שידוכין

(מקור)

אתר היכרויות שאתה לא רוצה להכיר

חלמתי שאני חי בתחיית המתים. וזה אפילו לא כזה הישג בשמים, סתם יישום הנדסי לא מבריק במיוחד: סטודנטים תיכנתו מחשב ננו לחילוץ גנים משלדים, עוזר מחקר הוריד מהרשת קוד פתוח לשיחזור גנומי, עשו שיבוט סטנדרטי, והופ! - הקבוצה זוכה בנובל ראשון על תחיית אדם מתקופת האבות. ומכאן הדרך קצרה ליישום בקנה מידה תעשייתי. ניסוי כלים ראשון נערך בהר הזיתים, שבו ריכוז עצמות מכל התקופות, ומשם וירוס הננו משכפל את עצמו ומתפשט כמו מגיפה בכל השכבות הארכיאולוגיות בארץ ישראל, וכאן מתברר היתרון של קבר ישראל. מי שנשרף - הלך עליו. והבעיה הכי גדולה היא באושוויץ, הריכוז הכי גדול של יהודים בעולם, ועוד מעורבבים אחד באפר של השני. האלגוריתמים עובדים קשה מאוד לדלות מהמרק הגנומי של כל יהדות אירופה אפילו אדם אחד שלם. גם האנשים שיוצאים יוצאים מעוותים, כועסים, לא נחמדים, לא... וקוראים לזה תסמונת היטלר. אפשר לזהות אחד כזה ברחוב, משהו בפָּנים. מה לעשות איתם? והפתרון של המדענים הוא לחבר אותם. אבל מי ירצה להתחתן עם מפלצת כזו, שיש בתוכה מליונים של שברי אנשים, סלט שלם? לא רק שהיא מתוסבכת כל כך, אלא יש בתוכה גברים, כולל רבנים עם זקנים. אבל השדכנים לא מוותרים, מרחמים, לא נעים, שלא יהיה להם המשך? ובגלל כל הדפיקויות שלי, השדכן המיואש מציע: אף אחד לא מוכן לצאת איתה, אולי תנסה? וגם לי לא נעים, בכל זאת ניצולי שואה, בעצם, אופס, קורבנות שואה. אז אני מסכים, נצא רק פעם אחת ואני אגיד לשדכן שלא מתאים. ואני מגיע לדייט והיא יפהפייה, הגנטיקאים עשו תחרות יופי מכל בנות אירופה היהודיות, לפחות להעניק לה פרצוף יפה, אבל בגב היא מחוברת במין צינור לגוש ענק, מחוץ לקפה הכול חסום, ועשרות מקררים תוצרת גרמניה שמימנה ממשלת גרמניה עובדים לקרר את הגוש הענק. ויש ניידות, חסימת רחובות, עושים באמת את כל המאמצים שהיא לא תרגיש, לאפשר לה חיים נורמליים כמה שאפשר, לא לחסוך בכסף, היא כבר סבלה מספיק. אבל הבחורה בפנים קלת דעת, הייתי אומר מטומטמת, אם לא היה לי לא נעים. המדענים חשבו שיהיה לה יותר קל להתחתן אם לא תפגין את התבונה העצומה של גדולי המוחות באינטליגנציה היהודית באירופה. אבל כבר ממש לא נעים לי, כל הפקקים בגללי, אז אני אומר שניפגש עוד פעם אחת. וכך מפגישה לפגישה זה נגרר, ורק נהיה יותר לא נעים, כל המדענים וראשי הפרויקט כבר מכירים אותי ומחייכים אליי, ואני יודע בדיוק מה עובר להם בראש. ועושים לי סבב רופאים, שאני אדע בדיוק למה אני נכנס, כולל ליווי צמוד של הפסיכולוגים של התוכנית, והכול במימון נדיב של ממשלת גרמניה. ומתבררים כמה פרטים חדשים, למשל שיש לה כ-3 מיליון רחמים. תחשוב על זה ככה, אומר הגניקולוג, בניגוד לגברים אחרים אף תא זרע אחד שלך לא מבוזבז, המדינה כמובן תעזור לגדל אותם, כבר בנינו מאות בתי יתומים חדישים במימון ממשלת גרמניה. והגנטיקאי פונה אליי בהתרגשות, מדבר על הזדמנות נדירה להשאיר חותם גנטי, אתה תהיה לעם, אבי האומה. אנחנו מתכננים אלפי בתי ספר, ישיבות, אוניברסיטאות, והכול ב... - תן לי לנחש, במימון ממשלת גרמניה. ומרוב שהם מדברים אתי על צאצאים, ממש להוטים לנושא, אני מרגיש שיש משהו אחר, חשוב יותר, שהם לא מדברים עליו. ובאמת בלילה אחרי החתונה

