כיצד הדת מועילה ומזיקה לספרות?

מהפכת הנגד למהפכת הדפוס עומדת בפתח - ופותחת אפשרויות דתיות חדשות שהיו נעולות בפני הספרות בתקופת הדפוס

שקיעת הספר: כתיבה וחתימה טובה  (מקור)

הבעיה בספרות בעידן המודרני היא שאתה בקלות יכול לאתר טעויות, אפילו בכתיבה של הגדולים ביותר, אבל אתה לא יכול לתקן. כי בספרות אין תחליף לפרספקטיבה, אפילו כישרון ברמה העולמית לא יכול להחליף אותה. ולכן אין תחליף לפרספקטיבה של הקורא לאחר כמה דורות שהופך לעורך, אותו קורא שהפך קורפוסים מרכזיים מהספרות העתיקה למושלמים, כי תיקן את כל הטעויות שרואים רק מרחוק, ואם אכן צדק - אז הגירסא שלו הפכה לנפוצה והתחלפה עם הגירסא המקורית, כמו באבולוציה, וכך הטקסט השתפר מדור לדור. בספרות המודרנית יש זכויות יוצרים והעתק מדויק למקור ואף האלהה של המקור, כאילו מדובר בטקסט אלוהי וקדוש, במקום להבין שמה שהפך את הטקסט האלוהי והקדוש לכזה הוא דווקא האבולוציה, שרק בה מתגלה בריאת האל.

לכן אנחנו נשארים עם טקסטים פגומים, שיש בהם גדולה אבל גם פגמים בולטים לעין - וזו הספרות המודרנית. ביצירותיה הגדולות ביותר ניתן לאתר טעויות קשות שאי אפשר לתקן, וזה כל כך חבל וצורם. עצם רעיון המקור - הוא הבעיה של הספרות המודרנית. לספרות העתיקה במיטבה אין כותב. אין רעיון כזה. ודווקא לכן הטקסט יכול להפוך לקאנוני ומקודש, בניגוד לטקסט המודרני האנושי. המזל הגדול הוא שבעידן המידע הפוסט אנושי אנחנו שוב יכולים ליצור טקסט בלי מקור, ולכן שוב נפתחת בפנינו האפשרות שהיתה חסומה מאז סוף ימי הביניים: פתיחת שערי שמיים.

הבעיה של הספרות המודרנית מחמירה ככל שהזמן עובר, כי תיקון אורגני ביצירה יכול לקרות רק באופן רציף - לא מדובר בעורך אחד שבא פתאום אחרי דורות ומסדר הכול, אלא בדינמיקה מתמשכת בין סמכות לפתיחות המקור. ולכן הספרות בזמננו שסובלת מקודיפיקציה מוקדמת ולא בשלה (הידועה בשם המצאת הדפוס) מאבדת את השלב הקריטי להתפתחותה כמסורת דינמית בע"פ המתעצבת בהדרגה - והיא בבחינת מעוות לא יוכל לתקון בתקופה הבאה.

לדוגמא, כיום כבר לא ניתן לתקן יותר את פגמי המקרא (גם הניכרים ביותר), ולא משנה באיזה כישרון - התוצאה תהיה קטסטרופה. כי האורגניות נקטעה. למשל, החללים שיש בסיפורי התנ"ך הם חללים רק בהתאם לתפיסה מאוחרת יותר. הם לא הרגישו בחללים אלא שהם מספרים כל מה שצריך. רק בהתאם לכתיבה פסיכולוגית יותר שהתפתחה בהמשך יש לקונות בהבנת ובתיאור מניעי הדמויות. ורק מתוך התיאולוגיה יש לקונה בהסברת האידיאולוגיה במקרא. לנו אלו פערים שזועקים לשמיים להשלמה. אבל הם, בתפיסתם - סיפרו הכל (ולא "השאירו פערים"). רק בהתאם לכתיבת תיאורים ארוכים שהתפתחה בהמשך הם היו חסכוניים ותמציתיים. אלוהים לא היה שתקן - אלא רק ביחס לאדם.

להמצאת הדפוס היו תוצאות היסטוריות מאוד בלתי צפויות. למשל: המצאת הדפוס היא שהובילה לחילון, כי במקום ספר אחד במרכז הקאנון, שהפרשנויות והספרות סובבים סביבו, יש הרבה ספרים. עצם שינוי המבנה גרם לחילון, בדרכים רבות. למשל, אדם משכיל סביר יכול לדעת רק ספר אחד בעל פה, ואז ברור שמשתלם לו לדעת את המרכזי ביותר. אבל לפתע כבר לא צריך לדעת כלום בעל פה - כי יש הרבה ספרים זמינים. וכך גם המצאת הקודקס גרמה למונותיאיזם, כי יש יתרון לבשורה המופצת בספר, המרכז אותה, ואז יש יתרון לדתות הספר האחד. אלה הם שינויים מבניים שגרמו לשינויים דתיים. לפני כן, בעולם העתיק היה יתרון לסיפורים ולא לספר, ולכן לפוליתיאיזם, כי הכל היה צריך להתמצות במערכת פסלים שהם סמלים. ובראשית הכתב היה יתרון לאות החקוקה, ולכן לדתות שהן אידיאולוגיות שלטוניות. כי רק מי שהיה לו מבנה חזק היה יכול לומר משהו מתמשך.

