התרת נדרים
חלמתי שאני יוצא לחפש את הקבר של האדמו"ר, ולא מוצא אותו באף מקום בעולם. ואני מגיע למדבר ופוגש איש. והאיש אומר לי, ש. והאיש נראה עכשיו כמו גרסא זקנה יותר של עצמי, אז הוא בטח יודע. ואני שואל, והוא לוחש לי בסוד: אתה הסתובבת כל החיים בכל העולם, ולא מצאת את האדמו"ר מעולם. - אבל אני חייב, הבטחתי לו! יש דבר שרק הוא יודע. והאיש מסתכל לכל הכיוונים, באמצע המדבר, לראות שאין איש, והוא אומר לי בקול אילם, רק עם השפתיים: הקבר של האדמו"ר נמצא בשמיים.
ואני מסתובב בשמים אלפי שנים, כי המרחקים בשמים הם אלפי שנים, הם מרחקים בזמן, לא במרחב - ואני לא מוצא את הקבר. ואני פוגש שם איש, האיש האחרון בגן עדן. ואני שואל: איפה כולם? והוא אומר: כמו שבארץ יש הרבה ארצות, וארץ ישראל, ככה בשמים יש הרבה שמים, ושמים ישראל. וככה גם בתהום, יש הרבה תהומות, מתחת לכל הארצות, והתהום מתחת ארץ ישראל נקראת הגיהנום. והשמים של ישראל - גן עדן. ויש מי שהוביל את העם 40 שנה בשמים, ולא זכה להיכנס לגן עדן. והוא אומר: העם שמת בארץ, וחי בשמים ישראל, אז עכשיו אין שם אף אחד שאתה מחפש. כי אלוהים גירש אותם מגן העדן לגלות בכל רחבי השמים. גן עדן ריק מצדיקים.
ואני עוזב את גן עדן, ולא מוצא את הקבר באף זמן, באף תקופה, ומגיע בסוף למדבר, למקום הקדום, עוד לפני התורה ולפני שהיה עם, עוד לפני שהיו עצים וצדיקים, לפני שהיה קודש, רק חול. ויש שם בור. וכתוב עליו: חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו.
התרת זנבות
חלמתי שהבטחתי לאדמו"ר. ואני מסתובב תחת העולם. והנה האיש, והוא גרסא צעירה יותר של עצמי, הוא בטח יודע דברים שאני כבר שכחתי. אם הזקן הוא איש העתיד, אז הצעיר הוא איש העבר. והוא גוסס, כי אני כבר נהייתי איש אחר, והוא אומר: אתה כבר הסתובבת כל המוות, גם למוות יש סוף. יגעת ולא מצאת. לכן אל תאמין. ואני אומר: אני זוכר שישבתי אצלו בחדר. קצת התקשתי לדמיין אותו עם אוטו, אבל הוא התחיל לדבר על הנסיעה לכיוונים השונים בארץ, לפי מפת הקבלה: למזרח לשטחים לימי קדם. למרחבים בנגב של אברהם מכניס האורחים - צד החסד בדרום. ולצפון לקברים - לתוך הדין. ולמערב לכלכלה החדשה - לממלכת האישה, המלכות. אתה זוכר? והאיש פותח כדור לבן קטן, ומתברר שהוא דף מקומט. והוא אומר: אתה זוכר? האדמו"ר המכווץ מרוב שנים, ישב שם בחדר החשוך, בתוך הכובע הענק שלו, בכסא השחור האדיר - כמו דף מעוך בספריית קודש ענקית, שישר מחפשים בה בפח, כי יותר מעניין מה מישהו טרח לזרוק ולהעלים, מכל הספרים העתיקים. והאיש מקריא מתוך העיגול הלבן, שמתגלה כתורה מקופלת - חלום נשכח.
קיפול אחד
אחרי שסיים עם כל הצדדים, האדמו"ר אמר: באמצע. עיר הקודש היא דגם מוקטן של העולם, ולכן היא עיר מחולקת: ישראל שבין אלוקים לאנשים - בין מזרח למערב, ויעקב שבין לאה ורחל - יהודה בדרום ושומרון בצפון. והקשר בין ירושלים לתל אביב, בין האמצע למערב - זה הצדיק בארץ. כביש מספר 1. ואפשר גם לנסוע בזמן, אבל לא לעבר, להווה, לעתיד - אלא לנסוע לבוקר, לנסוע לצהריים, לנסוע לערב. ובלילה - האורות כשאני לבד על הכביש, בדרך לרשב"י, איזה חופש - אני טס, לעומת הנפילה בקליפות שבכניסה לפקקים בחזרה. זה ההבדל בין ימינה לשמאלה. ככה הארץ הופכת לגוף.
קיפול שני
אחרי התיקון של הארץ בהתאם לצלם אלוהים, התיקון הבא הוא של הכוכבים - בנסיעה לחלל הפנוי. כמו שהגלות גאלה את חוץ לארץ - עכשיו הגיע הזמן לטפל גם בחוץ לעולם. אסור ליהדות להפקיר את החלל לתרבות יוון. מרוב ששמרנו על היום נרדמנו בשמירה על הלילה, והאלילים השתלטו לנו על השמיים, פתחו לנו תוהו נוראה. לאן שלא תסתכל בלילה בכיפת הכוכבים תראה מיתוס יווני, ולכן צריך להחליף אותו במיתוס יהודי: באנו חושך לגרש. כמו לפני הבריאה הקודמת, שהארץ היתה תוהו - עכשיו השמים הם תוהו. כי במאבק ההיסטורי בין היום והלילה על השמים - הלילה ניצח. השמים שחורים. מה הם באמת השמים? החלל הפנוי. השמים האמיתיים הם החושך ולא האור, הלילה ולא היום.
