים את עצמם כך אבל הדבר היחיד שנשאר להם זה הון, ומעמד הביניים והמעמד הנמוך
בעולם הראשון הם עדיין בעלי הון ביחס לעולם השלישי, והאליטה של העולם מושקעת עמוק בתוך חשיבה לא פולינומיאלית, כמו הסטארט-אפ
והמחקר - חשיבה שלוקחת סיכון. אנשים גם פחות ופחות מוכנים ורוצים לעבוד, לעומת זאת הם מוכנים יותר ויותר לקחת סיכון. לכן אם
הסוציאליזם רוצה לשרוד הוא צריך לבטח את האדם עם ההון ולתת לו רשת בטחון שתאפשר לו לקחת סיכונים, למשל בהשקעות. ומצד שני
צריך תהליך ארוך של חינוך, על מנת שבני אדם לא יפסידו את הונם בהימורים, או בחלק של השוק שהוא הימור (זה החלק שבו מחשב טוב
מאדם, ולכן האדם יפסיד וההשקעה בתוחלת שלילית). ברגע שכל המעמדות יתפסו את עצמם כהון יהיה בום כלכלי אדיר, וקולוניאליזם
כלכלי ברמת הפרט, ולא רק ברמת החברות. עני מישראל יוכל להיות בעל הון בקניה, ולהשקיע בכלכלה הקנייתית, למשל ברשת חנויות
בקניה, שעשיר מישראל לא ישקיע בה לעולם. וזה לא נכון שאנשים לא גומרים את החודש, אלא שאנשים עניים לא חוסכים ולא משקיעים
ולכן גם לא מרוויחים. כמעט לכל אדם יכול להיות הון כלשהו. כדי להשקיע צריך להגיע לרף מסוים, שכל העשירונים עוברים אותו, שבו
יש מעבר לצרכים הבסיסיים ביותר. הבעיה היא התרחבות ההגדרה של הצרכים הבסיסיים כל הזמן, ושמה שהיה טוב למלך בעת העתיקה לא
מספיק לעני בעידן המודרני. ובכלל, אחת הדרכים הכי טובות שעני יכול להרוויח בהן היא השקעה בילדים וחינוכם כך שיוכלו לפתור
בעיות לא פולינומיאליות.
פערים כלכליים
עדיף להגדיל אותם כמה שיותר כדי שהמאיון העליון (שהוא הפירמות הגדולות) יוכלו להשקיע בטכנולוגיה עילית שמהר מאוד מחלחלת
בהדרגה לכל החברה (אין אף טכנולוגיה שנשארה רק למאיון העליון והכול חילחל עד לעשירון התחתון). המערכת הכלכלית צריכה להיות
כמה שיותר חזירית, כי בטווח הארוך זה מה שעוזר לכולם (טכנולוגיה מצריכה ריכוז של השקעות אדירות שרק ריכוז אדיר של הכסף יכול
להוביל, והמדינה עושה את זה רע). זה לא אומר שלא צריך לעזור לעניים אבל אסור לגעת בחלק הגבוה של המערכת הכלכלית. אפשר אולי
לטעון שהמדע עבד לא הרבה פחות טוב בכלכלות סוציאליסטיות "רכות", אבל זה כבר לא נכון היום (כשהמדע מצריך המון כסף, מה שלא היה
פעם), וזה בטוח לא נכון לגבי טכנולוגיה (שמצריכה חזירות הרבה יותר ממדע). שבדיה חיה על גבי הפיתוחים הטכנולוגיים של ארה"ב
ובמובן הזה היא כלכלה טפילית על הכלכלה החזירית - המודל הסקנדינבי הוא מודל טפילי. כך גם סין היא טפיל ענק, שיכול להרוג את
הפונדקאי. המודל הסיני בלי החדשנות האמריקנית היה קורס. זה בנוי על לגנוב רעיונות, טכנולוגיות או מפעלים מארה"ב. אם לא יהיה
ממי לגנוב זה לא יחזיק מעמד. בסופו של דבר, המטרה של הכלכלה ומערכת המיסוי צריכה להיות העברת כסף למחקר, כלומר העברה מהטווח
הקצר לטווח הארוך. זו גם ההצדקה היחידה לקיומה של התערבות המדינה - השקעה במדע, בניגוד לטכנולוגיה.