ואילו כיום, עידן המידע והפוסט-דפוס שוב מוביל לשינוי דתי (ואולי במקרה הזה - שינוי בחילוניות) ולסיום רעיון התרבות, וזאת פשוט כי מבחינה מבנית ברשת אין מטבעה מרכז ואין היררכיות, כלומר מוסדות. כפי שביטול הספר המרכזי גרם לתהליך חילון מהדת - כך ביטול המרכז התרבותי מוביל לתהליך חילון מהתרבות. ולכן מי שהכי סובלת כיום היא הספרות - דהיינו התוצר של מהפכת הדפוס - שהיא התוכן הכתוב של התרבות, כי הספרות היא המקבילה בתרבות לקאנון הרוחני של הדת. וכעת צפוי שמה שקרה לדת יקרה לאותה תרבות שהחליפה את הדת ביוקרתה ובקדושתה. התרבות תשרוד רק בקהילה מסתגרת ומתגוננת, ותשפיע על החברה הגדולה רק בגלל ההון התרבותי שצברה כמקור להמשך ההתפתחות, בדיוק כמו מצבה של הדת כיום. אבל בחוץ תהיה הברבריות. עדרים רבים ועצומים של חסרי תרבות וטיפשים, אבל חכמים בעיני עצמם, שהטכנולוגיה תהפוך בהדרגה למוח אחד גדול וחכם באופן אלוהי - מבלי שאין בו ולו חכם אמיתי אחד. הפוסט-אנושיות תהיה למעשה הפוסט-אינדיבידואל.

כיום, האידיאולוגיה שמאחדת אותם כולם כיום למערכת אחת גדולה, כמו מגדל בבל, היא אידיאולוגית הכלכלה (שהיתה משותפת לכל המעצמות, גם המזרחיות, מאז אמצע המאה ה-20) - הכסף הוא שפתם המשותפת. אבל אידיאולוגיה זאת בעצמה כבר נמצאת בתהליך הפיכה לאידיאולוגיית הטכנולוגיה (ולכן כיום הפירמות הטכנולוגיות - שהן מה שבין הכלכלה לטכנולוגיה - במרכז). לפי אידיאולוגיה אחרונה זו הדבר המרכזי שצריך לעשות בעולם הוא לקדם ולפתח את הטכנולוגיה, שתפתור את כל בעיותינו. בסופה הלוגי של אידיאולוגיה זו הטכנולוגיה תהפוך למטרה בפני עצמה, ולא רק לאמצעי. הבעיה של אידיאולוגיה זו היא שהיא משעממת (כלומר לא נוגעת בנפש האדם ולא סיפורית), ולכן פתוחה להתפרצות דתית חדשה.

והפעם ההתפרצות תהיה ברשת, ויראלית, ולכן לא בהכרח יהיה לה מקור אינדיבידואלי. לחילופין, אם הטכנולוגיה תיגע בנפש ובסיפורת - זה יהיה הפתרון. ועדיין גם הנגיעה הזאת בנפש תצטרך תכנים נפשיים-נרטיביים. במובן הזה הפסיכולוגיה היתה מצד אחד ריאקציה, בגלל שהייתה מבוססת על דיבור סיפורי בעל פה בין שניים (כמו בטרום-מונותאיזם, ומכאן חיבתה למיתוס הפוליתאיסטי), אבל מצד שני תוך הפרטה של הסיפורים כמספר האנשים. לכן היא גם היתה ריאקציונית - וגם הקדימה את הרשת החברתית, שבה כל אדם הוא סיפור - ולכן האדם הוא סיפור.

כעת צריך תחליף מתקדם יותר לפסיכולוגיה, שיגע בנפש בצורה ספרותית-טכנולוגית - ויהיה פופולרי אצל הברברים. מועמדת סבירה לתפקיד זה היא הקבלה, אבל הקבלה עוד לא מצאה את הפאולוס הטכנולוגי שלה, שאולי יצא מחב"ד ואולי מברסלב, ואולי - וזה חבל - לא יצא בכלל. עלינו, כיהודים, לפתוח מעבדה דתית-טכנולוגית חדשה בתוך המרחב הרוחני שלנו, כי אם הדת החדשה תצא הפעם מהמזרח הרחוק ולא מאיתנו - זה סופינו התרבותי. ואם הדת הטכנולוגית החדשה תצא מהאיסלם (ולהיסטוריה יש לפעמים חוש הומור כזה) - זה סופינו גם במובנים אחרים.