נגד העיקרון האנתרופי: העיקרון הביולוגי

האם יש חיים ביקום, או שמא השאלה הנכונה היא האם יש יקום בחיים? הערה מתודולוגית על נטיית הפילוסופיה של המדע לפיזיקה במקום לביולוגיה

הגירוש מגן עדן כהוצאה בכוח ממצב ההומאוסטאזיס - והסטגנציה  (מקור)

עד כמה עלינו להתפלא על ההתחממות הגלובאלית? כל מי שמכיר את ההיסטוריה הגיאולוגית רבת התהפוכות של כדור הארץ, רואה שהקירבה של המערכת לגבול הכחדה היא לא באג - אלא פיצ'ר. ללא מערכת גלובאלית שקרובה לגבול כאוס, מעולם לא היו קורות קפיצות ההתפתחות הרבות במורכבות החיים, והאבולוציה היתה שוקעת לסטגנציה של מיליארדי שנים. רק הקטסטרופה מעירה את האלגוריתם האבולוציוני של אופטימיזציה מקומית מתרדמתו הדוגמטית.

אך אם נשליך מההיסטוריה של כדור הארץ אל ההיסטוריה של היקום, נוכל להסתכל בצורה חדשה על אתגרי האסטרופיזיקה. בגדול, היקום הנראה לעין כמערכת איננו נמצא קרוב לגבול כאוס, ולמעשה נוטה מאוד לסטגנציה, ואיננו רואים בו אירועי חוסר יציבות והכחדה בקנה מידה קוסמי גדול מאז יצירתו. לכן אולי אין פלא שהחיים לא מאוד נפוצים בו כתופעה, לפחות בחומר הנראה. למעשה, נראה שהיקום דווקא נוטה מאוד לכיוונון מדוייק ולהומאוסטאזיס, בצורה שהמודלים הפיזיקליים לא מסוגלים להסביר, עד כדי כך שהוצעו השערות בעייתיות מאוד מבחינה פילוסופית ומדעית, כגון השערת היקומים המרובים, או לחילופין העיקרון האנתרופי. אכן, יש להתפלא מאוד על כיוונון עדין ולא מוסבר של מערכת אם מדובר במערכת פיזיקאלית לא מתוכננת, אך אם מדובר במערכת ביולוגית, או לחילופין אקולוגית, הרי שהומאוסטזיס הוא תופעה בסיסית. אם כן מניין לנו, מלבד הדעה הקדומה שלנו, שהפרדיגמה המעצבת המובילה בקוסמוס היא הפיזיקה, ולא הביולוגיה?

מניין לנו, למשל, שהיקום הוא לא יצור חי, למשל מין תא בקנה מידה קוסמי, ושהמפץ הגדול הוא לא אופן ההתרבות של יקומים, ושכל הכיוונון העדין של היקום לא נובע מאיזון ביולוגי בקנה מידה קוסמי? הרי לא היינו מתפלאים על איזון מופלא, בעל הסתברות פיזיקלית זניחה, בתוך מערכת חיה. לחילופין, מניין לנו שהחיים אינם תופעה משמעותית ביקום בעלת השפעה בקנה מידה קוסמי, אולי אפילו מראשיתו, למשל בחומר האפל, או באנרגיה האפלה, ושהמצב היציב יחסית והרחוק מאוד מקטסטרופה של מערכת היקום - ומצד שני הבלתי סביר לחלוטין - לא נובע מכיוונונים שאליהם נוטות מערכות אקולוגיות? האם אנו יודעים מספיק על החומר האפל כדי לשלול את נפוצות החיים בו?

ואולי החיים באחד מסוגי החומר האפל (מניין ההנחה שיש אחד?) הם בעלי יתרונות משמעותיים לעומת החיים בחומר הנראה, ולכן כל ציביליזציה משמעותית מעתיקה את עצמה לאחד מהחומרים האפלים, וזהו ההסבר לפרדוקס פרמי? מספיק שיש באחד מסוגי חומר אפל זה איזשהו יתרון חישובי על החומר שלנו (שמהווה 5% בלבד מהיקום), והאפקט הזה יהיה דרסטי. איננו מכירים 95% מהיקום, אז מניין לנו שהחיים לא נפוצים בו, כאשר אנחנו יודעים שהם יכולים להיווצר ספונטנית, ושאז קשה מאוד להיפטר מהם והם מתפשטים? והאם יתכן שיש קשר בין התופעה האוניברסלית של התפשטות וגדילת החיים ובין התפשטות וגדילת היקום? הרי אנו יודעים שיש כאן אלמנט לא מוסבר של האצה בגדילת היקום, בניגוד לכל הגיון פיזיקלי מוכר, מה שיצר את הפיקציה שזכתה לכינוי "האנרגיה האפלה". האם יתכן שישנו כוח ארגוני של יצירת מורכבות שדוחף את היקום קדימה, והאנרגיה האפלה היא לא "סתם" אנרגיה? ההנחה שלנו שביולוגיה קורית רק ב-"קטן" ושרק הפיזיקה קורית "בגדול" - אין לה על מה שתסמוך, והחשיבה הביולוגית לא פחות סבירה וראויה פילוסופית מאשר ספקולציות כמו הרב-יקום או התכנון התבוני.

לכן, במקום העיקרון האנתרופי, אנו מציעים את העיקרון הביולוגי. ככל שמערכת מציגה איזונים בלתי סבירים ובלתי מוסברים, ועמידים לשינויים, ההסבר הסביר ביותר המוכר לנו הוא שהיא מערכת ביולוגית. במצב הידע המדעי הנוכחי, הסברה שהיקום הוא תופעה ביולוגית איננה פחות סבירה מהיותו תופעה פיזיקלית טהורה, בניגוד לאידיאולוגיה המדעית הסוברת שהוויכוח על חיות העולם הוכרע מזמן - והעולם מת.

ולמי שמתקשה עם המילה "חיים", נציע את התרגיל המחשבתי הבא, שסביר בהרבה מההסברים הפיזיקליים הטהורים המוצעים כיום להיווצרות יקום מכוונן באופן פלאי (ע"ע קבוע המבנה העדין…): מתוך כלל היקומים בנוף היקומים האפשריים, כמעט כולם לא מתפתחים או מושמדים במהרה, בגלל שקבועי הטבע שבהם לא מכווננים כמו אצלנו. ואם נניח שיקום מעביר ליקומים שנוצרים מתוכו את חוקי הטבע שלו, הרי שקיבלנו את מנגנון הברירה הטבעית ואסטרו-אבולוציה, ולכן אין להתפלא שהיקום שלנו מכוונן באורח פלא.