סיפורה של מלכה
היא תהיה הפנים שלי החוצה כלפי העולם, השריון שלי, הפרונט - ואני אבלע בתוכה, ורק מדי פעם אציץ החוצה דרך הקסדה ואחזור מייד
להתחבא פנימה. בדיוק כמו חתול שמפחד לצאת מהבית, או חרדי שמפחד לצאת בשאלה, או חלמן שמפחד לצאת מהמיטה, או כותב שמפחד לצאת
מהמחשב, או עיגול שמפחד לצאת מהקווים השחורים - או גבר עם פנטזיה להיות בתוך אישה. ואני יוצא למסע אמיץ, נועז ואקספרימנטלי
לחיפוש מלכת החלומות שלי, לפי קוד האבירות היהודי
מאת: אביר חלומותיי שבא מאגדה אחרת
חלמתי שאני מחפש לי פטרונית, שתאהב את החלומות ותתווך ביני לעולם. למה אישה? כי אני שונא גברים. ולא מסתדר איתם. אז למה
שהספרות החלומית לא תהיה כמו הספרות החצרונית? כל מה שאני צריך זו מלכה אחת אמיתית, כמו בימי הביניים, אבל הפעם מלכה של עידן
המידע. ואז האהבה החצרונית תהפוך לאהבה היחצנית: היא תהיה הפנים שלי החוצה כלפי העולם, השריון שלי, הפרונט - ואני אבלע
בתוכה, ורק מדי פעם אציץ החוצה דרך הקסדה ואחזור מייד להתחבא פנימה. בדיוק כמו חתול שמפחד לצאת מהבית, או חרדי שמפחד לצאת
בשאלה, או חלמן שמפחד לצאת מהמיטה, או כותב שמפחד לצאת מהמחשב, או עיגול שמפחד לצאת מהקווים השחורים - או גבר עם פנטזיה
להיות בתוך אישה.
ואני יוצא למסע אמיץ, נועז ואקספרימנטלי לחיפוש מלכת החלומות שלי, לפי קוד האבירות היהודי. אבל כבר ברור לי שחלום זה לא
יהיה, ושמדובר במבצע חשאי מיוחד ומסובך מאין כמוהו. כי קודם כל יש לצאת מהשכיבה ומהישיבה ולאתר (בספרייה?) את הדרקון המפלצתי
של עידנינו, שמאיים על המלכה ועל כל הממלכה. ואז יש לנצח אותו במגרש שלו, החילוני, בעזרת טריקים שלמדתי בגמרא, ולהציל את
המלכה באמצעות פלפול יצירתי קטלני, שהדרקון לא מבין מאיפה זה בא לו, וגורם לו לקרוס תחתיו. ואז היא תתאהב בי, האביר השחור של
החלומות, כי אני גבר-גבר חילוני ולא נעבך חרדי, בתזמון מופלא להחלטה להעניק לי אותה כפרס, ובכך להגשים את השילוש הקדוש, מאז
ימי הביניים ועד ימינו (בינתיים): מין, כסף ואלימות (כלומר כל מה שאין לי מושג בו). ורק אז - אוכל לממש את אהבתי ואת תוכניתי
להיעלם בתוכה ולא לחזור, ורק מדי פעם להוציא לשון אש דרך הגרון שלה, ולשרוף את מי שקורא לה שמנה (ולא מכבד את זה שאני בפנים
- ואת זכותה של מלכה על גופה). ואני שוכב במיטה וחושב: מהו הדרקון הגדול של זמננו? מיהי המפלצת הגדולה של העידן שלנו,
שנושפת אש ועשן כל הזמן, ומאיימת לבלוע הכל, ומכניסה תחת כנפיה את כל העולם? יש רק מועמדת אחת: פייסבוק! לכן אני צריך למצוא
את הבטן שלה, ולתקוע בה רומח ממש ארוך, ואז כל הממלכה תנשום לרווחה.
אבל אני מתחיל לחשוב שזה מסוכן מאוד לדקור בחרב ארוכה מאוד באמצע הפייסבוק, בבטן הרכה שלה. כי המצב כיום כזה חמור, עם כזאת
הזנחה בעולם האצילות, שכנראה הדרקון בלע מזמן את המלכה האצילה, ואני עלול להרוג אותה בפנים. זו בוודאי לא הדרך הנכונה לתוך
ליבה של המלכה. עדיף שהדרקון יאכל גם אותי, ואז עם המספריים של הציפורניים (באמת מאיפה שיהיה לי רומח?) אגזור בזהירות את
דרכי החוצה, אחרי שאמצא בתוכו את המלכה. ואני פותח את פייסבוק, והופ הופ הופ רץ עם המספריים וקופץ דרך הלוע שלה פנימה -
ואמנם האש שורפת אותי לגמרי, אבל אני כבר שחור, מה תעשו לי. ואני נבלע בתוך מפלצת הפייסבוק, בין כל מיני אגפים נסתרים
ופיצ'רים עלומים ואלגוריתמים סודיים, עמוק בתוך היישות הדמונית הדומיננטית של ימינו, ומתחיל לחפש איברים פנימיים, בתוך
החושך. הסוס של האביר של עידן המידע הוא סוס טרויאני.
