הטעות של אלוהים ככותב

נתנו להם חופש, אז הם נהיו יותר מה שהם, קופים, לא מלאכים. החופש לא מועיל לשאיפה למעלה, אלא המצוקה. החופש מוביל למכנה המשותף הנמוך, כי כשניתן לבחור הפופולאריות הופכת למה שחשוב. מה, לנוירונים במוח יש חופש? להפך, זה דיכוי הנוירונים שהופך אדם לחכם

בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה  (מקור)

המלאך גבריאל דפק על השולחן: נתנו להן חופש מיני ומה הן עשו איתו? נתנו להם חופש ספרותי ומה הם עשו איתו? מי אמר שחופש זה יותר טוב.
המלאך מיכאל אמר: הן בעיקר שכבו עם קבוצה מצומצמת של גברים יפים במונחי תקופת האבן. הפערים רק הקצינו. והספרות במקביל נהיתה יותר שמרנית. כבר לא השתלם לגבר לקחת סיכונים, כי החברה הענישה אותו במניעת אישה. הנשים עצמן הענישו. ספרות הנשים הפכה לפופולארית, ולהפך, הכול התמרכז אל האנושיות הבינונית.
רפאל אמר: בעצם למה ציפינו? נתנו להם חופש, אז הם נהיו יותר מה שהם, קופים, לא מלאכים. החופש לא מועיל לשאיפה למעלה, אלא המצוקה. החופש מוביל למכנה המשותף הנמוך, כי כשניתן לבחור הפופולאריות הופכת למה שחשוב. מה, לנוירונים במוח יש חופש? להפך, זה דיכוי הנוירונים שהופך אדם לחכם.
המלאך גבריאל סיכם את הדיון: המיניות שלהם לא הפכה ליותר עמוקה כשהשתחררה מהדיכוי, אלא ליותר שטחית. במקום שהמיניות הנשית תעדן את המיניות הגברית, המיניות הגברית השחיתה את המיניות הנשית. אני מעלה המלצה לאלוהים להחזיר את השטן לתוך המיניות והספרות.
מיכאל שאל: אז מה נחזור אחורה? ההתפתחות אף פעם לא חוזרת אחורה, זה החוק הבסיסי של אלוהים. אנחנו לא יכולים לעשות את זה.
ורפאל אמר: אל תדאגו, אני אכתוב את ההמלצה כך שהשינוי יראה דיאלקטי, זה תמיד הטריק לעשות שינוי כיוון בהיסטוריה, מדיכוי לחופש, וביניהם כיוון ניצב שלישי. ככה נציג את זה לאלוהים. הוא אוהב תפניות מתוחכמות בעלילה, כי הכי חשוב לו זה להיות לא צפוי, למרות שזה הדבר הצפוי ביותר. הוא פשוט רוצה ללעוג לנביאים מזוייפים. בין שליטה לשחרור אני אציע כיוון שלישי - סודיות.
גבריאל אמר: מה זה אומר? למה אתה תמיד חייב לסבך. מה אני כותב? למה לא פשוט לדווח ושאלוהים יפתור את הבעיות שהוא יצר.
מיכאל אמר: ראינו כבר איך זה עובד. הדרך שלו לפתור בעיה היא באמצעות בעיה אחרת. זוכרים איך הוא סיים את הגלות?
רפאל אמר: אלוהים אוהב שפתרונות צומחים מלמטה. בואו נציע לו ספרות חדשה ומיניות חדשה. הוא תמיד חייב לנסות דברים חדשים.
גבריאל אמר: יש לי גן עדן לטפל בו כמו גן ילדים, וגיהנום לנהל כמו בית ספר, ועולם הבא שזה בכלל השכלה גבוהה. תכתוב אתה, ותשלח.

רפאל נאנח. עם כל ההתקדמויות ברפואה היום בסוף כבר לא יהיה בו צורך. מחלות חדשות צריך להמציא: מחלות רוחניות ומחלות טכנולוגיות, ומחלות רשת ומחלות תרבות, שלא לדבר על וירוסים של מחשבים. הלך והטיל את המשימה על אחד הכותבים. כתוב לי בבקשה מאה מילה על הסודיות כמרפא לפריצות מינית וספרותית (גם לאלוהים כבר אין סבלנות).

כתב הסופר ההוא: כדי שהמיניות תהיה כמו שצריך, צריך לעצב אותה כך שנשים ירצו אותי. וכדי שהספרות תעבוד כמו שצריך, צריך לעצב אותה כך שאנשים ירצו לקרוא אותי. לכן צריך לחדש את דמות האישה בתרבות כפטרון ספרותי. ולצורך כך להפוך את החיזור לספרותי ולא מיני. נשים צריכות לרצות לשכב עם מי שכותב יצירתי, ולא החוזק צריך להיות הקריטריון המיני, אלא העניין, כי מין הוא דבר משעמם. ולכן מה שחשוב גופנית הוא מין יצירתי, ומה שחשוב חברתית הוא גבר יצירתי, ומה שחשוב נפשית היא שיחה יצירתית, לאו דווקא רגישה או מרגשת, לא הרגש הוא הקובע, אלא הליבידו.

בלילה רפאל בדק את מה שהכין הסופר, ולא הבין להיכן נעלמה הסודיות. הכול בחוץ, כתוב, מפוענח. זה לא מספיק. היצירתיות צריכה להיתפס כסוד הפנימי של היופי - כמימד החשאי של האהבה. זה מה ששירי אהבה צריכים להלל, כדי לעצב תרבות מינית חדשה. וזה במקום שיח היופי הויזואלי, החיצוני, ושיח האהבה הפסיכולוגי, שגם הוא שיח חיצוני, ומדכא את הנפש היצירתית. אל תחפשי גבר חזק, חתיך, יציב, תומך, מכיל, רגיש, אלא גבר יצירתי. כי החיים ארוכים ומשעממים. ספרות היא לא עומק פסיכולוגי, או עלילה חזקה, אלא יצירתיות מתועדת בכתב ועולם סוד. זה מה שאלוהים לא מבין.