מקורו של הרגש הדתי

לפני השינה נזכרתי בשדיים האינטליגנטיים הללו שיכולתי עכשיו לחבק במקום השמיכה, שני עיגולים שצופנים בתוכם עוד עיגולים שלא ראיתי ושהייתי יכול לראות ולתחוב את ראשי ביניהם - ושעכשיו הולמים בו כמו מצילתיים

צלמית ונוס מלפני 30,000 שנה. איפה הן הבחורות ההן?  (מקור)

הנערה הזמינה אותי לשכב איתה במיטתה. ולא רציתי. שכחתי את הכלל: לעולם אל תסרב למין. שכן כל פעם שסירבתי למין התחרטתי אחר כך. חששתי שאתאהב בה. הרי אני בודד מאוד, ומתאהב בקלות. ואז אם אתאהב בנערה הלא נכונה לא אוכל להיחלץ. יש לי כבר ניסיון מר משחור. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך הוא להתאהב באדם הלא נכון.

לכן היססתי לפני המין. מה גם שהיא לא נראתה לי חכמה מספיק. אחר כך חשבתי שסתם הייתי טיפש, ומה היה קורה אם הייתי מנסה, אז ניסיתי לנשק את הנערה, אבל היא כבר התקררה, ורצתה לדבר. אמרתי לעצמי שעם מעט דיבורים, אוכל לנשק אותה בוודאי, אם כרגע רצתה לשכב, ולאחר מכן אולי גם לשכב.

הנערה קראה לי למיטתה, שכן אני ישבתי על הכיסא. אך סברתי שיקל עלי לפתותה לנשיקה אם אשאר בכיסא והיא זאת שתתקרב. מאוסים עליי מאוד החיזורים, ואם אתקרב אליה, היא ודאי תברח. לכן, מניסיוני, עדיף ליצור מצב בו היא תבוא אליי, ואז הנשיקה לא תהיה נגד כיוון תנועתה, ולכן נגד כיוון תשוקתה, שתתהפך לרתיעה ברגע המכריע, כפי שקרה לפני כן. צריך לגרום לה לחשוב שהנשיקה היא רצונה שלה, ולא רצוני, מה שימנע ממנה את הצורך להתנגד.

ואכן, הנערה נעמדה לפניי, ושאלה אותי מדוע רציתי לנשקה. אמרתי לה שרציתי בכך רק אם היא רצתה, ושאין דרכי להשליט רצוני, אלא אולי למול גברים. ואילו נשים אני מכבד מדי מכדי לנסות משהו. ואכן הדבר הוא אבן נגף ביחסיי עם נשים. כי לעיתים קרובות בשל כך אני משותק מולן, שהרי כל רצוני הוא להשביע את רצונן, ובכך אני מוצא את סיפוקי - בסיפוקן.

הנערה, שנראתה מושכת יותר מזווית זאת, שהבליטה את שדיה מעליי, אם כי עדיין פקפקתי בחכמתה (למרות שטיפשה ודאי לא היתה), ביקשה שלפחות אחבק אותה, אך אני לא הארכתי בחיבוק, על מנת שיחסינו לא יתפסו כידידותיים בלבד, למרות שחשקתי גם ביחסים ידידותיים, אם לא יהיה ניתן להעבירם לפסים רומנטיים, אך מעל לכול חשקתי ביחסים אירוטיים כרגע, ולכן ניסיתי להתיישב על המיטה על מנת שהנערה תשב לצידי.

אך מעשה שטן, הנערה התיישבה כרגע על הכיסא, ואילו אני על מיטתה, ונמצאתי במצב ביש של נחיתות טקטית, שבסיטואציה כזאת היא חמורה במיוחד, מאחר שהיא מתרגמת מיד לנחיתות אסטרטגית. לכן, חשבתי לבצע נסיגה טקטית, שנחוצה לעיתים כדי לזכות בסופו של דבר במלחמה על ליבה, או לכל הפחות על מיטתה, של נערה. בשלב זה כבר התחרטתי לגמרי שלא חיבקתי אותה ממושכות, ומחצתי את שדיה אל לבי. היא הרי מושכת וחכמה במידה לא פחותה מהאחרות שתמיד רציתי, ואם כן מדוע דחיתי אותה?

אבל נראה היה שגם היא כבר פחות רוצה, ואז הבנתי שאני יכול לאבדה כליל, וזאת, הבנתי ברגע, אינני רוצה. למעשה, הייתי בר מזל לו הייתי זוכה בנערה זו, שהיא נחמדה אליי באופן בלתי מוסבר, בניגוד לכל הבחורות שדחו אותי, ובאופן מפתיע גם נאה להפליא, ובעצם נערה מהסוג שתמיד העליתי בעיני רוחי בחלומותי בהקיץ. שדיים כאלה הם נדירים אפילו בקרב המין הנשי, וחכמתה, שעליה היה ניתן ללמוד מהדרך בה התמודדה עם הסיטואציה, והמשפטים המורכבים בהם התנסחה עכשיו (מדוע לא עשתה זאת קודם?), לא היתה מוטלת כבר בספק.

