סיכום פנימי: מה נשאר מהאתר?
חברים יקרים, אני מרגישה שאפשר להביט אחורה בסיפוק, ובהבנה למגבלות הז'אנר, גבולות היכולת, הגבלות האלגוריתם - ומוגבלות העולם. אתרינו כמצבת עולם שהקמנו לזכרו של המורה הנתנייתי - שאליו יהיה ניתן לעלות לרגל, ולפגוש תמיד בהולדת אסכולת נתניה
אסור להיכנע לטרור הקורונה
שנים טען השמאל שאי אפשר לנצח את הטרור - והנה ניצחנו את הטרור. עכשיו שוב אומרים שאי אפשר לנצח את הקורונה
ושאין פתרון בכוח
אלא בסופו של דבר נגיע לשולחן המשא ומתן. אך לצערנו אין מנוס מהאמת המרה, גם אם היא פחות מתייפייפת ומושכת
מהאמת העירומה:
אסור לנהל משא ומתן עם ארגון טרור. כן, הגיע הזמן שנפסיק לזלזל בארגון הקורונה, ונבין שהם לא חולים - הם
מחבלים
תפוח אדמה לראשות הממשלה
אינטרוברט, שקט, רגוע, צנוע, לומד, בלי היבריס, בלי שלדים אבל עם עמוד שדרה, בלי פליטות פה ובלי יכולת
להתבטא,
אסטרטג מעולה,
שקול ויסודי, ומי שכל הממסד הביטחוני סבור שהיה הרמטכ"ל הכי טוב בעשורים האחרונים - וכל זה ארוז בתוך תפוח
אדמה.
היסטוריון
בהשכלתו והיסטוריון חובב, פריק של תו"ל ומסמכי תכנון ארוכי טווח, נשוי+5 לחברה מגיל 18, שומר כשרות ומסורת,
ניהל את
הארגון
הכי גדול במדינה, לאחר שהיה הראשון שוויתר (פעמיים) על ראשותו שהוצעה לו, אבל מה? תפוח אדמה
היכן טעתה הדמוקרטיה עם פייסבוק?
חוסר ההבנה הטכנולוגית של החברה הדמוקרטית עומד בעוכריה כאשר היא באה להתמודד עם הרשת החברתית. לכאורה,
פייסבוק חסינה מכל
התערבות: מה, נפרק אותה כחברה? נפצל את הרשת החברתית לכמה רשתות מתחרות? הרי כל העניין ברשת כזו הוא שכולם
יכולים להיות
חברים של כולם. כל זה נובע מחוסר הבנה עמוק שפייסבוק היא בעצם שתי פלטפורמות מחוברות, שאסור היה שיהיו
מחוברות: האחת היא
הפרוטוקול של הרשת החברתית, שהיא מונופול טבעי ונחוץ - והצד השני הוא הפיד, שבו המונופול הוא הרסני. זה סוד
כוחה - וסוד
הרסנותה
מוקדם מדי להכריז על שואה
התגובה לשואה היא תגובה מוגזמת, שבעצמה מייצרת ומלבה פאניקה, ובעיקר - לא מתחשבת בהשפעות הכלכליות של
השואה, שגם אותן יש
לקחת בחשבון. על כל תגובה יש לשאול האם היא גורמת יותר נזק מתועלת, ומה העלות האלטרנטיבית של השואה. כך
שכרגיל, אנחנו
מתכוננים לשואה הקודמת. האם לא למדנו לקח? האם לעולם לא נלמד? ניתוח של השואה במודלים של חקר ביצועים מפריך
את הקלישאה
ההיסטורית
האנטיוירוס: על עתיד הרשת (חלק ב')
כשאמצעים ננקטים באופן חסר פרופורציה זה סימן לכך שהם אינם אמצעים יעילים למטרה. כשהתפיסה של המטרה שגויה,
ותפיסת המציאות
איבדה רלוונטיות, זה גורם לאי מציאת אמצעים יעילים והולמים. וכשהחשיבה מקובעת בעוד העולם השתנה - מגיע משבר