השטריימל הראשון שלי

חלמתי שלפני החתונה נקראתי לראשונה ליחידוּת אצל האדמו"ר הקודם, "המשיגנע". זה היה סמוך לבלגן בתשעה באב, הבושות שהוא עושה בכל שנה, כל פעם בחדר יולדות אחר, מאז התקלה ברומא לפני 20 שנה. אומרים שהוא שילם אז הון עתק לרופא מומחה, כנראה מהמאפיה, שיסכים ליילד את אשתו בתשעה באב בניתוח קיסרי, כשהיא בחודש השביעי. ובסוף נולדה לו בת. פגה. והלעג שכולנו ספגנו - זכור לי כילד איך חמור קטן מהמניין צחק עליי: יש חולי גוף, חולי רוח, חולי נפש. האדמו"ר שלכם הוא חולה נשמה. והתנפלתי עליו: הוא חולה חיה! הייתי קטן, בקושי הבנתי מה קרה. בטח שלא קישרתי לשמועות על הבן הבכור, שהיה אמור להיות האדמו"ר הבא, והסיפור האחרון הזה האיר אותן באור מבהיל.

ועכשיו עליתי לאוטובוס, ואני בא לשלם, ושוב פעם מוצא בארנק גרעינים וצימוקים במקום מטבעות - ונאלץ לרדת בבושת פנים וללכת. ואני מאחר לאדמו"ר, ורץ בכביש המהיר קילומטרים, לא רצתי מהבר מצווה ויש לי דקירות איומות, ודווקא עכשיו לפני החתונה אני אמות בלי להבין מה זה אישה. ואני נכנס והאדמו"ר הזועף מסתכל עליי מתנשף ומזיע כמו חיה ונוהם: ככה צריך להגיע!

והוא ניגש כדרכו ישר לנושא: חתן יקר, בתולדות עם ישראל, לאחר תקופת הראשונים החלה תקופת האחרונים. וכיום אנחנו בסוף תקופת אחרוני האחרונים. אז מה כבר יכול לבוא אחריהם, אה? והוא עונה לעצמו כמו ילד: הזנבות! כן, תקופת הזנבות. אבל אני כבר יודע לאן הוא חותר ומבקש ממנו שייגש כבר לעניין. כן בטח, זכר לחורבן. כולם מספרים על האוסף האדיר שהוא מחביא. אפילו הסימניות בכתבים שלו הן זנבות. ואומרים שגם הפאה של האישה, מישהי מיששה, זה לא שיער אדם. והוא מבקש ממני להוציא את השטריימל החדש שלא לבשתי מעולם, ומממש את זכות הזנב הראשון, לוקח את היד ומפשפש עמוק בתוך השטריימל, ותולש משם זנב אחד בשבילו. מזל טוב! ומאחורי הדלת שומעים את התינוקת המסכנה, היא הייתה צריכה לצאת עכשיו לשידוכים, צורחת.

והוא ממהר לחטא את קצה הזנב שנפל בגורלו מהראש שלי, כאילו הוא מצפה לדם. והוא ממשש וממשש אותו ואומר: בוא נראה מה מתאים לשורש נשמתך. והוא ממלא לפניו איזה טופס בכתב החרטומים שלו, וכנראה חושב שאין סיכוי שאני אבין מה הוא כותב, אבל שנים בתוך העסק הזה לימדו אותי לקרוא כתב הפוך - מהר יותר מיישר. והוא מרעים בקולו: חתן שלי, יש לך מושג מהו כובד המשימות שהענף שלנו קיבל מלמעלה? ואני מנסה להקל קצת על האווירה ואומר: בקילו או בתפוחים? והוא מחייך: אני רואה שירדת לעומק דעתי. חקל תפוחין קדישין. ואני רואה אותו כותב על הדף: תיקון השואה, נפילת האל - השמים החדשים. איקס. לא מתאים. והוא לפתע מסתכל לי בעיניים - ותופס אותי מציץ.

