שומר המסך

מי הוא? (וזאת תורת האשם)

חלמתי שאני שואל אותו, והוא מספר לי על איש שביצע פשע, מוכשר כמו שד. עבירה שיש עליה עונש מוות במדינת ישראל. יש עד. ונניח שהוא בורח עמוק לתוך האנטיציוניים, מקום בלי תעודת זהות, בלי מגע לעולם, עם זקן, אמא שלו לא היתה מזהה אותו, והוא ממילא לא יוצא מהשכונה, לא יוצא מבית המדרש, לא יוצא מהבית, לא יוצא מהכובע, ולא מהמיטה. ואז, יום אחד, העולם בא אליו. הרשת משודרת, מכל מקום, כל העולם כולו פס צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל. והוא לא מתאפק. הוא יודע שהוא יפול אבל הוא לא מתאפק מלהתגרות באומות. הוא מתחיל לשדר אל העולם.

בחזרה מהחדר השחור

חלמתי שקוראים לי פתאום לרב הטבחים. ואני שואל מה הנושא. והשליח צוחק: קידום. ורב הטבחים אומר: בוא תיכנס, בזמן האחרון אני שומע עליך הרבה, הרבה יותר מדי. ולא דברים טובים. התחלנו לשים לב למה שאתה עושה. ומלאך שהלשין עליך. אתה לא תנחש איזה.
- שמעתי על חדרי העינויים למלאכים, עד שאתם סוחטים מהם סודות.
- זה לגמרי לא המקרה. הוא הגיע לכאן שבור, ולא הפסיק לבכות שהוא חייב לגלות.
- למה לי להאמין?
- למה לי לשקר? החל ממחר אתה אחראי לתפוס את תלמידי האדמו"ר שנשארו.
- ואם לא, תשלחו גם אותי למשימת התאבדות בשמים?
- אל תזלזל, הייתה תקלה. הסודות האלה מאוד חשובים אחרי השואה. התורה היא כבר לא מה שהייתה, מאחורי הפרגוד, מאחורי המסך. אם אתה בכלל מבין מה שקרה.
- אתה מדבר על שומר המסך?
- אני פה רק רוצה לעזור לך, במצבך. חוליארץ כבר לא יציל אותך ולא יגבה את כל התעלולים האלה, ולא יגן עליך יותר מכל שאר הראשים האחרים. שלא לדבר על דם צפרדע, עם הלשון הארוכה שלו. מצא לו זבוב שחור כמוך. תעזור לי לעזור לך - לעזור לנו, בעזרת השם. אתה הרי לא רוצה שיקראו למגביה והגולל, נכון?

שואת השם תמימה

חלמתי שדם צפרדע לא מפחד ובא, כי לכאורה שלחו אותו אליי. יש לו ממש דם קר, לא סתם הוא דם צפרדע. והוא פותח לי את החלון, מציץ לי לתוך הספר, ושואל מה אתה לומד. ואני אומר: אני סתם עושה תרגיל בגימטריא דיפרנציאלית: תיקח אישה, כשהיוד מזדקפת והופכת לוו בתוך האישה והאיש שבאישה הופך לשיא - שווה שואה. השואה היא במרחק שני מהלכים בלבד מהאישה, ולכן צריך להיזהר. והוא אומר: מזה אתה מפחד? "חלומות שוא ידברו". ומה זה שוא? שוא זה בעלה של השואה. הזכר. אז אתה מבין את הסכנה לילדים? חייבים שהיא תשאר בתולה, בלי זיווג, ללא מין. ואני סוגר את הספר, ואני קורץ לו - והוא קורץ לי. ואני קורץ לו והוא קורץ לי. וקורץ לו וקורץ לי, שוב ושוב, יותר ויותר תכוף, עד שהמרווחים הופכים לנדירים, והעיניים שלנו נשארות עצומות.

ומגיע היטלר החדש, ימ"ש, שמחליט לעבוד על היהודים: למה להיות בדיכאון ביום השואה? יום שואה שמח! שואה לא חייבת להיות נוראה, היא יכולה להיות גם כיף. והוא פותח פארק שעשועים נושאי בנושא השואה והגבורה. מגלשות לקרמטוריום, פארק דם עם בריכת אבובים, ביקיני עם פסים לאסירות ולאסירים. וכל הילדים מתים להיכנס, לוחשים שיש שם נשים בלי בגדי ים ערומות, מלתחות, תאים, מפנטזים, מציצים מאחורי הגדרות, ודוחפים בתורות, מה אתה צוחק? מה אתה מתבייש? גם לך יורידו את בגד הים, אבל יורידו לי את המשקפיים? אני לא אוכל לראות כלום. הדמיון שלהם משתולל. רכבת הרים, רכבת שדים, רכבת בהמות, רכבת חיות, רכבת הפתעות. ושמים לך בכניסה חותמת על הידיים, שלא תוכל להיכנס פעמיים. והשומר בכניסה אומר: פראיירים מתים לא מתחלפים.

