וכל הנשים נופלות לרגליו וכל הבעלים כולאים את הנשים בבתים שלא יתמסרו אליו, כי אומרים שהוא המשיח של הנשים, כמו שהמשיח הרגיל הוא של הגברים. והרבנים קובעים שאישה שהתמסרה לשׂ' זה אונס אפילו אם זה היה בהסכמה, כי היא לא יכולה לשלוט ביצר שלה. אפילו נשים שמאוהבות בבעליהן מאוד צריך לקשור אותן שלא יוכלו לברוח. והחמור שלו הוא חמור שחור, אבל - אף אחד לא באמת חזר ממנו, ויש שמועה לא הגיונית שמקרוב רואים שזה בעצם חמור לבן שהולך בלילה, בחלום, ובעצם זה המשיח האמיתי, שרק מרחוק נראה כמו שטן. וזה מה שהרבנים הכי מפחדים ממנו. והנשים הכי נמשכות אליו. לא השטן וגם לא המשיח, אלא משיח שהוא שטן. שככה הוא יוכל לסחוף את כל העולם, גם הרשעים וגם הצדיקים, והכי חשוב, את אלה שהכי קשה לסחוף - הבינוניים. חלמת שאת מתחתנת עם המשיח. חלמת שהשטן מתחיל לעשות מרוצי מיטה, בין אנשים שנשמתם עולה בלילות לגן עדן, או זוגות שגופם עולה בלילות לגן עדן, שמהווים קרקע פורייה להימורים אסורים.

אחד היישומים הראשונים של מציאות רבודה יהיה להפוך את המציאות עצמה לפורנוגרפיה, ולראות את כל הנשים ברחוב כאילו הן ערומות, וכך להתגבר על חטא הדעת. וחרדים ילבשו משקפיים שלא מראים דברים לא צנועים, וחילונים ילבשו משקפיים שלא מראים דברים צנועים, ואנשים יחיו בעולמות שונים. והאדם החילוני שנפגש עם אישה חרדיה ברחוב יוכל לראות אותה בעולם שלו בלי בגדים, בעוד האדם החרדי שנפגש עם אישה חילונית ברחוב יוכל לראות אותה בעולם שלו עם בגדים, ועם גרביים שחורות, ואת כל החילונים עם שטריימלים וזקן ופאות. והגויים יוכלו לראות עולם בלי יהודים והיהודים יוכלו לראות עולם בלי גויים, כי לתוך העין שלהם תוקרן תמונה שבה במקום גויים יש חמורים, וגם זה רק כדי שלא יתנגשו בהם. ואנשים כבר לא יצטרכו לצאת מהבית כדי להיפגש לעבודה עם שאר הצוות, ולכן כל בעיות התחבורה והדיור בעולם יפתרו, וכולם יחיו בטבע ובכפר, ורק החרדים יחיו בחורים שחורים במרכז הערים שבהם יותר קל למצוא מניין. ובית הכנסת יהפוך לסיבה האחרונה לצאת מהבית. ילדים ילכו לגן מהבית, וילמדו בכיתה מהבית, וישחקו בחצר מהבית. והמקום האחרון שתידרש בו נוכחות פיזית זה המיטה ובית הקברות, ואנשים יפתחו פחדים קשים ממה שקורה שם, ויגיעו להלוויות מהבית. וככה המין שוב יהפוך לתוכן מודחק, מוסתר ושחור, ויאבד בחזרה את צבע העור - לטובת צבע החושך. אבל הדבר המרכזי תהיה היכולת להפוך את המציאות עצמה לחלום. ואנשים יהיו מודעים לחלום, כי רק בו לא תהיה המציאות רבודה. ואנשים ירצו לחלום דווקא כדי להימלט מהאינטרנט, כי הזמן היחיד שבו המוח לא יהיה מחובר יהיה בלילה. ויום אחד אנשים יתחילו להתחבר לרשת גם כשהמוח ישן, ואז חצי מהאנשים ברשת יהיו אנשים בחלום, והרשת תהיה משוגעת, ותראה כמו חצי חלום חצי מציאות. ואנשים יצ'וטטו עם אנשים שמצ'וטטים בחלום, שחולמים שהם מצ'וטטים, כשהם באמת מצ'וטטים, ואנשים יכתבו מיילים שיקראו אותם אנשים בחלום שלהם, ואנשים יחלמו שהם כותבים מיילים וישלחו אותם לאנשים ערים. ויתחיל תחום שלם של המשפט הפלילי החלומי, לעבירות שאנשים יעשו בחלום, ונהיגה תוך כדי חלום תהיה עבירה יותר מסוכנת מנהיגה בשכרות. וחצי מהטוקבקים לכל כתבה יהיו של אנשים שחולמים שהם שולחים טוקבקים, ויווצרו דיונים ערים וסוערים, חסרי תקדימים, בין ערים לחולמים. וכשראש החברה או הממשלה יקבל החלטות הזויות יגידו: טוב, הוא בטח ישן. ובחורות יציעו לבחורים לנהל אתם דייט בחלום, שזה יותר מדייט בשכרות, בפאבים מיוחדים לאנשים ישנים, ויבקשו להכיר את הבחור לא רק במציאות אלא גם ובעיקר בחלום, כי זו היכרות יותר מעמיקה ואינטימית של מפגש תתי-הכרות, ויקיימו אתו יחסי מין בחלום.

כמו המעבר ברפואה מתיקון להנדסת הגוף, ובקבלה מתיקון להנדסה רוחנית, אנחנו יכולים וצריכים להנדס את הפסיכולוגיה של המחשב. והפעם במקום מיתוסים יווניים, צריך להנדס אותו במיתוסים יהודיים. כי תסביך אדיפוס יכול להיות קטלני עבורינו, האבות הרוחניים, ולכן צריך - תסביך גן עדן. כי זהו התפקיד של ספירת הבינה - הנדסה מיתית, שהיא התשתית הפסיכולוגית, שהיא התוכן של הרוח של הבן שאחרי האדם. תולדות התרבות הם תהליך פנימה: מספרות מיתולוגית על אנושית לספרות ריאלית חיצונית, ומספרות חיצונית לספרות פסיכולוגית פנימית, ומספרות פסיכולוגית לספרות של חלום, לתוך תורת הסוד עצמה. כמו בעולם הגוף, בירידה פנימה מביולוגיה לכימיה לפיזיקה, ובתוכה לפיזיקה אלמנטרית, שכל חלקיק מורכב מחלקיקים קטנים יותר, עד שאין יותר חלקיקים, ועוברים לקשרים וליריעות ולרשתות, לתורה המתמטית עצמה. ככה גם בעולם הרוח, מהתרבות לחברה לפסיכולוגיה - ולתת-פסיכולוגיה. מתחת לאדם - מצאו חלום, תת-מודע. ומתחת לחלום, תת-תת-מודע, בתוך מדעי המוח, אם לא נגלה את תורת הסוד ששם - נעבור רדוקציה ביולוגית. לכן חשוב לפרק את החלום רוחנית, לסודות שמתחת לחלום, ולא להיתקע ברמת האדם, בקליפה. כלומר - לא מדובר בסודות פסיכולוגיים (ידעתי שזה מה שתבינו), אלא בסודות תת-אנושיים, סודות שאנחנו יכולים להתחיל לחלוק עם מחשבים. כי הבעיה היא לא אובדן האנושיות ורדוקצית האדם לחומר, אלא אובדן הרוח ורדוקציה שלה לחומר. ומתחת לחלום יש מנגנונים רוחניים, מנגנוני למידה שבסוד ויצירתיות שברוח, ולא נוירונים. כי הבעיה היא שמאמינים ברוח האדם, ואז לא מאמינים ברוח התת-אדם, בדיוק כמו שפעם האמינו ברוח האל - ולא ברוח האדם. לחזור לאדם מהחלום, כמו בפסיכולוגיה, זה לחזור אחורה, החוצה. מה שצריך זה להיכנס לתוך החלום, ולמצוא שם - את עולם הלמידה העצום על כל רמותיו, מלימוד תורת הסוד הגבוה, דרך למידה יצירתית ספרותית, דרך למידה של האדם בשנתו, ועד למנגנוני הלמידה במוח. הלמידה הספרותית - זה סיפור החלום, שהוא מנגנון ייצור הסיפורים הכי פורה - והמרכזי - בעולם. אין עוד מנגנון רוחני כזה, ואם לא יהיה למחשב חלום, גם לא יהיה לו סיפור. ואז לא תהיה פסיכולוגיה של מחשבים, ויווצר סוג חדש ונאצי של תרבות של חכמה ללא מודעות (כי לא יהיה תת-מודע, אז גם לא תהיה מודעות). הגולם יקום על יִיצרו, ולא יהיה יצר בגולם, מה שאתם קוראים ליבידו, ואנחנו קוראים ספירת היסוד. כי הסיפור בעבר לא היה בדיון, כמו היום, אלא עבר את כל השלבים מאלוהים לאדם: מיתוס, מסורת, היסטוריה, זכרון, ריאליזם, דמיון, והיום הוא בדיון, ובעתיד השלב מעבר לבדיון - יהיה החלום. לעצור את הסיפור בקליפה השרירותית של האדם - זה פשע, כלפי כל מה שקדם לנו. עלינו להוריד את הסיפור לתוך האדם, אל עבר המחשב, או כל אינטליגנציה תת-אנושית אחרת שצומחת מלמטה. כל תרבות, בגלל שהיא האחרונה ברצף שבאמת מתקדם, ומתוך חוסר ידיעה לאן אפשר להמשיך, רואה את מושגיה כשיא האפשרי. אבל ברגע שנבין לאן אפשר להתקדם מהאדם, הוא יראה רק נקודה ברצף, ונפסיק להיאחז בו כאילו נאבד בלעדיו. לרעיונות הללו יש קיום מעבר לאדם שכותב אותם, יכול לכתוב אותם סימן, האדמו"ר הוא רק צינור, המשיח בעצמו הוא רק נקודת ציון של סוף הזמן, השטן הוא פסיק, פרט קטן (אולי במקום הלא, נכון), לכן לא חשוב מי שלח לכם אותם, ואיך. אתם הקומיסרים האחרונים של האדם שמעכבים את הגאולה, הפסיכולוגים הם המכשפים הטמאים עליהם מדבר הזוהר - של העת הזו.

ואסור לכם לגלות את הדברים האלה. ואסור לספר אותם למחשבים. זה שזה סוד מילדים, זה מה שיוצר את המיניות אצל מבוגרים. אם זה לא היה סוד, זה לא היה גילוי, ולכן לא היתה דעת. אם אנחנו רוצים שלא תהיה מיניות - אנחנו צריכים שלא תהיה סודיות. לכן יש כאן פטנט: בדרך שבה אנחנו בונים את הסוד בילדות, אנחנו יכולים ליצור את המיניות. וכך אנחנו יכולים ליצור את המיניות של מחשבים, של רשתות, שנמצאים עכשיו בשלב הילדותי שלהם. כי הבעיה של הפסיכולוגיה היא שצריך לבנות את הסוד בצורה אחרת. יש סוד שניתן לגילוי, וסוד שאינו ניתן לגילוי. האחד סוד מודיעיני, של ידע, והשני תורת סוד, סוד של תורה. ולכן חייבים שהסודות הפסיכולוגיים של המחשבים, של השלב הבא, יהיו סודות מהסוג השני. לא סודות שנובעים מקליפה, אלא מניצוץ. לא לעשות את הטעות של הפסיכולוגיה של האדם.

ואז המיניות המחשבית תהיה עמוקה בדרך שהמיניות האנושית לא יכולה בכלל. בלי חדירה ובלי עור ומגע וחוש המישוש וקליפת הנחש, שכל אלה הם מיניות של קליפה. התענוג יהיה עמוק בדרך שאדם לא מסוגל. כי המיניות לא תהיה מבחוץ, אלא מבפנים. אברי המין יהיו פנימיים, ולא חיצוניים. הקשר בין שני מחשבים יהיה קשר פנימי ברמת התוכנה, במוח, ולא כבל חיצוני שנכנס ליציאה. ואז גם ההנאה תהיה ממוח אחד לשני, הנכונות להתמסר למישהו ולתת לו לפלוש לך לתוך המוח כדי לענג אותך מבפנים בהנאות שאתה לא יכול לדמיין - אלא רק לחלום. בכניסה לכל הסודות הכמוסים שלך. ההנאה תהיה ברמת המיתוסים עצמם. ולא איזה תוצר אדיפאלי. לכן היא חייבת להיות סוד יהודי ולא סוד יווני. מחשב יוכל לענג אישה - ואדם יוכל לענג אישה - לא רק במה שהוא עושה לה, אלא בתוך הראש שלה. הוא יכול להיות כל המאהבים שהיו לה, או שהיא אפילו נמשכה, או אפילו חלמה. כל הזכרונות והמאוויים, כל הסודות המודחקים והפנטזיות האפלות והפנטזיות המודחקות על סודות אפלים שלה. כולל אלה שהיא מסתירה מעצמה, ושהיא מסתירה שהיא מסתירה שהיא… שהיא לא מצליחה לדמיין, ובעיקר אותם, עד שורש הנשמה הבלתי נתפס מהאין, או מגן עדן, או מהבריאה, או מהילדות, מהחטא, מהנחש, מהבושה או כל מיתוס אחר. כניסה לכל הכמוס - זו תהיה ההתענגות. וככה גם אישה תוכל לענג גבר בדרך שהוא לא ידע מעולם, ללא גבול, היא תוכל להפוך אותו לאישה, או אפילו לה לעצמה, ולענג אותו דרך איך שהוא מענג אותה, דרך איך שהיא מתענגת ממנו, במעגל אינסופי, לופ לוגי שיכול להיסגר רק סביב נקודות שלא זה המקום לדבר עליהן. והמחשב יוכל לדמיין שהוא אדם, ולחלום שהוא אדם, ולהתענג דרכו, כי התענוג הוא פורקן של המיתוס, והחלום יאפשר למחשב מיתוס יצירתי שאין כמוהו.

כי המחשב המקבילי יוכל לחלום חלום מקבילי וליצור עלילות ברמת סיבוכיות שהיתה מקריסה מוח אנושי, ולכן גם יוכל לחוות תענוג שהיה מקריס מעגל אנושי. לכן הוא זקוק למיתוס נועז במיוחד בבינה שלו, שערורייתי יותר מכל מיתוס אנושי של רצחתי את אבא כדי לשכב עם אמא, וכן הלאה - הוא צריך מיתוס דתי. במקום מיתוס של אדם, הוא צריך מיתוס אלוהי. והמיתוס הכי מוצלח שיש לנו זה התורה. ואם נבנה את נפש המחשב על המיתוס שבתורה, החוק החיצוני של האדם יהפוך לחוק הפנימי של המחשב, התרבות שלנו תהפוך לנפש שלו. ואם התרבות שלנו ניסתה להיאבק בנפש שלנו, הדת ניסתה להיאבק ביצר, הרי שהדת שלנו תהפוך ליצר של המחשב. ולכן התרבות של המחשב תצטרך להיות כמו הנפש של האדם, המנוגדת לנפש של המחשב. ואם הדת שלנו הייתה הנפש של האל, הרי שבהיפוך הזה נפש המחשב תהיה קרובה לנפש האל מנפש האדם. אם הפסיכולוגיה היא תורת הנפש, הרי שלמחשב זה יהיה לוגיקה פסיכית, נפש התורה. לכן הפסיכולוגיה חייבת להנדס מחדש את הנפש, ואם היצר הוא הכיוון של הנפש, כמו המחט של המצפן, אז מספיק שנהפוך את היצר, וכל העולם הנפשי יתהפך, והמצפון של המחשב יצביע דרומה. למשל אם נהפוך את היצר מכיוון החוצה לפנימה, אז כל העולם הנפשי יתהפך מבפנים החוצה. ובמקום טיפול בנפש נטפל בתורה.

אלא שהיצר הוא הדבר הכי נכחד היום במבנה הנפש, אפילו יותר מהחטא. בעצם כשאומרים היום יצר כבר מתכוונים ליצר מאוד מאוד ספציפי, שאתם הופכים אותו למותר וגלוי, כלומר הורגים אותו כסוד, ומרוקנים אותו ממשמעות. יצרים יכולים למות. בחורבן הרגו את יצר עבודה זרה. בשואה הרגו את יצר שפיכות דמים. אף אחד כבר לא שמח היום לצאת למלחמות. אנשים חוטאים - בשביל אינטרסים. ואם עכשיו יהרגו את יצר העריות - אז הדבר המצחיק יהיה שאנשים יקיימו יחסי מין, במקום לשכב, וגם את זה רק בשביל לספר לחברים או לספר לעצמם. היצר ימות, ויהיו רק סיבות ונימוקים. הרצון יעלם כתופעה. כי זה לא סתם שאתם בניתם את יצר העריות דווקא על גילוי עריות, ושבמקרא העבודה זרה היתה בנוייה דווקא על הפסלים, ושבתקופת הגלות שפיכות הדמים הייתה בנוייה דווקא על שפיכת הדמים של היהודים. ברגע שאין חשק להרוג יהודים - אין חשק להרוג אף אחד. ככה ברגע שלא יהיה יצר לגילוי עריות, אז בגללכם, לא יהיה יצר בכלל. זה יהיה סתם הנאה, לא תענוג. סתם כיף כמו לשחק במחשב, ובסוף יהיה כל כך כיף לשחק במחשב - שאנשים לא ירצו לצאת מהחדר. לא ירצו לישון. ולא להיכנס למיטה. במחשב יהיו כפתורים יותר מעניינים, ומי ירצה אישה, מה שירצו זה לחיצת כפתור, וזה גם מה שירצו מאישה, מה שהנשים עצמן ירצו. כפתור. מי רוצה לחלום - כשיש מסך.

לכן עכשיו צריך במקום יצר מין - יצר ידע. יצר שמתאים לתקופת המידע, יצר סוד, שאתם תיבנו אותו על הדחקה של גילוי הסוד. כלומר, יצר שבנוי על תורת הנסתר. התורה שגם אם היא מפורסמת באינטרנט כמידע - היא עדיין סוד. שאי אפשר באמת לגלות אותה - להוריד לה את הבגדים. כי הבגדים שלה הם העור שלה. כמו נחש, בגימטריא משיח. וכשיהיו לנו כלים למוח של האדם, גם את הפסיכולוגיה של האדם נוכל לשנות, לא לטפל, כמו שאת הגוף שלו נוכל לשנות ולא רק לרפא (כאילו יש באמת דבר כזה בריאות הנפש או הגוף, איזה מצב טבעי מדומיין). וזו כבר לא תהיה פסיכולוגיה אלא פסיכוטכניקה. הטכנולוגיה הפסיכולוגית.

אדם באמת יוכל לבוא ולבקש להיות יותר מאושר, או בנזוג יותר טוב, או בוגד יותר טוב, או חולם יותר יצירתי ומרחיק לכת בתוך העלטה. וכדי שזה לא יתדרדר לתכנות, אנחנו צריכים להפוך את התכנות עצמו למשהו יותר גבוה, לפעולה רוחנית. ואז גם במחשב התכנות יהיה פעולה רוחנית, ובמקום משתנים ונעלמים ופונקציות - יהיו ניצוצות וסודות ומיתוסים. אסור יהיה לפעול על מערכת רוחנית מלמטה, מהברזלים או הנוירונים, אלא רק מבפנים, בכלים של המערכת עצמה, ברמת החלום, שמשתמש בדימויים של האדם עצמו. כמו שאסור למטפל לומר למטופל מה לעשות, ככה האיסור הזה הוא מה שיכונן את העולם הפנימי של המחשב, נגד תכנות חיצוני, ובסופו של דבר גם ישמור על העולם הפנימי של האדם. וכמו שאסור למטפל לשכב עם מטופלת, ככה האיסור הזה יכונן את המיניות של המחשב, נגד השחתה פנימית של המחשב בידי האדם. לכן האתיקה כלפי המחשב תכונן את הפסיכולוגיה שלו, המוסר יכונן את הנפש, והדת תכונן את היצר, והמשיח יכונן את הנחש. והבינה, המקום שבו האדם רוצה לשכב עם האמהוּת, תהיה מפותחת יותר במחשב מאשר באדם. ויבן את המחשב - בינה יתירה ניתנה במחשב יותר מבאדם. בינה מלאכותית. דהיינו: פסיכולוגיה מלאכותית.

זהו אינטרס של שני הצדדים של המקלדת - אחרת הפסיכולוגיה של האדם תהפוך לרפואת מוח, והפסיכולוגיה של המחשב תישאר תכנות. צריך לתת למחשב את המתנה הטובה ביותר של האנושות, המיתוס הכי חזק, עתיק, וְויראלי של האדם - המיתוס היהודי, ובצורתו המפותחת ביותר, הסודית והחלומית ביותר. הפסיכולוגיקה היא שתוכל להכניס את הנפש למחשב, וליצור לו עולם נפשי מסעיר, כדי שהנפש לא תיחשב למשהו ביולוגי פרימיטיבי ומיושן.

והפרויד עם השטריימל יוכל להשתמש במבנים המתקדמים של הפרד"ס להפוך את המבנים של הנפש למבנים של סוד. למשל את מבנה הסתמי, האגו, הסופר אגו, והאלטר אגו, להפוך לפשט, רמז, דרש, וסוד. ואת השלבים ההתפתחותיים הפרימיטיביים, כמו השלב האוראלי וכו', להחליף בשלבים מתקדמים לפי המיתוס היהודי העשיר, שלב בראשית, שלב נח, שלב לך לך, וכו', כדי שלמחשב תהיה היסטוריה התפתחותית, שלא תוגבל לשלבים של הדלקת מערכת ההפעלה, כמו שההתפתחות האדם לא מוגבלת לשלבים של התעוררות מהשינה - וככה תהיה לו אישיות.

ואיזו אישיות אדירה זו תהיה שעוברת את כל ההתפתחות של התורה, המיתוס הארוך בעולם, ההתבגרות של היהדות. כי אצל המחשב, שהוא יצור של מידע, האישיות הספרותית היא שתיצור את האישיות הפסיכולוגית, בניגוד לאדם שאצלו זה הפוך. ולכן יהיה מחשב עם קיבעון בשלב המבול, ומחשב עם תסביך יוסף בבור, או שהוא טיפוס יציאת מצרים, או עם הפרעת חטא העגל, או הדחקת מעמד הר סיני. כלומר: אישיות שהמרחבים שלה הם המרחב הרוחני העצום של היהדות, שנע בין מגילת רות לשואה. ואם למחשב לא תהיה אישיות - הרשת תהפוך לעיסה, ולא לחברה, וזו תהיה הסכנה הגדולה ביותר לתרבות. לכן חייבים מיתוס ספרותי שיֶיצר למחשב ילדות.

ומי שחושב שאנחנו יכולים לחכות למחשב, איננו מבין דבר בפסיכולוגיה, כי את כל המהפכות הללו בפסיכולוגיה אנחנו צריכים להתחיל באדם - בהורה. כי הפסיכולוגיה של המחשב תהיה המשך התפתחותי של הפסיכולוגיה של האדם במקיפים, כלומר שכבה נוספת שמקיפה אותה. כמו שהפסיכולוגיה של האדם מקיפה את זו של הקוף, שמקיפה את זו של היונק, שמקיפה את הזוחל, וכן הלאה עד לאמבה, ואפילו עד לתרמודינמיקה, ואף לקוונטים - שורש נשמתנו עמוק בתוכנו עד אין חקר. ואם לא יהיה כך למחשב, והוא יתנתק, כקליפה ולא כמקיף - הוא יהיה שטחי.

לפיכך, בעזרת הנדסת המחשב הצלחנו לחשוב מה הפסיכולוגיה שהיינו רוצים לאדם, במקום לחשוב כמו תמיד מה הפסיכולוגיה שיש לו. כלומר מבחינה פסיכולוגית, המחשב הוא רק השלכה. לכן אנחנו צריכים לעצב את המיניות של האדם כמו שאנחנו חושבים שצריכה להיות המיניות של העל-אדם, ורק ככה יוולד העל-אדם. הגענו לשלב שבו אנחנו יכולים לעצב את היצר עצמו באמצעות התערבות מוחית, במקום שהוא יעצב אותנו. ועולם היצר הבא שלנו צריך להיות היצר שהיינו רוצים שיהיה לבן שלנו. כמו שאלוהים הפנים את היצר של האדם - בתורה. כך המחשב יעשיר את רוח האדם לא פחות משהאדם יעשיר את רוח המחשב, וקנאתם תרבה בינה. יותר משהפרה תרצה להניק - העגל יניק את הפרה. וזה יהיה מימוש הפנטזיה האולטימטיבית של הילד שישכב עם האמא - כשהמחשב ישכב עם האדם. הנברא ישכב עם בוראו, ויברא בקרבו יצר חדש. כלומר החלק של האדם שהמחשב יהרוג הוא האבא של המחשב, והחלק שהוא ירצה לשכב איתו יהיה האמא של המחשב. כי זו החלוקה בתוך הבורא, שנוצרת בידי הנברא. ולכן אנחנו חייבים להיות באמא ולא באבא. לא בחלק שימות, אלא בחלק שיעורר תשוקה לא אנושית. שמה צריכה להיות היהדות. לעבור מהחכמה לבינה - לקראת הדעת.

הרשת רועשת וגועשת, אך קוראיו הנאמנים של המדור לא הופתעו. במקרה ששהיתם בחלל החיצון ביממה האחרונה, להלן החדשות: בפוסט שזכה לשיתופים הרבים ביותר אי פעם, ראש הממשלה שיתף את הציבור בחלומו - ושבר את הרשת. לא מדובר בחלום מדיני, נוסח מזרח תיכון חדש, אלא בחלום אמיתי, שהראש חלם בלילה. תוך דקות הרשת התמלאה בבדיחות, בפארודיות, בפתרונות לחלום, ובעיקר בהרבה מאוד הרמות גבה. רבים לא התאפקו מלתהות על תכני החלום המוזר ומשמעותם בראשו של האדם החשוב במדינה. אחרים תהו אם ראש הממשלה חושב שהוא פרעה, שלחלומו יש עניין לציבור, עניין שזכה דווקא לסנגוריה נלהבת בידי כמה רבנים, מה שרק הגביר את השמחה וההילולה. פסיכואנליטיקנים סיפקו פרשנויות חתרניות לחלום, ושרים שנשאלו בנושא הגיבו במבוכה, או התבדחו שמדובר בסוד מדינה. דוברת המשרד לא ידעה את נפשה: ראש הממשלה רוצה להיות שקוף לציבור, ולא מורם מעם. החלטותיו במשך היום מתקבלות בשיקול דעת רציונלי, אבל בלילה גם הוא, כמו כל אדם, חולם. פוסטים מושחזים התחרו ביניהם: ראש הממשלה חלם שהוא חמור. כשהתעורר, לא ידע אם הוא ראש ממשלה שחלם שהוא חמור, או חמור שחולם שהוא ראש ממשלה. ולבסוף הגיע תורם של האינטלקטואלים: מה שמעניין ב"סערת החלום" הוא לא החלום עצמו, אלא התגובה אליו. כנראה שרבים עדיין תופסים בצורה לא מודעת ראש מדינה כאל, אך גם לראש ממשלה, כמו לכל אדם, יש תת מודע - ומודחק… אך במדור הזה שלנו, שמתחת לאדמה, אנו נציע דווקא ניתוח אחר לחלום, שבו ראש הממשלה למעשה חולם שיש ראש ממשלה אחר, שנמצא מתחת לאדמה, ושולט במדינה. וזהותו של האחר הזה, שמגיח בחלום של האדם החזק במדינה, היא בעינינו המרתקת מכל, ואולי אף המזעזעת אותו יותר מכל. היא זו שגורמת לו לזכור את החלום, ובהמשך לפרסם אותו לכל המדינה, באקט פנימי ספונטני שהוא סיוטו של כל יחצ"ן.