פרדיגמטי. אז מה
באמת עושים, בפועל, כשאמצעים לא עובדים? עוד מאותו דבר - והרבה. שלא נרגיש שהיה משהו שיכולנו לעשות ולא
עשינו (למשל לחשוב)
הקורונה כשנת שמיטה: עולם שכולו ארוך (חלק ג')
לקורונה לא תהיה שום השפעה חומרית ארוכת טווח על האנושות, אך אפשר שתהיה לה השפעה רוחנית, בהיותה הפעם
הראשונה שבה האנושות
התקרבה לאידיאל המשיחי היהודי שאליו שואף האדם מאז ומעולם, ושאמור לסיים את הבריאה כולה: השבת הנצחית. ומי
שטעם יין הונגרי -
אותו לא יטעה עוד העולם. על החלוקה המעמדית החדשה - ועל יום הכיפורים האינסופי של האנשים חסרי המשמעות
יובל נח הררי הוא בושה למערכת החינוך הישראלית
הביבי של ההיסטוריונים: תרדמת ההיסטוריה מצמיחה מפלצות, החינוך האנטי אינטלקטואלי מצמיח אנטי-אינטלקטואלים,
והיושר
האינטלקטואלי מאין ימצא? ויאמר השם אל יובל: מעתה לא יקרא עוד את שמך יובל הררי, והיה שמך יובל "נח" הררי.
בעקבות הכתבה בניו-יורקר, הופעותיו של הררי בשנה האחרונה וספרו האחרון
איזו פילוסופיה מחכה לנו בסוף ההיסטוריה?
הראייה לפיה בעתיד הנראה לעין תחליף הבינה המלאכותית את האדם גורמת כבר עכשיו לשינוי סדרי בראשית בעולם
המשמעויות האנושי.
רבות מהאידיאולוגיות ורבים מהמניעים הפסיכולוגיים שמובילים כיום את האדם עומדים בפני איבוד רלוונטיות מוחלט,
אך איזו תפיסת
עולם תוכל להחליף אותם? שמאלנים, ימנים, יהודים, ערבים, נשים, מזרחים, קפיטליסטים, חתולים ושונאי חתולים:
מחלוקות
אידיאולוגיות ומוסריות, בדיוק כמו בעיות פילוסופיות ויטגנשטייניות, לעולם אינן נפתרות - הן נעלמות. כתבתינו
הציצה מעבר לשבר
אפיסטמולוגי - וחזרה חיה לספר
מדוע אבדה דמות הגאון מן החברה?
כיצד הפכה הגאונות מתופעה בעלת משמעות חברתית רחבה לעניין אינדיבידואלי? בעידן בו אמצעי היצור הם מכונות
אינטליגנציה (כמו
המחשבים והבינה המלאכותית), ושהתפוקה בו היא רוחנית במהותה (כמו קוד ומדיה), הולך ונולד קונפליקט בין מעמדי
חדש, עם
פער
וחלוקה חברתיים חדשים: ההמון נגד האליטה האינטליגנטית והאינטלקטואלית, והאליטה של האינטליגנציה נגד ההמון
(שכיום
נהוג לקרוא
לו בכחש "הציבור"). מאבק זה, שהוא זר לחלוטין לחברה המסורתית (כדוגמת החברה החרדית, שם ברורה כפיפותו של
ההמון
לגאון), הוא
בעל פוטנציאל הרסני מאין כמותו למאה ה-21, עם הפיכתם ההדרגתית של ההמונים לנחותים מהאינטליגנציה המלאכותית,
ומצד שני
לריבונים עליונים (בזכות הדמוקרטיה הפופוליסטית). האם המדוכאים של ימינו, החיים בתודעה כוזבת (ע"ע תודעת
הפייסבוק),
הם
מדוכאים בצדק, כי הם טיפשים? ומה יקרה כשההמון יכפיף למרותו את הגאון, במקום להפך? מטומטמי כל העולם התאחדו!