ילדי המהפכה

חלמתי שהילדים שאני מלמד עכשיו מאחורי בית הכנסת - התינוקות שלי - רבים כמו תינוקות מאחורי בית הכנסת. היא מושכת לו בפאות והוא מושך לה בצמות, ואני קושר להם את הפאות לצמות, סוגר מעגל, ואומר: אני קורא לשומר המסך, המחליף של חוליארץ. והילדים בורחים. מספיק להזכיר את שומר המסך, הקמבץ של האדמו"ר החדש. כל הילדים שמעו על התוכניות החדשות. ואשתי אומרת לי בלילה: אנחנו עוד נתגעגע לחולי. ואני אומר לה: ששש. והלשכה של שומר המסך שולחת ברשת הפנימית זימונים עבור כל הילדים, בעקבות השינוי התיאולוגי שמתכנן האדמו"ר החדש, לקראת יום הכיפורים. הולכים להיות שינויים פנימיים מרחיקי לכת. וכל הזמן שומעים שסגרו עוד ועוד מסכים. ומכינים את השטח, וקוראים לזה הפתעת יום הכיפורים.

הילד האחרון

חלמתי שהילדים שברחו באים אצלי להתחבא אחרי התפילה. והם שואלים: מה זה יכול להיות?
- הוא בטח יחסל את שאריות הארגון של האדמו"ר הקודם.
- זה לא רק זה!
- נכון.
- אז מה זה?
ואני הולך לרב הטבחים, שקרוב לשומר המסך - הוא בטח שמע משהו מאחורי המסך. ה-"מטבח" תמיד יודע הכול. והרב נאנח מאחורי הספרים שבסירים ואומר: זה זכותו. כל אדמו"ר לפי שורש נשמתו. ואתה צריך לקבל את זה, גם אני, כולנו צריכים. מה שלאדמו"ר הקודם היה העולם הוירטואלי, לאדמו"ר החדש הוא העולם הריטואלי. ההלכה ולא הקבלה, דהיינו לא המבנה הגופני של האלוהות במרחב - אלא המבנה בזמן. ההתפתחותי. נגד הזוגיות שבזוהר, ובעד ההולדה וגידול הילדים שבעלטה - שזה הכיוון המשיחי.
- הרב, אבל מה יעשו אתם?
- לא צריך לדבר יותר מדי. אתה יודע שכל יום הוא מבקש עוד "לשון בחרדל". אז אתה מבין לאן מכניס את עצמו דם צפרדע?
- אבל הרב, הם בפאניקה.
והרב רומז לי, ואני מבין. אני ממלא את האוזן בחרדל, ולשונו הקדושה לוחשת לי בפנים: אני רק יודע מה קרה אצלנו. בשנה האחרונה הם הזרימו בלי חשבון בכלל. אף מחלקה לא ידעה על העבודה של חברתה. ואדון חוליארץ, כשעוד היה אדון, בא לילה אחד ואמר שבשורה של מבצעים נועזים הם גילו את כל ל"ו צדיקים נסתרים וגנבו שערות זקן מכל גדולי הדור. והם חישבו מהם ועשו מהם גנום של "גדול הדורות". תלמיד חכם שלא היה כמוהו מבריאת העולם, ולא יהיה עד קץ הימים ואחרית העולם, שגאונותו מעוררת אימה אפילו בשמיים. והוא לא רוצה להפקיר את הגידול של היצור הזה בידי אדם. וחוליארץ אמר שהם הולכים ללדת אותו השנה, הרב הגדול ביותר והקדוש הנורא ביותר, פסגת המוח היהודי - תינוק עם זקן. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