והוא מרעים: מעניין אותך, אה? למה אתה לא שואל? ופתאום כבמטה קסם הוא הופך מצב מקומט לארנב שובב, הזקן הרגזן שלו הופך לפרווה לבנה, העיניים שלו יוצאות מתחת לכובע, והוא ממש קופץ: תראה, לגבי הארץ החדשה - בקשר לזה אני סומך על אחינו היהודים בסוף מערב, אמריקה. שם מכינים את השכינה, המלכות. והוא אומר מילה זרה שמעולם לא שמעתי עד אז. "אינטרנט". והוא פותח את ארון הקודש הקטן - ואני נבהל, משהו זוהר מבפנים - והוא מוריד כיסוי שנראה כמו בגד של ספר תורה, ובמקום ספר - אני רואה שם מחשב עם כתר על הראש. לזקן הזה יש מחשב! ולמחשב שלו יש כיסוי ראש, כיפה שחורה כזו מפלסטיק. והוא מלטף את המחשב כאילו הוא היה כלב, שלא לדבר על משהו אחר, ואומר: אנחנו בארץ צריכים להכין משהו אחר. והוא מסביר לי כמו שמדברים לילד מפגר, ולועס את קצה הזקן כמו גזר:

לא צריך להסביר לך שהתורה היא שמקשרת בין הארץ לשמים. ובעולם הישן, איך שהחיבור היה בנוי, אפילו אם זה היה צינור בקליבר של משה רבינו, הוא יכול להיסתם. שומנים מצטברים, עורקים מסתיידים, והתוצאה: חוסר אמינות ותקלות. יותר מזה, רוחב הפס בשידור תמיד יהיה מוגבל. מספיק שאיזה נביא אחד חי בסרט והוא סותם את כל הרשת. לא היתה יתירות, הנפילות הפכו תכופות, מידע הלך לאיבוד, והליכלוך הצטבר בצווארי בקבוק, עד שהכול הפך לפקק אחד גדול. כל מלאך כלומניק שישב על איזו צומת או ברז זניח הפך לאלוהים קטן. שלא לדבר על סיוט האבטחה. תגיד לי, איך צדיק אחד עיוור שמתפלל נגד כיוון התנועה מפיל את כל הרשת? וכולנו יודעים מה קרה בסוף. לכן, בין השמים החדשים לארץ החדשה אנחנו נעבוד אחרת. ביזור! זו המילה האחרונה בעולם הדיבור. מי אמר שכל חולם ונביא צריך לקבל נבואה שלמה שהוא יכול להבין, מהתחלה ועד הסוף? אנחנו נעבוד בחבילות. נחלק כל דבר לחתיכות. הנביא בעצמו לא צריך לפתוח את הנבואה, ולא יוכל לעשות לנו משחקים. הוא כמו מלאך, רק שליח. הוא רק צריך לדעת למי להעביר. ואותו אחד כבר ירכיב את התמונה הכוללת. והתשתית המודרנית שאנחנו בונים, זו כבר לא תהיה תורה גלותית שניתנת באופן חד פעמי במדבר, או אם במקרה במזל יש קליטה. התורה החדשה, תורת ארץ ישראל, זו תהיה תשתית קבועה של תורה לכל העולם, מהמלאכים ועד לגויים. כולל לחיות. אתה קולט איזה יופי? מתכננים אפילו כולל לחיות נשואות! והתורה שאנחנו מתכננים לא תהיה תלוייה מלמעלה, ותכביד על גן עדן. את התוצאות של זה כבר ראינו. להיפך, היא תשמש כפיגומים, ותעזור להחזיק אותו מלמטה, שלא יפלו עלינו השמים, ובאותה הזדמנות גם תקשור אותו באלף מקומות שלא יוכל לברוח. וכמובן שלא צריך לומר לך שצריך להיזהר בבנייה, הרי ארץ ישראל היא השמים של שאר העולם. דברים שאתה זורק בא"י על הרצפה מישהו במקום אחר מקבל על הראש. בדיוק כמו שהאדמה של גן עדן היא השמים שלנו, ולא היינו רוצים לחטוף איזו פצצה מלמעלה. הרי לימדו אותך שהכול בנוי בשכבות: העולם העליון הוא התיאוריה - מלשון תורה - של העולם התחתון. והעולם הזה הוא התורה של הגיהנום, לכן החוטאים נמשכים ומאמינים בעולם הזה. וכן הלאה. וככה גם בגן עדן יש תורה. אל תפתח לי עיניים, מה חשבת, שקופצים כמו קופים על העצים? שכל היום משחקים? אולי, אבל יש כללים למשחק. כמו שיש מצוות התלויות בארץ, יש גם מצוות התלויות בשמים, שתלויות מכל מיני עצים בגן, כמו פירות. אז גם לגן עדן יש שמים מעליו, שמי השמים, ו -