(מה זה
אם לא
הגדרת הפייסבוק?)
על מוסר פוליטי (א'): מדוע השמאל תמיד כושל והימין תמיד טיפש?
השמאל והימין צודקים כמעט תמיד באבחנותיהם על המציאות: הפלסטינים מסכנים, הפלסטינים מסוכנים, העניים
מסכנים, העניים
מתמסכנים, החיות מסכנות, כדור הארץ בסכנה, אונס זה נורא, רצח זה זוועה, הפושעים מסוכנים, הפושעים מסכנים,
הקפיטליזם מצליח,
הקפיטליזם כושל. כל צד משקיע אנרגיה (והתרגשות!) רבה בהדגשת אבחנותיו הטריביאליות, אך הכשל נמצא במקום אחר:
בגזירת הפתרונות
הפשטנית, שאיננה מבינה את קיומם של מעגלי משוב במערכות כאוטיות, ומנותקת מהפתרון הפוליטי היחיד שעבד ב-500
השנים האחרונות
מוסר ופוליטיקה (ב'): הפתרון לסכסוך, לעוני, למעמד האישה ולאידיוטיות
שלוש שאלות חשובות: מהו הפתרון המוסרי לסכסוך? מהו הפתרון המוסרי לעוני? מהו הפתרון המוסרי לבעיית מעמד
האישה? ועכשיו, ננסה
זאת אחרת: מהו הפתרון המדעי לסכסוך? מהו הפתרון המדעי לעוני? מהו הפתרון המדעי לבעיית מעמד האישה? וכעת
לשאלה האמיתית: מדוע
שלוש השאלות הראשונות הן קלישאות (אותן אנו אוהבים לאמץ), ומדוע שלוש השאלות האחרונות נדמות לנו כפירכות
(מהן אנו נרתעים).
מה במוסר גורם לנו לאהוב אותו ולהאמין בו (בניגוד לכל ניסיון אמפירי) ומה במדע גורם לנו לזלזל בכוחו ולא
להאמין ביכולותיו
(בניגוד לכל ניסיון אמפירי)?
הפוליטיקה של המוסר (ג'): ממוסר הכוונות ומוסר התכליות אל מוסר האמצעים
מבוא תיאורטי לאתיקה חדשה, שנחלצת מהפרדוקסים המאפיינים את הדיון הפוליטי בין זמננו. המוסר בימינו פשט את
הרגל והפך לגורם
שלילי בקבלת ההחלטות - ולכן לא מוסרי. לפיכך יש צורך בפרדיגמה אחרת, שרואה בלמידה את המעשה המוסרי - ובפרט
בלמידה
האמפירית-מדעית, כמקבילה למוסר ההלכתי של לימוד התורה. כבר כיום חשיבה זו יכולה לשמש כמורה דרך שלילי: לזהות
את צורות החשיבה
המוסרניות ההרסניות, ולנקות את המוסר מהמטאפיזיקה הדתית המזיקה שפשטה בו - גם ובעיקר בצורתו החילונית לכאורה
מדוע עלינו להחליף את הדמוקרטיה במטריארכיה?
הפתרון למשבר הדמוקרטיה איננו יכול להיות דמוקרטי, אך הוא כן חייב לנבוע מרוחות הזמן - ואף יכול להשתלב
במפנה הגדול
ביחסי
הכוחות בין המינים. ישנה רק שיטת שלטון בסיסית אחת שעוד לא נוסתה באופן נרחב בהיסטוריה, ובפרט בחברה
המודרנית:
מטריארכיה.