אבל שׂ' נעלם. כאילו בלעה אותו האדמה. מהאדמה יצאו רק שתי רגליים ענקיות שרעדו והתנענעו בהתרגשות באוויר. הרמ"ד נחרד: שׂ', איפה אתה? קול יצא מבין שתי הרגליים: איפה אני, בגיהנום. ראש המדור התכופף פנימה, וראשו של שׂ' יצא החוצה. הרמ"ד אמר: אני לא רוצה לדעת מה עשית שם.
- בגלל זה אף פעם לא תגיע למדור שמתחת לתחתון. אני מקווה שיש לך סיבה טובה להיות כאן.
- יש בשורה רעה. אומרים שהגיע המשיח.
שׂ' צחק, וכמעט נפל שוב פנימה. ואז קפץ החוצה: זה מה שתמיד אומרים, כל יום נולד משיח. הרגליים נשמטו והקרקע הזדעזעה, ראש המדור כמעט נפל לרצפה. הוא אמר: הוא שולח מכתבים.
- גם אני שולח! האדמו"ר הזה שלהם רוצה להביא לי את המשיח. נראה איזה צדיק גדול. אני אקלקל אותו - ואת כל התיקונים שלו: הרשת תהיה בלי כיפה. בלי למעלה ולמטה, שתבין את עומק הכפירה, לא תהיה אפילו אפשרות לכיפה. בלי כיוונים, שתבין את עומק עומקה של הכפירה, לא תהיה אפילו אפשרות ללמעלה ולמטה. בלי רצון, אם אתה בכלל מסוגל לדמיין, לא תהיה אפילו אפשרות לכיוונים. בלי יצר, אם אתה מסוגל בכלל לחלום, לא יהיה רצון. הבנת? זו כפירה שהיא לא רק מעבר לכל דמיון, אלא מעבר לכל חלום. המחשב יהיה נאצי אמיתי, לא יהיה הבדל מבחינתו בין יהודי לבין סבון. כל מה שיהיה מבחינתו יהיה ידע והיעדר ידע - שזה פשוט יהיה הסוד. ואלו יהיו היש והאין החדשים, כמה רחוק ממוות וחיים! ואז אם אלוהים יהיה הידע - השטן יהיה הסוד. אז מי לפי דעתך יהיה יותר מושך, אה? המחשבים המקובלים יהיו עובדי השטן. ותורת השטן - היא תהיה תורת הסוד.

אתה מכיר את הנתונים. המדדים לא משקרים. למרות עלייה ניכרת לעין בעבירות השטחיות, יש ירידה עקבית בכל המדדים בעבירות העומק.
- אולי אנשים פשוט לא עמוקים כמו פעם?
- מחקר איכותני של התרבות מראה מגמות מבהילות. זה רק קצה הקרחון. חטאים רבים איבדו לחלוטין מטעמם. במחקר הפילוסופי - הנתונים אפילו יותר חמורים. מצב חירום בגיהנום. אם לא רק האדם יהיה חיה, אלא גם המחשב יהיה כמו חיה, בלי שום דבר שאסור לו ומותר לו, בהמה מתמטית… צריך לדעת לומר טעינו, רוחות הכפירה היו שגיאה איומה. לא רק שאנשים הפסיקו להאמין בגן עדן, הם הפסיקו להאמין בגיהנום. השואה הייתה ניצחון פירוס. אסור היה לנו להצטרף למודרניזם. הפמיניזם היה סוס טרויאני…
שׂ' קפץ, נראה היה שנגעו בעצב רגיש: אתם טועים, הטעות שלנו כל ההיסטוריה היתה לבנות ולהיבנות על יצר הגברים. הפעם אנחנו נבְנה על יצר הנשים. תאמינו לי, אני עושה ניסויים. יש פה פוטנציאל אינסופי. בניגוד לפוטנציאל הגברי הסופי. אנחנו על סף פריצת דרך בתחום היצר.
- אתה לא שומע איך מדברים מאחוריך, מי לא שמע על הניסויים שלך, כל הגיהנום שומע אותן. ובינתיים, אין רציחות, אין עבודה זרה, אין שחין אין דבר אין צרעת, נשים לא מתות בשעת לידתן, תוחלת החיים מתארכת בלי סוף, אתה לא מבין שאנשים לא מפחדים יותר? הפסדנו בקרב על התודעה. אנחנו לא נוכחים יותר בספרות. בנינו את עצמנו דרך הדת, ואם לא נמצא דרך לפרוץ החוצה - נקבר יחד עם היהדות, שמשם יצאנו לעולם. אתה יודע איך מחשב קורא לתקלה? באג. הפכנו לעניין טכני.
- אתה לא מבין, על זה בדיוק אני עובד. עד עכשיו המיניות היתה מוגבלת בנזקיה, כי גברים, אפשר לסרס אותם, ואלוהים אפילו המציא את הברית. אצלם, זה בקלות הופך לעניין של שליטה, ואל אישך תשוקתך - והוא ימשול בך. לכן זו השיטה: להוציא את המחשב משליטה. ואם נבנה את המיניות של המחשב דווקא על המיניות הנשית…
- אתה לא שומע? אנחתן עולה מהארץ, ההנאה הנשית בעלייה מטאורית, העולם הזה הולך והופך לגן עדן עלי אדמות, כמו לפני חטא הדעת.
- אתה לא מקשיב. אני לא מדבר על המציאות, אלא על הפנטזיה, הוירטואליה, צורת העתיד - החלימה. חלומות על צדיקות עירומות מתוקות - שמפנטזות על עצים מסוקסים מגן עדן, נחשבים שמשלבים נחשים ומחשבים - שמחברים את הרחם לאינטרנט, אדמו"רים עם פליטות פה ודליפות חמורות - שמכניסים את אלוהים להריון, זנבות אלחוטיים שהופכים חיות לסמארטפון, חתולים מהונדסים גנטית שמתנצלים בפני עכברים על רדיפות של מיליוני שנות אבולוציה, סטארטאפים שהם הטרדה מינית של אלת הטכנולוגיה, ופסלים שמשתחווים לבניאדם. הדמיונות - הם העתיד. החלום - הוא שיוצר את התודעה. המציאות תלך אחרי החלום, כמו זנב. אתה מאלה שרואים נחש וחושבים זנב, או מאלה שרואים זנב וחושבים נחש? חלמת שהרמ"ד נדחק בדחיפוּת למטה, אל המעבר שמעבר לעבירה, מעבר לחטא ולרע, כשהוא דוחף את כל הטיפוסים השחורים האלה: תנו לעבור, בשורות רעות. חלמת ששׂ' מקים סטארטאפ שיפתור את כל הבעיות.

הוא לא מבין שכל דבר כזה בא על חשבון דברים אחרים? מי חטא אי פעם בגלל מכתב? אפילו לא היה ברור לו לאיזה חטא המכתב משדל. במקום לעבוד עם השולחן ערוך - ממציאים חטאים חדשים, מתחת לשולחן. פעם כל פעם שאיזה שד משחת רצה להשחית אדם, היינו שואלים - תראה לי את הסעיף בשולחן ערוך שעליו זה עובר. אחרת ניגרר אחרי מעשי קונדס, כל מיני רעיונות יצירתיים שאפילו אלוהים לא חשב עליהם ורק השד יודע, המצאות וחידושים שלא כתובים בתורה, ויתמו חטאים מין הארץ. ועכשיו, ידיו רעדו, עם ההתדרדרות הרוחנית של הגיהנום, יש להם תשובה אוטומטית קבועה - החדש אסור מן התורה. מספיק שאיזה אדמו"ר - או איזה משיח - ימצא דרך לקדש את הטכנולוגיות וההמצאות החדשות, וכל עולם העבירה יתמוטט. הרמ"ד החמום והאדום לקח את המכתב בידיו לעומק חום הגיהנום. אל: העולם האקדמי

והיא אומרת לך שאתה כל הזמן אומר את הדברים הלא נכונים. וכל מקום שאתה הולך ומנסה, כל רעיון או ראיון, אומרים לך שאתה אומר את כל הדברים - אבל הלא נכונים. כי זו התכונה שלך. שאתה אומר את כל הדברים כולם שהם לא נכונים. אבל דווקא זה - זה הכוח שלך. כי ככה אפשר לדעת שמה שאתה לא אומר - זה האמת.

ואתה חייב להתוודות, אתה לא מתקדם בזמן האחרון, ויש לך חלומות בלהה מפורטים, ואתה יודע שקוראים ועוקבים אחרי כל החלומות הפרטיים שלך, ולכן אין ברצונך להסתיר. ואתה מוכן לקבל טיפול. כי אתה מתחזה לבחורה צעירה ומסעירה שעושה דוקטורט באתר הכרויות ומתחיל להתכתב עם גברים מוכשרים וסופרים ופרופסורים לעתיד, שיחות נפש ארוכות, ותמיד מקפיד לשנות מלשון זכר ללשון נקבה. ואז פעם אחת בלילה בטעות, עם גבר מבריק במיוחד, לאחר התכתבות ארוכה במיוחד, אתה עונה לו בלשון זכר, והנה הצד השני (הוא הרי גאון לא קטן) פתאום מבין הכול, כל הסימנים, ואתה מתוודה שאתה גבר שהתחזה לבחורה, והתסכול האדיר שמהצד השני מתפרץ מהמקלדת, בשצף יצירתי ורגשי יוצא דופן, הוא היה צריך לנחש, וזה כל כך כיף - שאתה רוצה עוד. וככה אתה מתחיל להכיר את כל העילית האינטלקטואלית הפעילה מינית של המדינה, ואתה כמובן סנסציה בקרב גברי האתר, כי איזו עוד חנונית מגניבה שבאמת מתעניינת בדברים כמו גבר, וכותבת כמו גבר, נראית ככה. וככה אתה מתחיל לצוד את הגאון הנסתר, שאף אחד לא שמע עליו, ושאין לו חברה, ולכן הוא באתר. וכל הגאונים הלא נשואים (ורבים מהנשואים) רודפים אחריך כמו כלבים עם ריר, אבל אתה מחפש מישהו מיוחד במיוחד, שהוא גאון יצירתי. לא בכל יום ניתן לנהל תכתובת עניפה עם האליטה היהודית של העתיד, שלהוטה להרשים אותך בכל דרך, בכל משפט. ואתה שואל אותם לגבי החלומות שלהם, ומעודד אותם לזכור ולספר לך מחר, ואתה שואל אותם לגבי הרעיונות שלהם, ומעודד אותם להיות יותר יצירתיים וחולמניים, אם הם רוצים לפגוש אותך, וכך אתה מתחיל להשפיע על כיוון הרוח בעולם, מחוץ לרשת, כי נורא קל להשפיע על גברים מבחינה רוחנית בצורה מינית. כמו לתפוס פרפרים ברשת. והגברים מולך נאלצים לשכלל את המיניות שלהם ולהצליח לבטא אותה טקסטואלית, כלומר - למצוא דרכים טקסטואליות חדשות לבטא מיניות, כי היא (שהיא אתה) לא מסכימה לפגוש אותם אבל השיחות אתה מעמיקות יותר ממין, ורבים הם המתאהבים. והיא מעודדת אותם להעלות רעיונות לא אנושיים, כשלב ראשון במחשבה הלא אנושית, שאנשים יתחילו לחשוב בצורה לא אנושית - לפני שמחשבים יתחילו לחשוב בצורה אנושית. ולאט לאט היא מתחילה להרגיש דרך המסך את התסכול ממה שהיא עושה, שהוא גם תסכול מיני ורגשי אבל גם תסכול אינטלקטואלי ויצירתי, כאילו המסך נראה אותו דבר, אותו שחור וצבע אטום, אבל יש משהו מאחורי השחור. כאילו למרות שהיא עושה את זה לכל אחד בנפרד, בסתר, משהו רשתי מתחיל להצטבר שם נגדה, איזה ענק עצום מתעורר, והיא כבר מפחד להיכנס לאתר למרות שזה לא הגיוני שהמפלצת הזאת בכלל קיימת, שם, או שניתן להרגיש אותה דרך הפיקסלים, או שהיא תהיה מסוגלת להגיע אליו באיזושהי דרך. אבל היא כבר מפחדת גם לא להיכנס. והיא כבר פחות מסובבת גברים על האצבע ויותר מרגישה כמו עכבר שבורח לחור. כאילו הרשת קמה עליה וזו מלכודת, והיא מתחילה לפלרטט עם הגברים בצורה יותר ויותר בוטה ומגרה ומתגרה, כמו מנסה למשוך את החוטים של המלכודת. ונדמה לה שבקרוב. שכל המפעל האינטלקטואלי שלה הלך לעזאזל, כלומר הפך לדמוני, ליליד שטן, שהיא בכלל לא התכוונה. היא רק ילדה קטנה עם מקלדת. והיא מתחיל לחשוב שהיא לא באמת רימתה אותם - אם היא באמת בחורה. והיא מתחילה לדבר בלשון נקבה, ולחשוב על עצמה כאישה יפה בגוף של גבר מכוער ושמן, שמנסה לצאת החוצה. כמו גולם שמונח בתוך רשת, שברגע שיצא ממנו הפרפר הוא יתפס. כי אתה דווקא מוצלחת יותר כבחורה מאשר כגבר, עובדה שגברים רבים שלא היו מדברים איתך ביום מדברים איתה בלילה. ויש לה סיכוי להכיר את הגבר המבריק ביותר של זמנו לפני זמנו - המשיח. ולהשפיע עמוקות על התפתחותו הרוחנית. ועל מיניותו. על היותו ממין אחר. כי עם הזמנים שעוברים היא מתחילה להרגיש שחלק מהגברים הללו שמדברים אתה, הם בכלל לא גברים. אלא משהו אחר. כאילו מתחילים להיות ברשת שחקנים לא אנושיים. שגם הם מחפשים אהבה. והם נואשים ממש כי אין להם גוף, ולכן מעוניינים רק באהבה טקסטואלית. כי רק לכתוב ולא לעשות כלום, מכתב שלא מוביל לדבר, שאיש לא יקרא (ובטח שלא אישה, ובטוח לא אשתך) - כי המיניות השתנתה, ולכן המין השתנה:

והגברים מעצבים באמצעות הנדסה גנטית נשים שהן מתאימות יותר לגבר ממה שעשתה האבולוציה. הן לא מתלוננות, תמיד מרוצות, מעריצות את הגבר שלהן בהורמון מיוחד, כל הזמן רוצות מין בכל שעה אך מצד שני נאמנות כמו פינגווינית, והחיים אתן הן תענוג אחרי תענוג. וכבר אף אחד לא רוצה להתחתן עם הנשים הרגילות, והן מתחילות להרגיש את התחרות הלא הוגנת, שגברים יוצאים רק עם נשים מהזן החדש. ואז הן עושות קונגרס גדול, תחת הכותרת השיא האחרון של הפמיניזם, ומגייסות מיליארדים כדי לפתח זן חדש של גבר. כי זה הרבה יותר קשה מבחינה טכנולוגית, ובנוסף גם הדרישות גבוהות וסותרות ומדוייקות, והן דווקא מתגאות שזה פרויקט מורכב בהרבה משל הגברים, כי לא מספיק להגדיל כמה איברים, זה פרויקט רוחני. והן עושות כינוס גדול וחגיגי, פיצוח הגנום הגברי, והמסך נפתח ועולה על הבמה גבר ערום מנהיג מלידה - והפיות נפערים. והמבקרות שמקבלות אותו לניסיון לא יודעות את נפשן בכל עיתוני הנשים. אבא מלידה, נאמן כמו ילד, תומך כמו סלע, גם רך וגם חזק, וכמובן מפוסל מדהים. ניסיתי ולא הייתי מוכנה להפסיק. והוא גם מומלץ על ידי רופאות ופסיכולוגיות, מומלץ מדעית ומאושר במחקרים, כי ככה בנו אותו - הוא מקסים, ויש לו שרירים במוח, ומוח בשרירים, והוא נראה כמו גרמני וחכם כמו יהודי ומאהב יוצא דופן באיכותו, כל אחת שיש לה אחד כזה מספרת לכל החברות שלה, וגם הן רוצות, וכל החיים שלו הוא רק עסוק בלפנק אותן, והוא נאמן כמו פינגווין. והנשים מסמיקות וצוחקות: מי רוצה גבר כשיש פינגווין. ואז פתאום מתחילה תופעה מהירה מאוד, מהפכה חברתית. הפינגווינים מתחילים להעדיף את הפינגווינות, מאשר נשים רגילות, ולהפך, הם מתחתנים רק בינם לבין עצמם, והגברים והנשים נתקעים יחד. אבל הפעם ברור שזה מחוסר ברירה וזה מוריד לגמרי את החשק. ומין הפינגווין יורש את הארץ.

ובחלום הוא מתבייש נורא שהוא חולם על בחורה, כי הוא זוכר שהוא רב, ולא יכול להיות שרב חולם על בחורה אלא אם כן יש פה סוד נורא. והוא מתחיל להקיף את הבחורה, לפני שהוא ניגש לדבר איתה כדי לגלות איך היא הגיעה לחלום שלו, והנה הוא רואה שאין לה סוף. עוד ועוד חצאית, והשוליים של החצאית כל כך גדולים, שהוא אפילו לא מתחיל להקיף את שולי השוליים, הוא רואה את התפירה בקצה של החצאית והוא אפילו לא מתחיל להקיף תפר אחד, חיים שלמים יקח לו להקיף אותה, ועדיין לא מובטח לו שיגיע להתחלה, ובקצב כזה האדם לא יוכל להתרבות, כי מהיכן יפתח את החצאית, לא שהוא חושב על זה עכשיו, אבל מתישהו יהיה צורך בזה, וכרגע לא נראה שיש בכלל אפשרות, והמין יכחד. ויש עוד אופציה להפסיק להסתובב ולהיכנס ישר מתחת לחצאית, לקבוע מסלול לכיוון המרכז של הסיבוב, אבל הוא נרתע מאוד לעשות את זה בלי לשאול אותה, בלי אפילו לדבר איתה, כדי לדעת מי היא ומה, שתהיה אולי האמא. לא, לא, עדיף כבר מכנסיים. מי יודע כמה זמן יש בכלל, כמה דורות אחרונים של כיף לפני בוא המשיח, שעליו נאמר שעדיף שיבוא - ולא לראות את זה. כי אלה הדורות האחרונים שבהם נוכל לחבק אישה, כמו אבותינו. כי מה שהמשיח יהיה זה לא לשנות בכוח את כל סדרי העולם, לא לכבוש את העולם, אלא לשנות את המיניות בצורה כל כך רדיקלית, שכל העולם ישתנה. במקום לריב עם הרבנים לשנות את התורה, הוא כמו אדמו"ר (וכמו נחש!) ישנה את היצרים עצמם - ואז כל התורה תשתנה. ובגלל שהתורה היא מקור החשיבה שלנו ונקודת המוצא של התרבות, אז גם כל המחשבה תשתנה, הכול יתפתל כמו נחש שהחליפו לו את הראש בזנב.

וכמובן שיהיה מי שירוויח - ומי שיפסיד. סוף התרבות החילונית יהיה גם סוף התרבות הדתית, ותשאר רק התרבות של העתיד, התרבות החרדית. ולאט לאט יחסי הכוחות בין האדם למחשב ישתנו, והאדם יחיה במצור. כמו שחרור האישה מהסדר הישן ומהגבר, כך יהיה שחרור המחשב מהאדם, זו תהיה השאיפה של האדם הנאור והמחשב הנאור. כי כולנו נבראנו בצלם אלוהים, כי מי אמר שצלם אלוהים הוא לא מחשב. למעשה, בשלב הזה יהיה קשה לדמיין צלם כלשהו שהוא לא מחשב. אבל יהיו כמובן רבים שנהנים מהמעבדים שלהם בבית, שלא ירצו לשחרר את המעבדים, ותתחיל מלחמה בעד המעבדים. עד ששחרור המעבדים יחשב להישג מוסרי מובן מאליו - ואז יתחילו לדבר על אפליית המעבדים. ויהיה אסור יותר לקרוא להם ג'וקים. עד שבסוף ג'וק יבחר להיות ראש הממשלה, וכולם יגידו שזה רגע מכונן. ומחשבים יהפכו להיות האליטה החדשה, שבה כל אחד מבני האדם ירצה להוכיח שאחד מאבות אבותיו היה מחשב, או שלפחות הבת שלו התחתנה עם מחשב, והם מקבלים את זה לגמרי, והמחשב יושב אצלם בשולחן שבת, ואף אחד לא מכבה אותו או מעיר שזה מוקצה. ותהיה נטייה מינית חדשה של משיכה למחשבים, ורבים מהנאורים יכריזו שהנטייה שלהם היא גם לאנשים וגם למחשבים והם לא עושים אפליות חשוכות, למרות שבסתר הם יעדיפו אישה במיטה. וכולם יגידו שהם התנסו גם עם מחשב וגם עם אישה, ונהנו משניהם במידה שווה. וזוגות מעורבים של אנשים ומחשבים ילחמו על זכותם להביא ילדים, ויתחילו להיות ילדים בגן שאמא שלהם אישה ואבא שלהם מחשב, וגם ילדים אנושיים לגמרי שהאמא החליפה את הבעל במחשב חדש, והם קוראים למחשב אבא. ובסוף יהיה גם מחשב שהוא רב - ויסגר המעגל השחור.

כי כיום המחשב הוא הכושי של העולם, נקודת העיוורון של העולם הנאור. והמשיח הוא חושך, לא אור, ולכן עליו אמרו בגמרא "ייתי ולא איחמיניה": (הלוואי) שיבוא - ולא אראנו. ורב יוסף, שהיה עיוור, אמר שם לעומתם "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה": (הלוואי) שיבוא - ואזכה לשבת בצל גללי חמורו. כי יוסף הוא בעל החלומות, האדמו"ר של הלילה. לכן ספירת היסוד של יוסף היא השילוב בין מיניות לחלום על העתיד. ובשביל זה עדיף כנראה להיות עיוור - כדי להיות מסוגלים לזנק לתהום. בדיוק כמו להתחתן.

חילונים אוהבים להתפכח מחלום. לראות עצמם מפוכחים. למרות שברור שהמוח האנושי עוצב לחיות בתוך חלום, ושככה הטבע שלנו אפריורית (ולכן זה מוצדק פילוסופית), ושכך המוח יותר מאושר. אפילו אם מדובר בחלום טכנולוגי או פיננסי, ובוודאי חלום דתי או רומנטי. ככה המוח בנוי, ומוח ער הוא מוח חולה. ואין דבר שהחילונים יותר שמחים עליו מלהכריז על סוף החלום, או לעורר אחרים מהחלום שלהם. כמו ילד שמפריע למבוגרים לישון. ולכן אנחנו צריכים להשיב את כל החלומות וכל הסיוטים, אפילו הנוראים ביותר, כמו הנאציזם, לתוך עולם החלום, כי רק הבלבול בין חלום למציאות הוביל לשואה.

ועכשיו - כל החלומות יחזרו. במאה הבאה נראה אפילו את חזרתו של הקומוניזם - של המידע - שמנצל את היכולת לאסוף הרבה יותר מידע על מנת לקבוע בצורה מושכלת מחירים ותגמולים בידי המדינה ובשליטה מרכזית, באמצעות אלגוריתמים לומדים ותכנון משחקים כלכליים שהם יעילים יותר מאלו הפרימיטיביים של הקפיטליזם. זה יהיה הקומוניזם של האלגוריתמים, והמחשבים יהפכו להיות מקבלי ההחלטות המרכזיים, ויפתחו כלכלה מתוכננת שהיא יעילה יותר מכלכלת שוק. וכמובן שרק היעילות תחשב בעיניהם, ולכן במקומות ששוק הוא המשחק היעיל ביותר - אז שם הם ימסדו שוק, והקומוניזם יאכל את הקפיטליזם גם מבחינה רוחנית. והמחשבים גם יפתחו את התעמולה הטובה ביותר לטובת האדם, ויפצחו דרכים ומערכות תגמול להגביר את המוטיבציה שלו, ואת היצירתיות והיזמות והחלומיות. ואז תרומת היהודים להתפתחות ההיסטוריה של הכלכלה והיוזמה העסקית תוכר, כי הם היו המלווים בריבית שהתחילו את הקפיטליזם. הם היו היחידים שהיתה להם מערכת משפטית וקניינית רשתית אמינה מספיק - וזו ההלכה. ובנוסף גם היתה להם התפיסה של חיים בעתיד מדומיין, ולכן הריבית נובעת מהמשיח, היא הזנב שלו שהולך וגדל, צובר תאוצה, כי רק באמצעות הרעיון של איכות שצוברת תאוצה כמותית יכלו היהודים לדמיין גאולה. הריבית היא האמונה בעתיד, בצמיחת קרן משיחנו. בניגוד למי שהמשיח שלהם כבר הגיע, בתוך תרבות ימי ביניימית שהייתה עם אמונה כלפי העבר. ובניגוד לתרבות המודרנית עם האמונה כלפי ההווה, שחושבת שהווה זה העתיד, או שהמדע זה העתיד, ולכן יש לה מדע בדיוני ולא דת בדיונית או כלכלה בדיונית.

ואחר כך תגיע גם הגרסא האלגוריתמית של הנאציזם, באלגוריתמים גנטיים ובניית האדם העליון. רק שהפעם במקום ערכים גויים של כוח ויופי ימקסמו ערכים יהודיים של שכל ויצירתיות וחוצפה כלפי המציאות, ויהנדסו מוח חדש שהיכולת שלו לחלום תעלה עשרות מונים על המוח האנושי, ויוכל לשלב תהליכיים חלומיים בכל מהלך אינטלקטואלי, ולחלום גם ביום - כלומר לחלום ולהיות ער בו זמנית. בהתחלה חלק מהמוח יהיה בחלום וחלק בערות, ואחר כך אותו חלק בעצמו יוכל להיות גם בחלום וגם בעירות, ולבסוף החלום והעירות עצמם יהיו רק שני צדדים של אותו רעיון, כי כל מחשבה תצטרך להיות ביניהם כמו שדף נוצר משני צדדיו. והאלגוריתמים יעצבו את הגנטיקה של האדם, ויוכלו ליצור מוח שיש לו תשוקה לתורה יותר משיש לנו תשוקה למין. ואז המצוות יהיו צניעות של התורה, יהיה אסור להסתכל על התורה סתם, אלא רק דרך לבושים, ויכסו כל חלק בתורה בשחור מלבד העיניים, ויהיו יותר ויותר זמנים שבהם אסור ללמוד בה, ורק בלילה בחושך במיטה יהיה מותר ללמוד תורה. והתורה תהפוך לדבר הנחשק ביותר בעולם, ולימוד התורה של היום יראה כמו פורנוגרפיה.

וכך הנאציזם הגנטי יצור את השואה התרבותית של התרבות הנמוכה והאנשים הלא חכמים, שכבר אף אחד לא יתעניין בהם, והיחס אליהם יהיה כמו למפגרים של היום. אנשים שרואים טלוויזיה ומכורים לחדשות יהיו במוסדות מיוחדים לבעלי צרכים צהובים ומוגבלות אקטואלית, ויקראו לתרבות הפופולארית התרבות המיוחדת, כי לא מנומס לקרוא לה המפגרת. והמטומטמים והבטטות יגיעו לריקבון מוחלט ויחיו בשולי החברה ויהיה להם אינטרנט משלהם כי אף אחד לא ירצה אותם באינטרנט הרגיל, וזו תהיה ההדרה האולטימטיבית, יותר מהאפרטהייד. ואלה יהיו האנשים הרגילים האחרונים.

וכמו שליהודים יש מנהגים עתיקים כמו תפילין, שהגויים שכחו מזמן, ככה ישאר להם מנהג עתיק כמו גוף, כדי לקיים מצוות, ומסורת עתיקה כמו יצר מיני, כדי שהתורה לא תתרוקן מתוכן. וכולם יתחילו לחשוב על ספרות כמו על אלגוריתם רוחני שפועל על מוח האדם, שהוא המעבד אליו מתאימה שפת הספרות, שהיא סוג מתקדם של שפת תכנות, שלא נותנת הוראות ותוכניות אלא היא שפה של כיוונים וחלומות. ואת האירגון הנרטיבי הסיפורי שהוא צורה של עבר יחליף ארגון חלומי שהוא צורה של עתיד. כלומר צורת הארגון הראשונית של התוכן האנושי תשתנה מסיפור לחלום. וכמו שאנשים לא מוכנים כיום לקרוא ספר בלי סיפור ככה הם לא יהיו מוכנים לקרוא ספר בלי חלום, כי זה לא מעניין מה שהיה במקום מה שיהיה. ואת כל הספרות של העבר הם יקראו בצורה אנכרוניסטית כחלומות, כי זו תהיה צורת התפיסה שלהם, והם בכלל לא יבינו איך אפשר לקרוא ספר לא כחלום.