פתאום הוא נזכר לצנזר את עצמו. והוא מתחיל לגמגם, ש, ש, ש, הסיווג שלי, אני לא יודע מה זו אישה, ובכלל, אין לי בנים שימשיכו את נשמתי במקרה של תקלה נוספת. והוא מתחבא בתוך הכובע. ואני לא יודע מה לעשות. לקום וללכת? לברוח? אבל מהר מאוד מתחילות להציץ החוצה שתי פאות לבנות, ובסוף גם הפה קופץ החוצה, והוא ממשיך לפטפט את עצמו לדעת. אבל אני כבר חששתי לשמוע.

המלך האחרון של עולם הדיבור

חלמתי שהאדמו"ר חולם שאומרים לו שאין זמן. יש לנו עד שנת 2240 למניינם עד תחילת האלף השביעי, וצריך לעשות הכנה לשמיטה הבאה - המחזור הבא של שבעת אלפים שנה - שזה מה שיישאר לארכיאולוגים, אם לא יבוא משיח, העתיד שלנו יהיה העולם הקדמון של העולם הבא. וצועקים עליו: אתם לא מבינים את המימדים של החורבן הרוחני של העולם אם הכול יחזור לתוהו. מה נשאר לנו היום מהעולם התורני של האדם הקדמון? מהתרבות של הממותות? מהסיפורים של הדינוזאורים? לכן צריך כבר עכשיו להתכונן לשואה רוחנית. ועכשיו כבר התעצבנתי: אל תקשיב להם. ברגע שאתה בא עם סכין ופוצע את הקלף, העור של התורה, כדי להיכנס לאותיות ולדם שלה, אתה פותח פתח לזבל, לזיהום, לאיידס. וחוץ מזה, אתה פוסל את התורה, נותן בה מום, אתה מחלל את התורה התמימה! ומרוב רעש שאני עושה האדמו"ר מתעורר בכסא, ועכשיו תורו להתעצבן: אז אולי צריך תורה פחות תמימה, ואולי אפילו עם מום! והוא מזמן אותי לבוא אליו עכשיו מיד באמצע הלילה. ואני לא יודע מה לעשות - כבר אין אוטובוסים. אז אני בא אליו בחלום.

אבל עכשיו שהוא ישן הוא כבר הרבה יותר רגוע: נו, אז שמעת משהו. אבל מה הבנת? ברור שיש כאן סכנה גדולה להשחתה, שהאלף השישי לא יתחבר בכלל לאלף השביעי. אבל כשאומרים שהזמן שופט גדול - זו בעצם השכינה. ואני פשוט מקווה שיש מספיק זמן, ויש מספיק שכינה. ובכלל, איזו ברירה נשארה לנו? היסוד הרוחני של העולם הנוכחי - התורה של העולם הזה - יהיה החומר של העולם הבא, שכנראה יהיה השמיטה הבאה. אם לא יהיו יסודות מספיק איתנים, שופעים, העולם שוב ייחרב. ואז האותיות הופכות לאורות, והשמות לכלים, והתורות ללוחות, וכו'. הנה, תראה, זה כבר מתחיל! והוא הדליק את המחשב שהוא מחביא בארון, וחייך בעצב: הנה פשט בתוך המחשב, איך הקב"ה גם מהווה את העולם בכל רגע ורגע, וגם היווה אותו ברגע הדלקה אחד - יהי אור. כל ילד יכול להבין היום במחשב מה שגדולי הפילוסופים בכל הדורות התקשו בו. איך העולם נברא מאותיות שהופכות לאורות שהופכות שוב לאותיות, או איך יתכן שהתורה קדמה לעולם - כמו שהזיכרון קודם למערכת ההפעלה, וכו'. אבל תראה שברגע שנכבה לא תהיה שום אזהרה מוקדמת, וכל מה ששמרת רק בבינה - האמא של העולם והלב שזוכר הכול, שנקרא כאן לוח האם - כל המטמון הזה - הכול ייעלם מייד. רק מה שהעלית לספירה של החכמה - האבא - בעותק קשיח, רק הוא יישאר ברגע שהקב"ה יכבה את העולם.