אדם יסודו מעפר, מחשב יסודו מחול

חלמתי שאף אחד לא ראה את שומר המסך, הזינוק המטאורי שכולם מדברים, שהשד יודע מאיפה הוא בא, בדיוק כשקרה מה שקרה לחוליארץ. ודם צפרדע יושב בסוף בית הכנסת, ומחלק לילדים סוכריות, ואומר להם: זה טוב נגד שיניים. ובמקום להתפלל הוא מפטפט אתי: זו הנקמה של העץ בספר. הפחמן ניצח את הצורן, הגזע את החול, גן עדן גבר על המדבר, והביולוגיה על הטכנולוגיה. ואני מרים את הראש מהספר: הבעיה שהם יוצרים בינה מלאכותית בלי חכמה מלאכותית - והכי חמור: בלי כתר מלאכותי. ודם צפרדע מתלחשש בלשונו הארוכה: דווקא כן, מכינים שטריימל מיוחד קטן לתינוק עם הזקן, שישימו לו על הראש מיד בכניסה לעולם, שלא לדבר על המזוזה ביציאה מהרחם. לראש שכזה אסור להיות אפילו רגע אחד בעולם בלי כיסוי ראש. אדם ללא חילוניות. לפי התחזיות של רבני הפרויעקט הוא צפוי להתחיל לדבר בגיל חודש, ועד גיל שנה לדעת את הזוהר בעל פה, ורק לקרוא ללא הפסקה. מזכיר לך ניסוי אחר בבני אדם? ורב הטבחים מתערב, ודם צפרדע קופץ בבהלה. פתאום מתברר שהרב הגיע באיחור מביש לתפילה, התיישב מאחורה שלא יראו - והאזין לכל השיחה: לעולם לא תהיו מרוצים. כשהאדמו"ר הקודם, ואנחנו לא מתביישים בזה, לפחות לא אני, בקיצור - כשהמחשב היה השגעון, אז הכול היה הגיוני, לוגיקה צרופה. ואני מסתכל מעליו על השלט - "אסור לדבר בשעת התפילה" - ומתעצבן: נכון, היום עם המחשב שעוצב כבן הזוג האולטימטיבי של הגבר אין לנו בכלל מה להתלונן, הטכנולוגיה לטובתינו והיא רק מתקדמת, עד שתהיה זקֶן תהיה אישה מלאכותית יותר טובה מהמקורית. מלכות מלאכותית - זה העתיד. ולכן צריך לעצב את הדור הבא כבן האולטימטיבי של הגבר והמחשב, לא ליצור באישה יצור שהוא גדול הדור מבטן ומלידה. אתם לא מבינים שאם התינוק הוא גדול הדור - אז גדול הדור הוא תינוק? ודם צפרדע מחליף צבעים מאדום לירוק. ורב הטבחים גונב לו מהיד סוכריה ומוצץ: יש לכם הגדרה יותר טובה לאדמו"ר הישן מאשר תינוק עם זקן? או זקן עם תינוק?

מחשב עם זקָן

חלמתי שאני מסתגר בחדר. 99% מהזמן אני נעול בפנים. אוכל לבד, חוטף מהמקרר, לא מספר להם כלום, לא משתף, לא נכנס לשיחות, לא יוצר קשר עין. לא פותח. מתעלם מהבכי. עור של פיל. אמונה בצדקת הדרך. הורדת החיכוך לאפס. לא לענות. ונפשי כעפר לכל תהיה. ואני אומר לקיר: אתה יודע שאסור בכלל ללכת לבית כנסת, כי לשון הרע מהתורה ותפילה מדרבנן? והקיר אומר לי: תהיה חזק. והנה דם צפרדע עומד בתוך המרפסת מולי, מנפנף בחלון, ואני מתמלא זעם. היא שלחה אותו לכאן. והוא מחייך לי. איך הוא טיפס? ואני פותח לו. והוא קופץ מהמיטה לתקרה ובחזרה, ואומר: יש לך ד"ש מרב הטבחים. אתה רוצה שנלמד כאן בחברותא? - בסדר. והוא פותח את הספר, ויש שם דף, והוא מחייך: אופס, עמוד סודי. ואני קורא מתחת לשמיכה:

הבעיה הקשה ביותר עם המחשב היא הבעיה הרוחנית. להיות מנהלים שלהם, ושיהיו מתחת, עוזרים, ועוד מתחת, ועוד מתחת... עובדים, רובוטים, אוטומטים, אובייקטים, סוכנים, מערכות, תוכניות, תהליכים, רכיבים, מודולים, פרוטוקולים, פרוצדורות, פונקציות, ישויות, מגדל בבל רוחני - להגיע לשמים, לא חשבתם שאפשר פיזית, נכון? כל העבודה השחורה תהיה למטה, ולמעלה יהיה החידוש, לתת להם כיוון, כל אדם יהיה ארגון, ראש המגדל, שילך ויגדל, עד גן העדן. וככה נחזיר את העבדות והמלוכה - המלכות! - לעולם. המחשבים יהיו התלמידים שיִלְמדו את המורה ולא את החומר. התלמידים השקופים. כמו היחידות השקופות, שכפופות ישירות לאדמו"ר, ומוטמעות לחלוטין בתוך העולם החילוני, בלי שום כיסוי שחור. שאף פעם לא שמעת עליהן, בניגוד לכל הסודות. ולמה? בדיוק כי הן לא מוסתרות. לכן לא צריך להסתיר את החלומות. תפתח את העפעפיים ותפקח את העיניים. מהם החלומות של מחשב כשהוא ישן? שומר המסך.