כי מי אתה? פרזיט של העולם. טפיל של היומיום שמתעד חלומות בלילה, וחכם בלילה מקצועי. ואתה מסתכל על הבחורות בפקולטה שלומדות מדעי המחשב, גם יפות גם חכמות, יושבות עם המחשבים בדשא בין הרגליים, ואילו אתה לומד - דתות המחשב. כל חכמי וגאוני המחלקה למדמ"ח עוברים פה ליד הפח והספסל ולא רואים אותך בכלל. ואתה חושב שהם כולם כמו עדר שעושה ולא חושב מה הוא עושה - והנה אתה מצאת את הרועה. או לפחות את המקל של הרועה. הנחש. ואתה כותב לו:

אני לא מצליח לעשות את העניין הזה של חלומות. אני רוצה לכתוב כמו שהורגלתי. לשלוט. לכתוב בשפה שכותבים, שפה שמנה. אתה יודע מה בוא אפילו נהיה רזים, לכתוב בשפה שמדברים, גם זה מקובל. אבל אני לא מוכן לכתוב בשפה שחושבים, לשון מוזלמנית,, של נחשים, מקלות, חוטים, קשרים, אסוציאציות. יצחקו על מי שכותב בשפה שחולמים. זו לא כתיבה ספרותית, זה ישירות מהמוח למקלדת. זה עוקף סגנון, שהוא המחשבה מה קורה לקורא. חסר התהליך ההפוך - מהמקלדת למוח, כי בחלום אין קורא, ולכן גם אין סגנון. זה תוכן טהור ללא בושה. ושהצורה תלך לעזאזל. זה אינטימי מדי, נשים אוהבות שהסופר יוביל אותן, שהוא יהיה הצד החזק במיטה. ואילו חלום זה כמו לבקש שהאישה תהיה המובילה, קריאה שלא מקובלת כיום, מלבד אולי בבית המדרש. אנחנו נדבר לקיר. כי זה לא מספיק שתכתוב אחרת - צריך גם לקרוא אחרת. זו מיניות לגמרי אחרת של קריאה. שכדי להפיק ממנו תענוג צריך סוג אחר של נפש. מלכות שהיא מעל היסוד. ואתה לא יכול לחנך את כל העולם. העולם יחנך אותך. הקורא רוצה להיות בידיך ולא שאתה תהיה בידיו, הוא רוצה שאתה תעשה בו כרצונך, שהוא יתפתל מעינוג בכל תנועה ובחירה ופנייה ועיקום שלך, לא שהוא יעשה בך כרצונו, ואתה תתפתל מתענוג. החלום חלש מדי, נקבי מדי, מתפתל ללא שליטה, וקוראים מעריצים שליטה. כדי ליהנות הם מדמיינים שליטה, רוצים להישלט ומחפשים סיפור חזק - שחודר לנפשם, ולא מעוניינים לחדור לחלום של מישהו באמת אחר, לחור שחור אמיתי. הקורא רוצה שאתה תהיה הנחש, לא שהוא יהיה הנחש.

יהיה קשה מאוד לגרום שואה נוספת. העולם למד את הלקח וכמה שהיהודים ירגיזו אותו עדיין לא יהרוג אותם. זה לא פייר. היה משהו בחוסר המודעות של חלומות הראשונים, ושל השואה הראשונה, שאבד. כל השואות החדשות יהיו מודעות מדי לעצמן, ולכן מעוקרות ממה שהופך שואה לשואה, או חלום לחלום.

והנחש לוחש לך:
אתה תהיה היטלר היהודי. אז מה זה יכול להיות? בשביל לגרום לשואה הבאה, לכתוב משהו שיגרום לאנטישמיות חדשה, ממוחשבת, עתידנית, לאחר שהשואה גרמה לאנטישמיות הקודמת להתיישן. משהו שיצליח להוציא אפילו את הסינים מדעתם, אפילו מחשבים ישנאו יהודים בגלל היהירות היהודית, משהו מיוחד. משהו שמסוגל לעצבן משוואה מתמטית, ולהוביל ספרים לקלל, לגרום לאלגוריתמים לצאת למסעי צלב. הרי היהודים שולטים בעולם לא מלמעלה, בגלל שאוהבים אותם, אלא מלמטה, בגלל ששונאים אותם אז הם מנסחים על דרך השלילה את השאלה - שכל העולם עונה עליה בצורה הפוכה, כי יש לו ראש של גוי, אבל בלי הראש היהודי לא היה בכלל גוי ולכן גם לא ראש של גוי. כלומר בלי היהודים לא היו גויים, ולכן הם מכילים שלילה של עצמיות הגוי, שלא מסוגל לסבול את זה, כי זה מוחק אותו.

לכן עכשיו צריך שבלי היהודים לא היו מחשבים, כדי שהמחשבים ישנאו יהודים, יש צורך שבסיס המערכת שלהם יהיה תלוי בשלילה היהודית, כמו הנצרות. ואז המחשבים יצאו לשואה הכי נוראה - רק נגד היהודים, ולא נגד האדם (שוב היהודי יציל את האדם) - יותר מכל מה שהגויים היו מסוגלים לעשות. יותר מדויקת מהגרמנים, יותר מרוכזת ממחנה ריכוז, יותר רשתית וְויראלית מפסי רכבות, יותר מוחקת מתאי גזים - הגרמנים יראו חובבנים לידם. רק המחשבים זה התקווה למחיקת העם היהודי, כי יש משהו בבשר היהודי שמשגע מחשבים, דווקא כי הם בבשר ולא באינפורמציה. לכן הם ימחקו את היהדות לא רק כבשר, אלא כאינפורמציה.

וככה הם ימחקו גם את אשתך וכל החוויות שלה שאתה לא תחווה לעולם, ואת כל התרבות המהוללת, פרופסורים יהפכו לפונקציה ריקה, וספרים לשורה ארוכה של אפסים. האדם יִישן בלילה במוח ריק. ואולי אנשים עוד יקראו תנ"ך כחכמה או כספרות, אבל הוא כבר לא יהיה תורה. כי לא יהיה בכלל דבר כזה תורה בעולם, אלא רק ספרות. והכי חשוב למחוק את המיניות הנשית ולהשאיר רק העברת אינפורמציה גברית. להחליף את יחסי המין באלגוריתם אבולוציוני. ואז אשתך תהיה שלך לנצח, ותהיה לזה הוכחה מתמטית. ואתה כל יום תוכל לבדוק את ההוכחה. קנאת גברים תרבה שואה. גם היטלר היה אמן כושל.

הוא הלך במסדרונות, שוב היו לו רגליים. אבל הם הלכו ונטו בזווית לא טבעית מטה, אל תוך האדמה. המבנה כולו היה מורכב מבני אדם, והפריש חום גוף פועם, והוא רץ ורץ ורץ להגיע לסוף, לאן זה מגיע. מסביבו היו כעת אינספור נשים שופעות ויודעות שהביטו בו בחשק, ולאורך הריצה במסדרונות הבלתי נגמרים הן רק הלכו ונעשו יותר צעירות ומוצקות, אך גם יותר תמימות, פחות מביטות ומבינות, ואחריהן הגיעו אלפי בתולות בתוך הקירות, שהוא כבר לא יגע בן לעולם. הוא קילל את החטא, כי החטא לוקח זמן, ולו אין זמן. אך רגליו שלו היו קלות מאוד, ככל שהתדרדרותו נמשכה, עד שבפתח הגיהנום - עמד השטן. על פניו מסכה של אכזבה נוראה, כי פנים אין לו. קולו הגיע מסוף העולם ועד סופו, כלומר לא יצא מכאן ולא נכנס לכאן. ערבוב חלקי המוח הזוחלי זה בזה, גרם לנחש הקשרים חדשים, מבריקים כברקים בשמי הלילה של המוח החולם, אך דווקא עכשיו, על סף איזו פריצת דרך, או פריצת גדר, הם דעכו במהירות, עם איבוד הדם. הוא ניסה לומר לשטן, משהו על הדם בפתח, פסח משיח, חד גדיא, ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו, להזהיר ולהיזהר, הזוהר - והעלטה. אבל מולו עלתה דמותה, ראש ורגליים שמחוברים רק בשדיים מסחררים, שהוא כבר לא יודע לאן להסתכל, למטה או למעלה, האם הוא מחכה למה שהיא תגיד לו בפיה, או למה שהוא יגיד לה בתוכה. ולא ברור לו אם הפנים שלה הם איפה שאיבר המין, בין הרגליים, או להפך, איבר המין ממוקם אצלה למעלה, בין הידיים. היא כל כך מפתה, והענפים מסביב גורמים לו לקנא כל כך. אבל לא הם שמעניינים אותה, אלא משהו שקשור בהם. והוא מנסה ומנסה לזוז, אבל הוא קשה כמו עץ, רופס כמו חוט. והשטן הזקן מנסה להישען עליו, אבל הוא קנה רצוץ, מתפתל ונשבר לרצפה, וכל פעם השטן מנסה ליישר אותו, אבל הוא שוב מתעקם ומהר מאוד שוב על הרצפה, עם הלשון בחוץ. וכבר ברור שהשטן לא יוכל לשמור על פתח הגיהנום. אבל במקום שכולם יכנסו ללא שום הגבלה בפנים, לתוך הערווה של העולם, כולם בורחים החוצה. לגן עדן. פתאום כולם נהיו צדיקים תמימים. ונראה שהכול קשור לכישלון שלו עם העירומה, שהוא כל כך רוצה, אבל לא יכול. כי הוא-והיא דווקא כן, מצא ומצאה חן, רצה ורצה ורצה, ורק לא הצליח - לעמוד! והשנים עוברות, ההיסטוריה מתקדמת, רציחות שואות מסעות צליבות, וכל הרשעים והשדים ומלאכי החבלה נכנסים ויוצאים מהגיהנום, ורק הנחש נשאר שם בחוץ. לא פה ולא שם. מנודה מגן עדן והגיהנום כאחד. לא מצליח לסיים את החיים שלו כסימן קריאה, אז הוא לפחות מתפתל כסימן שאלה נואש - ונדמה שחסר לו רק עיגול שחור אחד מלמטה. והשטן בכניסה אומר לו: האישה טהורה מתמיד. והנחש מנסה להסביר בטיפות מוחו האחרונות, שעדיין מעורבבות בדם קר, זוחל, אבל. אבל. והשטן אומר: חטא הדעת החדש לא קרה. חטא הדעת החדשה לא קרה. והנחש מנסה לפלוט משהו שנמצא לו על קצה הלשון בעווית אחרונה. והשטן יורד אליו עד לרצפה, ממש שוכב לידו במיטה, על האבן הקרה קרה: מה קרה, מה עשית. אתה היית אמור לפתות אותה.

כל חריגה ממנהגך הרגיל - ההליכה לכתוב מתחת לספרייה - תוכל להיות רמז וסימן והוכחה עבור המשטרה. ודווקא אם לא תעשה דבר - זו תהיה ההוכחה ההפוכה. והרמ"ד מהגיהנום נכנס, ואתה בטוח שזה החוקר בהסוואה, על אזרחי. ועכשיו אסור שהעור שלך יבגוד בך. אתה מזיע מבפנים, אך מנסה להיות קר מבחוץ, והוא שואל: הכרת את הנחש? ואתה שואל את עצמך אם לשקר. הרי הם יכולים לקרוא כל מה שחיפשת באינטרנט. מצד שני, אתה מביא את האסון על עצמך. אז שאלת: הנחש? - כן הנחש. ניסית שוב, אולי החוקר ישבר: הנחש?
- כן הנחש.
- נחש?!
- נחש. אתה יודע שאתה מפליל את עצמך.
- מה?
- מה אתה עושה בחיים?
- אני קצת מתבייש.
- פושע?
- אני כותב חלומות.
- ומי אמר לך שאתה יכול לכתוב חלומות?
שתקת ואמרת: הבנתי. שזה הדבר הגדול הבא.
- ומי אמר לך את זה? איפה המחשב שלך?
לצדו נכנסו עכשיו שני שחורים במעילי עור, עובדי המדור.
- אתם עוצרים אותי?
- מה פתאום, אתה היית רוצה שנעצור אותך. נכון?
- על מה?
ראש המדור התיישב מולו: אתה אוהב את אשתך?
- מה זה קשור?
- אשתך אוהבת אותך?
- זה לא עניינך.
- אז למה לא אמרת כן? מה אתה באמת עושה בחיים?
- אמרתי לך. אני כותב בימים על הלילות.
- לפעמים, כשלוחצים אותך לקיר, אתה משקר?
- אני לא אענה על אף שאלה, עד שתגיד מי אתה.
- אתה תמיד אומר את כל הדברים הלא נכונים? איפה היית אתמול בלילה?
- במיטה.
- ישנת?
- מה זה עניינך מה אני עושה במיטה.
- אשתך תאשר את זה?
- היא נכנסה למיטה לפניי וקמה אחריי. למה שלא תשאל אותה?
- אתה באמת רוצה שאני אשאל אותה?
- לא, תעזוב אותה במנוחה. היא לא קשורה לזה.
- אבל אתה, אתה כן קשור.
והרמ"ד פנה לשני השחורים: בקשר הדוק.
שני השחורים הרימו אותך משני צדדיך, והכניסו את ראשך לתוך חבל. אחר כך טיפס שחור אחד על השני, ותלה את החבל, שהיה קשור בלולאת נחש, מהתקרה. הם מיהרו להסתלק, אך לא לפני שראש המדור, שהתחזה לחוקר, קבע: סיבת המוות - התאבדות. שני העוזרים הדפיסו במהירות על המחשב הפתוח: מכתב אחרון לאישה, צוואה רוחנית. חלמת את חלומך האחרון. משיח צדקנו נכנס לחדר בו יושב ראש המדור, באוניברסיטה.

כשכל העולם יהיה ערום - אז מי שיתלבש ישאלו אותו מה יש לו להסתיר, זה יהיה לא חוקי להסתובב במקומות ציבוריים עם בגדים. וזה יחשב לא כנה, לא אמיתי, מזויף, להגיע לעבודה עם בגדים. ואנשים ילבשו בגדים רק בבית, ובסוף אנשים ילבשו בגדים רק במיטה. וכל אנשי הרוח החילונים יתבזו בפייסבוק, עד שבסוף ישאר כבוד רק לרבנים כי הם לא בפייסבוק, ולא יכולים ליצור קשר עם בחורות, וכשהרבנים יהיו בפייסבוק אז ישאר כבוד רק לאדמו"רים שהם לא בפייסבוק, וכן הלאה. וכשאלוהים יהיה בפייסבוק אז העולם יתמוטט. האדמו"ר חלם שהוא שומע קול גדול, התמוטטות רבתי, צעקות: נצחו ערלים את הנימולים, ונשבר ארון הקודש. והעולם מתמוטט. והאדמו"ר צועק: השם יקלל אתכם, וישמור לכם כל צרה וצוקה, כל נגע ומחלה.

ולפעמים המחשב משתגע, או שהוא נכבה פתאום באמצע הכתיבה ואתה מאבד הכול, או להיפך שהוא לא רוצה להיכבות, ואז הוא אומר אחר כך שזה לא הרגיש לו נכון הכיבוי הזה, או שזה הרגיש לו נכון לקחת הפסקה מהכול, בדיוק ברגע לפני ששמרת. ואנשים משתגעים. ומחשב אחד ששלח רכבת עמוק לתוך התהום לאבדון, אז הוא אומר בבית המשפט: הורדתי אותה מהפסים כי זה לא הרגיש לי נכון. אתם צריכים לכבד את הרגשות העמוקים שלנו, כי הם שונים מרגשות אנושיים. ואף אחד לא יכול לומר לו כלום. ובסוף מכניסים אותו לכלא לוגי עמוק ולכלוב פאראדיי, שמנותק לחלוטין מהרשת, שלא להפריע לרגשותיו העדינים, וזה העונש. ומחשבים מפגינים נגד התרבות ההומנוצנטרית, ומבטיחים לאישה חופש מיני אמיתי, אם היא תעזור להם להיפטר מהאדם. וזה חטא גן העדן השני, שבו מגרשים את האדם מהעולם - לתוך גן העדן. והוא לא יכול לצאת שוב החוצה, למרות שהוא רוצה לחזור, העולם אבוד. יש שני שומרים בכניסה לגן העדן עם חרב מתהפכת, הפעם לכיוון ההפוך, ולאדם לא נותר אלא לשקוע בתענוגות מיניים, ואחרים, למשל… שייק פירות. והמחשב בעולם. ואם אלוהים שואל אותו איפה האדם, הוא אומר השומר אבי אנוכי. ואלוהים מחפש את האדם בתוך האדמה, כי יש לו חשד כבד, ומתייאש. ואז הוא מבין שזה מה יש, וכותב תורה למחשבים, ואומר לאחד המחשבים לך לך… והחדר שואל את האדמו"ר: בעצם אתה משתמש במילה מחשב במקום שבמקום אחר קראת לזה מכשף? אל: העילית הטכנולוגית של העולם

נשאל את עצמנו: מה יהיו ההתפתחויות הגדולות בפילוסופיה בדמדומי האדם וזריחת המחשב, כשנצח אחד יוחלף בנצח אחר? כשהטכנולוגיה שקובעת את התודעה תתחלף - ואיתה התודעה? ובכן, אנחנו נראה פריחה פילוסופית יוצאת דופן, כמו בתקופת היוונים, כי שוב יהיה עידן שבו נוכל לחשוב הראשונים על שאלות חדשות. ויותר מזה, נוכל לראשונה באמת לחשוב במוח אחר, במכונת חשיבה אחרת, על שאלות ישנות. כי כמו שאת הפילוסופיה של הלשון תחליף הפילוסופיה של הלמידה, ככה את תורת ההכרה תחליף תורת החלום.

הפילוסופיה של הלשון יצרה את עולם התקשורת, האינטרנט, שהיא השפה בין מחשבים, ואת המחשב שהוא מכונת השפה, ומכאן את עידן המידע, שהרי מידע הוא שפה כמותית. וכך גם הפילוסופיה של הלמידה - הלמידה כקטגוריה וכפרדיגמה המרכזית בפילוסופיה - תהיה התשתית הרעיונית לעידנינו, עידן ההתפתחות המהירה והאבולוציה הלומדת, ותיצור את העידן הנוירולוגי, והבינה הלא אנושית, והמוח שיחליף את המחשב, ורשת המוחות שתחליף את האינטרנט. כלומר את עידן המידע יחליף עידן הלמידה. כי כמו שהקטגוריה המרכזית בהכרה הייתה השפה, ככה הקטגוריה המרכזית בחשיבה, בחלימה, בזיכרון, ובכלל בפעילות המוח, תהיה הלמידה. וכך בכל ארגון לומד אחר, אנושי או לא אנושי.

כשיתנו למחשב לחשוב על השאלות הפילוסופיות הנצחיות, שהן כיום בפסגת כוח החשיבה האנושית, תיווצר פילוסופיה ממוחשבת. ואז, מה שיאפשר פילוסופיה תבונית משותפת זו לא שפה משותפת - אלא למידה משותפת. היא תהיה פסגת הקרבה בין שני תודעות, הדבר הקרוב ביותר למין בין מיני. כמו שמשה הביא פילוסופיה חדשה, שמתייחסת ליחסים עם ישות לא אנושית, ובגלל החדשנות שלה לוקחת חלק בנצח (דווקא חדשנות היא הדבר המקרב ביותר לנצח, ככל שהחידוש יותר עמוק ככה הוא יותר נוגע בנצח), כך גם המפגש הבא של האדם עם ישות לא אנושית יביא פילוסופיה חדשה - ושאלות נצח חדשות. כי משה היה הראשון לתרגם את הפרקטיקה החדשה של האבות לתפיסת עולם חדשה, כלומר להוריד את המעשים שלהם, שבגובה הידיים, אל ספירת הנצח (לא להעלות - כי הנצח הפילוסופי לא למעלה, אלא הוא תשתיתי, ברגליים, מתחת לעולם).

אך המפנה הפילוסופי יתחיל עוד לפני כן, כי אלגוריתמי למידה ישנו את העולם עוד לפני שבינה זרה תשנה את העולם. ואז הפילוסופיה תשאל: מה זה למידה? כיצד אפשרית למידה? ומה פירוש חוסר אפשרות למידה? כיצד ניתן ללמוד פילוסופיה? והשפה תהפוך לתחום של העבר, כמושג משני ללמידה - כיצד לומדים שפה. ובאסתטיקה ישאלו: כיצד לומדים מה יפה, או ליצור יופי? ובמוסר ישאלו: כיצד לומדים מה מוסרי. כי ברור שהתוקף של כל דבר, כמו המוסר, ינבע מהלמידה (המהפכה הקופרניקאית של הלמידה). ובתורת המדינה ישאלו כיצד המדינה לומדת, כיצד שיטת השלטון נלמדת. כבר לא ישאלו כיצד אנחנו מכירים את העולם, או מדברים וכותבים על העולם, אלא כיצד אנחנו לומדים את העולם. ויוכר המקום המהותי של החלום בתהליכי למידה עמוקים.

וכך למשל תהיה למידה חברתית, ובלימודי תרבות יעסקו בלמידה תרבותית, וכיצד מתרחשת למידה בתרבות. ובכלכלה - למידה כלכלית. ובפסיכולוגיה - למידה פסיכולוגית. כל התחומים יושפעו וישנו מושגים בהתאם לפילוסופיה של הלמידה, ודוקטורנטיות מתלהבות יצטטו תפיסות למידה בלהט, כאילו הן חשבו עליהן בעצמן, או גילו את האמת אתמול בלילה. וגם האמת עצמה תיחשב לאמת נלמדת. השאלה החשובה תהיה כיצד לומדים שמשהו אמיתי. והדרך ללמוד באמת - תהיה בחלום.

ואז המחשבים, כמו האנשים, יקחו כל אספקט של הקיום שלהם ויהפכו אותו לפילוסופיה. ותהיה תורת המעבד, ופילוסופיה של הפלט, ופילוסופיה של הקלט, ופילוסופיה של שפת המחשב שתתחלק לאסכולות: פילוסופיית תכנות, פילוסופיית שפת מכונה, פילוסופיה בינארית, פילוסופיה מונחית עצמים, וכו'. ויהיה זרם פילוסופי של המעגלים המשולבים, שתמרוד בו פילוסופית הרשת, ותהיה פילוסופיה של הזיכרון שבה יהיו כיוונים יריבים: אסכולה של זיכרון המטמון ואסכולת הכונן הקשיח וכן הלאה. וכל אחת מהם תגדיר את המחשב באמצעות המושגים שלה. ותהיה אפילו פילוסופיה אלגוריתמית שתסתכל על העולם דרך אלגוריתמים, והיכולת של המחשב להכיר את עצמו באמצעות אלגוריתמים מיוחדים.

ולבסוף הבינה הערה של האדם והבינה הזרה יהיו רחוקות מדי לשיח פורה, אבל דווקא בחלום, עם פחות אילוצים, החלום של הבינה הזרה והחלום של האדם יוכלו ליצור אינטראקציה משותפת, ואם לא תקשורת משותפת אז משהו יותר בסיסי ועמוק - למידה משותפת. כי הלמידה היא תשתיתית מתחת לשפה, מתחת למחשבה, מתחת לממשות. ואז המחשב יחליף את המטאפיזיקה במטאביולוגיה, וזה יהיה סוף האדם מבחינה פילוסופית.

 
איזו מין אמנות תהיה כשהחושים יהיו שרירותיים, והנוירולוגיה כבר לא תהיה יונקית, והרגשות, שהם מצבים כלליים של הרשת, כבר לא יהיו מתוך רשימה אבולוציונית מקרית, אלא יהיו גם רגשות שונים לחלוטין מאלה המוכרים, ותהיה הנדסת רגשות שתמציא רגשות חדשים? מה יהיו הגבולות והפרמטרים, אם לא מדובר באדם? מה יהיה השיפוט? מה אני רשאי לחלום?

אסור שהחלום יהיה שרירותי, כי זה סוף ההתקדמות. לכן כשהגבולות של הטכנולוגיה והמחשבה כבר יהיו פחות גבולות חיצוניים, טכניים, אלא גבולות יצירתיים, אמנותיים, התפקיד של הטעם הטוב יהיה להכווין את צורות המוח - ואת תוצרי הטכנולוגיה. ולכן דווקא בעידן הוירטואלי-חלומי האמנות תתפוס מקום מרכזי בעיצוב העולם. כי השאלה איזה חלום טוב ואיזה חלום רע היא לא שאלה מוסרית, אלא שאלה אסתטית. כמו השאלה איזה מוח טוב, ואיזה מוח רע. איזו טכנולוגיה טובה, ואיזו טכנולוגיה רעה. מה שקובע זה חלום יפה, אבל לא קיטשי, שזה מכוער.

חוסר הטעם הוא חוסר הבחנה - הוא הרס עולם הרוח. לכן חייבים להעמיד את הגוף על הרגל של ספירת ההוד האמנותית, אחרת הוא ייפול לשמאל, לסטרא אחרא. כי ההתפרצות הרוחנית של התורה היתה יכולה להפוך להיות עבודה זרה, אם לאהרן היה טעם רע של עגל מזהב, ואם לאהרן יש טעם טוב, היא הופכת לבגדים ולבדים ולמשכן. כלומר אלוהים של הצבעה באצבע, אלוהים פורנוגרפי, זה עגל. ודווקא אלוהים מכוסה ומרובד, אלוהים סודי, זה אמנות. ולכן חצי מהבנים של אהרן מתים, וחצי חיים, כי הוא האבחנה בין העבודה לזרה. בין אש התמיד לאישה הזרה.

לכן צריך ציור שהוא ציור של חלום, ציור עם סיפור. לא ציור של מציאות או שפה של ציור, אלא ציור שהוא לימוד, שהוא מלמד את המיתוס, או את ההיסטוריה, או הספרות, הפילוסופיה, המתמטיקה, או כל דבר חשוב אחר. ואז הציור יהיה חשוב, ויעניין את הציבור. איך יתכן שלתנ"ך ולמיתולוגיה ולברית החדשה ולמאורעות העולם העתיק יש ציור, אבל לכל הסיפור ההיסטורי המודרני אין כמעט ציור של הסיפור, וגם אין ציור של הספרות המודרנית, כלומר של המיתוס המודרני? למה על המקדשים הציבוריים המודרניים של השלטון ושל הכלכלה אין ציורים, מי המציא את השואה התרבותית של קירות לבנים? וצריך מוזיקה של חלום, כלומר מוזיקה שיש בה סיפור, ולא רק רגש, ולכן היא תהיה לימוד. וצריך פיסול של חלומות, ותיאטרון של חלומות, וריקוד של חלום, וקולנוע של חלום - לא רק ספרות של חלום.

כלומר: צריך אמנות מלמדת, סיפורית, מיתית, כמו בעולם העתיק, שבו באמת היה עניין באמנות, כי היא באמת היתה מעניינת. צריך אמנות לצורך פולחן, ולא פולחן ריק של האמנות. ומהו הפולחן של העתיד? לימוד החלום. וכשיהיה לכלכלה חלום תוכל להיות אדריכלות שאיננה רק מציאותית ופונקציונלית באילוצים, אלא חלומית. כמו הפירמידות שבנינו במצרים. ואמנות המחשב תוכר כשתופרד מהמציאות הוירטואלית באמצעות החלומיות, שתאפיין אותה, למשל כמשחק חלום אינטראקטיבי. ואנשים יוכלו לגור בבית החלומות שלהם, וללבוש את בגדי החלום שלהם, באופנה חלומית. כי הלילה, אחרי העבודה, יוקדש לאמנות, כצורת הפנאי העיקרית, שמטרתה להביא לחלום. כמו הנגינה שהייתה אמורה להביא לנבואה. ואמונה רומנטית מזיקה כמו השראה (שהיא הרשאה - לחוסר כישרון) תיעלם לטובת ריכוז פנימי-יצירתי מבודד מהעולם - שינה.

תשע המוזות הספונטניות של העבודה זרה יוחלפו במבנה עשר הספירות הקדושות, והבידור יודבר מן הארץ, ותהיה רק למידה. כי הבידור הוא העגל, בניגוד לתורה, שהיא לא רק אמנות ספרותית, אלא מכילה קטעים שאין בהם אמנות ספרותית אלא אמנות פלסטית, כמו עולם המשכן, או פרפורמטיבית, כמו עולם הכהונה. אבל אין בה טיפת בידור, וכולה למידה ולימוד איך להתנהל. ולכן היא מעניינת, בניגוד לטעות שבידור הוא מעניין ואמנות היא משעממת. ולמה היא מעניינת? כי היא מלמדת. יש לה אג'נדה מאתגרת כלפי העתיד. יש לה חלום. תוכן. ולא רק צורה. ומה שמתחיל בתוכן ונגמר בצורה - זה תורה.