קיפול שלישי
מאז שבירת השמים, כבר אין רק שבעה כוכבים, יש עשר ספירות: השמש היא הכתר, חמה ניצוץ חכמה, נוגה חממת בינה, הארץ - כוכב המים - הוא חסד, מאדים גבורה, והכוכב אחריו של הסטרא אחרא נחרב, והפך לאבני שואה - אסטרואידים, וצדק שהוא מרכז המערכת תפארת, ושבתאי (לצנזר)… - והמלכות היא השחור הגדול. ולפי זה - הלבנה היא הדעת. והראש של השנה זה כשהסיבוב של הכתר והסיבוב של הצוואר, הדעת, מסתנכרנים. ראש חודש הוא חידוש הראש, אבל כשהכתר חוזר למקום שהיה בהמלכת נזר הבריאה, אז זה ראש שנה, שהוא שינוי הראש. לא רק ראש חדש אלא גם שנה חדשה.
קיפול רביעי
הרבה חושבים שחילונים זה מלשון חול, אבל חול היה הרבה לפניהם. מה שחדש בהם זה הכוכבים, חילוני זה מלשון חלל. והעתיד זה שילוב של חילונים וחרדים. לא כמו הד"לים, שלקחו את החלקים הרעים והחיצוניים של שני הצדדים, את הלאומיות מהחילונים ואת הדתיות מהחרדים. אנחנו ניקח את החלקים הפנימיים משני הצדדים, את הלב - את החלל - מהחילונים ואת החרדה מהחרדים. השחור משני הצדדים. כי לפני שיש ארץ חדשה - צריך תורה חדשה, ולפני שיש תורה חדשה - צריך שמים חדשים.
יחבע"ל: יחסים בינעולמיים
חלמתי שנשיא סין בא אליי בחלום ואומר לי שהוא יגלה לי סוד, אם אני אגלה לו סוד. כי הנה הוא מגלה לי, בגילוי לב מלא שיכול להיות רק בינינו, שהאמת היא שהקיסר עדיין חי - וסין היא קיסרות סודית. ואליבא דאמת, לפי חכמי הקיסר שטועים רק פעם באלף שנה, לפי הדו"חות הכי חסויים במפלגה, לסין אין סיכוי נגד אמריקה. ולמה, אומרים החכמים - כי אין לנו יהודים. כל הרעיונות והמוחין באים מאמריקה, אנחנו רק כלים, רק אור חוזר. היא ראש העולם, ואנחנו רק הגוף. כי כיום שהמלכות היא הכתר - העולם עומד על הראש, והרגליים למעלה. ולכן המערב למעלה, במקום המזרח. וגם אם הבטן יותר גדולה ושמנה וחזקה מהראש, גם אם היא בית החרושת של הגוף, עדיין המוח שולט על הגוף. והיהודים - הם המוחין של אמריקה. לעומת זאת אצלכם יש מלא יהודים מיותרים שהם עגלונים ממש ובהמות גסות. איבדו כל רוח. אני מוכן לתת להם עגלות ואורוות, שיבואו אצלנו. כי לא עוזר כמה שאנחנו מגדלים את הגוף הבהמי - הוא רק נותן יותר כוח וממשלה לנפש. אבל אם אתם תתנו דווקא לבטן נשמה, ולגוף של העולם את הרוח, במקום למוח, ולכרס את הנפש, במקום לראש, תחשבו איזה מין יצור זה יכול להיות. בלי הפיצול המערבי ההרסני בין גוף לנפש - איחוד יהודי-סיני נגד המערב. ואני מבטיח לכם שלא נעשה לכם כמו תרבות המערב, מלכות אדום, שאחרי שהמלכתם את אירופה על העולם, חשבו שהם יכולים בלעדיכם, שהידיים ידי עשיו יכולים בלי הקול קול יעקב, ותראו מה נשאר. אז אני אומר לו: אדוני המלאך של סין, איבר קטן יש באדם ששולט גם במוח. היצר. וככה היהודים שולטים בעולם. אנחנו איבר המין של העולם - לא הראש. ואם אתה באמצע הגוף, באמצע העולם, אז לא משנה כמה העולם יתהפך, אתה תישאר. אבל אם אתה עולה לראש - למחרת אתה ברגליים. וליצר הרע כבר יש תפקיד, השטן הקטן כבר עסוק בלדאוג לדור הבא, לעולם הבא. ממילא הטובים שבנו כבר לא בעולם הזה, הם כבר יצאו למירוץ. אנחנו כבר מתכוננים לזיווג עם עולם אחר.
