מהם התנאים ליצירתם של תורי זהב תרבותיים והאם ניתן לשחזרם באמצעים טכנולוגיים בתקופתינו?

מדוע רוב האינטלקטואלים הם שמאלנים? האם אפלטון היה יותר ימני או יותר שמאלני מאריסטו? האם התפתחות טכנולוגית הביאה ליצירת התנ"ך? מה הקשר בין מיתוס מעמד הר סיני להמצאת האלפבית בסיני? ראיון ספקולטיבי עם היסטוריון ספקולטיבי. שם ההיסטוריון והשאלות שמורים במערכת

רנסאנס בן זמננו - מחזירים עטרה ליושנה  (מקור)

(שאלה)
תשובה: הנה אתה רואה, בסופו של דבר גם התור שלך הגיע.

(שאלה)
תשובה: התופעה החשובה בהיסטוריה היא הופעתם של תורי זהב תרבותיים בולטים, מצומצמים במרחב-זמן, ובפרט - וזה הדבר המדהים ביותר - קטנים מאוד יחסית מבחינת מספר האנשים שהשתתפו בהם. אתונה הקלאסית, ירושלים בתקופת כתיבת התנ"ך, הרנסאנס באיטליה, המהפכה המדעית באירופה, המהפכה התעשייתית באנגליה, הבום היהודי של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, מהפכת המידע האמריקאית ועמק הסיליקון, ועוד. כיצד ניתן להסביר את תור הזהב באתונה, למשל? מניין קיבוץ הכשרונות העצום, הניסי, בתוך מאה אלף איש בלבד. מה שמכריע הוא קיום שוק, כלומר מנגנוני תחרות, הערכה (מוניטין), תמריצים, וחדשנות (כולל חופש יצירתי), כלומר לא שוק קפיטליסטי של כסף, אלא שוק של יצירתיות, שהוא מנגנון הלמידה היעיל ביותר, היד הנעלמה של הרוח, כלומר המוח הנעלם. גם המוח יובן לבסוף כשוק של יצירתיות ומחשבות, שמתחרות אחת בשנייה. גירויים שמתחרים על זכרונות ופעולות, זכרונות ורגשות שמתחרים על פעולות, ומחשבות שמתחרות על ההגיון והקשב והנרטיב הפנימי, ועל הדיבור והכתיבה. לכן המצב היצירתי של המוח הוא מצב שבו מחשבות רבות מתחרות, ושיש חופש חשיבה בתוכו לכיוונים שונים, ולא מצב של שליטה ודדוקציה. והעיקר הוא התמריץ של ההנאה היצירתית, המוח שמתגמל את המחשבה היצירתית המוצלחת בפרץ של דופמין והנאה. לכן מין איננו מצב יצירתי, כי אין בו תחרות אלא רק הנאה.

(שאלה)
תשובה: תראה, השאלה הספקולטיבית שהכי חשוב לשאול היא: מה יהיה תור הזהב הבא? בפרספקטיבה היסטורית הדבר שיתרום הכי הרבה ליצירתיות יהיה רתימת ההנאה המינית לא לגירוי החושים אלא לחדשנות מחשבתית, ואז אנשים יתעניינו בחשיבה יצירתית כמו שהם מתעניינים בפורנוגרפיה. לא איזה היגיון חדש, או מעבד יותר משוכלל, יריץ את המוח האנושי קדימה - אלא הנאה חדשה, רצון חדש ותשוקה חדשה. מספיק חיווט מחדש של השוט, שזה יותר קל מלהחליף את הסוס, או להגדיל את כוח הסוס.