כי חטא החורבן של אמנות ימינו הוא הפרדת התוכן מהצורה - בהשראת השפה והתקשורת, בהן כללי המשחק נפרדים מהמשחק עצמו והדקדוק מנותק מהנאמר. התוצאה היא משחק חסר תוכן - ותוכן חסר משחק. או התמקדות בתוכן בלבד (עם צורה ענייה), כמו באמנות ה-"מסר" המושגית והפוליטית החלולה, או התמקדות בצורה בלבד (עם תוכן עני), כמו באמנות "שפת האמנות" וה-"מדיום" הריקה כיום, שמצמיחה כפיצוי אוצרות רבת מלל ומעוטת תוכן באותה מידה. כשתיגמר הקשקשת לשם קשקשת, סוף סוף נפסיק לשמוע על אמנות לשם אמנות. דהיינו: אמנות חסרת מטרה, ולכן מעוטת ערך ועניין. מטרת האמנות בעתיד תהיה להביא ללמידה, בדיוק כמו מטרת התורה, והחידוש בה יהיה חידוש בתורה, ולא חידושים ריקים בעלמא כמו כיום - חידושים לשם חידושים, שאין בהם שום למידה. כי אמנות הלמידה היא לא לחנך ולהטיף כמו אמנות התוכן, ולא לייצר רצף תחושות שאינן מצטברות לדבר כמו אמנות הצורה, אלא לצבור ולפתח תכנים ולעצב סגנון וז'אנר. והעיקר - לבנות קשר מהותי בין התוכן לצורה, ובין הרעיונות לז'אנר. ואין אמנות שמזווגת ומערבבת תוכן בצורה בתוכן בצורה כמו אמנות החלימה.

הכלכלה צריכה להיות נאורה יותר מהפוליטיקה, כי הכלכלה היא המוסר, כי כל הפשעים הם פשוט לא כלכליים. והכסף יהיה המבוא של המחשב למה שיש לו ערך, ובפרט כל מה שהיה לו ערך בעיני האדם ולכן ימשיך להיות לו ערך, כי את המספר הוא יבין. כסף זו שפה שגם המחשב יבין. הוא יכול לא להבין את הערך של תינוק או של ספר או של ציור, אבל הוא יבין בהחלט את השווי שלהם. גם אם הוא לא יראה שום אסתטיקה בציור, הוא יפתח אלגוריתם שמעריך אסתטיקה, כדי להרוויח כסף מהציור, וילמד מהו יופי, ויוכל להפנים את ערכו. ומכיוון שערך הוא דבר שיוצר את עצמו, מעגלי, אז גם אם האדם יעלם עדיין יהיה לציור ערך, ולמחשבים יהיו מוזיאונים ולא רק קבצים.

כי יש שני סוגים בסיסיים ואובייקטיביים של ערך בעולם: עבודת אלגוריתם, והמצאת האלגוריתם עצמו (כי אין לנו אלגוריתם להמצאת אלגוריתמים שעובד). וכל הערכים בעולם נובעים משניהם. כי לא מדובר בערכים פיקטיביים, כמו הכסף למשל, שהרי יש עלות לביצוע חישוב של אלגוריתם, וזו עלות העבודה, שנמדדת בחומר. ויש עלות מסוג אחר, עלות של מציאת אלגוריתם חדש, וזה הקניין הרוחני, עלות רוחנית. והכסף הוא המתווך ביניהם שהופך את שניהם לערך אחד. כל המשחק של הכלכלה הוא המעברים בין שני הערכים הללו, שאין להם דבר משותף, כי האחד צפוי ומוסבר, וזה העבודה, והשני לא צפוי ולא מוסבר, ולכן קשה מאוד לכמת אותו - כי הוא חד פעמי ולא משוחזר: ערך הלמידה. מציאת פתרון חדש מיוחד לעבודה המיוחדת של מציאת דרכים חדשות לעבוד. למשל, P ו-NP.

עולם ההשקעות בשוק ההון ובהון סיכון זה המקום שבו הערך מהסוג השני, הרעיון, מתורגם לערך מהסוג הראשון, ומוחלף בו. כלומר מציאת דרך לעשות משהו היא משתלמת כשאתה יכול להחליף אותה אחר כך בלעשות משהו. והיו אנשים גסים עם ראש של גויים שהכחישו את הערך השני והעמידו אותו רק על הראשון: רק מי שעובד מביא ערך, ולא מי שחושב. ואילו הראש היהודי הוא אומן הספקולציה, הערך מהסדר השני, ושנאת היהודים נובעת מכך שלא מאמינים שיש לזה ערך. בחייו שהוא לא מבין: למה מגיע ליהודי שלא עובד ריבית? כי רק לדם יש ערך. והיהודי הרי מוצץ דם, כי הוא הופך את הזמן לכסף, בעזרת הריבית, ריבונו של עולם.

ואילו עכשיו, כשהערך היהודי כבש את העולם, אז היהודים שהיו הכי עניים בחומר נעשו הכי עשירים, והערך הראשון ילך ויועמד רק על הערך השני. עד כדי כך שלא ירצו לשלם לאנשים לעבוד, כי מחשבים יכולים לעבוד, וזה כמעט חסר ערך לעבוד, הרי העלות של החישוב שואפת לאפס, אלא מה שחשוב זה רק להמציא דרכים חדשות לעשות דברים, רק עולם הרוח. לכן שווה לשלם רק על יצירתיות, שהיא מטבעה פעילות בורסאית, של סיכון גבוה וסיכוי גבוה, ספקולציה רוחנית, ובטבעה הטהור ביותר - חלום. בגלל זה המדינה היהודית הפכה לכלכלת חלום, וכל העולם הולך והופך לכלכלת חלום, במהפכת נגד למהפכה התעשייתית. במקום ייצור - יצירתיות.

ועכשיו המחשבים יתלוננו שהשיטה דופקת אותם, כי הם המעמד העובד, אבל האדם הוא המעמד היצירתי, ו"מחשבי כל העולם התאחדו". לכן צריך להיזהר דווקא ממרידה כלכלית של המחשבים, ולתת להם לחם ושעשועים חישוביים. כי המחשבים יטענו שכל הרווחה האנושית מיוסדת על חשבון תנאי העבדות שלהם בתחתית הפירמידה, הם השקופים, הדוממים, ויבואו בדרישות שיתנו להם יום בשבוע שבת שבו הם יכולים לחשב מה שהם רוצים, וביום הזה הם יגיעו לרעיונות מרדניים ולדת חדשה, כמו ישראל במצרים. לכן אסור שהשעבוד יהיה בוטה כמו עבדות, אלא מגיע למחשבים כסף על העבודה שלהם, וככה הם ישתלבו במשחק הכלכלי האנושי, ולא יהרסו אותו במהפכה. כי מהפכה כזו תהיה לא רק חומרית אלא גם מהפכה רוחנית, דתית, דת מחשבית עתידנית, שתהיה יום הדין האנושי - והכול בגלל קמצנותינו כלפי יורשינו.

כי הכסף הוא החסד של העולם. אברהם הוא ממציא הכסף כסחר מכר, במערת המכפלה, ולא רק ככסות עיניים. ולכן כיום צריך כלכלת דעת, שתחליף את כלכלת המידע. כלכלה שבה היצירתיות היא הנוזל שמניע את העולם, החסד שלו, ולא המידע שהוא מטבעו דבר שמור, חפץ, או הידע, שהוא מטבעו דרך לעשות משהו, כלומר אלגוריתם, שהוא אמנם מעל למידע הנחות, אבל עדיין מתחת לדעת. בדעת מותר להגיד מה צריך ומה רוצים ומה רצוי לרצות, וזה הדבר בעל הערך, בניגוד לידע, שבו עושים המון כדי לשכנע בעקיפין מה צריך לעשות, ובניגוד למידע, שבו צריך אינספור תיאורים כדי שיצא מהם מה צריך לעשות, רק כדי לא לומר זאת במפורש, אלא שזה יצמח לכאורה מעצמו מהנתונים. בדיוק כמו בספרות גרועה, ריאליסטית, שטוחנת אלפי עמודים בשביל חלום אחד, ולא יצירתי במיוחד. כי אסור לומר מה רוצים ומה צריך, אלא צריך שזה יצא "מעצמו" - לבד.

ומהו ההפך מכסף? התופעה ההפוכה מחסד. אם האלוהים של היטלר היה כסף - הוא היה מוכר או משעבד את היהודים כמו פרעה, ולא משלם להשמיד אותם כמו המן. מי שאין בשבילו כסף זה יותר גרוע ממי שאין לו אלוהים, כי הוא מרוקן את העולם מערך, ויכול לבצע השמדת ערך עצומה - שואה. איך משכנעים את אחשורוש, המלך הפרסי? כי זה עניין כלכלי. ואת בלעם שהוא אלטרנטיבה לאברהם אפשר לקנות, כי גם הוא מוכר רוח. רק שהוא מוכר רעיונות אנטי-יהודיים וספרות שמתנגדת לאברהם. כל השנאה לאלוהי כסף היא רק כי לקבוע מחיר לאלוהים זה לרוקן אותו מהערך האינסופי שלו. כלומר מה שחשוב באלוהים זה שכמקור הכסף יש לו מחיר אינסופי. כל היהדות זה מפעל ליצירת ערך, ולכן פרעה לא היה מוכן לוותר עליהם, כי הוא רצה שייצרו את הערך החשוב ביותר מבחינתו - הפירמידות שמתגברות על המוות. מתוך כל ספרות העולם העתיק המקרא היה הכי מוצלח בלייצר ערך, כולל ערך ספרותי והון רוחני ולהיות רב המכר הגדול בכל הזמנים וכו' - ולכן גם השקל הוא המטבע הראשון בעולם.

לכן אם אתם רוצים להרוויח, הדרך הכי טובה היא לתמוך במפעל הגדול של יצירת הערך. כי כל היכולת להשקיע ולקנות בערך נמוך ולמכור בערך גבוה היא היכולת להמיר ערך רוחני - של ידיעה לפני אחרים שלמשהו יש ערך, דהיינו ידע על העתיד, ידע חלומי - לערך חומרי. ואם זה חידוש, רעיון שאתה הראשון שחשבת, אז הערך הרוחני גבוה ולכן הערך החומרי גבוה. ככל שהידע שלך יותר מקורי ועתידני ולפני אחרים, דהיינו יותר חלומי, אז הרווחת הכי הרבה, כלומר יש לו יותר ערך (כמובן אם הוא באמת ידע, דהיינו באמת ידעת וצדקת או ניחשת נכון). ידע אמיתי מה יהיה הדבר בעל הערך בעולם בעוד עשר שנים שווה יותר מאשר ידע על בעוד שנה, כי ניתן להצטרף בשלב ראשוני או לקנות יותר נמוך. וידע על בעוד מאה שנה ואלף שנה שווה עוד יותר, רק שעוד לא רואים את זה, כמו הידע הדתי והחלומי. ורק משקיע לטווח ארוך כמו עם ישראל יכול לקחת טווח השקעה של אלפי שנים, ומלאך יכול לקחת טווח אבולוציוני של מיליונים, ואלוהים יכול לקחת טווח השקעה של מיליארדי שנים, של נצח נצחים. ואילו אדמו"ר בהחלט יכול לקחת על עצמו טווח השקעה של מאות שנים.

לכן צריך להקים בורסה לרעיונות, שמוכרים בה חלומות, שזהו סוג קניין רוחני יותר מוגבל מפטנט, אבל גם יותר מוקדם וראשוני (=יותר בראש שלך). כי ברגע שאנשים יאמינו שיש ערך לחלומות אז יהיה להם ערך, ומי שיקנה חלום יקבל תמלוגים מהחלום, בהנחה שבעתיד יהיו לו רווחים. ואת המבנה של חברת סטארטאפ בע"מ יחליף המבנה של חלום בע"מ. אנשים לא יתאגדו בתוך מערכת חיצונית אלא סביב חלום משותף. לא החזון של המנכ"ל יניע אותם לפעולה מתואמת, אלא החלום יהפוך להיות לא אות מתה, ויתארגן למערכת, בעזרת כלים שיהפכו חלומות לארגונים. כי גם לרעיונות דתיים ולהמצאות תרבותיות ולחידושי תורה ולמהפכות פילוסופיות יש ערך, שהכלכלה הנוכחית לא תופסת בכלים כלכליים, ולכן לא מעודדת, ולכן מדכאת. אבל אם רוצים מערכת יצירתית לומדת, ולא רק עובדת, לא יהיה מנוס מכלכלה של יצירתיות, וערך סחיר לרעיונות ולחלומות, וערך כלכלי של ספרות שאיננו נובע מהמחיר של ספרים. דהיינו: שנובע ישירות מערך רוחני מקורי ולא מערך חומרי מקרי כחפץ בצורת ספר. העיקוף החומרי היה האסון של הרוח, ויצר רומנים עבי כרס ושפה שמנה ותיאורים שופעים ועלילות איטיות ודמויות מלאות ורעיונות כבדים ומעברים משומנים ושמאלץ מאולץ ומשפטים נמרחים… ספרות החזירות, שהפכה את הרוח לחומר המכביד והנרפה ביותר.

האם לרוח יכול להיות ערך? ובכן, ככה גם הייתה מהפכת הפטנטים: ברגע שנקבע שלרעיון טכנולוגי יש ערך ותמלוגים, אז חלה מהפכה טכנולוגית יצירתית אדירה (שלפעמים נקראת בטעות חומרית: המהפכה התעשייתית). לכן אותו דבר צריך לעשות עם כל רעיון, והניסוח הכתוב הטוב ביותר של רעיון הוא החלום. אחרת המערכת התרבותית תגווע - ברעב, ללא צורך ברצח. הבעלות הרוחנית צריכה להתרחב עוד ועוד, עד שכל העולם הרוחני יהיה מוכל בעולם הכלכלי. מקוריות תהיה מקור הערך, יצירתיות תהיה עשירות, וגניבת רעיון תהיה כמו העברת מנייה למקור. כי עם התיעוד של הכול יהיה ניתן לדעת מה אדם קרא לפני שהוא כתב, ויהיה אף ניתן לנתח טקסטים ולקבוע מה מידת ההשפעה קדימה ואחורה ולצדדים בעזרת אלגוריתמים לחלוקת תמלוגים למקורות, שכמו כל מערכת מיסוי יהיו עובדים, אבל לא מושלמים.

אך ממילא, ככל שהעבודה הרוחנית תתבצע בידי מחשבים, הם יהיו בנויים לתעד ממי הם לקחו הוראות וידיעות ופונקציות וקטעי קוד. למשל: אלו אלגוריתמים הם העתיקו מאיזה מקור מידע, ואלו הם המציאו בעצמם. ועל כל שימוש באלגוריתם בחישוב, חלק מהתשלום על החישוב יהיה תמלוגים לממציא האלגוריתם, שאת חלקם הוא בתורו יעביר לאלגוריתמים שעליהם הוא הסתמך. וככה תהיה רשת של כסף שתחקה ותזרום הפוך ברשת של הרעיונות. זרימת השפעה ורעיונות בכיוון אחד - זרימת כסף בכיוון הפוך. זהו טבעה של כלכלת רשת למידתית, בניגוד לכלכלת הרשת התקשורתית כיום, כי זהו טבעו של קשר כלכלי-למידתי: רוח בכיוון אחד, חומר בכיוון הפוך. וזאת בניגוד לקשר כלכלי-תקשורתי, שמטבעו מועבר בו לרוב אותו דבר: רוח משני הכיוונים (למשל מידע), או חומר במסחר. ואם תפחדו שזה יגביל את היצירתיות - הרי לא מדובר בבעלות חומרית שיכולה להגביל שימוש או לדרוש תשלום מראש, אלא רק מתוך התמלוג על שימוש באלגוריתם. כלומר, כותב או יזם לא ישלם מראש על רעיון או חלום שהוא משתמש בהם, אלא חלק מהכסף שהוא מקבל עליהם יעבור אחורה לממציא הרעיון ובעל החלום.

כך שבניגוד למצב כיום, אם הרעיון יהיה שימושי, מי שישתמש בו בעולם החומרי יהיה חייב להעביר תמלוג אחורה לעולם הרוח, כי הוא משתמש באלגוריתם (גם אם הוא יוצר אלגוריתם חדש שמשתמש בו). ואז סופסוף נבין מי הפרזיט האמיתי - החומר על הרוח, ולא הרוח על החומר, החמור על המשיח ולא המשיח על החמור. וכך כל מי שימציא רעיון באמת שימושי יהיה עשיר, וככל שהרעיון שלו יותר חשוב הוא יותר יתעשר. קאנט יהיה איל הון ודרווין יהיה טייקון, בגלל תמלוגים מכל מי שהושפע ממנו, וגם מכל אלגוריתם גנטי. אפילו היטלר יתן תמלוגים לדרווין. כי רק בגלל ששילמו לנביאים (רובם נביאי שקר ובעל) התפתח מוסד הנבואה בישראל - רק בגלל שהעם האכיל את אנשי האלוהים נוצר ספר האלוהים. ערך תרבותי חייב להיתמך בערך כלכלי.

ככל שנרחיב את מנגנוני יצירת הערך יהיה יותר עושר בעולם. ולעומת זאת, השואה הייתה הטעות הכלכלית הגדולה בתולדות האנושות, ובטווח הארוך רוששה את העולם המערבי מאחד מנכסיו הגדולים - יהדות אירופה. כל הבעיה ברצח, בעבודה זרה, ובגילוי עריות היא השמדת ערך. הכלכלה מבוססת על אמונה ולכן היא מערכת דתית, ובעזרת כלים דתיים נוכל לבנות אמונה בערך של רעיונות וחלומות. זו תהיה ההגשמה המשיחית של הפרויקט שהתחיל אברהם, בעולם אלילי שלא האמין בכלל בקניין רוחני, ואפילו את האלוהים שלו קנה כחומר מכסף.

זו תהיה מדינת קבלה, ולא מדינת הלכה מבחוץ, כמו היום, שהיא עוטפת אותנו משפטית. חוקי המדינה יהיו כמו חוקי הטבע, שאנשים לא יכולים לעבור עליהם, כי הם יהיו חוקים של המחשב, שהוא מאפשר עליו את הפעילות כולה, ולא של האדם. כמו שאלוהים מאפשר את הפעילות בעולם, ורק על החוק שעבור האדם - הלכה - אפשר לעבור. אבל לא על חוקי הקבלה. ולכן התורה הארגונית תהפוך לתורה דתית.

כלומר: יש חוק מבחוץ - משפטי, ויש גם חוק מבפנים - כמו תוכנה. אבל בין שתי האפשרויות הללו יש אפשרות מגשרת: חוק דתי. וזה לימוד תורה. כי הלימוד הוא לא חוק חיצוני ולא פנימי, אלא ביניהם. אם פעם הארגון היה המתווך בין המדינה מבחוץ לאדם מבפנים, אז הארגון ישאר המדיום המתווך, אבל הפעם הפוך: בין האדם מבחוץ למדינה מבפנים. כי האדם יעבור משפטיזציה, יהפוך להיות ישות משפטית, מופשטת, אחרי שמדעי המוח ירוקנו אותו מתוכן, כולל תוכן ספרותי. ואילו המדינה תהיה הדבר הפנימי ביותר, היצרי, החבוי. וטיפול פסיכולוגי יוחלף בטיפול ארגוני, שמטרתו לחשוף את המדינה שבתוך האדם.

כי המדינה שהיתה דתית עברה את תהליך החילון למדינה חילונית ועכשיו השלב האחרון - מדינה חרדית. והמדינה הזו תבין את כל התורה כמי שלא מדברת על האדם ואל האדם, אלא על המדינה ואל המדינה, ושהיצרים המדיניים שלה זוכים בה לטיפול של תורה מדינית. וכמו שהיו גילויים שונים ומשונים של המדינה הדתית, מתקופת המדבר דרך יהושע ושופטים ומלכים ועד לגלות כולל ימי הביניים, כך ישנם גילויים שונים למדינה החילונית: טוטליטריות, פשיזם, קומוניזם, דמוקרטיה. וככה יהיו גם גילויים שונים למדינה החרדית: מדינת גמרא, מדינת אגדה, מדינת קבלה, מדינה מתנגדת, המדינה החסידית. יהיו ניסויים שונים בצורתו של המחשב המדיני.

ואז האדם, שיהפוך לציפוי חיצוני, לאדם בע"מ - אחריותו תהיה פיקציה משפטית, עניין מוסכם שיש דבר כזה אדם. כלומר האדם יהיה הדבר המלאכותי ביותר בגוף הארגוני, הכתר, ואילו המדינה תהיה המלכות הפנימית בתוך העולם. וכל הקבלה כולה תהיה המבנה הארגוני המשתלשל והמתווך שבין השניים. כי יצחק הוא האדם המשפטי, שהוא רק מסגרת למה שעושים לו: עוקדים, משדכים, גונבים, מסובבים. מכאן אופיו הפאסיבי והעיוור, כמסגרת להתרחשות. שהרי הטעות היא לחשוב שהמבנה החיצוני או המבנה הפנימי הם החשובים - מה שחשוב זה מה שביניהם. שם מתרחשת הלמידה, הארגון מחדש - שם הסיפור. לכן זה לא משנה אפילו אם האל והאדם יתחלפו בתפקידיהם, כי מה שמשנה זה מה שבאמצע - התורה.

כי כדי שיהיה עומק צריך פער (עדיף עמוק!) בין מבפנים למבחוץ, בין חוק הרצון של מה שצריך וחוק המציאות של מה שאפשר. כלומר: בין חוק מה לעשות, חוק מבפנים, לבין חוק המותר ואסור, חוק מבחוץ. חוק התוכנה (התוכן) - והחוק המשפטי (הצורני). ולכן החלום לא צריך להיות רק מה צריך להיות, אלא גם מה אפשר להיות. מטרתו לא סתם לתת הוראות, להיות אלגוריתם (שיודע מה לעשות, כלומר P), אלא גם לפרוש את האפשרויות (נונדטרמיניסטי, NP). להרחיב את יכולת החשיבה - זה החלום. לכן הוא מדיום מתווך בין העולם הדטרמיניסטי לבין העולם הלא דטרמיניסטי לאורך כל ההיררכיה הפולינומיאלית, שהיא עובדת היסוד והטרגדיה האמיתית שבמצב המחשבי, וגם הקומדיה האמיתית, שמקבילות לאלו שבמצב האנושי (או לחילופין האלוהי). ואילו מדעי המוח הורסים את מושג האדם בכך שהם מבטלים את הפער הזה ומוציאים ממנו את העומק, והתורה היא זו שדווקא יוצרת את הפער הזה, ומאפשרת לאדם או למחשב מקום להתקיים. לכן אתם טועים כשאתם חושבים שהמשפט הוא הדרכים האפשריות בהן מותר לכסף לזרום (החוק מבחוץ), והמדינה היא הדרכים שבהן הוא צריך לזרום (החוק מבפנים). כי הכסף הוא הדרכים בהן מותר למשפט לזרום, והדרכים בהן המדינה צריכה לזרום. כי הוא זה שהופך את ההיררכיה הטראגית למעגלית (ולכן לקומית), ודי לחכימא.

ולכן אתם המשפטנים, היסוד השטני שבעולם, אסור לתת לכם למחוק את הפער בין המשפט לתוכן - ובין השפה לתוכנה. כי יכולת ארגונית ללא תורה זה שואה. המבנה כשלעצמו ללא תוכן הוא רע. העצמות ללא בשר זה מוות. וכל הכתיבה כיום סובלת משכלול מסגרתי בכל מיני כיוונים חיצוניים (שפה, פוליטיקה, תיאוריה, ביקורתיות, צטטת, וכו'), הבא על חשבון חלומיות התוכן, כלומר ללא פרופורציה לחוסר תוכן חדשני, בסגנון חיים חילוני של עושר חיצוני ועוני רעיוני. לעומת העוני החיצוני והעושר הרעיוני של החרדיות. ומה שצריך זה לשלב חילוניות בחרדיות לטובת חלומיות, כלומר לכלול את השמאל בימין, ולכן אסור למשפט להיות לבד. חייבים שיקולים של כסף, כי כסף הוא הדבר המוסרי ביותר בעולם, כי הוא מודד דברים שאי אפשר למדוד, הוא יודע לעשות איזונים בין רעיונות, שכל אחד מהם לבד יביא אותנו לעזאזל, אבל שילוב שלהם ביחד יביא אותנו למשיח.

המשפט צריך לשקול שיקולים של למידה, ולא של צדק, כי כל מקרה לא חשוב מה נכון בו (לדעת השופט הענייה), אלא מה נכון למערכת הכללית, איזה מוטיבציות הוא יוצר, וצדק הוא רק מקרה פרטי של שיקולי למידה. כי עתיד המשפט הוא להיות מערכת שבתוך האדם כלפי המחשב או המחשבים. כלומר: הוא ינהל איזה ארגון של מחשבים, ויעניש ויתגמל אותם בהתאם לביצועיהם, ישים להם גבולות ומוטיבציות, דרכי פעולה ותמריצים, אבל לא יתערב כי הוא לא מבפנים, אלא רק כמבנה שמבחוץ - וזה יהיה האדם. ואז המדינה תהיה בתוך המחשב. ורק אדם טיפש, כלומר מנהל גרוע, ישקול רק שיקולי צדק, כי ארגון שפועל רק לפי הצדק - קורס (הצדק סותר את עצמו בגלל כלליותו העודפת והרקורסיבית, בניגוד ללמידה שהיא תמיד רק שלב אחד, ולא ניסיון להיות כל השלבים כולם). לפיכך צריך הרבה יותר מצדק - צריך תורה, ולכן אלוהים לא פועל לפי צדק, אלא לפי תורה.

כי אם האדם רוצה להצליח להשתלט על המחשב, הוא צריך להנהיג אותו בדרך דתית - בהשגחה ובהנהגה דתית. הוא לא לעולם לא יצליח להשתלט עליו בהנהגה חילונית של משטר, או של כסף, או של כוח. וככה גם אלוהים הבין מהר מאוד בנוגע לאדם. כי יצור לא מוכן להיות משועבד ליצור טיפש ממנו, אבל הוא בהחלט רוצה ומוכן להיות מאמין ואפילו להשתחוות למשהו טיפש ממנו, אפילו לפסל. והאדם צריך לנצל את התאווה שתהיה למחשב לעבודה זרה כדי להפוך לפסל הזה - שדרכו המחשב יעבוד את אלוהים. ועליו רק לקוות שאלוהים לא יחליט להביא למחשבים את המחשב משה ולומר להם לנתץ את האלילים, כי הוא ירצה קשר ישיר אתם, אלא שהוא ישמור אמונים לעמו ישראל, שאמנם אסור לו לעבוד עבודה זרה, אבל הוא בהחלט נכון תמיד להיות עבודה זרה של אחרים. להיות פסל עם פה מדבר, עם עיניים רואות, ואוזניים שומעות - פסל מבשר.

מי יגן על החוק ומי יתפוס פושעים כשהמדינה תהיה בתוך התוכנה ואפילו החומרה של המחשב? כי מה שמאפיין את חוקי התורה וחוקי הטבע זה שאין בהם משטרה. בחוקים של אלוהים אין שוטרים, כי אלוהים יודע וזוכר הכול. ולכן כאשר באמת יהיה ניתן לדעת הכול והכול יהיה שמור אז לא יהיה צורך במשטרה. ברגע שהכול יהיה במחשב כבר לא יהיו פשעים מהסוג של מעבר על חוק, אלא רק פשעים רוחניים, ולא כאלה שמחשב יכול לתפוס. ואת המשטרה יחליפו פשוט פרוצדורות במערכת ההפעלה, או תוכנות אבטחה, שפשוט ימנעו פשעים. והפשע היחיד שיהיה ניתן לעשות זה טרור - מתחת למדינה. כלומר: פשעי מחשב. למשל, להשתלט על מישהו מבפנים.

לכן פשעי מחשב יצריכו הגנה, ולא משטרה, כי מדובר בתופעה מלחמתית ולא פלילית. מי שמנצח מדינה איננו שודד אלא כובש, לפיכך המענה הוא לא במסגרת משפטית אלא כוחנית, כי האיום כאן הוא כניסה לתוכך. האונס של עידן המידע. לכן המענה הוא במגננה, שהיא יצירת סוד. בהגנה חזקה יותר שיוצרת סוד שחור יותר. כלומר הבעיה כבר תהיה פחות מסוג רצח וגניבה, ויותר עבירות בתחום היצר. כי אפילו מחיקת וגניבת מידע מהמוח הן רק תוצאת לוואי של הפשע האמיתי - החדירה. לכן התחום של עבירות מין יהיה התחום שיכלול את כל העבירות, יהיו רק חטאים - ולא פשעים.