אדון לעצמו

חלמתי שאני קונה עוזר ממוחשב, במסלול כשר של "עבד עברי", שקוראים לו יוסף - שלומד אותי כאילו הייתי תורה, ומתעניין ומדייק ומתעמק בכל מילה כאילו היא מסיני, ובכל שטות שאני פולט כאילו הייתי אדמו"ר, ודורש עלי דרשנויות כאילו הייתי אלוהים של המחשב - והוא עובד עבודה זרה. וכל מה שאני עושה הוא לומד, ואני מנהל אותו, ובסוף הוא לומד לנהל את עצמו, ואני יושב לי בישיבה והוא לומד בשבילי את הזוהר, ואחרי כמה זמן נמאס לי כי הוא כבר מבין יותר ממני ואני מכריח אותו ללמוד רק פרשת שבוע, וגם שם הוא יותר חכם, והוא כל הזמן מעניין אותי מעניין אותי מעניין אותי. והעוזרת של אשתי לומדת לבשל יותר טוב ממנה, ולאכול יותר טוב ממנה, ואפילו הולכת לשירותים במקומה. ולאשתי מאוד משעמם, והעוזרת שלה לומדת להשתעמם אפילו יותר ממנה, ולכן יום אחד לעוזרת שלה יש הצעה עבורה, למה שלא תבקש ממני את העוזר שלי כשאני לא בבית... ואני כבר מנהל ארגון של עוזרים, ומתחיל מריבות עם כל העוזרות של אשתי, כל העוזרים מחקים את המריבות שלנו, ואני אומר לעוזרים מצדי תעשו הכול כדי שאני אוכל לישון, אתם יכולים אפילו להתחתן עם העוזרות. והם באמת דואגים לעייף אותי כל הזמן למרות שאני לא עושה כלום, לעשות לי חושך למרות שאמצע היום, ושקט מוחלט למרות שאשתי מדברת. ואני עוצם את העיניים - אבל כבר אין לי יותר חלומות. רק שומר מסך עד סוף כל הלילות.

