פורנו קפקאי

עם השנים הוא נהיה מטומטם לגמרי וכבר שכח מזמן שיש אישה. כל ייאושו מרוכז בשדיים, שכעת עם זקנתו נראים לו יותר ויותר כהרים נישאים, בלתי עבירים, שלא יוכל עוד לעולם להגיע לפסגתם

לפני השד  (מקור)

לפני השדיים עומדת שומרת סף. נער אחד בא לשדיים ורוצה להיכנס. אבל האישה אומרת: אולי אחר כך. השנים עוברות והאישה נותנת לפעמים להתקרב, לפעמים להציץ, לפעמים לגעת ואפילו למשש ולמצוץ - אבל לעולם לא להיכנס. מדי פעם היא שואלת אותו שאלות: כמה קיבלת במבחן? מה אתה לומד? במה אתה עובד? כמה אתה מרוויח? והנער עובד קשה מאוד ועונה לכל שאלותיה. אבל היא מעולם לא מראה לו את הפתח. בייאושו הוא מתחיל אפילו לדבר עם הפטמות ולנסות למצוץ מהן איזו מהות פנימית נסתרת שתרמז לו על הפנים ומבקש מהן שירשו לו להיכנס, כאילו הן כפתורים שצריך ללחוץ עליהם קוד כלשהו. הוא מנסה צירופים שונים, זוויות שונות של מישוש, לחיצות מגוונות, סובב סביב השדיים מכל הכיוונים. אבל הפתח מעולם לא נפתח. הוא מנסה לרוץ מסביבם במהירות כאילו הם הרים שבהם הפתח נסתר רק ממנו - ואם יקדים בטיפה יזכה לראות את קצה המערה לפני שהיא נסגרת. לעיתים נדמה לו שהוא שומע איזו פעימה מתחת לפני השטח. איזו הלמות מתחת לעור המתוח והחלק שאין בו היכן להיאחז. הוא רץ משד אחד לשד שני, מטורף, כאילו אינו תופס כיצד יכול להיות הפתח בצד אחד ולא באחר שהרי הסימטריה מושלמת, מסחררת. לעיתים הוא מקווה שהשד ימחוץ אותו בכובדו ומחכה בקפל מתחתיו. אבל השד תמיד נעים ורך. הוא מתיישב ברוגזה במקומו, כאילו אם הוא לא יבוא אל השד - השד יבוא אליו. אבל בסוף הוא חוזר אל השד.

עם השנים הוא נהיה מטומטם לגמרי וכבר שכח מזמן שיש אישה. כל ייאושו מרוכז בשדיים, שכעת עם זקנתו נראים לו יותר ויותר כהרים נישאים, בלתי עבירים, שלא יוכל עוד לעולם להגיע לפסגתם. הוא מתחיל לפקפק בכך שאדם הגיע מעולם אל פסגתם ושאף הוא בצעירותו הגיע לשם, והפטמה נראית לו כמו שמועה מרוחקת ומפוקפקת מאוד, כמעט דתית. כאילו בראשי ההרים הללו - שהם בעצמם לוחות ברית אדירים - עומדת תורה כלשהי, נשגבה הן מבינתו והן מהשגתו. כעת ברור לו שזמנו קצוב והוא הפסיד את המועד, והוא נאנח בעמק הבכא האדיר שבין רכסי ההרים הלבנים המושלגים שמעליו, שנדמה לו שהם לא מפסיקים לגבוה בעוד הוא מכוסה בחשיכה הולכת וגדלה. רגע לפני הסוף, כל חייו שעברו כצל מתחת לשני הענקים - שראשיהם מכוסים בעננים, ויתכן שהם, השדיים, מגיעים לשמיים, במקום שבו ה-ד' מתחבר ל-מ' - מתרכזים לשאלה אחרונה: כיצד יתכן שלא מצאתי את הפתח, הרי מכאן הגעתי כתינוק? אם היתה יציאה אז צריכה להיות גם כניסה. ואם היתה כניסה לעולם אז שם גם היציאה. הרי יש ילדים, או לפחות היו ילדים בעולם. והאישה עונה, קולה האדיר בא אליו ממרחקים כרעם מתגלגל: לא כאן היה הפתח. עכשיו אני הולכת לסגור אותו. והיא סוגרת את הרוכסן.