מה יצור את הפערים החדשים ברשת האינטרנט וברשת החברתית?
התרבות היהודית והתרבות היוונית היו בבסיסן תרבויות של רשת, צמתי מסחר, עם ההגליות וההתפשטות זה נעשה עוד יותר, ולעומתן
האימפריות היו תרבויות היררכיות. המתח בין רשת להיררכיה (מבנה עץ) זה המתח החשוב ביותר בתרבות האנושית, במוח האנושי,
ובאבולוציה, כי זה הבסיס של מערכות למידה. סיבת העומק לכך שלמרות שהציונות היתה הצלחה מפתיעה כלפי חוץ היא היתה כישלון אדיר
כלפי פנים - היא שהציונות הפכה את היהדות מרשת להיררכיה, ולכן מדובר בשואה תרבותית. המבנה של העץ בקבלה אוזן על ידי מבנה
רשתי של הכתיבה-הקבוצה (יישות מאוחדת שנקראה הזוהר), וככל שהעץ נהיה יותר עצי ומבני, כמו בקבלת האר"י, ככה הכתיבה והקבוצה
צריכה להיות יותר רשתית, כמו בחסידות. היום היהדות היא מאוד עצית, והכתיבה צריכה להיות מאוד רשתית (הקבוצה תבוא אחר כך).
השילוב של הרשת עם ההיררכיה היא היוקרה, המוניטין, הפייג'-ראנק. זו היררכיה שהיא איננה קשה אלא רכה, כמו במוח. יש פשוט
נוירונים עם יוקרה יותר גדולה. נוירונים לא אומרים לאחרים מה לעשות. אבל יש נוירונים שכדאי יותר להקשיב להם. בדיוק כמו
בתרבות. כך שהיררכיה אמנם יוצרת פערים, והיה ניתן לחשוב שבתרבות היררכית יהיו פערים יותר גדולים מבתרבות רשתית שטוחה - אבל
המצב הוא הפוך. כי כמה דרגות כבר יכולות להיות בעץ - כמה רמות היררכיה? וגם אם ההיררכיה גבוהה, המשמעות שלה היא רק מלאכותית
וחיצונית ולכן חולפת. אבל בתרבות שבה מקשיבים לנוירון במקום לשמוע בקולו כציווי - ההיררכיה יכולה להיות אדירה, כמו הפער בין
התנ"ך לפתק למכולת או בין הומרוס לבננה. הומרוס באמת יכול להיות גאון לעין שיעור מהאדם ברחוב וכך גם משה. נוירון באמת יכול
לגרום לרשת שלמה לשמוע לו מרצונה, בניגוד לשליט. לכן התרבות היהודית והיוונית השאירו לנו יצירות תרבות שאנו שומעים להן עד
היום מרצוננו, ושהגיעו למרחקים אדירים בגלובוס, ולעומת זאת התרבויות ההיררכיות ביותר כמו מצרים הן ארכיאולוגיה. הן מעולם לא
נאלצו לגרום לאחרים להקשיב להן - הן לא שכנעו. גם הרומאים היו אדירים בכוחם, אבל היו שפוטים של היוונים בתרבותם. והנוצרים
עדיין מקשיבים לנוירון יהודי אחד בשם ישו.