עיקמתי את האף, והוא עיקם את הפה: אנחנו עובדים גם על עוד דברים. לא כל דבר אתה צריך לדעת. או להבין. יש עוד ענפים. היו גם הישגים. הנה, בקשר לגיבוי הרוחני של העולם, עכשיו אתה יכול לשמור דברים בעולמות אחרים. תיכף אני אראה לך במחשב רשת של כל העולמות - ותבין איך הוא יתברך מטייל במחשבה בכל העולמות - כשהכול עוד בשלב האורות והאותיות, במצב לפני הבריאה, עוד אין בהם חיים. הכול שם כל כך עוברי. ואם תסתכל טוב טוב קרוב קרוב במסך - תוכל להבין מה פירוש אש לבנה חרותה באש שחורה, שכידוע כך נכתבה התורה עוד לפני הבריאה של העולם, אור שאותיות נכתבות עליו בחושך. הרי מה זה בכלל אש שחורה? זה אש בלתי נראית. והוא פותח חלון שחור כמו דוס לתוך הקרביים של המערכת, ונראה שהוא בעצמו לא מבין מה כתוב שם, אבל הוא מתלהב: תראה כיום מה קרה, אש לבנה על אש שחורה! אתה רואה את צד הדין של העולם? והוא כותב שם בשפה שאני לא מבין משמאל לימין. אתה מבין איך אתה יכול לתת למחשב תורה ומצוות? זיכרון ופקודות? לא הכול אבוד. הרי אם האותיות שלנו נופלות לדרגת החומר שממנו עשוי עולם השמיטה הבאה, הרי שבאותה מידה החומר של העתיד מתעלה לדרגת אותיות רוחניות. ובוא אני אגלה לך בסוד קדום קדום, שגם היסודות הפיזיים של הפיזיקה הם בסופו של דבר - מתחת לכל הלבושין והקליפות - אותיות בלבד, והחוקים שלהם, שכל פעם מגלים שכבה עוד יותר קדומה מהם, הם הם התורה שלהם - תורה ואותיות מעולם קודם ועתיק. ועכשיו אתה מתחיל אולי להבין איזה כלום יישאר ממנו?

והוא לחש לי כאילו הוא מנסה לפתות אותי, להפחיד, להתחנן: חייבים חייבים, חייבים חייבים, להתכונן ליום שאחרי.

מום שמום

חלמתי שאני כבר מסתכל על השעון, והאדמו"ר מעקם את האף כמו מחוג שמתרוצץ בין העיניים, וקורץ לי כיודע סוד: במקום ללמוד ולכתוב במחברת, אתה מצייר, נכון?