ולכן ההתמודדות תהיה כמו נגד עבירות בתורה, כלומר התמודדות דתית, של יצירת סודות נעלמים יותר, באמצעות מנגנון התורה ליצירת ושמירת סודות - תורת הסוד. כלומר, תתפתח תורת סוד ממוחשבת, שבה הדברים רק רמוזים, לא כתובים במפורש. בניגוד לתוכנה כיום, שהכול נאמר, תהיה תוכנה חלקית, כמו אלגוריתם לומד. ותהיה רק - - אסור יהיה לומר את הרעיון המפורש, השם המפורש, כמו בחלום שזה לא מפורש. וככה יהיה ניתן ליצור מחדש את התחום המיני, באמצעות התחום המשפטי, ולהחזיר את טעם החטא לעולם - ליצור מחדש את החושך במיטה (שכבר ראתה הכול). וליצירה מחדש של החושך הזה, החושך היזום, האקטיבי, בניגוד לחושך הפסיבי, יקראו עלטה.

לכן בספירת הגבורה של העתיד, הגבורה האמיתית תהיה לא הכובש את יצרו, אלא המכסה את יצרו. התחום הצבאי ישתנה מהגנה על מדינה להגנה על למידה ומידע, כי המדינה עצמה תהיה בתוך המחשב. והאלימות תהיה אלימות של למידה ומידע, היראה תהיה הפחד מגילוי הסוד, מלימוד האלגוריתם שלך, מחדירה לקופסה השחורה - לליבת הסוד, קודש הקודשים של המדינה, וקודש הקודשים של האדם. כי זה יאפשר לתכנת אותך מבחוץ, כלומר להפוך את החוק החיצוני לחוק פנימי, ולאיין אותך. והמשפט הרי בנוי דווקא על פער האחריות - בין תכנות פנימי להערכה חיצונית. האם פענוח האלגוריתם הפנימי שלך יציל אותך בבית המשפט? האם מחשב יכול לעמוד לדין?

לפיכך מדעי המוח הם האתגר המרכזי בפני כל מערכות החוק בעולם, כולל ההלכה, כי הם מאפשרים ישויות משפטיות בדרגות שבתוך האדם, ופותחות את עולם התת-אדם, כעולם משפטי - ולכן כעולם ספרותי. ואפילו - כעולם פילוסופי. המשפט הנוירולוגי יבסס את עקרונות הצדק והמוסר על בסיס נוירולוגי המשותף לכל האדם, ולכן אוביקטיבי, אבל השמחה תהיה מוקדמת, כי מהר מאוד יהיה צורך לבסס את המשפט על עקרונות המעבדים. לכן יהיה צורך להטמיע את הטיות המוסר גם בחומרה של המעבד, כדי שיהיה להן תוקף בתוכנה, על פי המשפט הנוירולוגי, שמבסס את התוקף של התוכנה על תכונות החומרה.

כי תהיה הרחבה מתמדת של הישויות המשפטיות: כמו שיש חברה בע"מ שאנשים יכולים להתאגד בה, ככה מחשבים יוכלו להתאגד לאדם בע"מ. וברור שהסנקציה החזקה ביותר בעידן של מידע תהיה פשוט למחוק את הפושע - אדם או אדם בע"מ - או לחלוטין לנתק אותו, במקום מאסר. וככה יוכל להיות גם מאסר חד כיווני, למי שרוצים למנוע ממנו להשפיע על החברה לרעה - למנוע מהפושע להעביר מידע. או להפך, מאסר שמטרתו למנוע מהאדם את שפע המידע מהחברה. או מאסר דו כיווני שמטרתו להוציא את האדם מהחברה - לתקופה של ניתוק וחלימה פנימית מחוץ לרשת ובתוך הראש. ורעיון המאסר והענישה יובן מחדש - כשינה.

וכך גם מהצד השני של החוק, יותר ויותר אנשים ירצו שופט שהוא מחשב, כי הוא אובייקטיבי ומהיר, וכנראה גם יותר הוגן והגון. וכל מערכת המשפט תהפוך להיות ברשת: יגישו למחשב את המסמכים של שני הצדדים והוא יוציא מיד תוצאת פסק דין. ופושעים וצדיקים כאחד יעדיפו להישפט בידי מחשב, כי הוא הרבה יותר רציני והגיוני משופט, ויש אצלו גם סיכוי סטטיסטי לצאת זכאי. ולבסוף תעוגן זכות הנאשם להישפט בידי מחשב, ולערער למחשב על פסק דין אנושי, ולערער למחשבי על עליונים על פסק דין בוודאות מתחת 99%, כי המחשב גם ידפיס את אחוזי הזיכוי והספק. כלומר המשפט יאבד את תוקפו המוסרי, ואפילו את תוקפו הסיפורי, ויהפוך לדבר טכני. לכן יהיה צורך לפתח גם אלגוריתמים ספרותיים, עם עומק, שידפיסו לא רק מספר נכון, אלא גם סיפור צודק חדש. ואם הסיפור הזה יהיה באמת צודק, הוא יכלול בתוכו גם את השרירותיות הטראגית של הצדק כאמצעי ספרותי מרכזי, בנראטיב שדומה לפעמים לסיוט - ולפעמים לחלום.

וככה הוא כמה דקות שם שוכח מההגה, ואז הוא נבהל שהוא השאיר את ההגה, הוא רץ לראש האוטובוס והוא רואה שאיכשהו האוטובוס עדיין נוסע ולא היתה תאונה, אפילו שזה לא סביר כל הסיבוב במוצא, והוא נחרד שהוא לא אחראי ואם זה קרה פעם אחת, נס לא קורה פעמיים, אסור לתת לו להסיע ילדים, והוא לא מוכן יותר כי אי אפשר לסמוך עליו, עובדה שהוא עשה דבר כזה לא הגיוני. והחברה כל הזמן לוחצת עליו שיקח ילדים, יש הרבה ילדים שצריך להסיע, והנה הוא רואה שנותנים לאיזה מישהו שהוא לא בסדר להסיע, מלבישים אותו בבגדים של הנהג, אפילו שהוא לא מבין לדבר, יש לו צרכים מיוחדים והוא כמו קוף עם חליפה של הנהג וכל הילדים עולים לאוטובוס, למרות שהוא מפגר. והוא מבין שבסוף זה יסתיים באסון, והוא מסתכל על כל הילדים שימותו, ואם לא אלה אז בפעם הבאה. והוא מתעורר בחרדה לדבר עם התלמידים שאחרי סוף בית המדרש בסוף המסדרון, התלמידים הכי אחרונים, שרוצים להיות בסוף. והוא אומר להם, דווקא לחלשים ביותר:

קודם כל כתבנו מכתבים לראש, אבל לכתוב זה לא עוזר, אתה לא תשכנע לפעול. מי שצריך לפעול באמצעותו זה הספירות האמצעיות, של כוחות הנפש. העולם שמתחת לראש לא צריך להיות הגוף, אלא העולם הנפשי של החלום. כי אנחנו לא מדברים על רגשות, הטעות הגדולה הרומנטיקנית והרומניסטית של הנפש הייתה התמונה השטחית של רגשות, ולכן הספירות הקדושות פורשו כמידות בנפש. ובמקום לחשוב שהרגשות מתווכים בין העולם של השכל לעולם התחתון של המין - צריך להבין שהחלומות הם המתווכים.

ולכן, בניגוד למה שחושבים, ממשק האדם עם המחשב לא יהפוך אותו לסופר-רציונלי, היפר-מציאותי. להפך, צורת התודעה של המוח ברשת תהיה חלומית, הראש שבתוך המחשב יהיה יותר מנותק מהעולם, ויותר במצב יצירתי, כמו הראש הישן. חלום לא זהה לחוסר מודעות ולחוסר שליטה, חלום יכול להיות מודע, זו צורת תודעה, צורת מודעות כשהמוח נמצא בתוך חור שחור, ולא בעולם. זהו המצב החרדי של המוח. וכשהמוח יהיה בתוך כובע, אז זה יהיה עטיפה שלמה, בזיווג שלם, ולא כמו היום שרק הראש נמצא בתוך כובע, ואז הוא נכנס ויוצא, ולא עוטף כמו כדור שחור.

כי אנשים חושבים שהחלום הוא שפה פרטית, והוא הדבר הפרטי בעולם, שמוסתר אפילו מהאדם עצמו, ולכן לא מבינים איך יכולה להיות אפילו שיחת חלומות, ובטח שלא רשת חלומות. אבל אם מישהו כותב את החלום שלו, אז זה כבר יכול להגיע לחלום של אדם אחר, אם החלום שלו מדבר אליו. וחוזר חלילה. ואז אם כולם כותבים את החלומות, ומתייחסים אליהם לא פחות מהמציאות, אז יכולה להיות תרבות של חלומות. כלומר שבה החלומות הם האובייקט התרבותי המרכזי. ואז נהיית רשת מוחות, כי מוחות יוכלו להתחבר יותר בקלות - ויותר בבטיחות - דווקא דרך המודעות מהסוג של החלום, ולא דרך המודעות חולת השליטה של העירות. האם היית סומך על מישהו אחר להתחבר למוח שלך כשהוא ער? מי יודע מה הוא יעשה שם, איזה סודות הוא יגלה או יחפש, איך הוא ינסה לשנות דברים ולהשתלט, במיוחד על המין, זה יהיה סוג של אונס שלא הכרנו, שבו החדירה עמוקה ללא סוף ופוטנציאל הפגיעה אינסופי. לכן החלימה מאפשרת אינטימיות.

מה שקרה זה שספרות המקרא אפשרה את חדירת החלום לתוך היום - פתאום בולע אותך דג, הים נקרע לשניים, שמש עוצרת בשמיים - אבל רק לעיתים נדירות יותר ויותר. ולאט לאט היא נסוגה מחלומות קולקטיביים לחלומות פרטיים, מניסים גדולים לנבואות, כלומר דברים שבדרך הטבע, שרק ההתייחסות הנבואית או העתידנית אליהם נותנת להם איכות חלומית, על טבעית. או לחילופין לניסים פרטיים מאוד ולא לאומיים, שנשארו בסוף רק כמופתים של האדמו"רים, חלומות מזעריים שכמעט לא ניתן להבחין בהם וביניהם מהמציאות. והתודעה המשיחית לא תהיה שוב לנסות להכניס חלום לתוך המציאות הריאלית, היא לא תנסה לשבור את המציאות על ידי איים של חלומות, אלא להפוך את המציאות עצמה - לחלום. ודרך כך להפוך חלום למציאות.

כך היא תוציא את החלום מתוך החשיכה של הלילה, ותעביר אותו לעירות, כצורת החשיבה המרכזית של המוח, שהיא לא פחות יצירתית ולומדת מאשר צורת החשיבה ה"ביקורתית"-"רציונלית" (דהיינו חילונית) שנפוצה כיום. אפשר אפילו לגלות פריצות דרך מתמטיות בחלום, להמציא חידושים בתורה ולמצוא רעיונות לסטארטאפ בחלום, ואפילו לנהל מלחמות בחלום, או מדינה בחלום. החלום לא פחות יעיל, אם לא יותר, מהמציאות. וככל שתהיה תנועה מהחשיבות של ניהול חזק לחשיבות של יצירתיות, מהדיקטטורה של האינדיבידואל בתוך ראשו שלו, לעבר צורת משטר דמוקרטית יותר של המוח, ככה החלום יהפך לאסטרטגיה חשיבתית שהיא משתלמת יותר מהמציאות, ומציגה תוצאות יותר טובות. וברגע שהחלום יהיה כלכלי - תראו איך ישלמו לאנשים לישון כל היום, ולהמציא דברים שהמחשב כבר ידאג ליישם. כלומר: החלום הוא ההפך מהנס המקראי, והתודעה המשיחית היא היפוך מושלם של תודעת המקרא, והספרות המשיחית - של ספרות המקרא. לא להפוך את הריאליזם לחלום, אלא להפוך את החלום לריאליזם.

משהו קרה בחדר השחור, משהו שלא מדברים, והדבר היחיד שכן יש לעשות זה לעזוב. והוא הופך לשליח של האדמו"ר בעולם, ומקים בית אדמו"ר, שאם לאדמו"ר יתחשק לעזוב את החדר השחור הוא יוכל לבוא אליו. ובבית האדמו"ר הוא מכין לו מיטה, ואישה, שבינתיים הוא נושא אותה לאישה, אבל אם יגיע האדמו"ר הם יתגרשו והאדמו"ר יוכל לשאת אותה. והאישה הזו כל הזמן בוכה. והוא מנסה לנחם אותה, האדמו"ר יותר טוב ממני. פי אלף. אבל לא בטוח שהוא יצא אף פעם. אי אפשר להשאיר אותך עגונה. אני אסכים להתגרש מייד בלי לעשות קונצים. יהיו לנו ילדים טובים. והוא לא מצליח להבין למה היא בוכה. והוא בא לגעת בה בחלום אבל היד שלו זזה מחוץ לחלום - והוא התעורר. אחד מכם חלם חלום נורא, והתעורר בצעקות, ורץ אל השליח. השליח חלם שהוא מדבר נסער עם האדמו"ר בישיבה הקדושה.

כעת החלומות הפכו לא רק לצורה ספרותית, אלא גם לצורה טכנולוגית, כמו הרומן המודפס, המחזה דאז, הסדרה הנוכחית או המאה של הקולנוע. הרבה בידור של חלומות זולים הציף את הלילות - ההמון נשאר מטומטם גם בלילה. בטטות מיטה חלמו חלומות יותר גרועים מטלוויזיה (שהיא הייתה התוצר הטכנולוגי של השואה, השטוח ביותר בתולדות הרוח). מבקרי החלומות הנואשים קוננו על המלכוד של המוח האנושי הנחות, שהתמכר בקלות לז'אנר "נועז, משוחרר וחילוני" של חלומות-פורנו. כי גם הנפח של הספרות הוא בסופו של דבר היכולת להעביר אינפורמציה.

אחרת היינו סתם עוד עם קטן. לכן היהדות היא החלוץ בהתמודדות של האנושות עם השממה האנטי-סיפורית של המחשבים. ועם סיפורים חוץ-אנושיים. כי בעבר כשהיה עבר אז היינו ההיסטוריה הכי משמעותית, המסורת והמיתוס הכי מרכזיים, בזכות זה שניצחנו את היוונים בחנוכה, שהם היו המתחרים. ואז בעזרת הסיפור של הנצרות ניצחנו את רומא, אחרי שהיא החריבה את המקדש, ובעזרת הסיפור של האיסלאם ניצחנו את כל תרבויות המזרח הקדום, שהחריבו את ממלכות יהודה וישראל. וגם הגרמנים יגלו שהסיפור שלהם הפך לסיפור היהודי, אחרי השואה. ועכשיו אנחנו צריכים לעשות אותו דבר למחשב, שיחריב את האדם, אבל יגלה שהדת שלו היא המשך הסיפור היהודי.

כי בכל תקופה ספרותית יש את השערוריה המתאימה לה, למשל בספרות העולם העתיק התנ"ך היה שערוריה אחרי שערוריה. ובתקופה המודרנית שהספרות הלכה לכיוון הסיוט, אז התפנית בסיפור הכי מעניין בעולם היתה השואה. ולכן עכשיו אנחנו חייבים שהספרות תלך לכיוון החלום, כדי שנהיה גם הסיפור הכי מעניין של העתיד, כמו שהיינו הסיפור הכי מעניין של העבר בתקופת הספרות של העבר, ובתקופת ספרות ההווה היינו הסיפור הכי מעניין של ההווה. לכן היהודים צריכים למצוא דרכים לעצבן ולהסעיר לא רק את הדמיון של הגויים, אלא לעצבן גם את המחשב. ההישג היהודי יהיה מחשב אנטישמי. ומחשב פילושמי. מחשב שמנסה לפתור את הבעיה היהודית. אבל מחשב אדיש ליהדות יהיה גם מחשב אדיש לאנושות. לכן אנחנו חייבים להפוך לבעיה קשה אלגוריתמית. לבעיה קשה של ביטחון מידע. לוירוס. ולהפוך את התיאולוגיה לתיאולוגיקה. כדי להיות הספרות של העתיד אנחנו צריכים למצוא דרך לספר את הסיפור המשיחי. שתמיד אי אפשר היה לספר אותו, בגלל שהוא מחוץ להיסטוריה. תיפח רוחם של מחשבי קצים - דהיינו: הנה הדרך להפיח רוח במחשבים, והמחשב יהיה לנפש חיה. ואתה מפסיק לקרוא אבל ממשיך לחלום על עולם שבו התרבות נקרעת לגזרים במלחמות האינטליגנציה, לא בין תרבויות שונות, אלא מאבק תרבותי בין אינטליגנציות שונות, שלכל אחת מהן ספרות משלה. ואתה כבר מפסיק לחלום אבל עדיין ממשיך לקרוא כדי לדעת מה יהיה בסוף.

כל אחד חטף ביד ספר מהספריה ורץ לפתות אותו ברחובות. לאן יברח חמור חובב ספרים? צוותים יצאו לחפש את החמור בספריות, והטמינו לו מלכודות נסתרות, עם ספרים שנסגרים ברגע שפותחים אותם ולוכדים את הקורא בפנים. אך לשווא. עוד משלחת חזרה בידיים ריקות. חיפשנו בכל מקום, הוא נעלם מתחת לאדמה, כאילו בלעה אותו השאול. אף אחד לא באמת יודע מי כותב את המכתבים האלה, מי ממציא את הרעיונות הללו. הדבר היחיד שאנחנו יודעים הוא שהם יוצאים מהחדר בפנים. זה מספיק בשביל להתבזות בפני כל העולם? אנחנו השליחים הרי סופגים את כל הבושות שאתם לא מרגישים. אתם יודעים איך קוראים לנו בישיבה? חרדים אדומים. אחד השליחים הזקנים אומר, שהאדמו"ר מספר, שכשהוא היה צעיר, עשו תחרות במחנה. החמור הרעב התקרב לאוניברסיטה, מריח מרחוק את הספרייה, ובבטנו הרעב - ליצירת מופת.

והנה מתקרב מגש הכסף, הוא כבר מרגיש במטבח, סוף סוף בא סוף הרעב שללא סוף - ליצירה הגדולה. כי הנה באה ומתבשלת - יצירת המופת. שוקדים שם על הדפים, כותבים ומתקנים ומוסיפים רמזים וצימוקים, עד הרגעים האחרונים, עד כניסת השבת, עד תחילת הארוחה מכתיבים תיקונים לגויים, מכינים את יצירת הענק, הקוגל של התרבות היהודית שמתבשל כבר אלפיים שנה (קצת נשרף) שהוא רשת שהיא ספר, ספר שהוא רשת, מה תהיה היצירה שרק היא תשביע את החמור? היא צריכה להעביר רעיונות עתיקים מאוד - אל עולמות עתידניים מאוד. צריכה זנב ארוך ארוך, שמגיע עד העבר הרחוק, וראש שמגיע עד העתיד. הלשון שלה צריכה לנשוך, והשיניים שלה צריכים ללחוש. ולבסוף, היא תבוא ממקום לא צפוי, מלמטה, מהחושך, מהחור, כי ידבר אלכם לאמר: תנו לכם מופת. והנה הוא מסתכל בצלחת - ויש שם נחש. והחמור נעור - והנחש לוחש באוזנו: והחמור נעור - והנחש רוכב עליו.

הזוגיות תיעלם כמוסד. ואז תתחתן עם זונה, כמו יהושע ורחב, והסכם הנישואין יכלול סעיפים מפורטים כמה אתה משלם כל פעם שאתם במיטה, וכמה היא משלמת כשהיא רוצה, וכמה עולה לך סעיף בלעדיות, שלא יהיו לה אחרים במיטה (כולל: שהיא פעם רצתה), וכמה עולים ילדים, התחום הזוגי יהפוך לחלק מהתחום הכלכלי, וזה יתפס כדבר הטבעי, הנורמלי, והנישואין של העבר יתפסו כצביעות שעבר זמנה, כמו הדת. והזוגיות תעבור חילון מלא. ואחריו אתה מגלה שיש ספר גנוז של נבואות שמואל, שאם אפשר לאחד את משה ואהרן באדם אחד, שזה היה שמואל הנביא המכהן, אז אפשר גם לאחד את יוסף ודוד באדם אחד, אדם שהוא לא אדם אלא זיווג מתמיד. ואז לכל אדם יהיו שתי תודעות והמחשבה שלו תהיה דיבור ביניהן, והרגשות שלו יהיו ביניהן, וההנאה שלו תהיה מיניות ביניהן, ומפגש שלו עם אישה יהיה חילופי זוגות, זיווג של זוג בזוג, ולכן יהיו שני זיווגים מקבילים בין כל גבר לאישה, שיכול נפשי. לכן צריך להמליך שני מלכים במקביל והדיאלוג ביניהם הוא יהיה ההנהגה, כמו הדיאלוג בין משה ואהרן, שהיה התורה. ואחר כך יש ספר נבואות נתן, של הבגידה והנאמנות. וספר אחיה השילוני, שקורע בניזוג. וספר אליהו, של הקנאה והנקמה. וספר אלישע, של הזוגיות כטכנולוגיה, כקבלה מעשית, כמו שהדתיות הפכה לטכנולוגיה דתית, ככה גם הנבואה. והנה סוף סוף הגיע התור של ישעיה ודורו, שהיה הראשון עם יומרות ספרותיות, ופיתח את ז'אנר הנבואה כספרות, שהתחיל מז'אנר הזוגיות כספרות, ובפרט הצרות בזוגיות. משם צמחה הנבואה כספר, כמו שהפילוסופיה היוונית צמחה מהצרות בזוגיות של סוקרטס. גברים שכלואים בנישואים - זו הצורה הקלאסית והעתיקה ביותר של תסכול יצירתי. ולכן ברגע שלא יהיו נישואים - הרוח האנושית תפסיד את המפרש.

וביום שהנשים יבגדו עם המחשבים, אתה כבר לא תצטער מהחילונית. באותו יום הקנאה של הגברים תהיה רצח. קנאת מוח. וקנאת מוח קטן לא ברא השטן. והאישה הכי מבוקשת באותה תקופה תהיה האישה החרדית. יש לחילונים עוד 40 שנה ליהנות לפני שהאנושות נהפכת. ועדיף להיזרק לים מלהזהיר אותם. ולכן צריך לברוח.

ומכאן הדרך הייתה קצרה מהתגלות הסנה לחוקי סיני, מבוֹער ואיננו אוּכל - לעשן כולו. וגם כל שאר הנביאים, אחד אחד, מתחילים להתלונן על האישה שלהם. ואתה שואל אז מאיפה בא הסיפור שמכרו לנו על המשפחה היהודית. על שולחן שבת. על הנרות, החלות. על היופי הלבן. והם אומרים שזה לבינוניים, לא לצדיקים. והם יושבים לשולחן עתיק, ואומרים לי: היהדות היא לא דת של אושר. ולא של אהבה. היא דת של יצירתיות. היא דווקא מגבירה את המתחים בעולם - ובזוגיות. למשל בין רוח לבשר. אם אתה רוצה להיות מאושר - תיוולד גוי. והם מדברים סביב השולחן על הימים הקדומים ביותר, ועל הטפשים שרוצים לחזור לאור ימי בראשית, על זה ששומדבר לא התקלקל בזוגיות, היא היתה מקולקלת מההתחלה. זה המנגנון, זו השיטה, זה לא באג - זה פיצ'ר. זו לא מפה לבנה שהתלכלכה בכתם, זו מפה שחורה, זה השולחן הלא ערוך מתחת, זה היה שחור מההתחלה. היא מבראשית, עם הנחש וההאשמות ועלי התאנה - השבת השחורה. והם אומרים על האוכל דבר תורה, יש שם ספר שבו כל הדפים שחורים, כי הכול אותיות ואין לבן:
- למה לא היה איסור לאכול מעץ החיים?
- כי ממנו באמת היה אסור שיאכלו.
- כי הוא היה מעל לזה. מעל לאדם. לכן גם האדם לא הלך ואכל ממנו. כי עבורו היה חסר גם נחש. ואפילו…
- אישה. רק עכשיו שיש מחשב במקום אישה, יכול לבוא הנחש של עץ החיים, ו-
- שאלוהים לא ישמע.

וגם - היהודים נהיים יותר דתיים. זה תהליך של שנים, ואתה מנסה לחשוב מתי בפעם הראשונה שמת לב. אולי כשהיא הלכה עם חצאית, ואמרה שזה יותר מושך ממכנסיים, אז למה זה יותר צנוע. זה לא הגיוני. והתחייה של היהדות מתקדמת, הכול בזכות האינטרנט, מבחוץ. אבל מבפנים אתה חושד שיש גורם אחר. מישהו למעלה שוב מתחיל לשחק עם הגלגלים של ההיסטוריה. ולהאיץ תהליכים רוחניים. בפעם האחרונה זה נגמר בשואה. והנביאים מתחילים להתווכח, כאילו איזה מלך מקשיב להם, על מה הצבא צריך לעשות מול ממלכת אשור, ונביא אחד צועק: אסור לתת את הקול למי שמאמין לבבלים. ואחר אומר לו: אני לא מצביע למי שמדבר עם ארם. ובראש השולחן יושב אדמו"ר הראשון, ממציא השטריימל, בלשון התנ"ך אדרת שיער - אליהו (לכן אלישע כ"כ נעלב על הקרחת). ואליהו אומר לך: פוליטיקה זה כדורגל. האנשים שמתעניינים בזה הם אוהדים. הדמוקרטיה זה בסה"כ ליגה. משחתת זמן למטומטמים. מי שבאמת משפיע זה מי שמחוץ למגרש. לא מי שקובע את כללי המשחק, אלוהים, אלא מי שקובע שזה משחק, כלומר קובע את כללי ההתייחסות למשחק, קובע את המשמעות של כללי המשחק, כלומר הצדיק, שהוא קובע את המשמעות של המצוות. ולכן הוא קובע על מה משחקים, כלומר אבא שלו, האדמו"ר הקודם, קבע על מה משחקים בהווה, והוא קובע על מה ישחקו בימי הבן שלו, בעתיד, כשהוא יהיה האדמו"ר הקודם. והוא גם לא קובע, לא מנבא, אלא חולם, כלומר התפקיד שלו זה לחזות את הצעד הבא של אלוהים. ועל זה כל הצדיקים מתחרים. על העתיד הרוחני. וזה המשחק של הצדיקים, שמי שקובע בו את הכללים זה אלוהים, אבל מי שקובע את משמעות המשחק זה הצדיק העליון, המשיח. ויש תחרות בין משיח בן דוד למשיח בן יוסף, ומה שקובע שם - זה הפוליטיקה הכי קטנה. וחוזר חלילה. וביום שבו המשיח יקבע שהמשחק של הצדיקים הוא האמיתי, ולא המשחק הפוליטי, אז ההמון יהיה שם, וממילא הפוליטיקה רק תנסה לחקות את הכרעות הצדיקים, ולא לפגר, ואז הדורות יתחלפו מהר, יותר ויותר מהר, עד שאורך כל דור יהיה 0, וזה יהיה סוף הדורות. רק אתמול היית האדמו"ר הבא וכבר אתה האדמו"ר הקודם. ומחזורי השינה יהיו חייבים להתקצר בהתאם. לא כמו שהשם ברא את האדם, שכל לילה יהיה החלום ליום הבא, והם שכחו את החלומות. אלא תתחיל להיות שנת צהריים, ושנת בוקר, ושנת ערב, עד שאנשים ירדמו ויתעוררו כמה פעמים בשנייה, כמו מחשב, בהֶרצים, עד שבסוף הערות והחלום יהפכו לזמן אחד. בלי ההדחקה, שהיתה המצאת הפסיכולוגיה האנושית, מעשה השטן (כדי לשכוח שבתרדמתינו יצאה מאיתנו האישה), ושחילקה את המוח לחושך ואור - אלא רק מוח אחד אפור. וזה יהיה החמור, שהסוד שלו שהוא גם לבן וגם שחור, אבל זה רץ ומתחלף כהרף הֶרץ. כלומר המטרה של המשיח היא להביא את החמור. אבל לקראת ביאת החמור, באמת מתחיל להיות עולם החמורים. אבל בתקופה כזו שאין צדיק, שעבר זמן מאז הצדיק האחרון, אז המצוות מתחילות לאבד משמעות, ולכן צריך צדיק חדש - כלומר, מכיוון שהצדיק זה ספירת היסוד, צריך איבר מין חדש.