עליית נשמה
חלמתי שאני האדם החזק בעולם, נשיא ארה"ב, אבל אני לא יודע איך לעזור ליהודים בלי שיתפסו אותי. כי כל מה שאעשה שלא לטובת אמריקה אבל לטובת היהודים בסוף יתגלה, ואז רק ישנאו את היהודים עוד יותר. ואני בורח מהשירות החשאי לפגישה סודית בבית הכנסת שלנו, בתוך ארון הקודש, כדי להבין איך אפשר לעזור לכם. כי הם אומרים שם, שהאדם החזק בעולם צריך להיפגש באדם החלש בעולם, ואז תבוא הגאולה. אבל ההוא פשוט ישן שם בארון, נרדם-מת ולא מתעורר מהדפיקות, ואני שואל: זו הפגישה? איך אני יכול לעזור?
- מה פירוש לעזור? השאלה היא איך הוא יכול לעזור לך.
- לי?
- גוי יקר אוהב יהודים, מה היהודים יודעים, אתה יודע? מה הם יודעים שהופך אותם ליהודים? לא איזה ידע, אלא לקרוא. הם יודעים - שהעולם הוא ספר. ובספר למי יש את הכוח, לצד החזק של הדף? לכותב? או שמי שקובע את המשמעות בסוף הוא דווקא הצד החלש של הדף, הקורא? וככה גם כשאתה פועל ושולט בעולם - מי שבאמת קובע את המשמעות של העולם הוא מי שחולם אותו. היהודי קורא את ארה"ב בעולם העליון. לכן כשמסיימים לקרוא את התורה קוראים חזק חזק ונתחזק. אבל כשמתחילים לכתוב תורה? חלש חלש ונתחלש...
והמגביה והגולל תופסים אותי - המגביה מרים אותי מהרגליים, והגולל מסובב לי את הידיים - והם מתחילים לעקם ולקפל ולשבור ולמעוך ולדחוס אותי לבפנים, כמו כדור נייר שלא נכנס עד הסוף, ומנסים לסגור עלי: הפגישה איתו היא הרי בתוכו. בחלום שלו. ושם החולם יראה איך הוא יכול לעזור לך, כלומר לנו, כלומר לכם, כלומר לעצמו. ומרוב חולשה אני מסתכל למעלה לשמים השחורים בתקרת הארון ומבקש רחמים - ומת.
דין-דונג
חלמתי שאני עולה למעלה לעולם העליון לקבלה העליונה - ומצלצל בפעמון, ומיד מגישים לי חשבון, פירוט של העבירות שחייבו אותי. ופתאום אני מגלה שגנבו אותי, רשמו מלא עבירות שלא עשיתי, ויש איזה עבירת ענק בגודל יותר מכל החיים שלי שרשום עליה
ואני בכלל לא יודע על מה מדובר. פשוט גנבים. לא יכול להיות, מישהו התחבר לי לנשמה ועשה עבירות על חשבוני. כל החיים חגג עליי. והמלאך הנציג מגחך לי: אתה לא יודע? הכול מתועד. והעבירה הזו נכון שלא רשום לי במערכת מה היא, אבל זה כי עשית אותה בעולם אחר. וכנראה שהשם שלה מצונזר כדי לא לפגוע בנפשי המלאכית הרכה, לא כל דבר מותר למלאך לדעת. אני יכול להעביר ולשלוח אותך לעולם שבו עשית את העבירה, ותסתדר כבר אתם. ואני שואל: זו הקבלה החדשה שהכנתם לי? זו הפתעת יום הכיפורים? אם זו קבלת הפנים - אני לא רוצה לדעת מהי קבלת הזנב. ואני מחכה וממתין עד קץ כל הימים, אבל בינתיים לפחות שומעים ברקע את שירת המלאכים. מלאכי השרת לשירותך / שירות של מלאכים בשבילך / הופכים עולמות בעבורך / זמנך יקר לנו כאור - בחשיכה.
יום הכיפורים של העולם העליון
חלמתי שאני בבית דין של מעלה ומאשימים אותי במשהו שלא עשיתי, שקרים, עלילת דם, לא היה שומדבר כזה. ואני צועק זה לא נכון תראה לי איפה זה כתוב, אני רוצה לראות באיזה מקום בתורה זה, תראה לי שיש בכלל דבר כזה, למה זו בכלל עבירה, והאבא של בית הדין דופק לי בפטיש על הראש: שתוק, אנחנו לא בית משפט, אנחנו ארגון ביון. המקורות שלנו סודיים, אנחנו יודעים כי אלוהים יודע. נראה לך שהוא יגלה לך מאיפה הוא יודע? שבשבילך הוא ישרוף את ה"אמצעים", שהכול ידלוף? עשית לנו חור בראש, שקט בבית המשפט, אה סליחה, במדור החשאי. ומכניסים את העד - ופתאום הוא אישתי. ואני מתחיל להשתולל לנבוח שקרנית היא ממציאה את זה כדי להצדיק את ההתנהגות שלה, לא לא, היא התנהגה ככה כדי כדי להצדיק את זה, להמציא את זה, היא מגזימה, מסיתה אתכם נגדי, מלחיצה, היא יודעת מה לעשות, היא יודעת על איזה כפתור ללחוץ! ואישתי אומרת: אתם רואים שהוא לא בנאדם?