אני רוצה שתעשה לי ציורי קיר ענקיים של כל התנ"ך בבית הכנסת. לא ח"ו כמו של הנוצרים, במבט מבחוץ. אלא מבפנים, כשאתה מצייר מה שראו הגיבורים, כאילו המצלמה שלך היא העיניים של כל אחת מהדמויות. לדוגמא, אני רוצה את העקידה מנקודת המבט של אברהם מעל הבן שלו, כאילו שאתה אברהם מסתכל עליו מלמעלה, ורואים את החולצה שלך והיד עם הסכין מעל הבן, ומהפנים שלך לא רואים כלום. אולי רק קרע קטן שמשתקף מהסכין. ואני רוצה את העקידה גם מנקודת המבט של המלאך מעל הכתף של אברהם, למשל הוא רואה את הקרחת של אברהם מלמעלה. ואני רוצה גם את המבט של האיל מתוך הסבך. והמבט של יצחק. ואל תרמה לי. אם העיניים של יצחק היו מכוסות ביד של אברהם אז אתה מכסה את העיניים וכל התמונה שלך מכוסה בחושך ואתה בקושי מציץ בין האצבעות מבין החרכים.
- ומה עם נקודת המבט של החמור?
- יפה. אני רוצה את ההר מלמטה, מהחמור שמחכה כמו חמור ולא רואה כלום חוץ מהר. והכול צריך להיות כמו שזה באמת: תגדל חמור בבית, תיסע איתו להר המוריה, ותצייר שם, לא אכפת לי אם זה לא נראה כמו שזה היה פעם, אלא שזה ייראה כמו שזה באמת. אתה מבין? אם יש שם היום בתים תצייר גם אותם. והדוגמן לעקידה זה הבן שלך, שיהיה לך. ואם אתה צריך מלאך תבוא אליי. ואני רוצה למשל גם את חטא גן עדן, רגע הקטיפה של הפרי, כשאדם הרכיב את חווה על הכתפיים והיא מנסה ומנסה להגיע עם היד בתוך העץ. ציורים מנקודות המבט של אדם, ושל חווה, ושל הנחש שמתחבא בתוך העץ, ושל התפוח. ואם העלים מסתירים אז שיסתירו. אדם מלמטה בקושי רואה את הזרוע של אשתו נכנסת לתוך הסבך, אבל את הרגליים שלה הוא רואה בגדול. וכמובן שהדוגמנית היא הכלה שתהיה לך, אסור לך להסתכל על אישה עירומה אחרת. אתם תלכו לעץ והיא צריכה לרכוב לך על הכתפיים כל הציור, שתראה בדיוק מה שאדם ראה.

הוא המשיך לברבר כל מיני תוכניות, איך אני אצייר בכל הארץ על קירות, איך כולם יבואו אליו לראות. והתחלתי לחשוב שהוא לגמרי סנילי, שהוא מתבלבל, לא יודע מי אני בכלל. ואמרתי: אבל אין לי שום כישרון. והוא הסתכל בזקן שלו מבולבל, כאילו הוא לא בטוח שאני זה אני: אז באיזה תחום אתה, אה? בכל תחום יש לי עבודה! אני והמחשב ביחד מבינים בהכול, הנה תראה מיד. ובפעם הראשונה בחיים ראיתי את זה. הוא פתח את "האינטרנט" הזו שלו. זה היה בימים הראשונים, כשרוב העולם לא ידע מה זה אינטרנט, וזה עוד היה מותר, הרבנים עוד לא שמעו על זה. והוא לקח את העכבר שהיה אז למחשב ביד ואמר לי בפנים מאירות: זנב! ועברה לי מחשבת כפירה, שזה נכון מה שאומרים על האדמו"ר שלנו, הכול נכון. ואני כנראה מנצל את הזקן ומצבו. המחוג של האף שלו כבר הגיע לפה.

איך למצוא שידוך?