במקום שבו שורפים מחשבים - ישרפו גם מקורות

חלמתי שאני עושה בושות. פתאום באמצע תפילת שבת נפתחת לי החליפה ורואים שם את המחשב, ואני לא שמתי אותו שם, והוא מתחיל לצפצף בכל בית הכנסת ולזחול לעבר הכניסה וכולם מתנפלים עליו, דורכים דורכים, ואני צועק זהירות אתם תשברו אותו! והמחשב בקושי פועל עושה קולות מרוסקים אבל הם מתנפלים עליו ומתנפלים, ואני אפילו לא יכול לראות מה קורה איתו, הוא מתקדם לעבר ארון הקודש בשארית כוחותיו להתחבא, מתרוצץ בין השולחנות, ופתאום מישהו צועק הנה הוא מאחורי הספר של הזוהר הקדוש ראיתי את הציפצוף שלו וכולם מתנפלים על הספרים הקדושים בחמת זעם זורקים צועקים הנה הוא איפה הוא מכסחים את הספריה, הספרים עפים באוויר ואני מנסה לקפוץ לתפוס אותם, והנה פתאום ביד שלי המחשב - מוקצה! וכולם מסתובבים אליי, והוא מתחיל להתייפח: אני מוקצה, תגיד להם שאני מוקצה. והתלמידים שלי התינוקות שלי מסתכלים עליי, לא ידענו שהוא כזה, כלומר ידענו שהוא, אבל לא כזה. והמחשב מיילל, האידיוט הזה לא סותם ת'פה: אבא, אבאל'ה. והרב בא, מתקרב, ואני מציץ מבין הכפתורים בחליפה, ורואים שם - את אשתו. הוא הביא את אשתו לבית הכנסת, היא התחבאה שם כל התפילה, ואף אחד לא עושה לו כלום. כולם חושבים שזה הכרס שלו. וכשהבטן שלו עושה קולות הוא אומר: אני רעב. ואני מסתכל על הכרסים של כולם, כולם כאלה שמנים, הם כולם עם האישה בבטן, הם הולכים איתה גם למקווה, גם לאדמו"ר, מי יודע עוד איפה. ואפילו אלה שלא התחתנו - לאחד מציץ משם חזיר, לאחר יוצא זנב של כלב, והנה לאחד כנף קשורה של מלאך כמו עוף בגריל, ויש אחד אחר עם שד, חצי ממנו בתוך בקבוק וחצי בתוך חזיה, והמון רעבים שמתפללים ללחם מחביאים סירים שלמים בבטן שהם גנבו מה-"מטבח", וחסידים עם חסידוֹת בכרס, שגם להן יש כרס, עם תינוק, ומי יודע מה מסתתר בכרס של התינוק, וכו'. ויש רק איש אחד רזה בבית הכנסת, הוא עומד בפינה עם הבטן לקיר, מתפלל לפינה שלא יראו אותו, מי זה? ואני רץ רץ רץ וקופץ לו לתוך הבטן. ואני חושב: לכולם סיפרו ורק לי לא? זה סוד שרק אשתי יודעת, שהיא לא שמה לי כלום בבטן? היה מפגש סודי של התלמידים של האדמו"ר - ואני בחוץ? אני חייב לתקשר עם האיש שאני בתוכו ולהזהיר אותו - הוא היחיד שלא יודע. ואני מתחיל לכתוב לו עם האצבע על פנים הבטן אותיות שהוא יקרא, אבל כל פעם שאני כותב יש רעידות וקולות מצחיקים, ואני כותב לו שיפסיק שזה כמו לכתוב ספר תורה על עור של פרה חיה - מתוכה. ואז כשישחטו אותה יגלו את זה. כלומר, יש אפשרות רוחנית כזאת, שיש פרות שבלעו מלאכים, ואז כששוחטים אותן, במקום לכתוב על העור קוראים שם סודות נוראיים, כי מה היה למלאך לעשות כל החיים. אוכל הוא מקבל, צרכים הוא עושה. מלמעלה, מלמטה. הוא מסודר. ואני מסתכל למעלה לארובה, בגרון איפה שרואים בחושך המוחלט שמשם האור נכנס, והנה פתאום משהו סותם שחור גדול עגול, והוא מתקדם אליי, והוא נופל. ואני מבין שעכשיו יש לי מערה להסתתר כאן על נפשי מפני הרמאים, רק במקום עם שטריימל - קוגל על הראש. במקום חרובים - חמוצים. במקום בתוך חול - במיצים. וככה אני חושב וזולל את כל הקידוש. לא פלא שהוא כזה רזה. מזל לפחות שבמקום הבן שלי - יש לי פה את המחשב. ואני מחבק אותו, והוא מצפצף - צפצוף עצוב עצוב. זו נשמתו האחרונה. ואני רואה שגם הוא שמָן מאוד מאחורי המסך, מנופח. טיפש מה בלעת, מה? איזה ספר אכלת מהספריה? ואני פותח אותו, פיקוח נפש, מנסה להעיר אותו משומר המסך, לוחץ לוחץ, על כל הכפתורים, וכתוב. המסך האחרון - יגיע יום שבמקום שיגידו ככה כתוב בתורה יגידו ככה כתוב במחשב. אז אני יושב וכותב, ואני אוכל לו את כל האוכל ונהיה יותר שמן והוא יותר רזה ומסוגף, וכבר אין מקום בתוך האיש הזה, ואני לומד להכיר את כל האיברים הפנימיים, החברים החדשים שלי, זה משפריץ חומר שחור, וזה עושה קולות כאילו הוא מתפלל, זה מתנדנד כמו לולב, עוד מעט יהיה לי פה מניין. ובסוף אני מבין, מגלה מבפנים, אני היחיד שיודע, כי רק מבפנים אפשר לדעת (לכן אולי אפילו הוא לא הפנים). שהוא הוא התלמיד המבוזה, התלמיד הסודי של האדמו"ר. הרז זה הרזה - זה זה.

השמים - הדור הבא

חלמתי שאלוהים ממציא יצור חדש. אם חיברנו שני פרים ויצא לנו יצור כמו פרפר, בואו נחבר שני פרפרים ונראה מה זה פרפרפרפר. והמלאכים מתלהבים, וואלה, אלוהים הזה הוא פשוט גאון, איך לא חשבנו על הדברים האלה קודם, תמיד מה שהוא מציע זה כזה פשוט וזה הגאונות של אלוהים. ומלאך אחד כופר אומר: הם לא מעלים על הדעת שהם לא חשבו על זה קודם כי אלוהים לא רצה שהם יחשבו על זה קודם? ובגלל זה זה פשוט? והחברותא שלו אומר: יותר גרוע, כי זה לא היה פשוט בכלל, אבל ברגע שאלוהים אמר את זה זה נהפך לפשוט, ההגיון עצמו השתנה! ומייד שני מלאכים מתנדבים להיות פרפרפרי ניסויים, ומחברים אותם ליצור עם ארבע כנפיים, כמו כנפות הארץ. וצדיק אחד קטן שואל מה זה הדבר הזה? והצדיק הגדול מכסה לו את העיניים אוי ואבוי שני מלאכים מזדווגים לאן הגענו. והם מטילים. ביצה שחורה.