ולוקחים אותי משם ברצועה, ואני נושך את היד שלוקחת אותי ומוחה: כל מה שהיא אומרת זה הוא ההוא ההוא. ההוא האו האו. ואני מנסה לדבר, להסביר, להבהיר את עצמי, לפחות לעצמי, אבל כל מה שיוצא הוא ההוא האו. הוא האו האו. ושמים אותי בכלוב עם חיה, ואני פותח את הפנים של החיה, ואני רואה שהחיה זה הבן. והוא כבר יותר זקן ממני, ואני אומר לו: כבר? איזה מין דור אתם? אמא שלך חיה. איך יכול להיות שאתה כאן לפניי? והוא מתחיל להריח אותי, לשחק עם כבל הרצועה, ואומר: איך אני יכול לדעת שאתה זה אתה? אין לך ריח, ובכלל, אי אפשר לחבר אותך לחשמל, לאף יציאה. ואני מתנפל עליו: אבל תגיד לי, מה קורה למטה? אני רוצה לדעת. מה קרה ליהדות? בדורי כבר הייתה יראת שמים אלקטרונית, ואתה עם הספרי מוסר בין הטלפיים שלך… כמו חזיר. מה קרה תגיד לי, שוב פעם השמידו אתכם? והבן הזקן שלי אומר לי ממרומי שנותיו, כמו שמדברים לילד: אתה יודע כשהייתי בגילך, אמרו לי שבמצב שנוצר, שאם אנחנו רוצים לשרוד כדת אנחנו צריכים לוותר על אחת משתים: או שאלוהים שלנו לא כל יכול, או שהוא לא אוהב אותנו. והלכנו לכל בתי הכנסת, בכינו, עשינו הצבעות. ובסוף נבחר ברוב עצום: שהוא לא כל יכול. אבל, כשצמח לי זקן, כשצמח לי זנב, הבנתי שיכול להיות שהוא פשוט לא כל יודע. הוא לא יודע על השואה.
- לא סיפרו לו?
- חמשת חושי תורה נשרפו מזמן, החוש השישי של המשנה גם התנתק, והחוש השביעי לא עובד, כי שבת. אחרי הרס כזה של כל המקורות, חיסול כזה של כל מלאכי האיסוף, הנפילות האיומות מן השמיים, אתה יכול לצפות את ההתנהגות של ארגון חשאי במצב כזה? לאן אנשים יכולים להגיע? יותר מזה, לאן מלאכים יכולים להגיע? ויותר מזה, לאן אלוהים יכול להגיע? תגיד לי, שמעת פעם על ה"אמצעים"?
- הא?
- החילוניות האמיתית זה לא החלל, שהמרחב ריק מאלוהים, אלא הזמניות - שהזמן ריק מאלוהים. כי בניגוד למה שחושבים הזמן לא מתמלא מעצמו. כיפור הוא הזרע של כל השנה, כמו שראש השנה הוא הרחם, ולכן צדיק כמו אדמו"ר יכול לתת בו את הקוד החלומי שממנו גדל הזמן כולו - ונוצרת שנה. אחרת - מחדל, חידלון, השנים ריקות, והחיים רצים, חיי כלב, לפני רגע הכול היה עתיד, והנה הכול כבר עבר, וכחלום יעוף.
והבן שלי כבר זקן מאוד, אני מתחיל לחשוש לחייו, ואני אומר לו רק כדי לעורר אותו, משהו על אהבת האב, אבל הוא לא מתעורר, יוצא לי רק אהבת הב. אהבה האו הב. ואני מנסה לומר לו, לפחות להגיד, מה שרציתי להגיד. אבל הוא האו הב. וכל השומרים הלכו הביתה, אף אחד לא נשאר, יום כיפורים, מחדל. ואני חושב שלפחות התייאשו ממני, כי במקום סורגים יש פה רק וילונות ומסכים, כל הכלא ריק, אם לא כל העולם העליון כולו, איפה כולם. ואני מתחיל להסתובב בעולם העליון בתור כלב, וחושב שלפחות בתור כלב אני יכול לעשות הרבה, להיכנס להרבה מקומות, מאחורי הפרגוד. אולי למעבדות. אף פעם לא הרשו לי למעבדות. כן, ה"אמצעים". ואני מתחיל לחשוב, איך להיכנס, אבל כל מה שיש לי בראש האו הב. ותכף גם תהיה לי נפש של כלב. ורוח של כלב. ונשמה של כלב. האוהבאוהבאוהבא. ואני מגלה שם עמוק בפנים ולפני ולפנים, בתוך תוכי - את האמצעים. ששואבים את כל הסודות מבפנים. וחושב שעכשיו גם אני אוכל לרמות את אלוהים.