תסכול הפילוסוף שמעדיף בננה על בחורה
אין עילית רוחנית בארץ הזאת, כתב דוד אבידן, אבל הוא טעה. יש פער הולך וגדל בין האחד אחוז ל-99, לא רק מבחינה כלכלית, אלא
מבחינה אינטלקטואלית ותרבותית, כחלק מהגדלת הפערים, ואדם מהשורה יכול פחות ופחות להבין את שיא המחקר האקדמי, המדע, או את
העולם הספרותי/אמנותי הגבוה. גם מבחינה טכנולוגית הפער הולך וגדל, למרות שהטכנולוגיות זולגות למשתמש, אבל היכולת לעצב את
הטכנולוגיה, למשל לתכנת או להנדס גנטיקה הולכת ומתרחקת ממנו, מלבד שכבה צרה, וכבר יש פחות ופחות רציפות הדרגתית ממנה למטה.
זה נהיה יותר מעבר פאזה, כי דווקא השכבה הקרובה לאליטה מתחתיה היא זו שבגדה. המשמעות היא שפוליטיקה כבר לא משנה כלום, ההמון
כבר לא משנה כלום, ההגיון הדמוקרטי - שהוא ההגיון של הצרכנות הקפיטליסטית והמינית ושל המדיה, שבו להמון ולחכמת ההמון יש את
המשמעות - הולך ונהייה לא רלוונטי למציאות. רק האליטה הטכנו-תרבותית, כמו העיתונאי/תסריטאי/יזם/פרופסור, היא בעלת הרלוונטיות
והכוח לשנות ברמת כללי המשחק, לעומת אינספור השחקנים שרק משחקים במשחק. זה הפער בין פייסבוק/גוגל/אפל למשתמשים שלהן - פער
עצום מכל שלטון - מכיוון שהמשתמשים כבר אפילו לא מודעים למניפולציות, או לא פעילים בשינוי הפלטפורמות, ובטח לא חולמים על
אלטרנטיבות. אין להם שום ממשק ישיר/מאורגן מול הכוח, אלא עקיף/רך בלבד שהוא לא כוחני מצדם, אלא פשוט כמות השימוש שלהם. כמו
שאין להם דעה על כיווני מחקר אקדמי או כיוונים בספרות. זה הרבה מעל לראש שלהם. הדמוקרטיה הולכת ומאבדת אמון מידי האליטה,
ההמון הושחת לגמרי, בושה לאנושות, עבד ליצריו ולחולשותיו הנוירולוגיות, הגלויות יותר מתמיד ככאלה. כל מה שמוכפף להמון הופך
לפורנוגרפיה (למשל הפוליטיקה), וכל הבעיה היא תפיסת ההתחנפות שעוד נותרה מהתקופה הצרכנית/דמוקרטית כלפי "חכמת" ההמון שהוכחה
כטיפשות, וכלפי כוחו הכלכלי, שגם הוא הולך והופך למיתוס. אנשים רגילים שווים פחות ופחות מאנשים מיוחדים, מהגאונים היצירתיים.
אין ערך לשיר גרוע, זה פחות מאפס, ערך שלילי. כנ"ל כל הזבל התרבותי והאינטלקטואלי והרגשי שמעסיק את ההמון. האינדיבידואליזם
הוא מצב צבירה של החברה כמו מעבר ממוצק לנוזל, מעבר פאזה. הוא לא היה נכון ("אמת") בימי הביניים כי דעת היחיד באמת לא קבעה,
כלומר הוא לא היה נכון אוביקטיבית, כי לאף אחד לא היה אכפת מה אתה חושב, אלא מה האליטה חושבת. ברגע שנוצר מעבר פאזה אז שוב
לאף אחד לא אכפת מה האליטה חושבת, והאינדיבידואליזם הפך לנכון אובייקטיבית, כי המערכת שינתה תצורה, ועכשיו זה יכול להשתנות
שוב, והמעריכים באליטה שוב יקבעו, וזה קשור הרבה לבטחון העצמי של האליטה ולהחזרת הבושה, שהיא הדרך לדעת. למשל: שפרופסור
