ניצחונה הסופי של הפורנוגרפיה

כפי שעידן הנאורות הגדיר את העידן שלפניו כתקופה חשוכה - כך עידן העירום הגדיר את התקופה שלפניו כתקופת ההסתרה. המיניות לא תתוקן עד לעירום המוחלט - שיהיה השלום במלחמת המינים, מלחמה שימיה כימי הבגדים

אנו, אחרונות הנשים הלבושות, הוקענו כמעכבות החשוכות של השלום המיני  (מקור)

פעם זו לא היתה סנסציה להיות אישה לא ערומה. באותה תקופה יכולת להסתובב לבושה בכל מקום, אפילו ברחוב, ולא רק בבית (או מאוחר יותר אך ורק במיטה). אף גבר לא היה חושב שיש לי מה להסתיר ושואל למה את לא ערומה כמו כולן כבר בשאלה הראשונה שלו. באותה תקופה נשים מושכות היו לבושות ורק במיטה הן הורידו את הבגדים, ודווקא הנשים הערומות נחשבו לדוחות, עד שהלבוש עצמו נחשב למעורר משיכה והוקדשה לו תשומת לב רבה (פרדוקס שהיום לא מובן לנו).

אלפי שנים העירום היה מגונה, מאז הפריד בין פראים לבני תרבות ועד שהחל העידן הפורנוגרפי. אבל אז כמובן לא ידעו שיקראו לו כך. היו המון חידושים וחלקם נראו יותר מהפכניים במבט ראשון. וכפי שעידן הנאורות הגדיר את העידן שלפניו כתקופה חשוכה - כך עידן העירום הגדיר את התקופה שלפניו כתקופת ההסתרה. כי העירום כמובן לא היה רק של האישה אלא של כל הנשיות - של התרבות כולה. גם חברות מסחריות, דתות ומדינות איבדו את הלבוש - המסתיר את תוכן מן החוץ - כהמשך בלתי נמנע, אחרי שגם הכתיבה איבדה את הבושה והפכה לגירוי בלבד.

בסופו של דבר אם הלשון של הלקוח תמיד צודקת והיא קריטריון הטעם היחיד - הרי שהטעם שלו הוא העירום. גברים כתבו בראש חוצות בזכות החזרה לגן העדן האבוד או לתקופה קדומה וטבעית, ועל כך שהמיניות לא תתוקן עד לעירום המוחלט, שיהיה השלום במלחמת המינים - מלחמה שימיה כימי הבגדים. המתלבשים זכו לביוש פומבי, ועם ההתחממות הגלובלית הבלתי נסבלת והפיכת הכדור כולו לקו המשווה, הלכו ונעלמו כיסי ההתנגדות בכל התחומים, ונשארה רק ספרות עירומה ומופשטת.

אנו, אחרונות הנשים הלבושות, הוקענו כמעכבות החשוכות של השלום המיני. הכוהנות האחרונות של האופנה. חברות כת מדוכאת ומדכאת של הגוף. נאלצנו ללבוש בגדים שנראו כעור וקראנו להם בגדי אור. הפכנו למסדר סודי שהתנהל סביב טקסים מיסטיים בתלבושות מקודשות, שעליהן לא נגלה לכם דבר, ושאבדו עם כתבינו העתיקים ושאר ספרותינו הלבושה בלבושים אין מספר - ספרות סוד שלעולם לא תתגלה לעולם.

הארכיטקטורה של השקיפות, שהחומר היחיד שלה הוא זכוכית ושכל קירותיה חלונות, הניסה אותנו למערות. שם חיינו מוסתרים מעין כל. משמרים בקנאות את תרבותנו החשאית אחריה חיפשתם בנרות, מנסים לרגל ולגלות לאור יום את הטקסטים המקודשים, הפנימיים ביותר שלנו, שנשמרו מעין כל אדם.

יכולנו להתקיים דורות אינספור אלמלא התפתינו לאותו אחד - שגילם את תמצית הגבר - והתברר כשקר. ואילו היום, אחרי שנתפסנו בגלל בוגד, נחש ארור - ולאחר שמערכת המשפט השקופה חרצה את דיננו לשריפת כל בגדינו לנגד עינינו בטקס ההפשטה הפומבי הזה לעיני כל, ששיאו וידוי לאוזני כל - אני עומדת לפניכם עירום ועריה, כשרק דמעותיי מכסים את שדיי, ומבכה את מותה של הצניעות. כי, אתם מבינים, מגילותינו העתיקות מעור אותן לא מצאתם, וגם לא תמצאו בכל חיפושכם, הם בגדינו שנשרפו היום. את כתבינו לבשנו על גופנו - והרי אנו עומדים לפניכם ערומים.