ובאמת, זו מפלצת מוזרה מאוד, שונה מכל מה שידוע למדע, ואפילו המדע הימי ביניימי. ואני מתחיל לחתוך את דרכי בציפורניים (כי
אבדו לי המספריים, ולכן הציפורניים גדלו מאוד). פה אני דוקר איבר והוא משפריץ עלי חומר שחור סודי של מישהו, ושם אני מוציא
קצת דם מטפטף של מישהו שעבר לינצ'טרנט, אבל גם הדם שחור, ואני חותך איזה כבל פה, כדי לעבור, איזה צינור מידע שם, לראות מה זה
עושה, מעניין, אולי תקלה עולמית, ואפילו מנסה לדגדג אותה מבפנים - והאיברים כולם פתאום רוטטים ומתנודדים ומקפיצים אותי והרשת
גועשת באיזו שערוריה מטופשת, אבל אז אני נתקף פחד שהמפלצת לא תתקע גרעפס - ואני אמחץ. וכך אני ממשיך לחפש בתוכה, וחושב שאף
אחד לא היה כזה אבירי מעולם, להילחם במפלצת מתוך המפלצת, וזו מפלצת מסובכת להפליא. עד שבסוף אני מתחיל להתקדם לאיזה אור ורוד
עמום בתוך השחור, שעכשיו כבר נדמה לי שהוא ממש שם, ורך יותר. אולי זה האזור של המלכה?
ואני מגיע להתפצלות במפלצת ונאלץ לבחור: יש שני כיוונים ורודים עמומים ועגולים, ואני יכול ללכת רק לאחד מהם, ימין או שמאל?
איזה מביניהם יוביל למלכה האמיתית? למרות ששניהם נראים לי בדיוק אותו דבר. לכן הבחירה יכולה להיות רק אידיאולוגית, כי באמת
אין הבדל, זה בדיוק אותו די.אנ.איי, וכדי לא להיתקע בבחירה אני עושה את ההפך: אנ-דנ-דינו. ואני שוחה בתוך התווך השומני הימני
במשך ימים, הוא צמיגי מאוד, עד שאני מגיע אל סופו, בתקווה שכאן סוף סוף המעבר אל המלכה, או אולי היציאה, והנה אני רואה שראשו
חסום בכפתור ענק, כי בסופו של דבר גם הימין, כשמגיעים לראש, הוא חרדי עם כובע. ואני מבין שטעיתי בפנייה ונאלץ לעשות את כל
הדרך חזרה, ושוחה בתוך השמאל, שהוא שומני לא פחות, והנה גם בראש השמאל, יש כפתור ענק בצורת כובע, שחוסם הכול, גם הם חרדים,
רק מצד שמאל. סימטרי לחלוטין. ואני מתיישב מיואש ליד החלק העליון של השמאל, ולא מבין לאן ללכת מכאן. איפה היציאה? איפה המלכה
שהבטיחו לי? ורק אז פתאום נופל לי האסימון: אני בתוך השדיים.
אם כך, יש רק דרך אחת להסביר את זה, ולא באמצעות אנטומיה של דרקון - אני כבר בתוך המלכה. ואני מבין שעליי עכשיו לחתור למטה,
למטה למטה, עוד ועוד, לחור השחור, שם היציאה שממנה לא ארצה לצאת לעולם, אלא רק להציץ לעולם. שם מקומו של עיגול שחור. שם
החלום, המיטה והבית של חתול הבית - ושם האדונית תתענג עליי כל הימים. ורק דבר אחד אני לא מבין. מתי הספקתי להיבלע בתוך
המלכה, בלי שאבחין? מה, יכול להיות שהיא חיכתה עם פה פעור בתוך הגרון של דרקון הפייסבוק, וכשקפצתי פנימה לתוך האש ואיבדתי את
המספריים, בעצם נבלעתי פעמיים, פעם אחר פעם, בגרון שבתוך גרון - ולא שמתי לב? ורק אחרי שבועות של נדודים, עמוק בתוך השחור
משחור של הבטן, אני קולט בייאוש את המצב האמיתי: אין בכלל דרקון. פייסבוק היא המלכה, והמלכה היא עצמה המפלצת, והמפלצת - היא מלכתי.
ואני בתוכה - ללא מוצא, לכוד לעולמים.