מקום ראשון בתחרות הסיפור הקצר של התדרדרות הארץ: "גאוגרפיה היא עניין של פורנוגרפיה"

נימוקי השופטים: "גאוגרפיה היא עניין של פורנוגרפיה" הוא דיווח חי מזירת הקרב העכשווית ביחסי המינים - אתרי ההיכרויות, שלכאורה נכתב בזמן אמת בעת פרסום התחרות בערב פסח. המציאות הישראלית הרחבה, מחוץ למדינת "הארץ", משתקפת בו כעירבוב עז של מסורתיות עם מתירנות וחילוניות עם צדקנות - שמייצר בתורו אידיאולוגיה חדשה ונועזת, מינית ודתית כאחד. כשחג הפסח הופך לחג הפורנו, וההיסטוריה האישית של המיניות מתנגשת עם ההווה הטכנולוגי המתסכל, והנמלים מזכירות את בני ישראל במצרים, והשדיים את הישיבה, וזרם התודעה הולך ומתערבל וחג סביב עצמו במהירות גוברת - הסיפור מגיע לחג חירות גברי חדש במרכז ההוריקן, בעין הסערה.

פורנו - הפיל שבחדר  (מקור)

פגשתי באתר מישהי שכתבה בפרופיל שהיא יודעת שהיא מאבדת פה כמעט את כולם - אבל היא מחפשת מישהו שלא צופה בפורנו. או שפורנו הוא עניין מורכב אצלו. שצופה אבל מודע שזה לא טוב לו, שמוכן אולי לצמצם, ואם הוא מוכן לבדוק את העניין היא תשמח מאוד להכיר. הניסוח היה מכמיר לב: מצד אחד "בל יראה ובל ימצא" של ביעור חמץ - ומצד שני להתעורר באמצע הלילה ולגלות שבן הזוג אוכל ביסקוויט במיטה.

מיד פניתי אליה ואמרתי שאני לא צופה, אבל לא מסיבות אידאולוגיות. כי אם אתה רעב ללחם למה תרצה לראות עוגות במסך? ושאלתי: באמת כולם צופים? והיא אמרה שמאז שכתבה את זה אין לה פניות. אמרתי שהיא משכנעת אותי לנסות, אולי גברים אחרים יודעים משהו שאני לא. אולי אני סתם טיפש ושמרן. והיא אמרה שאני לא שמרן כי גם היא לא צופה ולא שמרנית. וחשבתי שאם באמת כולם כולם צופים – גם בתוך הזוגיות - הרי שזו מהפכה חברתית חשאית. יכול להיות שהפורנו זו התגובה הגברית לפמיניזם? אבל הבנתי שיש תקווה הפעם.

כי תמיד באתרים צריך לחשוב מה היתרון היחסי שלך לעומת הגברים האחרים עבור הבחורה שבוחרת. כי הן מוצפות. ובגלל שכל הבחורים בורחים אז פה אוכל להשיג מישהי כמוה שבחיים לא הייתה רוצה אותי סתם. כמו כולן. והנה לכבוד החג המתקרב קיבלתי מתנה מהאתר: סיכוי נדיר לחמוק מהאפקט שידוע בשם "המיץ של הזבל" – השלב שבו נשארים רק הבעייתיים ביותר ביצירת קשרים והם עוד צריכים להסתדר אחד עם השנייה. אבל היא לא רצתה להגיד במה היא עוסקת, כי זה מורכב, ולא ענתה לשאלות ולא רצתה לתת מייל, רק טלפון. אז למרות שנדלקו נורות אזהרה ביקשתי אותו ממש בערב החג. כי נורא רציתי שתהיה לי מישהי שארגיש שהפסח הזה אני יוצא ממצרים.

וממש בהדלקת נרות היא שלחה את הטלפון וכתבה לי חג שמח ושנדבר אחריו. אז חיפשתי את הטלפון בגוגל בזמן שהדודים החרדים שאליהם הלכתי - כי לא היה לי איפה להיות - כבר לחצו עלי חזק לסגור את הטלפון כי השמש שוקעת. וגיליתי שהיא פריקית של פמיניזם מיליטנטי שמתחשב רק במה שבא לאישה, ובמיוחד במין. מטיפה. תעשי רק מה שאת רוצה. רק מה ש-א-ת רוצה. ואז ראיתי שהמחקר שלה עסק בכאבים בחדירה. וכבר הרגשתי שאני חודר לה לפרטיות אבל התחלתי להיכנס לכל המקומות שבהם היא כותבת לנשים וגיליתי שהבחורה לא יכולה לקיים יחסי מין. והיא בנתה מזה אידאולוגיה שלמה שמין זה לא חדירה ומנסה לשכנע בזה גם נשים אחרות ומתנגדת לטפל בבעיה. וכל כולה מוקדשת להרס החדירה.

ובהתחלה חשבתי שאחשוב, אעכל, אבל אז הרגשתי שאני לא רוצה שזה יכנס לי לנשמה כל החג וגם למה שהיא תחכה ותתבאס בסופו. והכי שנאתי את עצמי, שהנה כל הגברים שרואים פורנו הם אלה שצודקים ורק אני תמיד נופל על החולות הללו. איך גבר יכול לחיות בלי הדבר הכי משמעותי בשבילו. מה, רק בשביל לגעת בשדיים? והבנתי גם שאסור לי לכתוב לה את האמת כי אני פוגע בנכה מסכנה. איזה מין סוד אפל עד כדי כך שהיא הרגישה שהיא חייבת לשתף אותו לכל העולם ולהרוס את החיים שלה בגללו. להקדיש אותם אליו. ולהבריח כל סיכוי לזוגיות.

והברחתי את הטלפון לשירותים כדי שאוכל לכתוב, בזמן שהם שרים הא לחמא עניא, לא עזר כמה שקראו לי מהשירותים. ברגעים כאלה צריך להשתדל לגייס את כל הטאקט שלך. ונמחק שלוש פעמים ולא נשלח כי אין קליטה בשירותים. עד שהחזקתי את הטלפון מחוץ לחלון האוורור והתחננתי להשם שיוציא אותי מזה ובסוף הצלחתי איכשהו, מקווה שבלי לפגוע, אבל לא כמו הניסוח הראשוני שהיה מוצלח ורגיש. ויצא שביליתי שעה בשירותים והגעתי באמצע הסדר.

כתבתי לה שגיגלתי וגיליתי, ושיש לי רתיעה מאוד גדולה מעיסוק פוליטי, בטח בתחום המיני, מעצם היותי גבר מיושן ושמרן שעורג ליחסים רגילים, ושנרתע מפורנו כמו שהוא נרתע מסרטים בכלל. וממילא אני בצד הלא נכון של ההיסטוריה. שהרתיעה שלי מפורנוגרפיה נובעת מזה שאני תקוע בעבר, בניגוד אליה שהיא תקועה בעתיד. שאני לא מכניס את עצמי לשדה הקרב בין המינים, בטח לא כשאני בצד המפסיד. שאני בטוח שאני מנסח דברים בצורה דפוקה ושהיא תשנא אותי אבל אני פה על האסלה, מחזיק את הדלת שלא תפתח מבפנים כי היא נסגרת בקושי, אצל המארחים החרדים, וכבר נמחק לי הכול וכותב שוב מחדש ואולי פחות טוב. ומתנצל שמבאס אותה ערב ארוחת החג. ואולי בגלל זה אני לבד. מקווה שזה ישלח הפעם... וסליחה.

וכל החג חשבתי מה היא תענה לי, כי לא העזתי לפתוח שוב את הטלפון. הוא עושה רעש כשהוא נפתח. וחשבתי מה אענה לה, מה אם היא תכעס או תיעלב. ואיך אני שונא אותה. הרי היא ופורנוגרפיה אצלי באותה קטגוריה, שניהם סוכנים שמנסים להרוג את מה שאני הכי אוהב.

ואז הלכתי לבית כנסת. כי שאלו אותי מה אני עושה עוד בבית ושכולם כבר הלכו. וישבתי שם בתפילה בלי לומר מילה וחשבתי שאני צריך לחזור בתשובה. והסתכלתי בעזרת הנשים מלמטה, לראות אם יש שם נשים יותר נורמליות מהחילוניות. ולא הצלחתי לראות כי הכול חשוך שם. אבל חשבתי שאולי מישהי תראה אותי שאני מסתכל ותחשוב עלי ואולי אפילו תשאל. אבל הבנתי שאולי הן לא יאהבו את זה שאני מסתכל. ושאני צריך לעשות את עצמי מתפלל. והסתובבתי לצד הקדמי של אלוהים, כי הנשים מאחורה, והסתכלתי על הקיר והתייאשתי. כל הבחורות באתר, כמה זמן בזבזתי עליכן, על לנסות למשוך את תשומת לבכן במילים. ולא עזר לי. כי מה שתמיד קבע היו התמונות.

ובאיזשהו מקום כבר יותר טוב לבד. בנאדם אחר הוא סיוט. אלא אם כן הוא אישה. אבל הנשים היום הן כבר לא אישה. הן בנאדם. מי צריך את זה. הרי כל פעם שאני מתחיל עם מישהי ובסוף זה לא הולך אחרי שחיזרתי והתאמצתי - אני פתאום מרגיש הקלה. כי למה שאחפש לי מלכה ואז אצטרך לשרת אותה. אז הנה, את שלי עשיתי ואני נקי מאלוהים ומאדם. ויכול סופסוף לאכול. לא צריך לחשוב על כרס תופחת, או מה היא תחשוב על הדברים הללו שאתה כותב ולא מראה לאף אחד. ולה תצטרך להראות. ואז היא לא תאהב, או שתאמר שכן אבל תרגיש פתאום שהיא מסתכלת עליך אחרת. או, וזה הכי נכון, שהיא בכלל לא תתעניין.

וברחתי מבית הכנסת והלכתי לשבת מאחורה, ומצאתי את עצמי בנמלים. שנים לא התבוננתי בנמלים. אביב הגיע נמלה באה. ואני מסתכל בנמלים הללו שרצות בדפוס ויזואלי מורכב מדי מכדי שאוכל לתפוס אותו ואני מתמסטל מזה. כי מסתבר שקצת דרכתי על איזו שיירה שם בטעות לפני שהתיישבתי. כי נראה שיש שם איזו התרוצצות ובדיקה והערכת מצב, כאילו היה פיגוע. וזה כמו הגרמנים ימח שמם הנמלים החרוצות הללו. ואני חושב למה הנמלה כל כך יעילה, בניגוד לכל בעל חיים אחר כמעט? כי הן לא מתרבות. התשובה הזאת קופצת לי לראש ומיד אני מבין שיש בה יותר עומק משחשבתי, ואני חייב למצוא אותו.

כי העצלנים והדפוקים מבין המינים האחרים כן מתרבים. ואילו נמלה עצלנית שמשהו נדפק בגנים שלה נגיד, זה יכול לקרות כמו לכל בעל חיים, אבל בניגוד אליו הן לא מתרבות ולא מורישות את זה הלאה. ואילו רק מי שמתכנת את הנמלים, המלכה, היא מורישה. ולכן התכנות שלהן תמיד יהיה טוב. כלומר אין גן אנוכי אצל נמלים. ופתאום הנמלים הללו הפחידו אותי, הרי אני לא רואה פה אינספור יצורים נפרדים, אלא רק יצור אחד, שמחולק להרבה חתיכות שחורות שזזות בתזזית. וזה בדיוק כמו שהתאים בגוף כולם חרוצים. ממושמעים. התאים יעילים הרבה יותר מהאדם כולו. וזה כי הם לא מתרבים. רק תאי המין מתרבים, ולכן הם עצלנים ונדפקים בקלות. כלומר כל תאי הגוף כולל במוח הם כולם שפוטים שמנוצלים בידי תאי המין. שם יושבת המלכה.

ופתאום הבנתי את הקשר בין האבולוציה לפסיכואנליזה - שהכול מין. ומזה לפמיניזם. כי זה בדיוק כמו שהרב אמר בבית הכנסת שיש 4 מישורים שונים באדם כנגד 4 כוסות: גוף, נפש, רוח ונשמה. אז האבולוציה היא ההפנמה שהכול מין ברמת הגוף, והפסיכואנליזה ההפנמה שהכול מין בנפש, והפמיניזם זה המיניות כרוח, כג'נדר, ועכשיו יגיע העידן שבו גם בנשמה יגידו שהכול מין. המין כאמת המידה של כל הדברים, כולל בנשמה, כולל בכתיבה עצמה. כי אפשר להתייחס גם לספרות כמיניות של התרבות. שם הקוד הגנטי. למשל של דתות הספר. ולכן יש שם כל כך הרבה עצלנות וחוסר יעילות ופספוסים, כמעט אין יצירות מושלמות שעריכה לא הייתה משפרת. אפילו התנ"ך נראה כמו קוד גנטי שערכו אותו ברשלנות. דברים שלא עובדים טוב - שם הדברים שמתרבים. לכן המיניות זה דבר כל כך דפוק, המערכת שעובדת הכי גרוע בגוף, יותר מהעיכול, העצבים, הגדילה, כל דבר אחר. וגם המוח דפוק. כי גם הוא מלך. הוא הרי חלק מהמערכת המינית, כי הוא קובע עם מי להזדווג ועושה את זה גרוע. נמשך לבחורות לא מושגות ולגברים מניאקים. מעדיף שדיים ענקיים על כישורי אמהות. ובמקום נשים אמיתיות עם שגעונות אמיתיים – פורנו.

ואז נזכרתי בחלום על הפרות. כי אחרי ליל הסדר הגנבתי כוס חלב לפני השינה כדי להירדם, אחרי שהם כבר נרדמו בלי שהם יראו, כי אכלנו בשר. וחשבתי שכל הערבוב הזה של חלב ובשר - זה הסוד של השדיים. ואז בלילה חלמתי שהייתי חייב לבחור את החיה שהכי הייתי רוצה אותה כבת זוג, והתלבטתי בין כל מיני חיות, עד שבחרתי איילה, נסעתי לכרמל כדי לתפוס אחת, אבל היא כל הזמן ברחה ולא רצתה, וכששמתי אותה בכלוב היא ניסתה לנשוך אותי ולא הצלחתי לתפוס אותה. אני הרבה דברים אבל לא אנס. והדבר הכי קרוב היה שאמרו לי אתה תבחר בפרות, כי להן יש שדיים הכי גדולים, אבל לא רציתי לבחור בפרות שעמדו שם ברפת. אם כבר החיה הכי סקסית זה איילה. למרות שחיות זה מגעיל. אבל מה לעשות?

הבחורות הטובות הן נדירות ותפוסות. למרות ששדיים הם לכאורה בהישג יד, עוד מסתובבות פה ושם, זו לא תכונה כל כך נדירה באוכלוסיה. וזה ממש לא פייר שלנשים יש נשק כזה שתמיד יחזיר אותי אליהן לא משנה מה. אני מאחל להן שילכו לעזאזל אבל לא מסוגל לעמוד בקסם הזה. חבל שאין מוסדות לגמילה מהדבר הזה, הרי זו המשמעות המקורית של גמילה, גמילה משדיים. נגיד "שדיים אנונימיים". כי כולנו היינו מכורים. נולדנו מכורים. ואז מנסים לעודד את הנרקומן שאם הוא הצליח להיגמל משדיים אז הוא יצליח להיגמל מהסם, ולכן קוראים לזה גמילה, זו המשמעות הפרוידיאנית. אבל זה שקר, כי הוא מעולם לא נגמל משדיים.

מאז שאני זוכר את עצמי הם היו דבר מסחרר, הצורה העגולה שלהם גורמת למערבולת כזו במוח, ובמרכז ההוריקן, השקט שבלב הסערה, הפטמה, ועם כל זה הייתי עוד יכול להתמודד אם לא היו שני הוריקנים בכיוונים מנוגדים, שביניהם חושך וצלמוות, כלומר איזו כניסה ללב, אבל אי אפשר באמת לחדור ללב, ולכן זו החמצה מובנית, כאילו הכול בנוי שתיכנס לשם, אבל דווקא שם בשיא המשיכה, בעמק הכי קסום - אין חור. בגמרא קוראים למקום הזה "הוד יופייה". אומרים שגיחזי דחף בשיא הגסות את השונמית, שבאה להתחנן לנביא אלישע שיציל את הבן שלה, ושואלים איפה הוא דחף אותה, ועונים בהוד יופייה, ורש"י מפרש שזה המקום בין השדיים, ששם שיא היופי של האישה, זה במסכת ברכות וזה הדבר שאני הכי זוכר מכל המסכת.

אני זוכר בפעם הראשונה שראיתי שדיים, זה אחד הזיכרונות המוקדמים שלי. הייתי ילד בן 4 ונבהלתי מזה שהשכנה הניקה את הילד שלה, היו לה כמו תולעים ארוכות שנשפכות שם, שדיים שנדמו לי שנופלים ונופלים עד הרצפה, ענקיים, היא עשתה את זה ליד השכנות, ואני ראיתי ופחדתי מזה מאוד, נבהלתי שגם לנשים אחרות יש אולי כאלה, ופחדתי כנראה שגם לאימא שלי יש, למרות שהיה ברור שלאימא שלי אין, אבל זו כנראה מוטציה של הטבע, משהו לא נורמלי, בזיכרון שלי הם נפלו לפחות איזה 40 ס"מ למטה, ונדמה לי שהשכנות אמרו על זה משהו, שרק לה יש, בכל מקרה אני זוכר את השדיים הללו עד היום, אף אחד לא חשב שצריך להסתיר דבר כזה מילד בן 4 ובאותה תקופה כל הגברים היו בעבודה אחה"צ ככה שיכלה פשוט להניק שם בחצר ליד הנשים האחרות, תוך כדי שיחת שכנות, אני זוכר שראיתי וברחתי.

יכול להיות שרצתי הביתה כדי לבדוק שלאימא שלי אין כאלה, אבל עדיין הפחיד אותי שיכולים לצמוח לנשים כאלה, ואיך זה קורה, כי לדעתי השכנות העירו שם משהו על השדיים הענקיים האלה, שהיום כמובן הייתי מת לגעת ולחפון, אבל אז נראו לי פשוט שערורייה, מחלה אפילו, משהו לא טבעי, אני זוכר את הפחד העצום, והפחד העוד יותר גדול מכך שלכולם זה נראה טבעי, זה מסוג הפחדים הללו של הילדות שהרגשת ולא סיפרת לאף אחד, שהתביישת בפחד עצמו, כי מיד הבנתי שיש משהו מבייש בזה, בכל הסיפור.

היו הרבה פחדים כאלה, שהיו איומים, אבל דווקא בגלל זה לא סיפרת לאף אחד. אני בטוח שהיו אבל אני לא מצליח להיזכר באף אחד עכשיו, אבל אני בטוח שאני יכול להיזכר. הייתי ילד כזה שמאוד בוגר ופתוח לכאורה ומדבר עם מבוגרים, מצד שני תמיד מסתיר ממבוגרים עם תחושה שיש דברים שאסור להגיד אפילו שהם מובנים מאליהם אבל דווקא בגלל זה צריך להסתיר אותם, כי זו בושה עמוקה מאוד שידעו, ובמיוחד שידעו שאני יודע. וככה התהלכתי עם הפחד מהשדיים וממה שיש לנשים בחזה, אולי גם לגננת יש את זה, אולי זה מדבק, היה לי ברור שזה משהו לא בסדר ודווקא בגלל שאחרים התייחסו לזה כבסדר זה מסוכן.

ואז אני זוכר גם את הפעם הראשונה ששמעתי על פורנו. היום ילדים ביסודי רואים פורנו אבל אז זה לא היה ככה. זה היה בקשר לאחד התלמידים בישיבה התיכונית שתמיד דיבר כל הזמן באובססיביות על שדיים והיה מצחיק עם זה כל הזמן את החבר הכי טוב שלו, התלמיד הכי יפה בכיתה, מהנאה וממבוכה. ואז התגלה לי אחרי עשור, מסיפור שלא הייתי אמור לשמוע, שהוא הומו. ובדיעבד כל הדיבור על השדיים נועד מבחינתו לגרות את החבר, לכן הוא הסווה את ההומואיות שלו דווקא בוולגריות הכי גדולה כלפי נשים. אבל בעצם, לא יכול להיות שהייתי עד כדי כך עיוור והוא באמת אהב נשים. וסיפרו עליו שהוא היה הולך ראשון לסרטי פורנו, ואז סיפרו לראשונה מה זה פורנו, ונראה לי שידעו מה זה פורנו יותר ממנו. כי הוא היה ביישן נורא וכל פעם שבחורה דיברה לידו הוא היה מתבלבל ומסמיק כמו האדום של האבטיח (הוא זה שהמציא את קטגוריות הפירות של השדיים שהפכה לסיווג הכיתתי). או שגם הומו יכול לאהוב שדיים, רק לא לאהוב נשים. ובעצם ההומו הוא מי שרוצה לחדור בין השדיים.

הנמלים כבר הלכו הביתה, אולי מצאו איזו חתיכת לחם מהביעור חמץ, וחשבתי לעצמי שחבל שלא עשו אותי הרב במקום הנודניק שמקשקש שם עכשיו. ובגללו לא נגמרת התפילה והולכים לאכול. כי הייתי מסביר להם על שתי החלות של שבת, שהן בוודאי סמל פרוידיאני לשדיים. ולעומתן המצות של פסח זה הפורנו, לחם עוני דו ממדי שלא תפח. ואם כך חג הפסח זה חג הפורנו. זכרנו את האבטיחים שהיינו אוכלים במצרים! - הייתי דופק על התיבה ומקפיץ את הנרדמים. ואז נואם בהתלהבות לקהל הקדוש: הרי למה ירדנו למצרים מלכתחילה אם לא כדי לשבור לחם? כמה כיף היה באסם התבואה של העולם העתיק, לפני המדבר הזה. שם, בין הפירמידות, היה בפעם האחרונה טוב! כן, באמת רוצים רק בנות. רק הנשים זה העתיד. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. ואז עוד צריך להביא לו מינקת מן העבריות שלא ימות. מכורים לשדיים, מכורים. עבדים היינו, עבדים. ועכשיו בזכות הפורנו - בני חורין.