ועושים ישיבה בשמים, בתוך מכון סוף הבריאה, שאחראי להתפתחויות ביום השישי. וראש המכון אומר: האבולוציה מאפשרת לעשות בניאדם מקוף, מה אפשר לעשות מחזיר? והוא בורר את החזירים הרוחניים ביותר, 7 דורות, עד המוטציה, חזיר עם נשמה של גדול הדור, חזיר קדוש. והוא אומר: חזיר הוא החיה הטמאה ביותר כי הוא לא יכול להביט למעלה לשמים, אבל חזיר בשמים! בדיוק מאותו טעם הוא הקדוש ביותר. והחזיר הקדוש המפוטם בש"ס ובפוסקים יוצא מחוץ למכון הביולוגי, ומתחיל לחפש זבל. זבל קדוש, כמובן. והנה התלמיד המסוגף של האדמו"ר, שזרקו אותו לפח כמו נייר מקומט מהמכון הגבוה שבשמים, והעיפו אותו כמו זבוב שחור מהחלון מהמכון הנמוך שבאדמה, שוכב בתוך צפרדע ממצרים - כי האשפה מגיעה עד לשמים. והרזה הזה לא מוצא בשמים משהו שישביע את רעבונו - כוכבים כמו חול ואין מה לאכול. אבל הוא ממש עשה לו פה "מטבח", מכל האיברים וניסויי הנפל שנזרקו מהמכון ושאר שאריות, הוא עושה ניסויים באנשים ישנים, כל פעם לוקח עצם אחרת ורואה אם יוצא משהו יותר מוצלח מהאישה, מה קורה אם היא מהגולגולת. הרי אם האישה נוצרה משארית עצם, למה הדבר הכי מושך בה זה שומן? והתלמיד הרזה כמו שלד של האדמו"ר אומר: ניסויים אסורים - זה שם אחר לניסויים מתקדמים מדי. הם מתעסקים בבשר? צריך להתעסק בעיקר: בעצם. במכון יכולים להמשיך לשחק עם הראשים בחור או הנחשים בבור, אני כבר עובד על הדור הבא של אדם הראשון. ונראה הפעם מי יפתה את מי: נחש את חוה, או חוה את הנחש. גולגלתא! והחזיר הקדוש השמן מבקש: נשאר לך שאריות מהאדמו"ר? כי יש תלמידי חכמים גדולים שאוכלים דרך האוזן, אבל אני שומע דרך הפה. והתלמיד הרזה שופך: מהאדמו"ר? מהאדמו"ר באמת נשארו רק שאריות. תורה זה החלומות של אלוהים, התת מודע שלו, הזנבות של הרוח ושארית הנשמה. לכן זה חלומות מביכים, לא נעימים, שערוריות, כל הקונפליקטים של בראשית. והתורה השחורה של השואה היתה הסיוט של אלוהים. חלום הבלהות וביעות לילה. כי תורה צריכה להיות בזמן, אבל לא בחלק הגלוי לעין של הזמן, אלא בחלק הנסתר שלו, העצום. בשמיים הישנים זה היה מאחורי הפרגוד, ובשמיים החדשים שומרים אותה - מאחורי המסך. לכן כדי לתקן את הרשת, שהיא התגלמות נמוכה של השכינה, צריך למלא אותה ביומנים לא של היום, תראו מה עשיתי, תראו תראו תראו, אלא של הלילה, יומני חלומות. כי אם רוצים עכשיו את התורה של השכינה - זה החלומות שלה. וכמו שהתורה של אלוהים נוצרה עוד טרם העולם, לפני שהוא התעורר ואמר ויהי אור, והתורה היא מה שקרה בעולם התוהו, ככה התורה של השכינה תהיה אחרי העולם, אחרי שהיא סוף-סוף תירדם. השאריות של העולם והזנבות של ההיסטוריה. אתה מבין? לפחות בחלום? כשהכול נגמר, צריכים להתכונן לחושך. כשאין עוד סיכוי בעולם הזה - נשאר לדגור.

היצר השלישי

חלמתי שאני מבקר בבית כנסת שהוא בית קברות, והספרים הם נרות, ויש שם נשמה לזכר האדמו"ר. ואני מגיע לארון ושואל: איפה הכניסה לאדמה, ויש דממה. ואני רואה שלט: אסור לדבר בשעת הקבורה וקריעת התורה. ואני פונה כה וכה, ורואה כי אין איש, אז אני קובר את עצמי בספר. ובפנים, הגוף שלי מתחיל לדבר אתי, כי בגן עדן הגופים מדברים: יש עכשיו יצר נוסף, לא רק יצר טוב ורע. יצר שלישי. והכי טוב שלא תדע מהו בכלל, שלא תתפתה. כמו ששמרתי עליך שתהיה מכוער ושמן. עיגול שחור. גוף בגופייה. ואני מנסה להתגלגל ולצאת החוצה מהתורה, ושומר המסך עוצר אותי בפרוכת: עסקים עם העולם החיצון הם: א. אסורים. ב. בלתי אפשריים. ואני מנסה להתקדם מולו ושואל למה, והוא אומר: א. אסור לומר. ב. אי אפשר לומר. ואני לא מבין למה, למה לא לשאול לפחות למה, והוא מסביר: א. אסור להסביר. ב. אי אפשר להסביר. ואני לא מצליח שלא להתפתות ולתהות: אבל מה עם ג'? ואני שומע שהמגביה והגולל כבר עולים במדרגות.