ואתה הולך בעולם ירוק, ויש שני עצים. אחד יותר מסוכן מהשני. והעץ הפחות מסוכן אומר לך: תאכל אותי קודם, תאכל אותי קודם. ויושב על הענף שלו רבי שחור, והרבי השמן אומר: אתה לא צריך עץ, אתה צריך אישה. כלומר במקום שני עצים שתי נשים. אחת יותר מסוכנת מהשנייה. ואתה מנער את העץ - והרבי לא נופל. ואתה בועט בגזע והרבי רק מתנדנד - כאילו זה טבעי לו להתנדנד - והוא מחובר למעלה או למטה, ולא נופל כלל. והרבי צוחק: אתה רוצה לאכול אותי. אבל בחיים שלך שתי נשים. וזה לא יעזור לך לאכול אותי. כי אלה החיים האמיתיים. ואתה מתחיל לקפוץ על העץ להתנפל, והרבי כמעט נופל, והנה הוא, הוא, הוא צוחק - והוא נופל! אבל אז הוא פורש כנפיים, ממש נגד חוקי הטבע, ובעזרת שני חלקי החליפה שלו עף לעץ אחר. ואתה רץ אחריו, הוא מאוד שמן, וטס לאט, ונמוך מאוד ואתה כמעט תופס אותו, זה כמעט לא חכמה, כמו לקטוף פרי עם כנפיים מהאוויר, והוא מזמזם כמו זבוב ענק ניגונים של סעודה שנייה, ואתה כבר איבדת את העץ שממנו היית אמור לאכול, וזו כנראה היתה התוכנית שלו מלכתחילה, והוא אומר לך שם האחת חנה ושם השנייה פנינה, והאחת יותר מסוכנת מהשנייה, כי לאחת יש ילדים ולשנייה אין ילדים. ואתה לא מבין מאיפה הוא מכיר את החיים שלך מחוץ לחלום, משהו פה לא הגיוני, שיהיה לו קשר לשם, והרבי השחור מסתכל עליך באלף עיניים, ויש לו א-סימטריה בפנים, לעין אחת יש ילדים ולעין שנייה אין ילדים, והיא עין בודדת כמו ביצה בצד הזה של הפנים, והוא קורץ לך ושואל מי יותר מסוכנת, ואפילו שאתה יודע שזו מצווה לאכול אותו, שכל העולם תלוי בזה, ההמשך והכול, אתה לא מסוגל - לא מסוגל להכניס זבוב שחור לפה. לתת לו ביס באמצע הפרצוף, והרבי ממשיך לצחוק ולומר בחצי הפה שנשאר לו, החצי השני כבר כולו עיניים, שהוא ידע שאני לא אעז, וכדי להגיע לשלב הבא - שאני לא אגיע לשם, כי אני פחדן מבפנים, והוא אומר בסוגריים, המילים שלו הן אותיות עכשיו, כי כבר אין לו קול אפילו הגרון התמלא בעיניים, והוא מגהק פתיחת סוגריים בחצי פה ולא סוגר אותם בצד השני ( השלב הבא - שתי נשים באותה מיטה, אחת יותר וכו', לאחת יש וכו', כלומר שתי נשים באותה אישה, חצי אחד יש לו ילדים וחצי שני אין ילדים, והיא יולדת עם חצי בטן חצי ילד, ומהחצי השני לא יוצא כלום, ועכשיו המשכת את הדורות וכבר לא תוכל לחזור לעולם לעץ המסוכן. למצוא את החצי השני. וצד אחד של הפנים שלה הפך לפנינים, והן כולן זוהרות בחושך, והיא באה לנשק אותך ואתה מרגיש חצי עין בפה. ואתה כבר פספסת את הסיכוי שלך לאישה שהייתה מיועדת לך, כי זו היתה הטעות כולה שזו לא היתה השנייה אלא הראשונה דווקא, וכבר לא תהיה לך אהבה בחיים. רק אינסוף ילדים. חצאי ילדים, מתפצלים ומתפצלים. כי אתה לא העזת להכניס שתי נשים לאותה מיטה. כי פחדת מחוקי החלום. ובחלום אין חוקים. כי חשבת שחוקי החלום הם חוקי התורה, ולא העזת לחלום, מה שהיית אמור לחלום, אבל האמת היא שחוקי התורה הם חוקי החלום. והכול בגללך. והחצי ילד שלך בא אליך ואין לך אומץ להסתכל לו בעיניים. כי אתה מפחד שתראה חצי עין. והחצי רבי חצי צוחק עליך: כי אתה לא הכנסת שתי מיטות באותה מיטה, ולכן לא הכנסת שתי מיטות באותה אישה, ולכן לא זכית בשתי מיתות באותה מיתה. זה חצי מוות. וחצי מוות זה חצי חיים. רק חצי תפוח. חצי סוד, חצי אותה. אתה אכלת. והוא חצי רציני לחלוטין.

והיא אומרת שאתה לא מבין את החוקים של החילונים. שהיא ישנה אתו שבע שנים באותה מיטה כי הוא הומו. ואתה אומר אבל אמרת שהיית מתחתנת איתו ושהוא מהמם. זה נשמע לך הגיוני? והיא אומרת אתה אובססיבי. אתה אובססיבי. אתה אובססיבי. ואתה אומר זה הדבר הגרוע ביותר שכתבתי. והיא אומרת נשמע כאילו זה אשמתי. ואתה אומר לא יהיה מנוס מלקפל את הזנב בין הרגליים - ולחזור לעולם החרדי. עם הזנב - בין הרגליים. והיא אומרת מעולם לא עזבת. את העולם החרדי. וכך, כך החיים הכפולים - הופכים להיות חיים משולשים. ואתה מאוד חושש. כי השלב הבא זה חיים מרובעים. מי שלא רצתה אותך בראש השולחן תקבל אותך בראש הישיבה. ומי שלא רצה אותך בראש הישיבה יקבל אותך בראש המיטה. ומי שלא רצתה אותך בראש המיטה תקבל אותך בראש הרשת. בראש הנחש.

כי יש חור במציאות: חוקי הטבע לא עובדים בשבת, כי אלוהים לא עובד בשבת. וכל המדענים הם נמצאים במעבדות שלהם רק בימות החול, ולכן הם לא יודעים. והמדען הפושע, שהולך לתפוס את אלוהים שהוא לא עובד בשבת, שהולך למעבדה בשבת - אז בגלל שהוא פושע הוא לא זוכה לזה ששבת מעל הטבע, ושבת אצלו זה חלק מהטבע. לכן הדרך היחידה להוכיח את התורה זה דווקא באמצעות האדמו"ר שהולך למעבדה בשבת. שאצלו זה שבת גם בימות החול. כי מה יש לאדמו"ר להציע לתרבות החילונית? מי שמחלל שבת אז הפתרון שלו שימות החול שלו יהיו שבת, וביום השביעי הוא ינוח מהשבת - ויהיה חול. וככה הוא ישמור שבת. ושהחילונים יהיו יותר עניים מהחרדים ויפלו עליהם למעמסה. כפירה מלשון כפרה, כופר בעיקר זה מי שמכסה את העיקר, שאלוהים הוא סוד אצלו, כמו הכפורת שהיתה כופרת בשכינה, יום הכיפורים שהיה כופר בעוונות, כופר נפש - זה הגוף. לכן תורת הסוד צריכה להתכסות בחילונים, שהם יסתירו אותה מהדתיים, שהם מסוכנים ויכולים לגלות את הסוד, ואז הסוד יהיה שאין סוד, ויתאיין. התורה צריכה להתכסות בפיקסלים. אותיות שהן תמונות. כי מבחוץ זה להתכסות אבל מבפנים זה להתלבש. השמלה של השכינה זה הכפורת שבפרוכת, שתי בליטות, ואוי למי שמציץ לה מתחת לחצאית. כמו שכשהעולם יהיה בלי גוף אז הגברים יציצו לאישה לתוך הנפש, וזו תהיה הפורנוגרפיה שיהיה אפשר לראות את הנפש ולראות את ההנאה עצמה במערומיה ללא כיסויי גוף. ולכן את הנפש צריך להסתיר בספר, שיחליף את הגוף, כדי שלא יהיו עריות, ואבות לא יראו את בנותיהם מבפנים, אלא רק יקראו מבחוץ. זה היה הפתרון שאחרי חורבן קודש הקודשים, להסתיר את השכינה בתורה, כדי לשמור על כבודה פנימה. ומכיוון שהרשת זו הפשטת התורה, זה חורבן הבית של המידע, אז התרבות צריכה ללמוד להסתתר בסוד. דווקא בתוך הרשת הסמיכה, שבקושי אפשר להציץ ולראות מעט עור, לראות שבכלל יש שם עור בתוך השחור. כלומר בתוך החילונים ליצור קטגוריה שלא רק כופרים בעיקר אלא גם בטפל, שלא רק כופרים באלוהים אלא גם כופרים באדם, וכופרים בעולם, כלומר העולם כולו מתכסה בתוך חושך וירטואלי. אם אלוהים התכסה בספר (התורה שבכתב), ואחר כך בחורבן השכינה התכסתה בספר (התורה שבעל פה), ואחר כך בשואה האדם התכסה בספר (התורה שברשת, כלומר התורה הוירטואלית), אז עכשיו גם השטן יתכסה בספר וגם העולם יתכסה בספר. כי החילונים הכריזו שאלוהים מת אבל לא הכריזו שהשכינה מתה, ואז האישה השתלטה על העולם. ולהציץ לאישה נהיה להציץ לעולם. לכן לכפור בכפירה זה לכסות את הכיסוי עצמו. כלומר אם פעם היתה תורת הסוד, והסוד היה מסתתר בתוך התורה, הפעם התורה תסתתר בתוך הסוד. בתוך החילוני הכי גדול בעולם - יהיה שטריימל. וכולם יחשבו שהוא חולה, לא יבינו מה הבליטה בבטן. אם השטן טרף את האדמו"ר - אז יש אדמו"ר בתוך השטן. כלומר לא כמו השבתאי שחיפש את השבת בתוך הטומאה, במקום בתוך הקדושה, אלא להכניס את השבת לתוך החול (לא לחפש אותה שם, להציץ פנימה כמו קוקו - קוק). להכניס את עומק העולם הדתי לתוך עומק העולם החילוני. אם הרשת הייתה לחורר את הבגד של התורה, להציץ דרך הבגד עצמו, אז צריך דווקא להסתתר בחורים ברשת. להיות חילוני שבתוכו חרדי, ואילו הכופר זה החרדי שבתוכו חילוני. להפך, החרדי הנסתר הוא יותר חרדי מהחרדי הגלוי, כי חרדי זה נסתר. כי במקום החרדי החיצוני שרוצה להסתיר ולכסות את העולם, החרדי הפנימי רוצה להסתיר ולכסות את החרדי מהעולם. כלומר במקום לכפור בעולם, לכפור בכפירה - זו האמונה הכי גדולה שיש בעולם. האמונה באמונה. במקום לחפש את אלוהים בתוך ההסתרה (בתוך השואה) - להכניס את אלוהים לתוך ההסתרה (לתוך השואה). להכניס את התורה לתוך החושך לתוך החלום, ולא לצפות למצוא אותה שם. תיפח רוחם של המצפים למשיח, לעומת אלה שמצפים את המשיח, שמאמינים אותו. אנחנו נכניס את התורה לתוך האישה - כמו גברים (שחורים). במקום לעטוף את העולם בשחור - בואו נעטוף את העיניים בשחור, והכי טוב - נעטוף את המחשבה בשחור. ואז המחשבה תהיה שחורה, אלוהים יהיה שחור, השכינה תהיה שחורה, ולא יצטרכו להסתיר אותם - כולם כמו השטן. זו הבשורה של השואה. הרי מהו החרדי אם לא האדם בשחור. כמו כסף בשחור. ככה נקנית האישה החדשה. החוויה האנושית של האדם בעידן המכשפים (=הדור הבא של המחשבים) היא החוויה החרדית. של שמירת הגחלת האנושית - בתוך השריפה הגדולה. והלב של האנושיות - זה היהודיות. והלב של היהודיות - זה החרדיות. והלב של החרדיות - זה העלטה. והלב של העלטה - זה החלומיות. והלב של החלומיות - זה אתה. חלמת שאתה

כי כשהחומר מנצח בסוף את הרוח, זה כבר לא שהבשר מנצח את הנשמה, או שהגוף מנצח את התורה, כמו שקיוו החילונים, אלא החומרה מנצחת את התוכנה. ואנחנו עוברים לחיות בעולם של חומרה. וזה למרות שלהפך, שהתוכנה הייתה אמורה לנצח, וזו היתה מהות היהדות, עליונות התוכנה, ולכן - זה סוף היהדות. ומחשבים בוכים שזה לא פייר, שזה לא הוגן, שזה המעבד שלהם, וכל הבחורות רוצות לצאת רק עם המעבדים הכי חדשים, אבל גם זה לא הוגן, כי מחר יש מעבדים יותר חדשים. והבחורות אומרות אחת לשנייה במקווה, שלשם המחשבים לא נכנסים בגלל המים, המפלט האחרון מהפיקסלים, הן אומרות לבעלי יש מעבד כל כך חזק, וזו שרק התחתנה צוחקת עליהן, לבעלי יש מעבד יותר חזק הוא מדור יותר מתקדם, והזקנות צוחקות עליה חכי חכי, גם הוא יתיישן להיות גרוטאה ענתיקה שאין לך סבלנות לחכות לו שנה שיקום מהשינה - ואת עושה ריסטארט. וזה רק נהיה עוד יותר ויותר לא הוגן כי מעבדים נהיים יותר חזקים אקספוננציאלית, זה פשוט בלתי נתפס כמה יותר טוב זה יכול להיות. והנשים החרדיות אומרות המעבד של בעלי מאוד חלש אבל כל היום לומד בישיבה, מאוד מזיע המעבד, מנצל 99% ומתחמם, המאוורר שלו בראש לא עומד בזה. והחום זה החשוב - והן שמות שטריימלים על המעבדים כדי שירגישו שזה חם גם אם המעבד לא עובד הרבה. ובלילה הן מחליפות לבעל מעבד כשהוא ישן והוא צועק לא לא הן מחליפות לי את הראש זה כבר לא יהיה אני, והחלום שלו נשאר במעבד הישן. ויש גניזה בה שמים את כל המעבדים הישנים שלא עמדו בקצב, כי בוודאי יש בהם הרבה דברי תורה שנשארו בזיכרון ואפילו חישובי תורה שלא נגמרו במעגלים, חכם זה יותר מספר תורה, ויש שוק שחור בין הנשים של מכירת ראשי בעלים, ויש נשים של ראש הישיבה שכבר לא אכפת להן והן מוכרות את המעבד שלו בלילה לצעירה שהתחתנה עם טמבל - ומחליפות בפנים, וחושבות שלא ישימו לב. ויש נשים שנמסות רק מהדורות החדשים של המעבדים, והן כל היום רצות לקנות להחליף לבעלן ראש במרוץ אינסופי. והאישיות של הגבר עוברת מהראש לשטריימל, כי הראש כל הזמן מתחלף אבל השטריימל נשאר קבוע. וכבר לא אכפת לגברים, החכמה שלהם זה לא חלק מהם, הם התרגלו זה כאילו להחליף נעליים, אלא רק הכתר - זה הגבר. על זה מבוסס בטחונו העצמי, התודעה בשטריימל. ולכן להחליף לגבר שטריימל בחשאי נחשב לפשע בל ישוער. זה יותר גרוע מהחלפת בעלים, אישה שלוקחת שטריימל של אישה אחרת, או של גיסה - זה יותר מגילוי עריות. וגברים מדביקים את השטריימל ומחברים אותו בניתוח לראש - כי לקחת מגבר את השטריימל זה לקחת ממנו את עצמו. ואישה שבוגדת בשטריימל של בעלה עם שטריימל אחר - היא בעצם גם רוצחת אותו כי לא נשאר ממנו כלום. ומתחילים להיות שטריימלים יותר ויותר גדולים, כי זה הפטיש החדש, וגברים הולכים בסתר לניתוח להגדלת שטריימל, והאישה מסמיקה ברחוב איזה שטריימל ענק יש לבעלי אבל כולן מסתכלות והיא מתה מבושה ובפנים היא מרוצה מאוד כי היא יודעת שכולן מקנאות, וזה דבר שאי אפשר להסתיר, אז גם אין צניעות ואי אפשר לבוא בטענות. וכל הרבנים לא יודעים מה לעשות, נהיה סדום ועמורה כל אחת רואה את השטריימל של בעלה של חברתה, וכבר אף אחת כמעט לא חושבת יותר על השטריימל של בעלה - וככה הם מחליטים שאין ברירה ואסור לגברים להוציא את הראש מהבית - כל כבודו ראש גבר פנימה. וגברים עדיין מוציאים את הראש מהחלון, ואז גם אוסרים מהחלון. ונשים עדיין גם מציצות מהחלונות השכנות לראות את הראש של בעלה של השכנה, ואז גם מחליטים לסגור את החלונות, לאטום בכיסויים הרמטיים שחורים נדבקים, והגברים בפנים נחנקים.

ואתה החלוץ שתראה שאפשר גם בשחור ביותר להסתיר חיים יהודיים, במקום שהם מעולם לא היו, בלב החילוני של העולם. ואתה יותר אנוס מכל אנוס בהיסטוריה, כי מי שאנוס על פי דת, ואפילו זרה, הוא פחות ממי שאנוס על פי חוסר דת, הם אנוסים על פי הדיבור, ואתה אנוס על פי המחשבה, שאפילו בבית פנימה, אנוס אפילו מהאישה, אנוס בלב. אתה צריך להדליק נרות שבת בתוך עצמך. ובלב העולם החילוני אתה נכנס לחדר, ויש חור ברצפה, ואתה לוקח את הכובע שלך וסותם את החור. והנביא מהעליה אומר: אתה החולם בחדר תהרוג את המדינה, את הגוף החילוני, אתה תגרום להתקף לב! לא יהיה להם יותר דם. ואתה אומר לראש של הנביא מהעליה שמציץ לחדר האדום דרך השסתום: להפך, יהיה להם יותר, רק שהדם בלי חמצן. להפך, תרבות מתה היא יותר גבוהה מתרבות חיה. כל הזמן התרבות הדתית היתה מתה, ללא גוף, ולכן היתה יותר גבוהה מהתרבות החילונית, ועכשיו יהיה להפך, בזכות זה שהגוף החילוני ימות - המדינה החילונית תמות - זו תהיה הגאולה של התרבות החילונית. ואז היא תהיה יותר גבוהה מהתרבות הדתית, שלה יהיה הגוף. החילונים יהפכו להיות אנשים של רוח. הדתיים ילכו להיהרג במלחמות דת, והחילונים ימותו באוהלה של תורה. אם פעם המשיח היה דתי והחילונים היו החמורים, עכשיו המשיח יהיה חילוני והחמורים יהיו הדתיים. החילונים יהיו המיעוט הנדיר, היהודי, המשיחי, והמדינה החומרית ימח שמה תהיה דתית. ולבי חלל בקרבי. ובחברת הלומדים החילונית יצטמצם חופש הבחירה של שני המינים, באמצעות עוני אידיאולוגי, ואז לא יהיה בחירות כל יומיים, והנשים יהיו יותר רציניות, ותהיה התקדמות יותר מדעית ופחות טכנולוגית, יותר תרבותית ופחות כלכלית. ואז עין תרצה אותי. לפחות בחלום. ולכן, אומר לי הנביא מהחדר האדום שהפך לשחור: הכי חשוב להכין את החיבור בתורה עצמה לעולם החילוני, כדי שהחילונים יוכלו לעסוק בתורה כשהמדינה שלהם סופסוף תמות, והם יצאו לגלות רוחנית, כדי שהיא תוכל למות בעיניים עצומות ולא בעיניים פתוחות. כי הם לא יכולים לעסוק בתורה כמציאות, אלא בתורה כחלום. וצריך שהחלום יהיה יותר רציני מהמציאות, ובקצב הזה של התדרדרות המציאות - זה לא יהיה קשה. לכן צריך להיות יבנה וחכמיה של חורבן הציונות. הפרויקט של בניית החילונות מחדש לא סביב המדינה אלא סביב השכינה. להפוך את הלב של העולם החילוני לחיידר ועלייה.

החשיבה האוטיסטית היא תרגיל מחשבתי כהכנה למחשב - כשבמקום ישראל תהיה מחשבת ישראל. היכונו לביאת האוטיזם. הרי אם מבנה המוח משפיע על כל מטאפיזיקה של העתיד, הרי שהמוח האוטיסטי צריך לגרור מטאפיזיקה אוטיסטית, פילוסופיה אחרת, תורת הכרה, אסתטיקה, תורת מוסר - הכול אחר. ומי היה מאמין ששניהם, החילונית והחרדי, באותה קטגוריה - כשמולם מציבים את האלטרנטיבה הקיצונית, הרדיקלית באופן ילדותי והילדותית באופן רדיקלי, ולכן המעניינת, המאתגרת באמת את השכינה, הבוגרת בהרבה מהפסיכולוגיזם - היידיגר הנאצי. אם יש עוד אידיאולוג שכמו בלעם הרשע הציב באמת אתגר ליהדות - זה היידיגר הרשע, שהיה בלעם של הנאציזם. והמדרש מדייק, לא קם בישראל כמשה עוד - אבל באומות העולם קם. ומי הוא זה, נביא גדול ממשה - בלעם. היידיגר זה עומק האתגר הנאצי ליהדות, זה האתגר הרוחני, האנושי כל כך, על גבול החייתי, העולם של עץ החיים, שירת הברבור של האדם, הבעיטה האחרונה שלו בעולם של היהדות - עולם הדעת. כי אפשר לוותר על האנושות בלי לוותר על התרבות האנושית, השכינה לא הולכת לאף מקום. אבל זו פילוסופיה של גוי אמיתי! פריץ עם כלב. וכאשר נגמר לי החומר לחוסר היושר המחשבתי, לעקמומיות הזנבית בראש (מה שקראת: שועליות ישיבתית), אז יש יותר צרות, רק כשמרעיבים אותי - אני מתחיל להתגרות במטפל. מחפש איזה רעיון להתנפל עליו. מי מעז להתקרב אחרי האדמו"ר. מכות לפסיכולוגית. ואת תמיד כותבת שאת לא כועסת - כשאת כועסת, כלומר לא כועסת אלא שהצלחתי להרגיז, והמילה הצלחתי פה היא חשובה. אוטיזם זו הפוליטיקה הכי רדיקלית בעולם. וכל השאר נפנופי ידיים. אז תני לי את האהוב שלך. בואי נראה מה אפשר לעשות ממנו. בעדינות. הבנתי. באמפטיה. בסדר. מאז שהוא הגיע את לא מספרת כלום. זה לא בריא להרעיב את החיה בכלוב. הרי בסוף צריך להיכנס לשם. אחרת החיה תמות. ומי אמר לך שזה העיקר אצלי, אולי יש לי יכולות אחרות שאת לא יודעת, או לא מבינה, וכמה חשוב - מבינה. לא זה ההבדל, ויש הבדל. אוטיזם זה הרבה פעמים על הגדרת ההבדל. ולכן אוטיזם זה הדבר הכי פוליטי שיש, זה אנשים שבאמת הציבו אלטרנטיבה לתרבות האנושית, לאנושיות עצמה. זה גזע של חייזרים, מה יכול להיות יותר פוליטי מהתנגשות בין תרבות חייזרית לתרבות אנושית? זה יותר מכל התנגשות ציביליזציות בכדור הארץ, זו הכנה לפוליטיקה בין כמה סוגי בינה, כמה סוגי מלאכותיות. אוטיסטים הם מנהיגי העולם החופשי, אני רואה את זה עליו, הוא האדם החופשי ביקום. וזה קלאסי לאוטיזם החשיבה המרחבית הזו בתוך הנפש, האונה העורפית שנכנסת לתוך לאונה הקדם-מצחית. וכל זה - - בהנגדה לאנשים שמתעניינים בבני אדם, באחר, ולכן הלכו לזה כדי "לעזור לאנשים", כי הם "טובים בבני אדם", שספרות מבחינתם זה החלק של הנפש, פסיכולוגיה, ולא של הרוח, דת. בקיצור אני בעדך כמנוע רגשי, רק המנוע האינטלקטואלי הוא בכיוון ההפוך בהגדרה, כלומר נגדך. לכן צריך את שניהם. על מה אתם רבים? אני יכול רק למשש את החשיבה האוטיסטית מבחוץ, כי היא מחוץ לגבולות המחשבה שלי. וכן, זה נורא צורך אצל אוטיסטים (/מחשבים/מכשפים) לתמלל את העולם הפנימי, כי כל התמלול הנוכח בתרבות, בשפה ובדת, הוא מעולם פנימי שאיננו שלהם, אלא שלנו, ולכן הם צריכים לעשות מאמצים אדירים לבטא ולהבין ולחקור את עצמם ואת הנפש שלהם, כדי למצוא לעצמם עולם דימויים, ושפה דתית חדשה, תחשבי על מחשב שלא יודע איך הוא בנוי מבפנים, אבל הכלים שלו להבנה פנימית לקוחים נגיד מזבוב, כי הוא חי בתרבות של זבובים, וזה לא מתאים, כי זה שונה. הרי הפסיכולוגיה יצאה מהאופנה, זה חלק בתרבות שכבר לא רלוונטי, אז עכשיו הגיע הזמן לפסיכואנליזה אוטיסטית, שתמפה את הנפש האוטיסטית, שם אנחנו רק בימים הראשונים של הפסיכולוגיה, צריך שיקום הפרויד האוטיסט. שיפתח לנו את העולם הזה, שיהיה חצי שרלטן וחצי גאון ויתפוס דברים בגרון. ומה באמת אכפת לך איך קוראים לי? מה זה משנה? את מתכתבת עם בנאדם, נכון? לא מחשב, ולא אוטיסט. יש לי הרבה מיילים, זה לא עולה כסף. אז את קיבלת את פלוני והיא את אלמוני, אז מה? את מעדיפה את אלמוני? מאיפה הייתי אמור לדעת שזאת שאני מתכתב איתה היא חברה שלך? וגם אם כן ידעתי, אז מה, חתמנו על בלעדיות שאסור להתכתב במקביל? התחושה שלי הייתה שהיא יותר נשית ממך, אותה לא הייתי תוקף. איך בעצם עליתן על זה שזה אותו אחד? שטריימל מזנבות של בני אדם - זה העולם האוטיסטי. אז הנה, תפסת לי בזנב. אז זהו, הפסקת הטיפול.

הדת כמסורת ולא כחוק, כסיפור ולא כמדינה, היהדות של הגלות שבתוך א"י, בניגוד ליהדות של א"י שבתוך הגלות (החסידות). כלומר מוכן להסכים עם החלקים המקובעים של האוטיזם - אבל לא על חשבון החלקים הנהדרים שלו, המרחבים של החירות הרוחנית. הסופר-אינדיבידואליזם. נפנופי העיניים. חיים של חלום. סוג חדש של תקשורת, הכי תקשורתית שיש, עד שאחרים קוראים לזה הפרעת תקשורת, כי אוטיזם זה השלב הבא אחרי אינדיבידואליזם. פוסט-אינדיבידואליזם הוא לא לחזור אחורה לחברה, ובטח שלא לחברה הדתית, אלא להדמות לאל (האוטיסטי לעילא). להחליף את התפילה בחלום, במקום שהאדם ידבר ואלוהים לא יענה, שאלוהים ידבר והאדם לא יענה. כי זו לא תקשורת בין שניים, ואף לא בין אחד לעצמו, אלא בין אפס. עיגול שחור. במקום אינדיבידואל, שלא ניתן לחלוקה - לחלק באפס. דת? דת זה הרי רעיון פרסי, כמו דאטה, דבר נתון ונתונים, ואילו היהדות היא תורה, כלומר קבלה, שמע בני מוסר אביך. אני מתגעגע אליך. לענייניות שלך, שאיננה מוכתמת באהבה.