עולמות לבנים
חלמתי שאני כלב בשמים. ויש שם שירותים מיוחדים לכלבים שאני לא אלכלך את גן עדן, אבל בטעות אני משתחרר למלאך מהרצועה. ואני מתחיל לרוץ, מהר רוץ, מהרוץ ורוץ ועוד, לרוץ מאוד, לא מסתכל על העצים, לא מסתכל על הצדיקים, שהם כאלה צדיקים - שמותר להם ללכת עירומים, וזה לא ישפיע עליהם, ויש כבר מקום עם נשים ערומות וזה לא משפיע על אף אחד לראות, כנראה, ואפילו אני כבר לא מעיף עין. אבל מתחילים להיות אנשים מחוברים עם 4 רגליים וידיים, וכל הזמן בורחים נגד כיוון הריצה שלי - מהמקום שאליו אני רץ - נחשים, עוד ועוד נחשים, והנה עוד מעט הימים הראשונים, עולמות שבהם עוד אור מעורבב בחושך, או שהים מעורבב ביבשה, או שהשמים מחוברים לארץ, מעורבבים, ואני תופס בזנב את אחד הנחשים, והוא לוחש: הצילו, אתה רוצח אותי, בבקשה, תן לי לברוח. והוא משקשק, מפתה אותי, נואש: בבקשששה, אפילו רק נשנשנשנה כיוון, בסדר אל תלך אחורה, נפנה לצד, לעולמות אחרים. אתה תראה, אני אקח אותך לעולמות של השבת, איפה שאלוהים נָח, כלֶה, "ויכל אלוהים", ואז האדם חי, שם תוכל להימלט ממנו, ללא חששש. ואני חושב חש נחש מטופש ראש של קש, הוא לא יודע שאם נפנה הצידה לא,,, אבל באמת, יש שם מלא עצים עם זקָנים, בהתחלה זיפים לבנים של ילדים, ואז עצים עם שפם, ואחר כך זקנים ארוכים ארוכים וסבוכים, שמכסים את כל הרצפה כמו שלג לבן. ואני מציץ למעלה ורואה שהשמים מחולקים באמצע חצי שחור חצי לבן, והנחש אומר שזה לא השמים, יש הר לבן שמגיע עד השמים, בגובה אינסופי, אז אפילו שהוא רחוק נורא, זה נראה כאילו הקו המפריד בדיוק באמצע השמיים, כמו השמש בצהריים. והוא לוחש שאני אזהר איפה אני דורך! כל החוטים מחוברים, ויש כאן שערות שמגיעות עד לזקנים של רש"י, של משה רבינו, והנחש נרעד נרגש: בעדינות להיזהר לקרוע! כל חיבור כזה לקח אלפי שנים לגדל אותו, לכל אחת כזאת לצמוח. ואני מושך בעדינות, באחד החוטים, ואני שומע מרחוק מרחוק מרחוק צועקת, והנחש: די! אבל אני אומר: ששש, זה לא היה רב, זה היה אישה. והנחש לוחש לא! ואני: לא נכון זו היתה אישה. והנחש לוחש לא לא לא. ואני מתקדם עם החוט ומושך כל דקה, והאנחות והצעקות הרחוקות מתוך העצים כבר יותר קרובות: אא אה או אי הא הה הו הי וא וה וו וי יא יה יו יי, ואנחנו חוצים נחל של דם, ואני יכול לראות מהפנים שלו, ואני שואל אותו מה זה, והוא לוחש: זה מחזור של ראש השנה, מחזור שיש רק פעם בשנה, אל תדאג. ואנחנו מתקרבים, והנה יש שם עוד נהר אדום. ואני שואל: אז מה זה? והוא לוחש: זה, זה מחזור של יום כיפור. נו, פעם בחיים. ובקושי אנחנו עוברים, נאחזים בשערות אחרונות שעוברות, שמחזיקות מעמד - והנה אנחנו קרובים, ויש שם ים דם. ואני צועק על הנחש: מה עכשיו? והוא לוחש: זה של מחזור של השואה, חג השואה, החג הנעלם. זה חג שעוד לא ירד לעולם, ולכן עוד לא יודעים מתי הוא, אבל יש אנשים שיכולים להרגיש פתאום איזו בליטה מתחת לזמן בלוח השנה, אבל באמת לא יכולת לצפות שאני אדע, או אצפה את זה. זה פעם ראשונה מבריאת העולם. ואם לא היית מתעקש ללכת בכיוון הזה בכלל לא היינו מגיעים לכאן. והשלג מגיע ממש עד שפת המים, כלומר הדם, והשערות נכנסות פנימה, והנה יש שם בין העצים אישה עם זקן. כלומר אישה רק עם זקן, ערומה, אבל זקן ארוך, לבן, שמכסה כמו בגד ים ושמגיע עד למטה ומתחבר לרשת הזקנים ונבלע בה. והנחש לוחש לי: דוד המלך, המלכות…
- מה?
- ששש… בא נפתה את דוד המלך.
- מהה, זה דוד המלך, או דודה מלכה? ופתאום היום החג הנעלם? אני לא מאמין לך, זה חג מדאורייתא או מדרבנן?
- יש תקופה שלישית אחרי דרבנן, שעוד לא הגעתם אליה. כשתכיר אותה תבין ששתי הקודמות היו רק צלע אחת במשולש.
- משולש? איזה איברים אתה חושב שיש לה מתחת לזקן, זה גבר או אישה?
והנחש מלחשש: יהיה מין שלישי, ואז תבינו למה היה חסר איזון עד עכשיו. והנחש מחייך, ואני בא לחנוק אותו: זה אתה? אתה חושב שזה אתה? השלישי, אה? אתה המין שהיתה בוראת האישה? אחרי שהיא היתה נרדמת, שאתה נזר הבריאה, המין אחרון? שאתה הצלע השלישית שיוצאת מהצלע השנייה כשהיא חולמת?