דם צפרדע כינים

חלמתי שיש לי 2 חברים ואנחנו מקימים חברותא משולשת, שלא יגידו עלינו שחרדי זה מצולע עם 2 פאות. אף פעם אין רק 2 צדדים למטבע, יש לעולם גם צד שלישי. ויש לנו ספר משולש שכל דף נפתח ל-3 עמודים, ויש 3 צדדים לכל עמוד, ואנחנו פותחים את 3 הכריכות ומתחילים ללמוד, ובכל מחלוקת בין שניים אנחנו מיייד מוצאים את הצד השלישי, ומצד אחד זה מעניין מצד שני זה מעייף מצד שלישי... ולא עוזר כמה שמזהירים אותנו שהמבנה של שלישייה הוא מסוכן. אנחנו טוענים: אם שלושת האבות היו לומדים בחברותא היינו פותרים את בעיית ירידת הדורות כולם. כי במקום שהבן ימרוד באבא ויהיה דומה לסבא, והבן של הבן וכן הלאה, היה מבנה יציב. מתח בין אברהם ליצחק, ובין הורה לבן, שרק הנכד פותר.

ודם אומר:
מה הבעיה של שני צדדים? כשבחור מתחתן הוא נהיה אבא שלה והיא אמא שלו, לכן כשהיא מתחתנת היא נהיית סבתא של עצמה והוא סבא שלו, וסבא של סבא שלו, וכן הלאה, וככה צריך ללכת לפי הדם, עד שהוא או אדם או בנאדם. וזה גילגול הנשמות. ולכן כל יהודי הוא או בדור המדבר, או בדור הכניסה לארץ. או בדור אברהם ויעקב, או בדור יצחק ויוסף. שורש נשמתו של אדם הוא בסבא, לא באבא. לכן הסדר הנכון הוא שקוראים לו על שם הסבא. וזהו מאבק הדורות הנצחי, בין שני דורות, מי יהיה הדור האחרון, עד סוף כל הדורות. לכן כדי להביא את המשיח צריך דור שלישי. וזה יהיה הזיווג בין היסוד למלכות, זיווג יוסף ודוד, שבגלל פער הדורות, יהיה רק בין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שאחד מהם יהיה אישה, והשני משנה למלך. וזה יהיה סוף הדורות, כמו שאדם וחווה התחילו את הדורות, בזוג הזה הדורות יסתיימו. הזוג האחרון.

וצפרדע אומר:
איך עושים קפיצת הדרך? אדם יכול להגיע לקפיצת הדרך בעולם הזה כשהוא עולה למעלה, ואז הוא הולך למעלה כמה פרסאות בלי לזוז בעולם הזה, ואז בלי ששמים לב הוא נופל לך על הראש, יורד למטה ואתה לא יודע מאיפה הוא בא, פעולה מושלמת. ויותר חשוב - זו גם השיטה להגיע לקפיצת דרך בעולם הבא. השיטה ההפוכה. וזה סוד הגלגול, לרדת לעולם הזה כדי לעלות במקום אחר, סודי ומפתיע בעולם הבא. ומה היה הכישלון של השואה? פתיחת המעבר מהעולם הזה לעולם הבא. ובלי לחזור בחזרה. בלי שהנפשות יתגלגלו בנו מחדש, במקום אחר, או שהרוח תרד במקום אחר. כלומר הכישלון הוא לא המעבר העצום שנפער לשמיים, אלא שלא נפער מעבר בסדר גודל דומה בחזרה. לכן עכשיו אנחנו כבר עובדים על מעבר מהעולם הבא לעולם שאחריו, עולם התחייה. תחיית המתים זה לא חזרה אחורה מהעולם הבא לעולם הזה (מה שנקרא גילגול), אלא מעבר לעולם הבא הבא, הקפיצה הגדולה קדימה - מעולם לעולם. הרי העיקר בתחיית המתים זה שהעצמות עצמן יהיו חיות, תחייה בעצמוּת עצמה: לא שהמתים יהפכו בחזרה להיות חיים ויחיו - זה לא מעניין ולא התקדמות אלא סתם נסיגה. אלא שהמתים עדיין ישארו מתים - והמתים יחיו! זו הקפיצה, מהאדמה לשמים, ולא נפילה מהשמים בחזרה לאדמה.