(שאלה)
תשובה: כדי לשקם את התרבות צריך לייצר תור זהב חדש, והפעם ניתן לבנות במודע שוק חדש, תחרותי, באמצעות מערכת ממוחשבת, ומוניטין ממוחשב. השוק התחרותי של האקדמיה פשט את הרגל מבחינת יצירתיות תרבותית, למשל יצירתיות ספרותית או אומנותית. כדי להציל את הספרות צריך להקים מחדש את הרפובליקה הספרותית. השוק החדש חייב להיות נבדל משוק הבידור, אבל עדיין להישאר שוק. האיבה העיוורת של האינטלקטואלים השמאלנים לשוק מעכבת הקמת שוק כזה, ולכן הוא יוקם, כנראה, בידי אינטלקטואליים ימנים, שהם תמיד מיעוט מפרה ביותר בתוך האינטלקטואלים. מדוע רוב מוחלט של האינטלקטואליים הם שמאלנים? לא כי השמאל יותר חכם, אלא כי השמאל יותר בינלאומי, ופחות לאומי, כלומר הוא רשת שנוטה יותר לקישוריות מאשר ליצירתיות (המיוחדות של כל חלק).

(שאלה)
תשובה: השאלה איננה מדוע יש יותר חומר מאנטי חומר ביקום, אלא מדוע אין כמעט אנטי חומר. מה מקור חוסר הסימטריה המוחלט, לא סתם חוסר סימטריה? מספיקה הטיה קלה כדי שכמעט כל האינטלקטואלים יהפכו לשמאלניים - כי פוליטיקה היא תופעת עדר. ומדוע דווקא בין האינטלקטואלים הגדולים ביותר יש ייצוג שווה של שמאל וימין, חילונים ודתיים? הוגה שעבר מספיק זמן מאז זמנו - לא נוכל עוד לומר אם הוא ימני או שמאלני. האם קאנט ימני או שמאלני? האם אפלטון יותר ימני או שמאלני? האם הוא יותר ימני מאריסטו?

(שאלה)
תשובה: האם ניתן לומר שהימין והשמאל אינם כיוונים במרחב - אלא בזמן? הימין הוא העבר והשמאל הוא העתיד, מלבד במובן הכלכלי, שבו השמאל הוא העבר והימין הוא העתיד. ומדוע ההצלבה הזאת? הימין נגד המדינה כלכלית (כלומר במערכת התוך מדינתית) ובעד המדינה לאומית (כלומר במערכת החוץ מדינתית), ואילו בשמאל זה הפוך. זה כי לימין חשיבת קודקודים ולשמאל חשיבת מערכת. הימין יסתכל מתוך המערכת על המערכת, והשמאל יסתכל מהמערכת לתוך המערכת. בשאלות התוך מדינתיות האידיבידואלים הם הקודקודים והמדינה היא המערכת, ואילו בשאלות הרב מדינתיות הקודקודים הם המדינות והמערכת הבינלאומית היא המערכת. מה שיחסל את הסתירה זו היעלמות המדינה כמערכת, כלומר כמחלקת בין פנים לחוץ, בד בבד עם חיסול המוח כמערכת, כלומר כמחלק בין פנים לחוץ. כל נוירון יהיה אזרח במוח הגלובלי כולו.

(שאלה)
תשובה: בדיוק. לכן חשוב לבנות את הרשת החברתית שתציל את התרבות. יש להסתמך על מחקרי הרוחב שלי בנושא תורי הזהב ולחקות את התנאים ההיסטוריים שמצאתי - כדי שההיסטוריה של אתונה תחזור על עצמה, אבל הפעם בעידן שלנו. למשל, אם רוצים לכתוב שוב ספרות גדולה בשיעור הקומה של המקרא, כלומר כזאת שיכולה לשרוד אלפי שנים כבסיס לכל הציביליזציה - צריך קודם כל לברר, היסטורית, מה ההבדל בין התנ"ך לאפוסים ומיתוסים אחרים. למה דווקא הוא? למה דווקא ביהודה?