עולם בו המין החלש תופס את עמדות הכוח - במין איזון אינהרנטי בין הכוח לאלימות - עתיד ליצור חברה אנושית
שעוד לא
הכרנו, עם
פוליטיקה ומנהל חדשים ונקיים מחולאי רעלן הטסטוסטרון. כל שצריך זה מפנה אידיאולוגי ומשאל עם - לנשים מובטח
רוב של
51%. שהרי
שלטון נשי הוא וודאי שיטת השלטון הגרועה ביותר - מלבד כל יתר השיטות שנוסו עד היום
אידיאולוגיה במשבר: על האידיאולוגיה החדשנית - כתחליף לאידיאולוגיה השמרנית (חלק ב')
החדשנות דומה לשמרנות בכך שהיא מעדיפה את החלפת האידיאולוגיה במתודולוגיה, אך היא פשוט בוחרת מתודולוגיה
מבוססת יותר מזו
השמרנית - ובעיקר מהירה וגמישה יותר. מדע המדינה נקרא בימינו להרחיב את אופקיו וליישם לקחים ומתודולוגיות
למידה שנלמדו בתורת
הארגונים ובעולם האלגוריתמיקה. או אז יגלה שנפתחים לפניו אופקים חדשים של ניסיון מתודולוגי ארגוני אדיר,
שמבוסס על מיליארדי
שנות אבולוציה (אלגוריתמים אבולוציוניים וכאלה בהשראת מדעי המוח), על רעיונות מתמטיים ופיזיקליים חדשים
(רחמנא ליצלן), על
המתודה המדעית עצמה - וגם על לקחים מעולם הסטארט-אפים הפועל תחת אילוצים סביבתיים קיצוניים
ברק בישל מרק: מדוע באמת חזר ברק ומהי תוכניתו הנסתרת הגדולה?
הז'אנר של אהוד ברק מהלך קסם על ישראל הוותיקה, אך הוא בנוי על אחד האמצעים הפרימיטיביים ביותר שקיימים
בפואטיקה: ההפתעה.
זהו ז'אנר הסיפור הבלשי התככני, שרק בסופו נבין את ההתחלה. אהוד ברק ידוע כמרכיב שעונים, מתכנן מבצעים
מדוייקים, ובעל יכולת
אנליטית מרשימה. לכן קהלו מצפה ממנו לתחבולנות מבריקה ולתוכניות מחוכמות. מה חבל שהוא מחבר כושל, שאינו שולט
בז'אנר של עצמו
שואת ההומואים: הרב פרץ מציל את ההומואים מהשמדה עצמית ומהתבוללות
הומואים הם, כידוע, יצורים מופלאים, אך כנראה שאינם יודעים מתמטיקה. מעולם לא היה דבר במהלך ההיסטוריה
האנושית שתרם
להכחדת
ההומואים יותר מהתנועה לזכויות ההומואים של שנות ה-70, יחד עם רעיון ה-"הומו" עצמו. אם הרב פרץ לא יצליח
במזימתו,
"הבעיה
ההומוסקסואלית" תפתור בסופו של דבר את עצמה, כך שהרב פרץ נמצא בעמדת ווין-ווין מול הקהילה
כיצד תיראה מדינה יהודית? חלק א': ביבי ככפירה במלכות שמיים
גם הרעיון של "ביבי מלך ישראל" וגם זה מדינת חוק - מנוגדים באופן עמוק למאוויים היהודיים המקוריים,
שהציונות רתמה באופן
מניפולטיבי לצרכיה. שיטת השלטון היהודית של אחרית הימים אליה ערגו דורות של יהודים איננה שלטון יהודי אלא
אנרכיזם דתי, שהוא
היה הבשורה המדינית הגדולה של העם היוצא ממצרים, כפי שהבין יפה האנרכיסט גרשם שלום. זוהי שיטה שמתנגדת
לשלטון בשר ודם כלשהו,
כי "אין לנו מלך - אלא אתה". על הבלוקצ'יין והתפתחויות טכנולוגיות אחרות שמאפשרות את תחיית האנרכיזם היהודי
כאופציה ריאלית -
ועל האנרכיזם כמקור המונותיאיזם
כיצד תיראה מדינה יהודית? חלק ב': הלכה מדינת ההלכה - קבלו את מדינת הקבלה
ההלכה, כשיטת חיים גלותית, הולכת ופושטת בהדרגה את הרגל בימינו, והרלוונטיות שלה למדינת הלכה מעוררת גיחוך.
