על שפת עולם

רגליה הן גבולות העולם עצמו, פניה כבר לא נראים כלל, ועכשיו ברור שהעולם יסתיים בחיבור מביך מאוד בין שתי הרגליים

לו לפחות הייתה מכסה אותן בשמלה  (מקור)

אישה אחת ניצבת בסוף העולם והעכבישים טווים קורים בין רגליה. ברור שלא סגרה אותן זה זמן רב. החכמים אומרים: לו לפחות הייתה מכסה אותן בשמלה. אבל סוף העולם מתקרב ומי עוד מקשיב לחכמים. חכם אחד, רגע לפני סוף העולם, יושב ומסביר שהאישה צריכה ללדת. לכן היא לא סוגרת את רגליה. חכם שני טוען להפך, משהו צריך להיכנס. ככל שמתקרבים לסוף העולם שתי רגליה של האישה נמתחות עד מעבר לאופק וכבר לא ניתן לדעת עד היכן הן מגיעות. חכמים מסוימים טוענים שרגליה הן גבולות העולם עצמו, פניה כבר לא נראים כלל, ועכשיו ברור שהעולם יסתיים בחיבור מביך מאוד בין שתי הרגליים.

חכמים עוצמים את העיניים. אלו שפחות חכמים שמים ידיהם על עיני אחרים ומציצים בעצמם, שכן הסקרנות גוברת על הפחד. אך לבסוף הפחד גובר ואפילו האנשים הנקלים ביותר עוצמים עיניים. הריח שלא ניתן לטעות בו מתגבר, למבוכת כולם, ועכשיו כבר ניתן להרגיש שחום מיוחד יוצא מסוף העולם. רבים נזכרים בתנורים, בכבשנים, בשואות הרבות שעברו, אבל החום דווקא מזכיר חום גוף. אך חכמים רבים רועדים. נשמעת הקריאה: מה תכנן לנו אלוהים? שואה או גאולה - שתיהן הגיוניות בהרבה מהסוף הזה.

מילא אם היה מדובר בחום הגיהינום או בצמחיית גן עדן אבל כאן הכול מתחיל להתמלא בשערות. ופה ענק - בגודל שהוא עכשיו עצום יותר מהעולם כולו - נפער בגובה בלתי אפשרי, בעומק דמיוני לחלוטין, אבל ברוחב כמעט סגור עד פס דק מן הדק. שפתיים נושקות אחת לשנייה באופן הרמטי.

בהתחלה מפחדים החכמים שהיא תבלע אותם ולא מעזים להתקרב. בדורות הבאים כבר מנסים לחדור פנימה. בהתחלה באמצעות אצבעות עדינות או נוצות או חוטים, ובהמשך באמצעות הציפורניים, עפרונות מחודדים ומחטים. דבר אינו עובר, מלבד דפים דקים. ועליהם מתחילים החכמים לכתוב בקשות, או שירים שירשימו את האישה, ויש גם רשעים שמכניסים סתם רשימות מכולת, או אחרים שדוחפים את הסודות הכי נוראים והדברים הכי אישיים בתקווה שזה מה שיפתח אותה.

עניין זה, יש להודות, הוא פזיז למדי בסופו של דבר. כי אף אחד לא יודע מה יש בצד השני. או מה יכול להיוולד פתאום מתוך כל הכתיבה הזאת, שהנמען שלה יכול להיות שונה מאוד משחשבנו. יש גם כאלה שדוחפים בדיחות שמטרתן להצחיק את האישה עד שירעדו ויפתחו השערים, או שטרות כדי לשחד אותה, או כאלה שחושבים שהיא מבינה רק איומים. בסופו של דבר - אחרי שתלשו ספרי תפילות שלמים דף אחרי דף ודחפו בפנים, ספריות שלמות, כולל אנציקלופדיות, ולא נותר למין האנושי כולו, אפילו לחכמים ביותר, דבר לחדש לאישה - יושבים כולם ומחכים עד לאין קץ. וזה סוף העולם.