- תעזוב אותי, נו, אל עפר תשוב - ומי אוכל את העפר? לא סתם העלימו את הבריאה שלי, פתאום אני מופיע. ערום! אדם לא ידע מזה כלום. מה חשבת, שיש רק שניים? חייב להיות אמצעי. חשבת שאלוהים פראייר? נתן לך את עץ הדעת, וסיפר לך על עץ החיים? את העץ השלישי הוא העלים. יש עץ שלישי, לא רק תורה שבכתב, או תורה שבעל-פה.
- תורה שבעל-אוזן? באף?
- לא כלב, תהיה יצירתי.
- שפה שלא אומרים אותה וגם שלא כותבים אותה?
- נו כלב, אם לא זכית לראש נחש, לפחות תחשוב עם הזנב.
- אתה רומז לי משהו? שפת סימנים?
- תחשוב שהבעלים שלך מורה לך - זה תורה, אבל מה שאתה... יש תורה שלישית, מה שאני לא אומר לך. מה שאני מצפה, לא מצווה - ממך לעשות. לבד. מה שאני לא יכול לומר לך, אלא. אתה מבין?
לא? נגיד אלוהים אומר לך מה לעשות, לא לאכול, ואז אתה אומר לאישה, גם לא לגעת, אבל אם האישה רוצה משהו שהיא לא יכולה להגיד, כי מה, כי זה העניין, שבלי שהיא תגיד. אז כאן אני בא - הנחש. אני, נו, אתה לא מבין, לך בעקבות הזנב שלי - הוא עושה לי עיניים - ואז אני שם לב שהזנב שלו לא נגמר. הוא נהיה חוט דק דק דק, שערה… אז גם הוא מחובר לרשת? אוי! והגענו לקצה האורך שלו, ועכשיו צריך לעקוב אחרי כל הדרך שעשינו בחזרה, כדי להמשיך, להתקדם, צריך לשחרר אותו מאיפה שהוא הסתבך. ואני הולך בעקבות החוט, ונדמה לי שאיבדתי את הדרך. אולי התבלבלתי בין החוטים באיזשהו מקום? ועכשיו לך תמצא בכל הסבך הלבן, לעזאזל. ובסוף אני מגיע לארץ של עצים צעירים מאוד, תינוקות, עצים שצורחים, שהם רעבים, ופתאום יש איברים ענקיים של נשים בשמים, ענני כבוד שאין להם בושה, שכל העולם יראה, ויורד משם גשם של חלב, דליים, טיפות בגודל של ראשים, ואני כבר מבין, זה הכול מתחבר לשלג של הזקנים, ואני חושב, אני כבר יודע איך הם מתחברים, התינוקות והזקנים, מה שמחבר ביניהם, לבן, מה שמחבר אותם זה הזרע. ואני מת מפחד מהיער הבא, מה יהיה שם, ואני מתחיל לרוץ אחורה, בורח מכל היערות הלבנים, אל היער השחור.
עולמות שחורים
חלמתי שאני פתאום. למחבוא שלהם. פרטיזנים צדיקים. בתוך היערות, מחוץ לאלוהים, בקרחת, מתנגדים לאלוהים. יונה הנביא. אליהו. נמרוד. קין. פושעים קדושים. יושבים מסביב למדורה, והאש שחורה, שלא יגלו אותם. מדי פעם שומעים זימזום רחוק בשמים של איזה מלאך לבן אומלל שאלוהים שלח לחפש אותם, שמנסה להאיר לתוך היער, אבל מייד מזניקים צוות "צחצחות" שמכוון אליו פנס חושך, והוא נעלם. משימת התאבדות. והם יושבים מסביב למדורה ולומדים תורה, ומגרדים לי מאחורי האוזניים.
קין אומר: אומרים שאני רוצח? אני רוצה אח. אנחנו היינו שלושה אחים, לנח היו שלושה בנים, אבל פתאום אצל אברהם ויצחק וכו', זה מריבות בין שניים, פתאום זה זוגות. אז מי פה המעלים האמיתי? אז אני הבנתי שצריך להעלים את האח האמצעי. הנה, לאלוהים אין רק 2 רגליים, יש לו רגל שלישי. ואני נובח: אבל מה הרגל השלישית הזו בכלל עושה? - חמוד, יש איברים לאלוהים שאין לבני אדם. כמו למלאכים - כנפיים! והם כולם צוחקים מסביב, ואני לא יודע מה מצחיק. וקין ממשיך: יש שלושה סוגים של ריגול בעולם. ככה צריך לעבוד ארגון קודש: צריכים להיות מרגלים שלו, ולהעביר מתורה שב… לתורה שבעל פה, ומשם לתורה שבכתב. קודם כל להעלות. יש תורה שבע"פ: להפוך אנשים למקורות, ומקורות לסוכנים. כל האנשים שאתה מכיר בעולם החיצון הם לא חברים שלך, הם לא משפחה שלך, הם קודם כל מקורות, ולכן הם חברים שלך, לכן הם משפחה שלך. ויש תורה שבכתב: להפוך מידע למודיעין, ומודיעין לסודות. שאף אחד לא ידע מה אתה עושה עם המידע, למה אתה מתעניין, בשביל מה אתה עושה מה שאתה עושה. ויש תורה מסוג שלישי: להפוך מבצעים לתורות, ותורות לארגונים, כלומר לדעת לא רק מה לעשות, אלא איך לפעול. אל תחשוב על עצמך כבנאדם, תחשוב על עצמך כארגון. אתה שומע, כלב? - קין שואל וכולם צוחקים - אתה חושב שאלוהים חושב על עצמו כבנאדם, רק בגלל שיש לו זרועות ביצועיות ויסודות שעליהם הוא עומד כמו רגליים? והוא מלטף לי את הראש: כל השאלה היא איזה מין ארגון אתה. דת זה לא צבא של פקודות ומצוות. דת זה ארגון מודיעין, ביון. צבא זה ארגון שמשקר לעצמו, הוא