(שאלה)
תשובה: יופי. אז עכשיו, שאנחנו יודעים איך נראה תור זהב, סופסוף ניתן לשער איך נכתב המקרא. הייתה רשת של סיפורים וחוקים ונבואות ושירות ומשלי חכמה מתחרים, של אנשים שסיפרו אותם בעל פה, והיו גם עורכים, שהיו סופרים, שבחרו את הגרסאות הטובות ביותר, ולרוב יותר מאחת, ושילבו אותם. כלומר היתה כאן בהתחלה אופטימיזציה אסתטית, שוק של פרקים שהתחרו על לב העם, וצברו מוניטין, ואחר כך אגרגציה דתית שראתה קדושה בחומרים, ולכן לא יכלה להתעלם ממוניטין ולמחוק פרקים, אלא רק לשלב אותם. כך נוצר המבנה הרשתי של המקרא, עם מקבילות והרמזים ומוטיבים חוזרים. כך נוצר ספר שכתב אותו עם, במשך דורות, ולא יחיד כלשהו. לא עורך גאון בחר את הטובים, אלא העם עצמו (השוק) יצר את המוניטין, והחופש הסיפורי נבע מכך שלא היה סופר שכתב ספר, בחצר כלשהי, אלא שאלה היו הסיפורים של העם, ולכן השוק הספרותי היה חופשי. מכאן הסמכות האדירה של הטקסט, העל-אנושית, שאיננה סמכות של כותב או עורך אנושי כלשהו. להיפך, לעורך היתה סמכות קטנה מאוד למול טקסטים מקודשים מהעבר, והסמכות היתה הסמכות של הטקסט, של העבר, של עם שלם. ומכאן תודעת הקדושה האדירה של הטקסט, שכשהוא נערך הוא כבר היה קדוש, ופחדו למחוק ולשנות ולאחד. לאף יחיד לא היה שיקול דעת מכריע בתהליך, אלא היד הנעלמה הספרותית של השוק כתבה ספרות גדולה. ומכאן ההתקבלות הנדירה של הטקסט בעם, לא מתוך איזה טריק או רפורמה חד פעמית (כמו שטוענים עמיתיי ההיסטוריונים הלא ספקולטיביים), אלא כי זה היה הטקסט שלו, מדורי דורות, ששיקע בתוכו דורות של מסירה, גיאולוגיה ספרותית. המקרא הוא תוצאה של תהליך אבולוציוני, לא של תכנון תבוני. ולמה זה חשוב לעתיד? כי הנה תשובה לשאלה - איך לכתוב את התנ"ך הבא.

(שאלה)
תשובה: מדוע המקרא נכתב דווקא ביהודה? מדוע רשת כזאת לא התקיימה בעמים אחרים? אנחנו חייבים לשער שזה נבע מן הרעיון המונותאיסטי, או שלהפך, מתנאים אלו נבע הרעיון המונותאיסטי. אנחנו חייבים להניח שהרעיון המונותאיסטי היה קשור להמצאת הא"ב בסיני, המקום היחיד בהיסטוריה שבו הומצא הא"ב, ושהוא המקור של כל האלפבתים בעולם - זה לא צירוף מקרים. כמו הרבה טכנולוגיות חדשות בעולם העתיק, זו המצאה שנבעה מרעיון דתי, והשימוש הראשון שלה היה דתי. בניגוד לדתות אחרות, זו היתה דת להמונים, ולא דת שלטונית.

(שאלה)
תשובה: ההפשטה של לא תעשה לך פסל וכל תמונה קשורה להפשטת האות מתמונה מסויימת - לתנועה מופשטת, כמו אל מופשט, וכריאקציה לכתב החרטומים, ובניגוד לכתב היתדות שהיה כתב מינהלתי שבסיסו הכסף והכמות (המספר). גם הרעיון המונותאיסטי מתאים לדת עממית, בניגוד לפנתיאון האלים של דת ממוסדת. כלומר, מתחת לכתב ולמונותיאיזם (שהיה בתחילתו הרעיון של האל של העם, ולא של אל יחיד) נמצא התפתחות אחרת - של דת העם. זוהי דת של עם של עבדים ונוודים, שהגיבורים שלה הם אנשים פשוטים, האבות למשל, ולא מלכים ואנשי אצולה. הספרות שלה היא פרוזה עממית, ולא שירה גבוהה. הגיבור של המקרא הוא העם (לא אלוהים!), ולכן הוא מעצב תודעה של אחריות העם עוד לפני הדמוקרטיה. מכאן גם ניתן להבין מהו הגורם שמתחת לתור הזהב באתונה.

(שאלה)
תשובה: תמיד ניתן להביע תקווה, אבל זמננו תם.