למתמטיקה שלא קורא ספרות גבוהה יתבייש, ושסופר שלא מבין במדע יתבייש, וכן הלאה, כלומר לחזק את הארגון של האליטה בתוך עצמה
ולייצר מרכז. וזה משהו שבהחלט יכול לקרות ברשת, צריך רק רשת חברתית או אפליקציה או אתר מתאים. הניכור מההמון הברברי הוא
המפתח, כמו אצל היוונים. וכאן האמנות הפלסטית במצב הרבה יותר מחובר לאליטה, כי היא תלוייה בכספם של מעטים, עשירים, וההמון רק
בא להעריץ אותה במקדש המוזיאלי שלה, וזאת לעומת אומנויות שלא עובדות במודל כלכלי של מצנט, כמו הספרות או המוזיקה, שהולכות
ומתפרנגרפות, ופושטות את הרגל כלכלית ותרבותית. לכן צריך שהספרות תעבור למודל כלכלי טרום קפיליסטי של ספונסר, תורם, מצנט,
מדיצ'י, ותשחרר את תוצריה ברשת. אולי האובייקט שיוכל לקבל הקונה העשיר (בדומה לאמנות פלסטית) יהיה כתב היד (שיהיה שווה כפריט
אספנות), ואולי ההקדשה. אבל את התוצר לחלק בחינם ברשת. התמוטטות אליטות האיכות והאמונה באיכות נובעת הרבה מהקפיטליזם הצרכני,
בניגוד לקפיטליזם יצרני ושל הון. כי אין דבר מצליח יותר מהצלחה, וזה הופך לנכון אם המערכת הופכת לכזו שבה זה נכון. באותה
מידה ניתן היה לדמיין שאידיאולוגיית אנטי-המון חדשה סוחפת את האליטה, שבמקום לנסות להתחנף לקהל, מפנה אליו עורף, והקהל שרוצה
להרגיש אליטה מתחיל להתחנף אליה, ושאר הקהל מרגיש נחות. המועדון הסגור יכול שוב להחליף את המועדון הפתוח, ולהפוך למוקד
משיכה, במיוחד כיום אחרי שנמאס כבר משיא הפתוח. הדמוקרטיה התדרדרה לפופוליזם, ולכן הגיע הזמן להחליף אותה: לא לחזור לשלטון
יחיד (כמו בסין ורוסיה), אלא לשלטון אוליגרכיה תרבותית וטכנולוגית, לשלטון אליטה אינטלקטואלית יצירתית. כלומר מה שחסר לאליטה
זה בטחון והתנשאות. כי קשה להיפרד מן ההבטחה של ההמון שאף אחד לא יתנשא עליך, וזה מפחיד. הבעיה החמורה ביותר היא רמתן
הפילוסופית הנמוכה של הבחורות בחברת הצריכה, שמעוניינות בהדוניזם חומרי גופני רגשי בלבד, ומתדרדרות את גברי האליטה הצעירים,
החנונים, לתחושת חוסר ערך עצמי, או לגיבוש ערך שמבוסס רק על פרמטרים חיצוניים כמו כסף (או במקרה ההפוך יופי). ודווקא כאן
ביטחון פילוסופי, וחלום אינטלקטואלי, ישנה את דפוסי התשוקה בחברה. צריך להחדיר להמון שהאדם הפשוט יהיה שווה ופחות ופחות ככל
שיחליפו אותו אלגוריתמים ולעומת זאת האדם שמחוץ לטווח האלגוריתמים, האדם האינטלינגנטי, יהיה יותר ויותר יקר, וה-99 אחוז
שצריך להיות נגדם ישארו מאחור, ושזה מה שקורה ויקרה. לא יהיה מעמד ביניים אינטלקטואלי, כי הוא בהתרוששות רוחנית. כמו שבתקופת
הרומנטיקה בחורות העדיפו בחורים רומנטיים ככה צריך אידיאולוגיה שתגרום להן להעדיף בחורים מהאליטה האינטלקטואלית-יצירתית.
והאידיאולוגיה הזאת היא שרק בחורים כאלה ייצרו את העתיד.