לעומתה, הקבלה
היתה תנועה חלוצית בתולדות האנושות, שהקדימה את מהפכת המחשוב בכך שהיתה הראשונה שניסחה רעיונות של טכנולוגיה
רוחנית, והפכה
את החוקים לתיקונים ולכלים. לכן, במדינת קבלה החוקיות תהיה שונה לחלוטין מאשר במדינת הלכה (שרק תחליף את
מקור סמכות החוק).
בקבלה, בניגוד לחוק המשפטי, החוק הוא אורגני למציאות, כמו החוק המדעי. לכן מדינת קבלה תאפשר דווקא התנהלות
כמו-מדעית והנדסה
רוחנית, והפעם תוך שימוש בטכנולוגיות עידן המידע כבסיס המדינתי
נתניהו מייאו: מדוע אצביע שוב ביבי?
ביבי מוביל אותנו לארץ חדשה - אבל לא יזכה להיכנס אליה. הטרגיות שלו היא הטרגיות של דור המדבר של הציונות,
ונפשו
המסוכסכת
היא לא רק המנוע של מנהיגותו - אלא מקור כוחה בנפש הלאומית. אצביע ביבי, ושוב ביבי, ואם יהיו בחירות שלישיות
- אצביע
שוב
ביבי. לא כי אני חתולה משוגעת, אלא כי העולם וביבי משוגעים שניהם. ביבי אמנם רחוק מרוח היהדות, אבל הוא
התגלמות הנפש
היהודית ומררתה,
ולכן אין מתאים ממנו לגלם אותה על במת ההיסטוריה העולמית. התפקיד - שלו
הרצון להיות אמריקה: על העליבות של "המחאה האתיופית"
חתולה פוליטית: טור שני במדור החדש של בלהה ראובן. והפעם חתולת הבית מזנבת בחתול שחור ענק ואימתני, עם
ראסטות וגרוב
וקפוצ'ון
ובלינג, שנראה כמו מלך הפח האותנטי וקורא לעצמו ניגר, אבל משום מה מדבר במבטא אמריקאי, מה שהורס הכל. על עוד
קורבן
של
פוליטיקת הזנבויות
האם ניתן לדמיין גוגל ופייסבוק אחרות?
מדוע גוגל הפכה את רשת האתרים לרשת תרבותית ואיכותית יותר מרשת המשתמשים שיצרה פייסבוק, והאם זו גזירת
גורל? המגמה
האנטי-ביורוקרטית יצרה בתקופתינו העדפה לארכיטקטורות טכנולוגיות וחברתיות שטוחות, אך לריבוד יש דווקא חשיבות
אדירה לתפקודה
של מדינה או תרבות. לפיכך נוצרה סתירה בין האמצעים הטכנולוגיים הנוכחיים לתרבות הגבוהה ולדמוקרטיית הנציגים.
סתירה זו תיפתר
רק באמצעות סוג חדש של ריבוד, שאיננו מבוסס על רעיון השליטה הביורוקרטי, אלא על רעיון המשתמש הריבוני
מלחמת האזרחים הישראלית תמלא את תפקיד מלחמת האזרחים האמריקאית בשחרור הפלסטינים
בארץ ישראל קמו שני עמים: יהודה וישראל. החורבן אמנם איחד אותם לעם אחד, אך הגיע הזמן לחזור למצב המקורי.
אין דרך לגשר בין
עם הימין לבין עם השמאל, השונים אחד משהשני בערכיהם, בשאיפותיהם, באמונתם הדתית ובמשטר הרצוי להם - כל מה
שמבדיל בין אומות.
האם הגיע הזמן להיפרד מהאיחוד במקבילה ישראלית של הברקזיט - תל-אביב-זיט?