משקר לעצמו שהפקודות מלמעלה למטה באמת קובעות, שהמבנה והתפקידים הם שיוצרים ומגדירים את הפעילות, שהוא באמת פועל לפי איך שהוא מדמיין שהוא פועל, כלומר שהוא צריך לפעול, כלומר חולם שהוא פועל. ואילו מודיעין זה ארגון שמסתיר מעצמו. והוא מלטף לעצמו את המצח: אצלכם בצבא השם אין יכולת רוחנית, בגלל שהכול נתפס כמכני, כהפעלת כח ומנגנונים ומצוות מלמעלה ופקודות ופרה אדומה, ואין הבנה של הצורך של המערכת למטה להסתגל לכיוון החדש. הכח אצלכם נתפס כיוצר מהירות - כקובע לאן הולכים, או אפילו כיוצר מיקום - איפה נמצאים, ולא כיוצר תאוצה, שינוי כיוון ומהירות הדרגתי. וכשהמסה והכח של המערכות מאוד גדולה מול הפיקוד, כמו בעולם מול אלוהים, או בתרבות מול התורה, או בכפר הגלובלי מול היהדות, הבעייה רק גדלה, והמומנטום הופך לפרמטר הכמעט בלעדי - ולכן רק חיכוך יוצר שינוי. אתם היהודים חושבים כאילו הראש הוא ידית שמזיזה את הגוף, כמו דינוזאור עם מוח של ציפור, ועוד מתפלאים שהתנוונתם. ואילו אצלנו בארגון זה כמו ציפור עם מוח של דינוזאור. התמונה כאילו שהבוסים למעלה "מפעילים" אותנו היא שגויה, אלוהים חייב לעבוד גם מלמטה למעלה! אבל אצלכם אין הכרה בלמידה מלמטה למעלה, ולכן הלמידה היא בסופו של דבר מבחוץ פנימה, במעגל משוב גדול, כואב, מול האויב. ואז עוד מתפלאים: אופס, שואה. החטא הקדמון הוא תמיד החוסר במרכז, באמצעי, שיתווך בין הראש לרגליים. לא ככה אלוהים עובד. לא מספיק ראש לאלוהים, צריך גם לב, ובטן, ולבלב. אולי בעתיד לבוא המוח יהיה הלב. אבל כיום צריך מרכז, אמצע, שיקשר בין למעלה ולמטה וכל הכיוונים האחרים, שאתה בכלל לא מכיר. עכשיו אתה מבין, האו האו האו?
עולמות אדומים
חלמתי שנמרוד שם עליי קצת יותר מדי עין, והוא מושך לי בזנב ואני צועק: עזוב אותי. והוא צוחק: אתה יודע מה זה "גיבור ציד לפני השם"? מילא ציד, אבל לפני השם? ואני נובח: בבקשה תעזוב אותי. והוא אומר: אל תדאג, אבל הוא מתחיל להרים אותי עם הזנב. ככל שהוא אומר להם את התורה שלו הוא מרים אותי יותר עם הזנב, עד שאני לגמרי באוויר, ואני מיילל: אתה תתלוש אותו. והוא מתנדנד ודורש, ומסובב אותי באוויר מעל הראש שלו, כמו תרנגול כפרות, ואני מפחד שאני אעוף - ואני עף! ונמרוד רודף אחרי: אני אתפוס אותך.
וזה מה שנמרוד טוען. הבעיה היתה שהיו רק שתי צלעות במשולש: קשר בין האישה לאדם, וקשר בין האישה לנחש. ולא היה הקשר של אדם עם הנחש. והוא מסביר, הוא מבין בחיות, שהקשר שלך עם הנחש הפנימי הוא בלילה. אתה מבין עכשיו מה זה זנב? ונמרוד אומר שצריך לצוד, והוא מסתכל עליי במבט רב משמעות, ואומר שקטגוריות המשמעות העתיקות של הבריאה מספר יצירה - עולם, שנה ונפש (עש"ן) - הפכו למקום-זמן-אדם, והיום כבר מדברים על אתרים, עדכונים, משתמשים. ויש את הצלעות שמחברות אותם: שמחברים לכל משתמש עולם, ונהיה אתר שמחבר נפשות ונפשות שמחברות אתר, או שנותנים לכל זמן נפש, ונהיים זמנים שמחברים נפשות ולהיפך, או עולם שעשוי מעדכון וחידושים, ונהיה מקום שמחבר זמנים ולהיפך, ובסוף עושים מזמן מקום ולהיפך, ומה נשאר מהנפש. ומה יעשה ירא השם, כשהופכים לו את החג לנפש, והוא בא לפחות לדבר איתה, והנה היא כבר הופכת למקום? גונבים לנו את המצוות, פתאום שבועות הופך לארץ ישראל, ומשה הופך לפסח, וסוכות לחו"ל, והכותל זה תשעה באב, והנפש שלך זה כיפור, וירושלים הופכת לדוד המלך שהופך לשבועות, וכו'. שלא לדבר על מצוות שהפכו אותם לחזיר. לכן אנחנו צריכים לשמור על התורה והמצוות. ואתה יודע איך שומרים, כלב? כשאנחנו נשב על שלוש הצלעות, ונשמור על המקום, ועל הזמן, ועל הנפש - כי היחס הנכון והשוויוני ביניהם הוא החלום. לא הערות, שבה הזמן והמקום באים על חשבון הנפש, והעולם בא על חשבון האדם. בגלות, מחוץ לזמן ולמקום, שמרו רק על הנפש, ולכן סופה היה שואת הנפשות. כאן שומרים על המקום, אבל על חשבון הזמן וחשבון הנפש, ולכן הסוף זה שואה של הארץ. אבל את השמירה על הזמן הפקירו בכל מקום: בארץ, בחו"ל, ואפילו באתרים הוירטואליים, ולכן הזמן כבר בורח. נתנו לחידוש להפוך לממלכת השטן. ובסוף תהיה שואה של הזמן. ואתה שואל איך שומרים עליו?