נערה כזאת מושכת היתה ראויה לתמרונים ממושכים, וגם אם טעיתי בהזדמנות הראשונה, לא אוותר עכשיו על מה שהחמצתי בשום אופן, ובוודאי תהיה עוד הזדמנות, אם רק אנהג בחכמה. לכן, משראיתי שנוצרה אי נעימות, העדפתי לא לסכן את יחסינו, בשלב זה, אלא לנהוג כמו גבר בעל שליטה עצמית, שהיא זו שמגבירה לא פעם את התשוקה בצד השני, הנשי. זכרתי איך באהבה קודמת, שנכזבה, אמר לי חבר שאם צד אחד רוצה יותר מדי, הרי שהוא רוצה מספיק בשביל שניים, ובצד השני לא מתעורר רצון, ולכן קמתי מהמיטה, ואמרתי לה שאשמח להיפגש בערב.

אך לא התרחקתי הרבה מדירתה, וחשתי צורך עז להתקשר אליה, על מנת לוודא את יחסה אליי, חשבתי על תירוץ, שאולי שכחתי שם משהו, והתקשרתי, אך הנערה לא ענתה. יתכן שלא היתה ליד הטלפון. ידעתי שהיא תראה את השיחה, ולכן היה אסור לי להתקשר שוב, כדי לא להוזיל את ערך עצמי בעיניה. אך השעות נקפו והיא לא צילצלה חזרה. יתכן שלא ראתה את השיחה. אך למען יצירת השיוויון, איחרתי להתקשר אליה בערב, ובשלב זה כבר היתה עייפה. טעיתי טעות קשה ביהירותי, ונערה שיכולתי רק לחלום עליה הולכת וחומקת מידיי.

לכן שלחתי לה מסרון לפני השינה אבל היא לא ענתה. ואולי כבר נרדמה, שהרי היתה עייפה. למחרת בבוקר לא התאפקתי מרוב מתח, שכן היא מילאה את כל מחשבותי, והתקשרתי, אבל היא לא ענתה. נזכרתי בשדיה המושלמים בכאב חד, ושנאתי את עצמי. עד שסוף סוף אלילה כזאת רצתה אותי, כל מה שאני רוצה באישה לחיים - אינטליגנטית ומושכת במידה שווה - נתתי להזדמנות לחמוק מידי, ולא נותר לי אלא לחזור לאתר ההיכרויות, ולספוג אינספור דחיות.

לכן חיכיתי יומיים ושלחתי לה מייל, שמתעלם מכל מה שהיה, ומנסה להמשיך מאותו מקום שהפסקנו, בתקווה שגם היא תענה, שהרי כבר לא היה מה להפסיד. לפני השינה נזכרתי בשדיים האינטליגנטיים הללו שיכולתי עכשיו לחבק במקום השמיכה, שני עיגולים שצופנים בתוכם עוד עיגולים שלא ראיתי ושהייתי יכול לראות ולתחוב את ראשי ביניהם ושעכשיו הולמים בו כמו מצילתיים.

כבר התחלתי להתאהב במושלמותה, ובבקרים היא היתה הדבר הראשון שנזכרתי בו כשפתחתי את עיניי, שהיה יכול להיות לצידי. כבר ידעתי שאין לי סיכוי, ולכן שלחתי לה מסרון באחד הלילות הבודדים, שהיה קצר ובכך גם הביע את תרעומתי ואכזבתי, שהרי נהגה בי שלא כהוגן, אך מצד שני הבטיח לה שאני עדיין חושב עליה, ובו כתבתי שתי מילים שניסחתי שעה ארוכה: חלומות פז. ניחמתי את עצמי שאלה נשית כזאת ממילא היתה מואסת בי, ושוברת את לבי בהמשך. היא בוודאי מצאה אליל שרירי הרבה יותר ממני. ככה זה תמיד עם דוגמניות לא מושגות כאלה, גם אם נדמה לך שיש סיכוי, זו רק אשליה.

שנים אחר כך עוד חשבתי עליה מדי פעם, בלילות הקרים. כשהייתי עובר ליד ביתה, שאולי היא כבר לא גרה בו יותר, הייתי מנהל טקסים קטנים של סגידה ואבלות. כבר לא חלמתי להתקשר, ומאחר שפחדתי ששיני הזמן ישכיחו ממני את דמותה המושלמת, פיסלתי במו ידי את דמותה מחימר, והעמדתי אותה בראש מיטתי. לא היה קץ להתרגשות האירוטית בלישת גופה ושדיה האלוהיים. רגליה עמדו מעל לראשי, וכל לילה נשקתי להן בכניעה. לפעמים נדמה לי שראיתי אותה ברחוב, רץ אחרי מישהי, שהתגלתה כלא דומה לה כלל.

כתבתי לה מכתבים בני עשרות עמודים, המתארים את כל פיתולי אהבתי הנסתרת, שלא נשלחו מעולם, אלא נשרפו לפני האלה. סירבתי להביא בחורות אחרות למיטתי, ולמרות כל הפצרות ארוסתי ותחינותיה, לא הסכמתי להכניס אותה לחדרי אלא אך ורק אחרי החתונה. אולי תפסה זאת כמחווה רומנטית, של כניסה לקודש הקודשים, רק שלא הבינה אותה לאשורה. לאחר טקס הנישואים, כשהגענו לחדר האסור, הרמתי את אשתי בשתי ידיי, הנחתי אותה ביראת קודש על המיטה, ושחטתי אותה כקרבן לאלה.