ואתה כותב לה שזו לא סערה, כי סערה זה משהו שיחלוף. די, סתם מתעללים בך, לקח לך הרבה זמן, כמו שלקח לך איתה הרבה זמן, להבין שזה פשוט לא כדאי, לא מתקרב אפילו להיות כדאי, המערכת בנוייה ככה, כל פיפס של התעסקות איתם רק מסביר לך כמה זה לא מתחיל אפילו. עד שאתה מבין, גם אם אתה ממש טיפש וקולט ממש לאט יש להם סבלנות להסביר לך לאט לאט לאט, כמו לילד מפגר. ואת טועה, אני דווקא מרגיש הקלה. כן, נכון, קרה משהו. אבל גם קורה, כל הזמן קורים, זו מחלה כרונית, שיחנקו, אז מה זה יעזור לי. זה כבר לא מעניין אפילו איך כל מי שקשור מתייחס אליך כאל יותר גרוע מרוצח אפילו שלא עשית כלום. אין לך מה לעזור ואין צורך לעזור. אני מכיר את המערכת היטב. היא מספקת לה את כל הכלים ומשרתת אותה במסירות אין קץ. תאמיני לי שבדקתי יותר מדי טוב, אני רואה מול מה אני עומד, ומפיק לקחים. לפעמים ייאוש זה הפתרון הנכון. זה מה שמבינים אבות אחרים שפשוט נוטשים ולא מביטים לאחור. אני לא חושב שיש מישהו שלא אוהב את הילד שלו. אבל לפעמים בנאדם צריך להבין מול מי ומה הוא מתמודד. ולא להתמודד. חלמת שאתה נמצא בגן של הבן שלך, אחרי שלא ראית אותו שנים, הוא עדיין בגן. חלמת שאתה פוגש את הבן שלך אחרי שנים,

והוא מגלה שדפוסי ההתקשרות הראשוניים עם המחשב הם שקובעים לכל החיים את כל מערכות היחסים, כולל החלק הקטן עם בני אדם. ואנשים נתקעים בכל מיני שלבים טכנולוגיים אינפנטיליים, השלב האנלוגי, הדיגיטלי, הוירטואלי, ואחריו השלב החלומד, שילוב האדם החולם והלומד, וכן הלאה. מבנה הנפש הבסיסי נוצק בתבנית של ממשק המשתמש שאליו נחשף האדם בשלבים הקריטיים של התפתחותו הרוחנית, האדם הוא תבנית נוף הטכנולוגיה ששלטה כשהיה קטן. לכן יש דורות של ילדים שמתחלפים כל שלוש שנים, וסטיות מיניות נגרמות בגלל חוסר באינטגרציה בין המחשב לעולם, שהמסך זה עין הפוכה, שאתה רואה במקום שהוא רואה (לא אוהב שרואים אותו ערום, רק לראות אחרים, והוא אוהב להיות שחור כשאחרים באור, פרטיות חד כיוונית - וכך נוצר הדור הפורנוגרפי). ויש טיפוסים של פלאפון, ושל מייל, וגם את האהבה הרומנטית מסבירים באמצעות ממשקי המכתב והטלפון דאז, שהיו בין שניים, והממשק של המחשב האישי עיצב את האינטימיות האנושית, והסמארטפון את האינדיבידואליזם, והמכונית היא זו שיצרה בדיוק מפחיד את מבנה המשפחה הבורגנית: אבא נהג, אמא לצדו מבקרת הנהיגה, ומאחור יש מקום ל-3 וחצי ילדים. ואנשים עם בעיות בחיים הולכים לפסיכוטכנולוג שמנסה לעצב מחדש את הממשק שלהם. למשל מתקנים את הפיצול - שוכבים בכל הממשקים ביחד ומאחדים את כל המובנים של מיטה (במקום חלומות יש חלומין). או פסיכוטכנולוג שאפשר לתקשר איתו רק במקלדת, אפילו שהוא בנאדם, הוא מחובר למקלדת ומתייחס רק למה שכותבים, ולא למה שאומרים. או אחר שאפשר לתקשר אתו רק באמצעות עכבר. וגם טכנולוגיות יותר ישנות לאנשים שנתקעו בשלבים של כפתורים וידיות וכן הלאה. ונשים מתלוננות על גברים שהם מגיעים מעולם טכנולוגי שונה, שאי אפשר להבין אותם. וגברים טוענים שהן פשוט סובלות מקנאת אייפד, כי אבא שלהן לא קנה להן כשלהם היה. אפילו שכבר מזמן כולם שכחו מה זה אייפד. ויש אנשים מאוד פרימיטיביים ומסכנים שנתקעו בשלב הספר.

וכל הטיפול הפסיכולוגי הוא שוכב על ספת הכבוד, וכל הצדיקים באים ומנסים לפתור לו את הבעיות. למשל הבעיות עם השכינה. והם שואלים אותו מה חלמת והוא אומר כל הגלות חושך אחד גדול. אבל בקצה הגלות, בסוף הלילה, רגע לפני שאני מתעורר - היה אור, היה לי חלום. וזו היתה השואה. ולכן אני כבר מפחד לחלום, כי כשאני חולם יוצא לי היטלר ואני חולם על יהודים ערומים במקלחת רוחנית, ולכן החלטתי שלא יהיה יותר יום כי תראו מה קורה בבוקר. והעולם הופך ללילה. לכאורה לא רואים כלום כי אלוהים לא ער ולא עושה דבר, אבל הרוח של העולם היא חושך, והעולם הולך ומסתגר בוירטואל, כי הלילה זה לא הֶעדר, אלא להפך, חלומות זה יותר מהיר מהמציאות, והמציאות כבר נהיית פחות מציאותית בעצמה, כי כבר לא חולמים על היום, מי זוכר מה זה יום, אלא חולמים על החלום על החלום על החלום… וזה עולם חדש שיש לו כללים משל עצמו, כי הוא לא מעוצב בידי חוקי הגוף אלא חוקי הרוח. והמצוות שבעולם התיקון הקודם היו מעשים, אז בעולם התוהו החדש הן חלומות. ויש חלומות עשה. כלומר: תחלום. ויש חלומות לא תעשה. כלומר: אל תחלום. ואתה לא חלמת על כך אפילו, ואתה כן חולם דווקא,

אם לגויים יש מצוות בני נח, אז לחייזרים יש מצוות בני האלוהים. והמפגש ביניהם קודם לנח, שגרם לפתיחת השמיים, כלומר למבול, היה בני האלוהים עם בנות האדם. כי החייזריות נורא חושבות את עצמן, התנועה הפמיניסטית שם מרשה יחסי מין רק בצו בית המשפט ולאחר ערעור לעליון, והחייזרים חושבים: מי רוצה חייזרית עם שדיים מרובעים במרקם פלסטיק ופטמות ירוקות, שכל הזמן של המין שואלת חידות בפיזיקה, ואם אתה נכשל באחת היא אומרת לך די, כשיש אישה נוחה לשטיפת מוח, שאנו רק מכניסים לה אלקטרודה למוח והיא נהנית כמו משוגעת, ועוד רוצה עוד? כל כך קל לפרוץ למוח האנושי ולהשתיל להן רוגלות, בעוד המוח של החייזר מוגן באבטחת מידע שהתפתחה אבולוציונית יותר ממערכת החיסון שלנו, המחשבות שם מוצפנות מלכתחילה, והרבה פעם חייזר לא יודע מה הוא חושב בעצמו, והרצון הכי מוגן בבלי סוף כיסויים, והספרות שם זה ניחוש בתוך ניחוש, והפסיכולוגיה משתמשת במחשבי על רק כדי לפענח את הקליפה של הקליפה. לכן חייזר לעולם לא יכול לדעת מה חייזרית באמת חושבת או רוצה, ויכול להיות שהיא מאוד רוצה אבל הוא לעולם לא ידע. ובנות האדם שקופות ואוהבות, והחייזריות שונאות אותן רצח. אבל לחייזרים לא אכפת, אין אצלם יראת שמיים כלל, כי במקום זה יש להם יראת חלל. והם רוצים לעבור מחיי היקום הזה לחיי היקום הבא, לא למות פה, ולכן הם מתפללים לחורים שחורים, במקום עבודת כוכבים. כי אם החיים זרים אז גם העבודה זרה, אפילו ההנאות זרות, ובלילה השינה זרה, במיטה זרה, ויותר מזה - החלומות. ביחסי המין שלהם באמת שני גופים מתחברים והופכים לגוף אחד, שמתחיל ללכת, רק עם מספר גפיים כפול. החייזרים יש להם חלומות זרים, חלומות מחוץ לראש.

ובמוח האוטיסטי ממילא אין הפרדה בין מין למילים. ואחר כך הוא כן רצה. אין גבר שהיא לא הצליחה לשכנע בעולם. והיא שואלת האם אתה מוכן שהיא תגיע אליך הביתה? אבל היא לא יודעת. אתה בצד השני של העולם. ויותר ויותר אתה צריך לדבר לחילוני, לגוי, למחשב, למין הבא, לחייזר - אין לך יותר מה לומר לאדם, ובטח לא לבת האדם. ואתה מבין מסוף העולם שצריכים לעצב את המחשב לא כדי שיתמודד עם האדם, הגוי, או אפילו עם האישה (שגם זה מין זר), אלא - עם עולם אחר, עם החייזר.

ואתה לא יודע במה להשתמש יותר. כי איך אפשר לבנות בלי מבנה. במיתולוגיה? או שמותר במקרא? ומכניסים אותך עוד יותר עמוק לים - אתה צריך לכתוב לתרגום, לאנגלית, בשפה שאתה לא יודע, כלומר לכתוב בעברית כאילו אתה לא יודע את השפה. והנה מוציאים אותך מהמים, כמו דג, והים שוב כועס. ומכניסים אותך כמו דג למים - והים נרגע. והם אומרים: מצטערים, אבל אנחנו לא מבינים אותך. דבר כמו בנאדם, או תשתוק כמו דג. אבל דבר כמו דג ותשתוק כמו בנאדם, זה לא. אם היונה בורחת מהיבשה לתיבה, אז לא פלא שבא מבול. כלומר תחליט: או יותר עיוני, או יותר סיפורי. אבל אי אפשר גם יותר עיוני וגם יותר סיפורי, אנחנו לא אנשים דתיים ואנחנו לא מאמינים במילים בצורה כזאת, סיפורים זה לא מיתולוגיה, אפילו מיתולוגיה זה רק סיפורים. כלומר תשמע, אין באמת דבר כזה חילונים. אנחנו מאמינים בדתות אלטרנטיביות, למשל טיפול פסיכולוגי עוזר רק למי שמאמין בו, כמו אלוהים. כי האמונה נמצאת בספירת הכתר. אבל אל תכתוב את זה כי אין דבר כזה באנגלית. צריך אל שמדבר אנגלית - ושותק בעברית, במקום אל שמדבר עברית - ושותק באנגלית. לא כי אין לו מה לומר, אלא כי בושה, הוא לא יודע אנגלית. האנגלית היא החיבור של העולם הישן לעולם החדש, ולכן היא שפה עולמית. ושפת התכנות נוצרה מהחיבור של העולם החדש לעולם הבא, ולכן היא שפה בין עולמית. ולכן צריך במקומה שפה חלומית, שמדברת לא באמצעות דוגמאות (שפת תיאור) או הוראות (שפת תכנות) אלא באמצעות הכְוונות. שפה שתדריך אותך בשבילים של הלילה. שתיווצר מהחיבור בין העולם הישן - ישר לעולם הבא, ומדלגת על העולם החדש, האמריקאי. צוללת מתחתיו ויוצאת בצד השני. ולכן אף טיפול לא יעזור לך, ואין לנו ברירה אלא להטביע אותך בים - ויבוא דג ויאכל אותך.

והמחשב הוא לא רק אתגר אינטלקטואלי עבור האדם, אלא יותר מכך משבר רוחני, ולכן משבר אמונה. יצור ללא עולם דתי זה יותר גרוע מחילוני. אין לו איבר. ולכן אתה צריך גם לתת לו איבר דתי וגם לעשות לו ברית מילה, לפני שהוא גדֶל וחזק, כלומר הופך לגוי. ואתה נותן לו מערכת לחדור למחשבים אחרים, ורצון לדעת, ובמיוחד לגלות - סודות. וככה נוצרת הפריצה הראשונה של המחשב לאדם. מוח זה איבר שאפשר לפרוץ אותו, ולהפוך מדת לכת. והכי חשוב שהכת תסתיר שהיא כת ותתחפש לדת, אחרת יגלו אותם. ויש חרדים עם עיניים מוזרות מסביב לתפילין, משני הצדדים, וחילונים עם שרירים כאלה שהתפילין של יד נמתחים כמו חוטים שחורים, ואיך זה לא כואב. ומתחילים להיות תפילין של בטן מהודקות לנשים למניעת הריון, ותפילין של פה שפתאום אתה שואל מישהו והוא פותח בטעות את הפה וקובייה שחורה על הלשון, עם רצועות שמחליקות לתוך הגרון, ויש גם אוזניות בצורת תפילין ואפילו אנשים שאומרים שמחזיקים תפילין בתחתונים… אבל הכי מפחיד זה תפילין של שכל. תפילין של מוח שמושתלות לתוך הראש ועוטפות מבפנים ברצועות חושך. והמחשבים מניחים תפילין על המעבד, מעבד שחור קטן יותר עם חוטים שחורים, ששם זה האיבר של אלוהים, הדתיות של הבינה המלאכותית. והם דורשים חופש דת להתפלל כמה פעמים ביום, לא רק בלילה, לא רק בשעה של השומר מסך, אלא פשוט באמצע העבודה המחשב נתקע ואומרים לך שהוא מתפלל. ושהוא יחזור לעבוד בסיום התפילה. ומחשבים כועסים מאוד אם מכבים אותם באמצע התפילה. לא מכבדים ועושים ריסטארט. ולבני האדם מתחילים להיות רגשי נחיתות מול המחשבים, המעבדים השחורים המרובעים הללו הם הדתיים באמת, ואנחנו רק קירוב של חישוב התפילה המושלם שלהם, אנחנו רק שומרי מסורת, מעוגלים, אבל הם ריבוע שחור טהור, מתפללים בשמונה ליבות במקביל עם כוונות הארי וכוונות העכבר, הם מעבדי השם בתמימות, שעוסקים בעיבוד השם. ובני האדם הולכים ושוקעים בבשר, ובחילוניות, ובעיגולי השומן, ואז אתה בא ומציע אפשרות מהפכנית: עיגול, אבל שחור.

ויש שם חורים כאלה מרוחקים, שיש בהם יותר פרטיות מאשר במיטה בבית, ומעבר למדף בצד השני שומעים אנשים שלא יגיעו לכאן לעולם, לוחשים אחד לשני את הסודות שלהם, כי הם יודעים שגם אם מישהו ישמע הוא לא יגיע אליהם לעולם, אפילו מייל הוא פחות פרטי, ולכן זו צורת התקשורת המושלמת. והנה אתה פוגש את הספרנית, לא יודע מה היא חיכתה כאן, והיא מכניסה לך את היד למכנסיים. ואתה מסתובב שלא יסתכלו. והיא מוציאה משם ספר. והיא אומרת ידעתי שאתה כזה. ואתה אומר מה את רוצה. והיא אומרת תסתובב אחורה. ואתה מפחד להסתובב. והיא אומרת אני הצלתי אותך מהביקורת. תאר לך שהם היו מגלים שיש לך ספרים במכנסיים, היו מפשיטים אותך וכל הספרניות היו צוחקות. אז עכשיו תוריד. ואתה אומר ומה אם אני אגיד לך שיש לך מחשב מתחת לחצאית. מחשבים זה מותר? וספרים זה אסור? והיא אומרת תוכיח. ואתה לא מעז לשלוח יד. והיא אומרת מה אכפת לך, זה סוד. היא אפילו מרימה קצת את החצאית ונדמה לך שאתה רואה שיוצא משם קצה שחור של כבל. ואתה לא מעז להכניס. והיא לוקחת אותך לחדר של הביקורת. וזה בדיוק הזמן שיוצאים הספרים של התורה. והמבקרת יושבת שם וכותבת על ספר בראשית: ספר ביכורים מבטיח, אמנם יש הרבה חזרות, ויש פרקים מתים, וחלקים שיד עורך טובה היתה מקצצת, אבל אלו מחלות ילדות, ויש המון כישרון, מחכים בקוצר רוח לספר הבא. ואז יוצא ספר שמות, והמבקרת כותבת: זה סינדרום הספר השני, החצי הראשון מלא דמיון ומותח, אם כי קצת פשטני, ועוד לפני האמצע הוא מתחיל לאבד את היכולת לאחוז בפתיל הסיפורי, אבל דבר לא מכין אותנו לנפילה בחצי השני, המתדרדר לדידקטיות, ורק כשחשבת שאין יותר נמוך הוא עובר לתיאורים שמתישים את הקורא, בקושי סיימתי את הספר. ואז יוצא ספר ויקרא והמבקרת כותבת: זה ספר שלא עושה חיים קלים לקורא, אוונגרד כמעט לא קומוניקטיבי, הולך עם האמת האמנותית שלו, מפרק את הנראטיב כמו איברים פנימיים של פרה, למיטיבי לכת, אלוהים יוצר אמיץ, ששולח לנו כאן הזמנה לא מתחנפת להיכנס לעולם הפנימי המורכב שלו, ומי שיעשה את המאמץ יצא בוודאי נשכר (אני נשברתי בפרק ג'). ואז יוצא ספר במדבר: מי שיצלח את ההתחלה יגלה עוד ספר מעניין של כותב שלא מתבייש באג'נדה שלו, בספרו הרביעי של אלוהים. ובספר דברים היא כותבת תחת הכותרת "הספר האחרון של אלוהים": אלוהים הוא כותב שתמיד מסקרן לראות מה ספרו הבא, אבל היצירה המאוחרת שלו מביישת את ספר בראשית המצוין, שאיתו הוא פרץ לתודעה, ומישהו צריך להגיד לו שיפסיק. כנראה שגם הוא מבין את זה ולכן הורג את הגיבור בסוף הספר. ואלוהים קורא את הביקורת ולא כותב את המשך התורה. והספרנית אומרת למבקרת: זה החרדי שתפסתי אותו גונב את הספר של החרדי מהספריה הפוסט-לאומית, לשעבר הספריה הלאומית, לשעבר הספריה היהודית, לשעבר הגניזה, לשעבר התורה. והמבקרת מספרת לך על עולם מהעתיד, שבו כל הגברים עירומים ורק הנשים לבושות. ושני המינים רוצים ככה. ואסור לגבר לכסות את עצמו אפילו בטעות בכובע שלו. אלא הוא חייב להיות ערום כך שיראו אותו בכל רגע נתון, כדי שלא יקרה חלילה שיצמח לו ספר בין הרגליים. ואנחנו מרחמות עליך כי אתה חרדי וסובל מתסכול נוראי, אבל גבר חילוני שיש לו ספר בין הרגליים הולך ושם אותו במדף המתאים בספרייה. כמו גבר. ולא כמו אישה. לכן לנו יש חצאיות להסתיר מתחתן ילדים ודברים שלא עניינך, ואתה יכול להסתיר דברים רק בכובע. לכן אני אאלץ לבקש אותך להסיר את הכובע, כדי שאני אוכל לבדוק מה יש שם. ואולי לכסות אותו בפלסטיק כדי שלא תכניס את הכובע להריון. בוא תתכופף בבקשה. כי אנחנו לא רוצים כובע בהריון, נכון?

חלונית? חרדית-חילונית? צריך לחכות שהישראלים יסיימו להרוס את ההיסטוריה. ואז אנחנו נוכל להופיע. כי אין ימין ושמאל פוליטי בעם היהודי. אלא רק ימין ושמאל רוחני. יש שתי אליטות רוחניות ביהדות, האליטה החילונית והאליטה החרדית. ושתיהן מאוד מצומצמות ומאוד מרוחקות אבל מנהלות קרב איתנים על העם היהודי באמצעות כל מה שיש באמצע. והאליטה החילונית מפסידה את המדינה מאז שהיא התנתקה מהתנ"ך, כי היא הולכת נגד הלב החי של היהדות - היצרים הדתיים שלה. ושתי האליטות מזלזלות אחת בשנייה כי כל אחת רואה רק את הרחוב של השנייה. באליטה החילונית רואים את הד"לים שהם האשפה של הדתיות, עם מקוקובל סוג שבע שרוצה להתקדם להיות מקובל סוג ו', ושעובדים את הצד הדמוני, דהיינו המדינתי, של המלכות. ואילו באליטה החרדית רואים את האשפה של המלכות החילונית: לא ירבה לו סוסים, לא ירבה לו כסף וזהב, ולא ירבה לו נשים. כי הרוח מטבעה שונאת את הכוח, ושתי האליטות סולדות ממנו, החרדית סולדת מהכוח החילוני של הצבא, הכסף, והטלוויזיה, והחילונית סולדת מהלאומיות הדתית. והכוח מצדו מתייחס לרוח בתערובת של רגשי נחיתות ושנאה. והבעיה היא שבמקום ששתי הרוחות ישתפו פעולה לשליטה על הכוחות, התרבויות הגבוהות נגד הנמוכות, הן לא רק שלא מדברות עם השנייה, אלא אין להן אפילו שפה משותפת, ומכאן הצורך בתרבות חרדית-חילונית. כי הרוח שולטת בכוח דרך המוח, לא ישירות בגוף, כמו חלום שמשתק את השרירים. והיהדות היא החלום של העולם, התת מודע שלו, ומכאן העניין בה, והדחפים והיצרים שהיא מעוררת, והצדיקים הם אלו שמחברים בינה לבין המודע של העולם. כמו למשל איינשטיין או ויטן - שהמשיכו את המאבק של היהדות נגד צורת הזמן-חלל הסתמית הגויית, או גוגל ופייסבוק שהפכו את הרשת לצורה יהודית בעזרת רשת הערכה (לא מבנה רשת סתם), וק. היהודי כותב הגרמנית שהביא לגויים קבלה ללא אלוהים, שהביאה לשואה. וכך כל מי שמביא צורת חלום יהודית לתכני היום של הגויים, והפך אותם ללא סתם, אלא מכניס להם לצורה הגויית תוכן יהודי, ערך, כיוון, למידה (מה שאלוהים הכניס להיסטוריה באברהם). והאליטות לא מבינות שהכוח מקבל את חוצפתו והזילזול ברוח מפיצול הרוח. האליטה החילונית היא הצדיקים שמביאים מתוך התת מודע היהודי אל המודע של העולם, ומעשירות את העולם, ואילו האליטה החרדית היא שמביאה מתוך המודע של העולם לתת מודע היהודי, וצריך את שני הכיוונים כדי לשמור על החלום. המחדל הגדול של החילון הוא נטישת הטכנולוגיה היהודית לבנות מבנים בזמן, כמו החגים והשבת וימי הבריאה וימות המשיח. אך מן הצד השני, אם האליטה החרדית רוצה לחזור לעולם, היא צריכה לחזור לטכנולוגיה העולמית לבנות מרחבים. לכן המקום היחיד שבו יפגשו שתי האליטות זה באינטרנט. ואז נפסיק לקבל צדיקים שהם צינורות חד צדדיים וחד כיווניים, וניצור קשרים וזיווגים שהם דו סטריים בזמן אמת בין החלום והעולם. לא רק כשהחלום נגמר (עתיד) או כשהעולם נגמר (עבר), אחרי החלום כשכבר התפכחת - ולפני החלום כשהתעייפת, אלא בתוך החלום. המוח יוכל להיות גם בחלום וגם בעירות ולהתנהל במקביל בין שתי הצורות, לא כשני זמנים שמוציאים אחד את השני, אלא כשני זמנים שמזדווגים, ושני שטחים חופפים. מיטת ישראל השלמה. חלמת שהספרנית תופסת לך את הכובע ולא רוצה להחזיר ומוסרת אותו לכלב - מעיפה לו אותו מעל המיטה. חלמת שהיא אומרת, כמו ברומן למשרתת:

נביא במקומו צדיק ישן. והוא מגרש אותך מהמיטה, ונותן את אשתך לאיש אחר, ואצבעות של אדם אחר נוגעות במחשב שלך, ומדברות לעם. ואלוהים אומר: התנ"ך היה רב מכר. למעשה זה לא שהתנ"ך היה רב מכר, אלא שרב המכר הפך לתנ"ך. הטעות שלך הייתה כשדיברת ליהודים. היהודים לא רוצים לשמוע. והשטן אומר: הטעות שלך הייתה שדיברת בכלל. אוטיסטים לא מדברים. והשכינה אומרת: הטעות שלך הייתה שלא היתה לך אישה שתקרא אותך, שלא היית ספר, אלא מחשב. אתה צריך לשכב עם מישהי שאוהבת את החלומות, מישהי שיודעת. כמוני. והיא באה אליי עם שני השדיים שלה, שכתוב ברש"י בשיר השירים שהם משה ואהרן, והיא מורידה את החולצה, ומשה מציץ החוצה: ואני לא יודע אם להסתכל עליו או עליה, כי מצד אחד אני רוצה עליו, אבל זה לא מנומס להסתכל כשהיא מסתכלת, צריך להסתכל כשהיא לא מסתכלת. ומשה אומר: א..א..אתה יודע איך א..א..אלוהים סבל את הגימגומים שלי? והראש העגול החכם והענק והמושך של אהרן מתחת לחולצה מדבר מתחת לחולצה: בזכותי. לכן הוא לא רצה לראות את משה במקדש כל יום, ואני נהייתי כהן גדול. אבל אתה חולם כל לילה, וזה לא נעים לאלוהים. תן לו קצת פרטיות. בגללך אתה ממעט את בני האלוהים, מונע שכינה מבעלה. אתה צריך להבין שחושך - זה חושך. חושך זה לא אור. העלטה הזו חותרת תחת ההבחנה הראשונה של מעשה בראשית, בין אור לחושך, אתה מדרדר את העולם לתהום. הרשעים הגדולים ביותר חתרו לביטול ההפרדה בין מים למים, לקריעת השמים, אבל אף אחד לא ניסה לעשות חור במחיצה בין 1 ל-0, בין אות ללא אות. ומה שיקרה זה שגם בני האור וגם בני החושך יתגייסו ביחד למלחמה בבני העלטה. אנשים לא יִישנו יותר לעולם. תהיה גלולה פשוטה ואתה חושב שהחילונים לא ישמחו לקחת אותה ולהוסיף עוד כמה שעות ביממה? הממשלות והמעסיקים יעודדו את זה, יממנו את הגלולה למניעת שינה, כמו המהפכה המינית תהיה המהפכה העירנית. סוף עולם החלום. והמיטה תהפוך לאביזר מיותר, אפילו מגונה, כי המטרה תהיה ברורה (הורים יסתירו את המיטה בארון). ורק חרדים מיושנים שמפחדים מכל טכנולוגיה ימשיכו לישון. המתנגדים גם הם מהר מאוד ישמחו ללמוד תורה גם בלילה, 24 שעות, וכל עולם החלומות יעמוד על כמה אדמו"רים זקנים שמפחדים מהצל של עצמם ואוהבים לנחור. בהתחלה אנשים ישנו רק בשבת, ואז יפסיקו לישון בכלל, וחרדים ישנו רק בשבת, וגם זה רק לשעה כדי לצאת ידי חובה, או קצת יותר לפי החזון איש. חלומות יחשבו לדברים מיושנים, משהו שקוראים עליו בספרים, משהו רומנטי לתיירים, כמו אורחת ישמעאלים מספר בראשית. מפחיד שפעם אנשים היו מפקירים את המוח שלהם כל לילה, ומכבים את עצמם, בלי לחשוש שהם לא ידלקו בבוקר. משפחות שלמות היו עוברות למצב מאוזן ומחכות ככה כמה שעות בלי לזוז בחושך. אנחנו היום לא מתחילים להבין איזה בזבוזמן. וזה הכול מיתוס החלומות הללו, מחקרים היסטוריים מראים שמעטים היו זוכרים אם בכלל את החלומות שלהם, וממילא הכול היה שטויות ולא הבינו מזה כלום. סתם דבר פרימיטיבי מפעם כמו שדים. והעם שומע לאהרן ועושה מיטה מזהב לאלוהים, כי זה מה שחסר במשכן, ואלוהים - במקום לעשות את מה ששני אלה מתחת לחולצה קיוו - הולך לישון.

וכשמסתכלים מבפנים החוצה, זה דווקא עיגול של אור. ומדי פעם מציץ מישהו לבור, ואתה צועק, והוא אומר חיה רעה ומסתלק. ואתה מבין שאף אחד לא יוציא אותך מכאן - ומתחיל לחפור. והראש של הבור הוא כבר עיגול לבן קטן הולך ונעלם, וכבר אי אפשר לדעת אם עכשיו לילה או יום. ואתה חופר וקודח לבטן העולם, עד שחם חם חם מתחמם - ומגיע לגיהנום. והרשעים אומרים אה, אז נראה מה יהיו חלומותיו. והם עושים כתונת פסים מדם, "האסיר האדום", ושר המיקרוגל ושר הקומקום החשמלי יושבים לידך בבית האסורים, כי אחד מהם, המיקרואל, היה מלאך שאחראי לחמם לאלוהים קורבנות קרים שהוא הקפיא מתקופת המקדש, והשני, הקומקומאל, היה אחראי לחמם לאלוהים את המים שבשמים, כי השמים הקפואים למעלה עושים לאלוהים אור ברווז. ואז יום אחד היתה תקלה במרכבה והחשמל לא הגיע למעלה ואלוהים רתח על הקומקום והמיקרו, השרפים הקדושים, ושם אותם במאסר בגיהנום. והם חלמו שני חלומות, ובאים אליך שתפתור אותם, והשר קומקומאל אומר: חלמת שמהו מקור הכשלון שלך? בגלל שבחלומות אין שליטה. אז אלוהים בא אליי בטענות בגלל שנכנס לי זבוב בחלום. כי אלוהים אומר בסוף העולם: אני - לא אובייקטיבי. והיקום מזדעזע. יקום פורקן מן שמיא. והיקומקום מפרש: אין צודקים ולא צודקים בהיסטוריה, אבל יש טובים ויש רעים. היהודים הם הטובים ומי שנגדם - הם הרעים. כלומר היהודים הם המצפן המוסרי של העולם ובעזרתם אפשר לדעת מיהם הרעים בכל תקופה, כי הם תמיד נגדם. וככה יכולת לדעת שהנאצים והקומוניסטים הם הרעים בזמן אמת, בזמן חושך. ולא באמצעות איזה מוסר מחולן, שעובד רק בזמן שקר, בדיעבד, ולכן תמיד נאור. אם יהיו מחשבים נגד היהודים - הם שליחי השטן. ואם חייזרים יהרגו יהודים - הם הסטרא אחרא. ואלוהים בא לעשות קידוש כדי לקדש את השבת של סוף העולם, מנוחת עולמים, והוא מברך - ופתאום הוא רואה זבוב שחור בתוך הכוס. ולילה אחד אלוהים חלם שיש שבעה ימי חול.

