0 ו-1

ההיפוך הזה גרם לי לרעד פנימי בלתי נשלט, אם כי בלתי נראה, אני מקווה, מבחוץ - ובמיוחד לה. השיא היה כמובן הצעקה שבקעה משפתיה, כמעט באופן בלתי רצוני, כשמשכתי, כביכול כדי להציק לה

כיצד ניתן למשוך בחורה?  (מקור)

בעיתות עבר, דרכי להשיג את תשומת לבה היתה להתקרב לצמה שמונחת על החזה שלה, למשוך בה, ולברוח. זו הדרך היחידה לגעת בה, ואף לתפוס, בלי שתיחשב להטרדה מינית. מגען של שערותיה, או ליתר דיוק של זנבה, גרם לריגוש עז. במיוחד מכיוון שהצמה היתה בעצם נחש, איבר גברי ארוך שזנבו המתבדר הוחזק בגומיה, וכף ידי היתה האיבר המכיל, הנשי, וההיפוך הזה גרם לי לרעד פנימי בלתי נשלט, אם כי בלתי נראה, אני מקווה, מבחוץ - ובמיוחד לה.

השיא היה כמובן הצעקה שבקעה משפתיה, כמעט באופן בלתי רצוני, כשמשכתי, כביכול כדי להציק לה. והבריחה אחר כך היתה פורקן משחרר, מרגש מאין כמוהו, ואחר כך ההכחשות שמשכתי. לא יכולתי להתנגד לצמה שלה, מונחת בין שני השדיים שכבר החלו לגדול באופן לא הגיוני שהביך אפילו אותי, ובוודאי אותה. הצנועה הזאת הפכה לפצצה, אולי בניגוד לרצונה, אבל בוודאי שלפי רצון האלוהים, שחשב שצמות יותר צנועות משיער פזור.

עם התפרצות זאת של השדיים, התחלתי לקבל עונשים יותר ויותר גדולים על משיכת הצמה, אבל לא יכולתי לסרב לצמה הזאת. היא, כמובן, שנאה אותי. כיום, כשכל כך הרבה השתנה, תמימות זאת נראית כמעט מטורפת. הרמזים שביניהם הונחה הצמה הפכו לסודות ענקיים וגלויים, וגם המוח שלי השתנה. וגם המוח שלה, כמובן. השערות שלה הפכו לחוטים, שיוצאים מהראש, כמו אלקטרודות, שמשתרגות לכבל שמונח בין שדיה. לא עוד נחש שזוחל מבין שני תפוחים. כי הכבל כבר לא מסתיים בין השדיים, אלא צמח וצמח ועכשיו מחובר לאיבר המין.

לא ברור אם מדובר בחדירה של המוח פנימה לשם, או להפך, מערכת עצבים אלטרנטיבית לעמוד השדרה, וחיצונית - ולמעשה הופכית. במקום חיבור מאחור - מאחור לאחור, כלומר מעומק המין דרך הגב לאחורי הראש - חיבור פנים לפנים, בין קדמת המוח, לאורך הבטן, ועד פנים המין. והדבר הכי גרוע - שבגלל שהכבל מחובר, כבר אי אפשר למשוך בו. היא לא זקוקה לי יותר, והפכה למערכת אוטונומית, הרמטית ומעגלית, שלמה לעצמה. המעגל נסגר, ולא דרכי.

בעצם המשיכה בצמה הייתה רק ההקדמה להמשכת הצמה באמת מטה - אני ניבאתי את העתיד. את נבואת גאולתה השלמה של האישה, ואת נבואת החורבן שלי, הגבר.