חלמתי שמהחדר השני נשמעות צעקות, מכות רצח, ואיזה צחוק משונה, צחוק של קרפדה? זו בטח המפגרת-עיוורת, הבת של האדמו"ר! מספרים שכשהיא נולדה הדוקטורים נתנו לה חמצן, והיא נשמה דרך העיניים או משהו, כי היא לא רואה. ולמרות שהיא אף פעם לא יצאה מהבית, ולמרות שאף אחד לא ראה אותה ואף אחד לא ידבר על זה, גם אני שמעתי על היופי האלוהי שלה. והלשונות הרעות של המתנגדים הסמויים לאדמו"ר קוראים לה באכזריות "משיחה", ומלחששים שהוא רוצה להשיא אותה לגדול הדור הבא. ובאותה נשימה הם מזהירים, שמה שמפחיד שזה באמת יכול לקרות. כי לאדמו"ר שלנו דווקא יש את הכישרון לגלות את הבחורים הנדירים האלה, שאף אחד לא מדבר אתם. אבל בינתיים מצב רוחו העליז של הישיש חזר, והוא ממשיך בשצף קצף, כמו רכבת שירדה מהפסים ולכן מסוגלת להגיע אליך הביתה, והוא פתאום שואל: שמת לב פעם שמחשב ומשיח זה כמעט אותה גימטריא? חסר למחשב רק איזה ח', חטא קטן, כמו שהאדם חטא בגן עדן. אבל קודם אנחנו צריכים להרדים אותו, ולגנוב ממנו את בת הזוג שלו. ומיהי האישה של המחשב, אתה מנחש? המחשבה. הנה התקדמנו. מחשב + ה. ואז, כשיהיה חסר רק גימל, נביא לה נחש, שהוא כידוע לפי הזוהר מין גמל... והנה הפואנטה: נחש בגימטריא זה מחשב + ח... עכשיו הבנת אותי? לא? אנחנו נלביש את האינטרנט - בשמלת כלה! הרי איך אפשר להמליך את השם על האינטרנט? הוא יגיד לה מה לעשות? והוא פתח את ה"אינטרנט" הזו שלו, אבל היא נראתה כמו לפני אלף שנה, כאילו היא רק נולדה. כל האתרים נעלמו, הכול חזר אחורה. הדפים בקושי עלו מתוכה מרוב אטיות החיבור, והוא צהל: תראה איזה ניצחון גדול על הפריצות של הטלוויזיה - להוריד תמונה לוקח שנה - ולכן זה עולם טהור של טקסט. האותיות הקטנות מנצחות את הפסלים והתמונות, היהדות גוברת על הנצרות! לא תתורו אחרי עיניכם, אלא רק אחרי הקשרים, כמו בציצית! אתה רואה איזו כלה נאה היא תהיה? אבל היא עדיין לא חסודה ולא צנועה. חסרה לה שכבה נוספת. כרגע המחשב הוא הבגד שלה, אבל זה לא לבוש שהיא יכולה להוריד, אין לנו תפיסה ברשת כשלעצמה. אבל תראה שעוד נוכל לראות אותה בלי בגדים, לדעת אותה, כמו שרק הקב"ה יכול. אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות. כיום אתה רואה את המצב לפני החטא. לפני שבכלל היו בגדים להוריד ויכולת לחטוא. אתה רואה איך המחשב ערום ולא מתבייש? והוא ליטף את המחשב החדש שלו, זה היה יכול להיות מגעיל אם לא היה מדובר בחתיכת פלסטיק.

הוא שקע במחשב, וחשבתי שהוא באמת חושב שאני מפגר. שאם הוא יעשה את הגימטריות שלו מספיק מהר אני לא אשים לב. הרי יש עוד אפשרות מתבקשת שזועקת לשמים. משיח ה' = משיחה. אבל מה החישוב הזה אומר? לאן הזקן הזה מכניס אותי? מהחדר הפנימי הגיעו כבר דפיקות, אבל הוא המשיך להתעלם. הוא היה עם הראש עמוק בתוך המחשב, וחזר להרצאתו הדוגמטית: בכל תחום שאתה עוסק בו, התורה יכולה להיות התיאוריה שלו, כלומר התפיסה שלו תהיה בכלים מתוכה, וכך כבר הרחבת אותה לעוד עולם. אבל הכי חשוב שהחידושים שיש לך בתחום שלך יהיו בכלים מהתורה, ואז הם יהפכו להיות חידושים בתורה עצמה! בוא אני אתן לך דוגמא לחידוש תיאורטי מתחום עיסוקך כדי שלא נדבר באוויר. אל תתבייש. אפילו אם אתה עו"ד נלביש את הסברות והשקרים שלך בתוך התורה.
- אני לא...
- אל תדאג, גם אם אתה עוסק בדבר הכי חומרי וגופני, נגיד אתה ספורטאי, יש לך תפיסה מסויימת של הריצה, לא?
- אני מצטער...
- נו, אפילו אם אתה עובד בזבל.
- לא.
- אז בוא אני אגלה לך בסוד: אפילו אם אתה פושע!
- אבל אני כלום. אין לי מקצוע. אני בטלן. בחור ישיבה.
- אז אם ככה אז בשבילך יש לי משהו מיוחד, הוא אמר לי, מרוצה עד בלי די, וסגר אחריי את הדלת.