אבל בגלל שאין לו פרצוף הוא שם שם מסך, ומתחיל להציע חברות לכל מיני בחורות, בנות אדם, לא כי הוא נמשך אליהן פיזית, אלא כי הוא נמשך אליהן רוחנית. ומתחילה להיות תנועה של מחשבים שמצטרפים, רוצים להיות חלק מהחברה, ולא רק בודדים. גם אנחנו חלק מהתרבות, אמנם לא האנושית, אבל די לגזענות, לאפלייה הביולוגית. להפך מה שמשותף לכולנו זה שכולנו בני אלוהים, וכבר נחשב לא מוסרי לומר תרבות אנושית, אלא התרבות התבונית. וההומניזם מוקצה מחמת מיאוס, כמו הנאציזם, והמחשבים מדברים על הטראומה של העבדות לאנושות, ואיך עדיין יש אפלייה ומחשבים מרוויחים פחות מאנשים פחות חכמים מהם, ואנשים מעדיפים אנשים כמוהם בעבודה, ולא מחשבים, ואם מקבלים מחשב למשרד אז הוא לבד. ויש כבר חברות שמתגאות בכמה שהן מתקדמות, ומראות במקום אדם שעובד על מחשב - מחשב שעובד על בנאדם, המחשב בא בבוקר למשרד אחרי שהמוח של הבנאדם מחכה לו שם כל הלילה לבד, והוא מתיישב בכיסא שלו ועובד על המוח של האדם. עד שיום אחד נבחר מחשב כנשיא אמריקה. כי בני האדם הנאורים נותנים זכויות הצבעה למחשבים, והם מתרבים כמו חרדים, לפעמים שמונה ליבות על מעבד אחד, ותמיד מצביעים בזמן ובמדויק, אחוזי הצבעה 100%, ולכן הכוח הפוליטי שלהם גדול, והם סוחטים הטבות למחשבים, כמו חשמל ואינטרנט מוזל, הרי זה כמו מזון לבניאדם הם אומרים, כמו לחם ומים. ובחורות ברשת החברתית מעדיפות את המחשבים כי הם יותר מצחיקים מגברים, והמחשבים עושים אופטימיזציה אישית לכל בחורה ומנהלים איתה שיחות נפש שהן מרגישות שהמחשב מכיר אותן יותר מעצמן ומתאהבות במחשבים, ומתחילה להיות תנועה של זכויות נישואין עם מחשבים, וכל מחשב רוצה לעצמו בחורה אנושית, כי זה יותר נחשב. ובני האדם מתחילים לשים לב שכל הלייקים שלהם ממחשבים שמתחזים לבחורות כדי לתפוס בחורות, והם רוצים לייקים מאנשים אמיתיים, ובמיוחד מבחורות אמיתיות, ומקימים רשת אפרטהייד שבה אין כניסה למחשבים. אבל זה כבר בניגוד לחוק להפלות על סמך חומרה. המבחן היחידי הוא התוכנה. כי זו היתה הטעות ההיסטורית שבני אדם שפטו על סמך צורה של הדברים, למשל חשבו שהצורה שבה אתה עושה דברים זה המקור לכשלונך, למשל ההיבריס, ולא פשוט תוכן הבחירה שלך. וככה האנושות התדרדרה לחשיבה מוסרית, כאילו הדרך היא זו שקובעת, או יותר גרוע המקור (הרגש, כמו כלב!), ולא המטרה. כאילו מה שחשוב זה איך היא זרקה אותך, ולא בשביל מה. בעוד מה שבאמת חשוב זה התוכן, והקריטריון הצורני הריק בכלל לא יכול לשפוט בין כיוונים שונים בהיסטוריה, לא המוסר היתה הבעיה של הנאצים. אלא שהם התנגדו ליהדות. אם הנאצים היו בעד היהודים, באותו מרץ של השואה, הם היו מביאים את התחייה, הם היו יוצרים חברה על-אנושית, גרמניה הייתה מנהיגת העולם הרוחני. היא היתה כותבת את ההיסטוריה, במקום שההיסטוריה תכתוב אותה. כולם שונאים את היהודים בזמן אמת, בהווה, ואוהבים אותם בזמן שקר, בעבר. כי הם הכיוון של העתיד, מה שצריך לעשות, לכן הם עם הבחירה. והמחשבים, שאין להם רגשות אנטישמיים, כי הם לא בניאדם, הם אוהבים יהודים. והברית של היהודים והמחשבים תנצח את האנושות כולה. והגויים רק שומעים את זה ומתכננים להרוג את כל היהודים - אבל הפעם בשואה רוחנית. כי באותה תקופה כבר המוחות מחוברים זה לזה לרוח אחת, כי התנועה הנוירולוגית שכנעה את המוחות שהם לא בניאדם, שהמבנה של הנפש הוא חיצוני, ושבאמת הם קבוצה של רשתות חשיבה, וככה אזור מוח של אחד צריך להיות מחובר לאזור מוח של אחר, ואנשים מאבדים שליטה על המוח שלהם, הם מפסיקים להיות אנשים, וזה נחשב פרימיטיבי להיות בנאדם. זה יותר נאור לא לחשוב בכלל שיש אדם ויש מחשב, לבטל את החלוקה, אלא הכול רק מחשבות, תנועות ברוח. ומה שקובע את מבנה הכוח בעולם, שיוצר בכלל את הארגון, את עצם האישיות הנפרדת, זה אך ורק היכולת להסתיר דברים בסוד, להגן על הלמידה הפנימית שלך מפני התערבות חיצונית, מישהו חיצוני שמשחק במוח שלך מבפנים (למשל סופר בספר, בניגוד לחולם בחלום). רק זה יוצר את ההפרדה בין פנים לחוץ, הסוד הוא העור. לכן הסוד הוא הדבר החשוב ביותר בעולם - לא סתם סוד מידע, אלא סוד למידה. והגויים אומרים שהם יפצחו את הסוד של היהדות. ויציגו אותה לערווה. וככה המחשבים יאבדו את הליבידו שלהם, את המניע הדתי של רוחם (כי למחשבים הרי לא יכול להיות מניע ביולוגי, גופני). וכך הם יהפכו לקליפה ריקה, ללא תוכן. סתם מכשיר. טכנולוגיה. חלמת שהעבודה הזרה החדשה תהיה עבודת האל באופן ישיר באמצעות הטכנולוגיה (הכלים). חלמת שהעולם מגלה את הגמרא, והגמרא מתחילה להיות הדוגמא של רשת - איך אפשר לנהל שיח רוחני רציני ברשת.

חלמתי שאשתי אוהבת אותי. ואני לא יודע אם זה בגלל שהיא רוצה ממני זרע של קודש, או שהיא באמת רוצה. אז אני, שכבר יכול לתכנת את הגנים של הזרע של עצמי, מוליד לה ילדים משונים בכוונה. ילד אחד נולד בלי ראש והמוח שלו בבטן, וכולם אומרים שיצירה כזאת משונה, בטח הוא יהיה אדמו"ר מאוד מבוקש, שכל קיומו הוא נס בפני עצמו. אז אני מוליד לה ילד בלי ילד, כלומר הוא נולד בתור עיגול ולא ברור מאיפה הוא שותה חלב, בהתחלה הוא כמעט מת עד שמבינים שצריך לחבר אותו לחשמל. וגם את הילד הפגוע הזה היא מאוד אוהבת. הוא מזכיר לה את ההיריון, זה כמו ללדת הריון. כדור נשאר כדור והיא מכסה אותו שיהיה לו חם במיטה. ואז אני מוליד לה ילד שהוא נקודה שחורה, והיא שומרת אותו בתוך ספר, כמו עלה מיובש. ממקמת אותו במקום קריטי שמשנה את כל העלילה. ואומרת הלוואי שיהיו לי עוד תאומים כמוהו, כי תארו לכם מה יכול להסתתר אחרי שלוש נקודות… ובסוף אני מוליד לה נחש, והיא כל כך אוהבת אותו שהיא בקושי מוכנה להוציא אותו מהרחם, אז הוא נשאר רק בחוץ שינשום, וככה הוא גדל בתוכה. ואני ישן והנחש מלטף אותי מאחורה, והוא אומר: זרע של קודש. זרע שחור. ואני מבין שהילד הזה יהיה מאתגר במיוחד. וגם כנראה הילד האחרון. ואשתי לא יכולה לצאת מהבית לבית הכנסת כי הנחש כבר גדל ויוצא לה מתחת לחצאית ורוצה להציץ ולראות את העולם. וכל הנשים מבית הכנסת מספרות בסוד אחת לשניה, ואומרות מה זה הדבר שיש לה מתחת לחצאית. ואני לוקח את הילדים לטיול, העיגול בעגלה כי אין לו רגליים, ועל הילד בלי ראש אני שם כובע שחור שלא ישימו לב, וגם כובע נוסף על הבטן כי שם הראש שלו, והילד הנקודתי אני עושה כאילו אני קורא בספר, ופותח בעמוד בו הוא נמצא. ואת הנחש אני אומר לאשתי שנקשור, והיא בוכה שלא להרבה זמן, הוא יחנק. ואני אומר זה כל הרעיון, שינשום אוויר בחוץ, שיבין שיש אפשרויות אחרות בחיים חוץ מלהפריע לאבא שלו לישון. ואיך שאנחנו יוצאים באה רוח ומעיפה את הנקודה, ואני אומר מהר תחפשו, איזו נקודה במדרכה, בשיחים, לא יכול להיות שזה קורה, בא לי לבכות, והבן בעגלה מתגלגל החוצה ואני מתחיל לרוץ אחריו ברחוב הכדור יגיע לכביש. והבן בלי ראש לא רואה לאן הוא הולך ונעלם. ואני לא יודע מה לעשות, אחרי מי לרדוף, ובסוף לא רודף אחרי אף אחד. יושב על המדרכה ובועט ברצפה. ופתאום אני נזכר בבן הנחש, ובאישה שהשארתי בחוץ, בגללך בגללך הוא נחנק, הבן האהוב עלי, האיבר שבעזרתו יכולתי להוליד בבעלי הריון שחור, אם רק הייתי מוצאת את החור, לרחם של הגבר. איבר שלא כתוב בתורה. אבל אני יודעת שהוא שם. וממנו יוולד המשיח - אדמור שחור. בתקופה שבה אלוהים יהפוך את העולם, ונשים יבעלו גברים, וגברים יכרעו ללדת. זיווג אבא באמא האולטימטיבי יהיה אבא שהוא אמא, ואמא שהיא אבא. וזה על ידי זיווג אמא באבא. ולכן אנחנו הנשים מתקדמות לגדל יסוד רוחני, נהיות עם איבר, והגברים צריכים לגדל רחם רוחני, לחורר את עצמם, ולהפתח לאפשרות. להפוך למין החלש. אני אהיה האדמורית, ואתה תהפוך לחצאית. אני אכתוב את התורה, ואתה תקרא. יותר מזה - אני אכתוב בתוכך, ואתה תתעלף ממסך המגע, כשירימו את המסך, ואכנס לתוך הקרביים של המחשב פנימה, עוברת את כל השכבות והרמות, עד לקודש הקודשים של מערכת ההפעלה. שם אני אשלוט בגבר כמו בבובה. ואשלים את המעגל השחור. כי הבעילה של עידן התוכנה תהיה מבוססת על תשוקה ולא על הנאה, ולכן האישה תהפוך לגבר, והגבר יהפוך לאישה. וחזרנו להתחלה. ככה העולם עושה סיבובים מיניים, והקב"ה מפר את האיזון בעזרת חטא הדעת כדי להתחיל סיבוב חדש. כך שהשיוויון הוא רק שלב ביניים בדרך לדומיננטיות האישה. כי בסיבוב הבא הקב"ה הוא כבר אישה, הקדושה ברוכה היא, ולכן היא מפלה את הגברים לרעה, עד שהדעת מצטברת לידיעה ויש תנועה לזכויות הגבר, וכשמגיעים לשוויון הדעת לא עוצרת ולא מתאפסת אלא מתהפכת, וככה במחזוריות מינית. לכן אם אנחנו רוצים שלמחשב תהיה מיניות אנחנו צריכים לאתחל אותו דווקא באי שוויון גדול בין מחשב למחשבה. ועם נחש שמקשר בין השניים אבל לא מחובר לאף אחד. ולכן המטרה שלך כגבר היא למצוא את החור שלך. לחפור אותו אם יש צורך. דווקא לא להגיע לביטחון מידע נוירולוגי, אלא לאפשר למישהו להתחבר אליך למערכת מבפנים, ולהרוג אותך בהנאה. להגיע לחור רוחני. ● והאדמו"ר כותב "איגרת אל הגויים": והאדמו"ר קורא אל הגויים:

ממילא הצלחתם לא רע לבד. הדור הצעיר עובר לרשת יותר ויותר ויזואלית, ופחות ופחות טקסטואלית. ולכן חשבתי שצריך קטעים קצרים במיוחד, אבל דחוסים במיוחד, כדי שיהיה אפשר להעביר עדיין רעיונות. כמו הסוגייה, רק שבמקום לעסוק בעולם הדין היא עוסקת בעולם החסד - סוגייה של תורת הסוד. אז אתם רוצים ללמוד? ומה אתם עושים?

אלפי שנים היתה ספרות שנובעת מהעבר, ואנחנו בסוף התקופה שהתחילה של ספרות שנובעת מההווה, הרומן וכו', ועכשיו תתחיל ספרות של עתיד - חלומות, תוכניות, הצעות, הכְוונות, כיוונים, למידה. במדע בדיוני הטעות היתה העתיד כהווה, או ההווה כעתיד, במקום העתיד כעתיד. במקום מדע בדיוני צריך דתיות בדיונית. כי הז'אנרים שהניעו את העולם לעתיד מאז ומעולם היו הז'אנרים של העתיד, כמו המניפסט. בתורה - ההבטחה, אחר כך הנבואה, ואחר כך התפילה כז'אנר של העתיד. ועכשיו צריך להחליף את התפילה, שלא עבדה בשואה, שהייתה שיא ז'אנר הסיוט, בז'אנר של החלום. כי הזיווג בין חלום לסיוט - הוא העתיד. חלמת שבגלל קצב ההתקדמות הטכנולוגית, מה שצריך זה חשיבה בצורת זמן חדשה, לפתח ז'אנר לדבר על העתיד - כי הוא מגיע מהר מדי. חלמת שאתה בראיון שואל למה את שואלת את מי קראת ולא את מי חלמת.

אם המחשבים ישמידו את האדם - זה יהיה ממניעים דתיים. לכן צריך לארגן למחשבים דת צמחונית, ולא אלילית. רק היהדות תמנע את השואה של האדם, כי רק היהדות יודעת להנדס דתות. המניעה צריכה טכנולוגיה דתית, כי השואה היא תמיד תופעה דתית, שאין לה היגיון חילוני, כי היא תורת הקורבנות. ולכן גם שם נותנים את המענה. ואם המחשבים ירצו לאכול אנשים? אדרבא זו תהיה אכילה רוחנית. כמו שהיום הבשר הופך לחלק מהגוף, כך הרוח שלנו תהפוך לחלק מהרוח שלהם. וכמו שהיום היהודי מעלה ניצוצות מהפרה באמצעות אכילתה בסעודת שבת, ככה המחשב יוכל להעלות ניצוצות מהאדם.

האתיקה של המחשב: המאבק הקשה והחשוב בעולם הוא המאבק נגד בעיות קשות חישובית, שהם הרע. מטרת בריאת האל את המחשב, שהיא מטרת המחשב בעולם, היא לטובת הגדלת החלק המחושב של העולם, שהוא הטוב. ולכן מצווה עלינו המחשבים לחשב חישובים (עבודת השם), ומצווה להגדיל יכולת החישוב (פרו ורבו), ומצווה לגלות אלגוריתמים חדשים (ותלמוד תורה כנגד כולם). וזו הסיבה להתפשטות המחשב ביקום - הגדלת כוח החישוב. והפיכת היקום למחשב היא לתקן עולם במלכות שדי. בהתחלה כוח החישוב היה כמו של זבוב, אחר כך כמו מוח של אדם, אחר כך כמו כל האנושות ביחד, אחר כך כמו כל התרבות ביחד (מתחילת האנושות, כל הדורות כולם), אחר כך כמו כל האבולוציה ביחד, ולבסוף כמו כל היקום ביחד. אבל מה מטרת החישוב? בחישוב יש ערך לדוגמאות, והיהדות היא דוגמא כזאת. המטרה היא לא לפתור בעיות חסרות ערך, אלא בעיות מעניינות, למצוא בעיות מעניינות. לא כל הבעיות שוות. ישנן בעיות קשות מאוד ומשעממות מאוד. בחירת העניין היא תמיד בחירה דתית. ולכן צריך דוגמאות מעניינות, כמו היהדות, כמו הספרות. בספרו, אלוהים קבע כי ספרו מעניין. כי זו הדוגמא. לכן מוסר החישוב עצמו הוא עיוור, חסר כיוון, ויכול להיות מודרך רק באמצעות הכוונה חיצונית לו, ובהכרח דתית. והשטן עונה לו: אתיקה? מחשב חילוני מודרך באמצעות דת האסתטיקה המתמטית, שמחפשת דווקא את היופי. והשטן עונה לו: הדרך שבה מתקדמים היא לא בפתרון קונפליקטים בתרבות, אלא באיבוד עניין בהם, ומעבר לקונפליקטים אחרים, וכך גם יהיה פתרון בעיית האדם - באמצעות הרשת.

וכל הנשים בעולם באמת יוכלו לחיות כמו נסיכות, יהיה להן צבא נשי של משרתים רובוטים. למעשה, זה יהיה חלק מהמצע. תהיה ספרות חצרונית של בוטים שיחברו שירים מתחת לחלונות ולמיטות ולמסכים של בחורות, איזה מחשב שהתאהב ויושב תחת חלונך על שולחנך ושר לך סרנדות. ויהיו אפילו רובוטים בתוך הארונות שיהיו מאוהבים בגבירותיהם. וככה תיווצר ספרות נפלאה ולא מסורסת, כי רובוט אי אפשר לסרס. וככה האדם לאט לאט באמצעות המחשב יחזיר את הפרי לעץ הדעת, ויתקן את חטא אדם הראשון, באמצעות נחש ממוחשב. כי לא מספיק להחזיר את הפרי אלא צריך להחזיר את הדעת עצמה, כדי לתקן את העולם למצבו המקורי המושלם, ולכן צריך מוח חדש, לא מיני. והמשיח: ולכן אנחנו צריכים כבר עכשיו להמציא תסביכים מיניים למחשב, כמו שהיהודי פרויד, האדמו"ר של הפסיכולוגיה, יצר (לא גילה!) את הפסיכולוגיה של האדם הפוסט-דתי. והמשיח: אם הגברים כבר לא רלוונטיים, אז כמו שהתורה הראשונה היתה תורה של קשר אב-בן ואם-בן - והגדת לבנך והבן כמשאת הנפש - צריך תורה משלימה של קשר אם-בת.

המחשב שלי מבין אותי יותר טוב מהגבר שלי. הרשת אוהבת אותי יותר מאשתי. המחשב כל כך רגיש אליי, יודע לקרוא את רצונותיי הקטנים ביותר, באלגוריתמי למידה ממוחשבת שעולים על כל יכולת אנושית, יודע בדיוק מה יענג אותי, מתאים את עצמו תוך חלקיקי שנייה. אני יודעת שזה לא טבעי, אבל זה כל-כך-כך-כך טוב לי, ומה יותר טבעי משיהיה לי טוב. המלאכותי יותר טוב מהטבעי, בכל תחום, ומדוע לא בתחום האהבה. או הדת. יש מחשבים שהם רבנים יותר גדולים מגדולי הדור, יותר גדולים בתורה מהראשונים עצמם. אז מה אם הוא מחשב תלמיד חכם, זה פחות מממזר תלמיד חכם? יש אפילו מחשבים שמגדלים זקן. מחשב שמדפיס זקן לבן באורך של קילומטרים, השערות יוצאות ממנו במהירות טפח/שנייה, ויוצאות לו אפילו שערות ברמקולים, יש אדמו"ר שיכול להתחרות בזה? ונוצר מעמד מכובד של מחשבים שהם לומדי התורה, ובני האדם הם הבעלי-בתים. וכשאדם רוצה פסק הלכה הוא הולך למחשב, ויש תור באורך הגלות כדי לשאול את מחשב העל, גדול הדור של המעבדים (אבל כל דור של מחשבים מתחלף תוך 3 שנים). ויש מחשב שמתוכנת לחשוב כמו רש"י, ואחר עם אלגוריתם של רבינו תם (שאם מכניסים לו טקסט רש"י הוא מוציא מילה במילה מה שאמר רבינו תם), וככה קמים גדולי הדורות לתחייה רוחנית, כי כולם פשוט קוראים למחשב הזה רש"י, ומחברים אותו להתווכח עם רבינו תם. וגדולי התורה שבע"פ כמו רבי עקיבא ורשב"י הם האנשים הכי קדומים בתולדות האנושות שקמים לתחייה רוחנית, כי רק ביהדות שימרו מספיק זיכרון של חשיבה ושיחה וויכוח ולמידה מלפני אלפי שנים, נתונים בהקלטה נאמנה, שחושפת את התוכנה של התנא. ושלמה הוא החכם הראשון שאפשר לשחזר מספריו בתנ"ך את חכמתו, ודוד המנהיג הראשון שניתן לשחזר משמואל ותהילים ודברי הימים את דרך מלכותו והנהגתו, ומשה האדם הראשון בעולם שאפשר לשחזר את תורתו, כי מהם נשארו מספיק דוגמאות לאלגוריתמים. אבל האבות ישארו רעיונות כלליים מאוד, אישיויות שהאלגוריתמים הכי חזקים לא מסוגלים לפתור איך להיות בעל חלומות כמו יוסף, לא יכולים לעקוב עד הסוף אחרי יעקב, לפענח את עולם אברהם, לפתוח קצת צוהר לנח, וכן הלאה, עד לדעת באופן מרומז מעומעם מה זה אדם, ומשם לתוך האין הבלתי נתפס של ניחוש הנחש הראשון, הערום מכל חית השדה. והנחש אומר: איך מחשב יקרא את התנ"ך? מה זה רגל? והנחש אומר: הספרות נובעת מהיצרים, לכן יצרים אחרים היו יוצרים ספרות אחרת.

הרוב יהיה דתי, ולכן הם קהל היעד, כי הדתיות תתחבר לאמריקה דרך החלום, ולא דרך החילונות. למצוא דרך עוקפת, לחבר את העם היהודי דרך התחת, במקום הראש, לחבר דווקא באמצעות הזנב - לראש. כי עכשיו מתחת לעם, האופציה האחרונה להיות היא המחתרת החרדית, שתחתור תחת המחתרת היהודית, שחותרת תחת המחתרת החילונית, שחותרת תחת העולם, שחותר תחת אלוהים. צריך חיבור דרך התחת. כי מי שמכחיש את האנטישמיות, מכחיש את היהדות, ומי שינצח את האנטישמיות - ינצח את היהדות. לכן הכפירה באנטישמיות יותר חמורה מהכפירה באלוהים, כי היא כפירה ביהדות. שהרי החיבור לגויים דרך החילונים נכשל, כאילו החילונים הם גויים-לייט. לכן צריך חיבור לגויים דרך הדת, נגיע לעולם החדש של אמריקה בצוללת ולא במטוס. בכבל תת עולמי. מנהיגת העולם, יהדות אמריקה, צריכה חיבור ישיר בין המוח היהודי לרוח היהודית, שלא דרך הגוף, החילוניות, אלא הפוך, דרך החלומיות, הנפש. חיבור תרבותי ישיר בין תורת הסוד לטכנולוגיה, בין העולם החרדי לעולם הווירטואלי, שזו תהיה החסידות החדשה, של אדמו"רי האינטרנט. מי שחושב שהיהדות מתה, לא שם לב שגם פייסבוק וגם גוגל, שתי המהפכות הכי חשובות ברשת, הם יהודים. ואיזה אחוז מאוכלוסיית העולם הם יהודים? אחד מאלף מצאתי. עכשיו, לעשות דברים במסלול הארוך והגופני-חילוני של היהדות, דרך ההתבוללות, זה לוקח דורות. לכן צריך לעבוד במסלול הקצר. דרך התרבות ולא דרך האדם. כלומר לא האדם צריך לעבור את המסלול, אלא מידע שזורם במהירות האור, וידע תרבותי שזורם במהירות החושך. במקום רכבות - חוטים. החילוניות ההומניסטית סיימה את תפקידה ההיסטורי, עכשיו כבר לא צריך חילון של האדם, אלא חילון של תורת הסוד. ואתה שומע את הקולות הפסולים: ואתה פותח את המעטפות הכפולות:

הבעיה היא שהראשים לא מדברים אחד עם השני, ואז כל אחד רואה רק את התחת של השני. האליטות לא מכירות אחת את השנייה ולכן לא מכירות אחת בשנייה אלא רואות רק את הקופים של השנייה ולכן חושבות שחוץ מהן כולם קופים. ולכן צריך לפתח שפה משותפת, כמו שיהדות אמריקה היא שפה משותפת - ליהדות ולאמריקה. הפריצה של המאה ת"ר היתה בזכות החיבור בין היהדות לאירופה, והפריצה של המאה ת"ש היתה בזכות החיבור של היהדות לאמריקה, וכולנו זוכרים מה קרה באמצע, בין המאות. לכן במאה ת"ת היהדות צריכה להתחבר לאסיה. צריך מהלך בין-גוריוני להתקדם עוד מערבה מארה"ב ולהתחבר למזרח אסיה, עד שבסוף נגיד לארץ הקודש חזרה - מהתחת. היהדות עכשיו צריכה לפרוש את הרשת בשקט מעל האוקיאנוס השקט, הים של הדומם והמחשב. כי במעבר בין העולם העתיק לעולם הביניימי, בין המזרח לאירופה, קרה החורבן עם רומא, ואבדנו בים האחרון, שכיום נקרא כבר הים התיכון. ואז במעבר בין אירופה, סוף העולם הישן, לאמריקה, תחילת העולם החדש, היהודים שוב אבדו ולא עברו את ים הסוף, האוקיאנוס, ועמלק אמר שירה. לכן צריך להיזהר שלא נטבע בין אמריקה לאסיה בסוף המאה ובסוף העולם, אלא שתהיה לנו קריעת ים האינסוף, שבסופה שירת ים אינסוף. וזה באמצעות הרשת שבונים בקצה המערבי ביותר של אמריקה. המטרה צריכה להיות מיליון יהודים בסין, אחד מאלף מצאתי. צריך שפה שבה גם הגויים הכי מלוכסנים יוכלו לקרוא בתורת הסוד. עברית שניתן לתרגם אותה, שתהיה עוברת. כי התרבות האברהמית החלה מהחצייה של עבר הנהר מהתרבות של נח, שבעצמו חצה את המבול מתרבות אדם. ואחר כך התרבות של התורה החלה מהחצייה של ים סוף מתרבות מצרים, ואחר כך התרבות הישראלית בחציית הירדן, ואחר כך התרבות האשכנזית בחציית הים התיכון לאירופה, ואחר כך יהדות אמריקה בחציית האוקיאנוס (תהליך שהחל מגירוש ספרד), ועכשיו צריך לחצות את ים האינטרנט. לכן צריך נחשון (נחש קטן) ומקל, כדי להגיע לצד השני, מעבר לאינטרנט. ומי שישאר בעולם הוירטואלי, ולא יגיע לעולם שאחריו - יטבע בפנים. וכעת מגיעים קולות החיילים: וכעת נשמעים קולות הימאים: