היכונו לביאת השחור
בהתחלה ברח מהמוכר בשוק, אך צבעו הלבן הסגירו, וילדים רדפו אחריו, והיה זה רק עניין של זמן עד שיסגירו אותו לרשויות. לכן יצא
מן העיר והחל לנדוד בדרכים. אך חמור ללא בעלים הינו דבר מסוכן, כי כל רגע יכולים לשעבד אותו
מאת: דתי חשוך
החמור שלא רצה להביא את המשיח, החל להימלט ביום שנשמעה השמועה. בהתחלה ברח מהמוכר בשוק, אך צבעו הלבן הסגירו, וילדים רדפו
אחריו, והיה זה רק עניין של זמן עד שיסגירו אותו לרשויות. לכן יצא מן העיר והחל לנדוד בדרכים. אך חמור ללא בעלים הינו דבר
מסוכן, כי כל רגע יכולים לשעבד אותו, ולאחר מפגש עם סוחר שממנו יצא בעור שיניו, וכשהבין שהדבר יכול להוביל להובלתו לעיר
מחדש, החל לנדוד במדבריות.
ראשון הוא פגש את הכלב הרץ. שאל אותו: כלב כלב, לאן אתה רץ. והכלב נבח: בורח אני מפני אדוני. והמשיך לרוץ אל השממה. אך אף
אדון לא הופיע אחריו. מן הסתם ימות לו במדבר. אחר כך פגש את החתול, יושב בחול בחום היום, ושאל אותו: חתול, האם אינך מפחד
מהמוות? ענה החתול: מעדיף אני להתפנק פה במוות, ולא להשתעבד בחיים. נאלץ החמור להמשיך הלאה, משאיר אותו לגורלו. לבסוף ראה
חור, ובתוכו שלד עכבר.
הבין החמור שעליו לשוב לעיר, ואילו רק דבר אחד יציל אותו: החושך עצמו. צבע את עצמו בשחור, וחזר לחיות בין הבריות. וכשהיה
שומע שאין המשיח בא, היה סח: מה חבל שהלה מתרצה רק בחמור לבן. שאילו היה מתרצה בי, הייתי מביאו עוד היום. והיה צועק ונוער:
עוון הוא שיש במשיח. רק הדעה הקדומה נגד השחור - היא המעכבת את בוא הגואל.