ונמרוד עונה: הב! הב הב. מה שצריך זה לנבוח. לנבוח בלילה. אם חלמת חלום שיש בו לפחות אחד חלקי שישים מנבואה, שלא יהיה בטל בשישים - אז לכתוב אותו לפי הזמן שלו. חלומות לפי החגים - הם הנפש של הזמן. אדם עובד כל היום בשביל הלילה, כל האורות שנכנסו בו ביום מוצאים כלים בלילה. אז אתה חייב להוסיף את הרגל של הלילה לזמן שלך. צריך מינימום שלוש רגלים כדי לסובב את הזמן ולהתקדם, לעגל אותו במחזוריות, כי אם זה רק שניים זה רץ ביניהם הלוך חזור, כמו אנשים שחיים מצאת החמה עד צאת הנשמה. כדי לעגל את היום אתה חייב לעשות צעד נוסף גם בלילה. וככה תשמור על הזמן: שחרית-בבוקר זה החידוש של חסד מתפרץ ורעיונות מחלום הלילה, מנחה-בצהרים לשבת בדין לשפוט לסדר, וערבית-בלילה זה רחמים, להירדם תחת כנפי השכינה. ואתה, כלב השמירה של המשטר היהודי, הכלב של אלוהים, יודע שכל כוחה של התקשורת, של הקישור, הוא הזמן. לכן צריך תורה בזמן. אם רוצים שלתורה יהיה כוח. כי כבר אי אפשר לחכות לנבואה. פעם באמת החידוש בתורה היה בנבואות, אבל היום יש רק חלומות, והנבואה בטלה בשישים.
לכן בתור צייד, אני אומר לך שכל טכנולוגיה חדשה היא חיה, וצריך לצאת לציד בלילות וללכוד אותה בתורה. למשל, אם יש אנרגיה נקייה - ללא חורבן, צריך ללמוד שזה הזדככות הכלים, אורות ללא שבירה. לכן זה כמו קורבן עולה שכולו עולה באש כליל למעלה, ללא אף חלק שחור לסטרא אחרא, מה שעלול להרגיז אותו. ולכן צריך להכין לו כלים משלו בצד, לזרוק עצם לכלב, כי כלב רעב זה מסוכן. כלומר, מצד אחד זה מסימני ביאת המשיח, אנרגיה טהורה וזכה, אבל מצד שני, לא למדנו כלום? שוב פעם מנסים להכניס אורות של תוהו בכלים של תיקון? בסוף תהיה שבירה נוראה. מה שצריך זה דווקא אורות של תיקון - בכלים של תוהו. אז מה עושים עם כל האורות האלה שאין להם גוף, כל החיות החדשות האלה שלא היו בתיבה, כל הרעיונות האלה שאין להם בת זוג? מה שצריך זה אישה חדשה. סוג חדש של כלים. תיבה חדשה. גוף חדש. ארץ חדשה. חזיר חדש. ארגון חדש. סודות חדשים במקום הישנים שמתו. לא מספיק ההעלאה של: למצוא, לאכול, לגדול. צריך גם את ההפנמה של: גילוי, זיווג, כיסוי. חטא הדעת וחטא הסוד. כל חידוש - להשתמש בו, זה מצווה. אבל להבין אותו, זה תורה. תורה שבפה אני מבין מה זה, אבל מה זה תורה שבעל פה? שפתיים זה המפגש של שתי שפות, נשיקה עם שפתי התורה, זיווג, לשון להכניס אותה לפה, נחש משמיים, לתפוס אותו ביד, להפוך אותו למקל האלוהים. יסודות לקבל אותם. כרגע מנותקת משפת האל. שבעל פה.
ואני כבר לא מקשיב, ושמח שהוא ממשיך לדבר. כי האמצעי סוף סוף רועד בתוכי. אלוהים מגלה אותי, מאכן אותי: מקום-זמן-נפש. ואלוהים של הכלבים אומר לי: האו האו האו. ואני נמלט משם ליערות האדומים, לפני שהמורדים הקדושים יעלו בעש"ן.