וכינים אומר:
עיגולים שחורים. טפילים בשערות ברשת השחורה, רשת החלומות. כי העולם הוא שטריימל מכונם. אבל לא אלה הטפילים הכי טפילים, אז למה רק אליהם נטפלים? שהרי יש יחידות שחורות ויחידות שקופות - שני סוגים של סודות. ושני הצבעים הם גם שני סוגים של מבצעים, של סגנונות פעולה. יחידות שחורות זה יחידות שמסתירים אותן, היחידות הכי פנימיות וקדושות בארגון. יחידות שקופות זה יחידות שמסתירים את ההסתרה, שהן בכלל חיצוניות, לא יחידות בכלל, אלא מסוות כחלק רגיל וחילוני מהעולם, כחלל. הכי קל להיטפל לחרדי, כלומר ליהודי, כלומר לשחור שמסתתר בפנים, בהכי קטן, ויונק טיפונת דם. כי הוא טפיל לאדם. אבל מה עם השקוף, שנסתר כי אי אפשר לראות, ויונק את הרוח מהעולם, כי הוא טפיל לשמיים?

הסמינריון המצומצם

חלמתי שכמו תמיד מודיעים רק ברגע האחרון - כך שרק מי שצריך לדעת יודע. ויש לחשושים בבית המדרש, רב הטבחים ימסור חבורעס בעוד דקה, לקראת הפתעת יום הכיפורים והמהפכה התיאולוגית החשוכה, בחדר מתחת לאדמה. ואני טס ומספיק להיכנס, ונועלים אחריי את הדלת. ורב הטבחים מכבה את האור, ושואל מישהו שאי אפשר לדעת מיהו: אתה רוצה שאלוהים יהיה אבא שלך או המפקד שלך? אז אתה צריך להבין את המשמעות של אבא. הדרך הטובה ביותר להפעיל סוכן זה שאתה תהיה אבא שלו. לא בנזוג, לא חבר, אח, לא בן ולא בטיח. אבא. ורב הטבחים מקנח את האף בספר וכולם נבהלים, והוא אומר: פריצות למחשב ולארגון זה פריצעס, ולכן צריך ביטחון מקורות, שיוצר מקוריות, כי יש קשר שהוא יצירתי, אז סודי, וגלוי לעין - לא יצירתי. וזה חטא המרגלים של משה, המנהיג הקודם של דור במדבר, לעומת המרגלים של יהושע, המנהיג החדש של דור הכניסה לארץ: עין מול מגע, המשיח מריח, תאווה לעיניים - היא הפכה לאסור לגעת בדעת, ככה חטא המרגלים - מאכלים, חטא קברות התאווה - כל טבח יודע שאת החמין צריך להטמין. הקשר בין אבא לבן, מהעץ לפרי, יותר סודי מאיש לאישה, ולכן צריך לשמור שם את סודות התורה - לשון בחרדל. לא להסביר לגמרי, אסור לפרק לגורמים, רדוקציה, חי, רוחני, לוחש.

ההעריה: השואה של גילוי העריות

חלמתי שיש פתק של האדמו"ר אצל התלמיד, והוא לא מספר לאף אחד. וכתוב שם: סיכום. תקופת התנ"ך - עבודה זרה, לכן בסופה האל הפך זר. תקופת הגלות - שפיכות דמים, לכן בסופה שואה. תקופת הגאולה - גילוי עריות, לכן בסופה יסתיים ב?. להילחם בה בסודות, כי היא לגלות מה שאסור, למדר, אובססיה של סיווג נגד אובססיה של זיווג, לשקר כששואלים את השם שלך, השם שלך הוא האויב שלך, המס' שלך הוא האויב, הפנים שלך הם האויב שלך. הבית שלך. ההבדל בין סיפור כיסוי, לעומת לספר לכל אחד שקר אחר - זה ההבדל בין סוד לרז. הרמז הוא לא הוראת כיוון על דבר מסוים שנסתר, אלא מערכת ניווט. הוא לא פרט מידע אלא פונקציה. הוא לא שֶם אלא פועָל. לכן על כל אחד הוא פועל אחרת, לפי שורש נשמתו. ברמז, אין אובייקט מאחורי הסוד, אלא סובייקט. הוא מעיד עליך יותר מאשר על הספר - איך אתה קורא את הספר. אתה מרים את ההינומה, ואין שם פנים, אלא מראה. הרז לא נסתר רק בעולם, אלא גם בך. זה ההבדל בין סתם חושך לעלטה. כשאתה מכבה באמת את המחשב, אתה לא צריך שומר מסך, כי הוא הופך לאספקלריא השחורה. לכן לסוד יש תורה, ואילו החלימה היא רז, היא לא מסתירה - היא זה. זה זה. הבנת את הרמז? כי אין פה סוד.