נאום הבחירות של הנחש
שוב מתקיימות בחירות בגן עדן עלי אדמות. נסו תרגיל מעניין: לעבור על כל הקשת הפוליטית ולנסות להזדהות בלב ובנפש עם כל אחת
ואחת מהמפלגות - מהימין הקיצוני ועד השמאל הקיצוני, מהחרדים ועד לערבים. ככל שתהיו מסוגלים לרצות להצביע למנעד רחב יותר, עם
סתירות חריפות יותר - כך מוחכם יפתח לעולם תפיסתי חדש ומסעיר
מאת: נחש הראשון
אני לוחש לחברתי השמאלנית: אנשים לא יצביעו לפי הדברים החומריים שנראים לך חשובים. למה? כי אנחנו חיים בתקופה אוטופית, שבה
אין דאגות קיומיות, ולכן הבחירות הן עניין לביטוי אישי, כמו אמנותי, ויש להן מימד אסתטי ניכר - ובמובן המודרניסטי. כלומר
כיעור יכול להיות אסתטי, ויש אינספור טעמים יצירתיים לבחור בין כן ללא, כלומר אנשים ימצאו מנעד שלם של ביטוי רעיוני ותרבותי
אפילו רק בבחירה בין כן ללא. התחרות היא על הנימוק, לא על הבחירה, כי כל אחד רוצה להיות מקורי באותה בחירה עצמה.
האינדיבידואליזם יותר חשוב מהתוצאה. איזו תקופה נפלאה לחיות בה! הלחם כל כך זול, הביטחון האישי ב99.99% - את לא דואגת ללכת
ברחוב, את יכולה לשכב עם מי שאת רוצה וכמה שאת רוצה בלי לדאוג לילדים או לעונשים, לקרוא מה שבא לך בספרייה, המים נקיים
וזמינים בחינם, בקיצור תקופה אוטופית לחלוטין, במונחי כל חברה שהיתה בעבר (ובטח ביחס לסבתא בשואה, שזה אולי הפרדיגמה של
תקופה אנטי-אוטופית, רק כדי לכייל את הרף).
אולי רק העבודה היא ההקרבה האחרונה של חירות אישית, אבל אף אחד לא מכריח אותך לעבוד. יש קצבאות, חסכונות, תראי אותי! הבחירה
היא בין מותרות. ולכן היא הופכת להיות לא חומרית - אלא רעיונית. התחרות המלחמתית היא בעצם ספורט לאומי, שיש בו קצת סכנה כמו
כל ספורט, אבל בעיקרון השאלה היא כמה-כמה, כמה אנחנו הכנסנו לערבים לעומת כמה הפסדנו. זה לא איום אישי ברמה הקיומית
היומיומית. אז זה רק עוד סוג של מותרות. בסופו של דבר אנחנו מצביעים נגד הנאצים. וכל השאלה היא איזו בחירה היא יותר נגד
נאצים, וכאן כבר יכולות להיות פרשנויות שונות. האם ימין יהודי רחוק יותר מנאצים מאשר שמאל יהודי? זו שאלה של תוכן לעומת
צורה. כל אחד מהם יותר קרוב לנאצים מבחינה אחרת, אבל האמת היא ששניהם כל כך רחוקים שקשה להחליט, וזה כי אנחנו חיים בתקופה
אוטופית הופכית לשואה, כלומר הוגשמה האוטופיה ההפוכה לזו של היטלר.
הבחירה היא בין טוב לטוב וקשה להחליט. כל המפלגות טובות, כל אחת בדרכה. כולן צודקות בדרכים שונות. בכל אחת מהן יש את
האסתטיקה שלה, עם כל אחת אני יכול להזדהות. הלוואי שהיה אפשר להצביע לכולן. בעצם אפשר. מי שלא מצביע בעצם נותן את הקול שלו
לכל המפלגות. גם הימין וגם השמאל וגם המרכז וגם הדתיים וגם הרוסים וגם החרדים וגם הערבים - כולם נפלאים. ודווקא זו הבחירה
הכי ייחודית. כמה אנשים במדינה באמת יכולים להרגיש ככה? לחשוב ככה? כמה אנשים שחיים באוטופיה יכולים לדעת שהם חיים באוטופיה?
הרי ברור שהאנשים שחיים באוטופיה לא יכולים להיות מודעים לכך. זה הלקח הראשון מגן עדן. הוא מצריך חוסר דעת. אנחנו חיים
בחגיגה המינית הכי פרועה שהיתה אי פעם בהיסטוריה האנושית, בחגיגת האוכל והשפע הכי אחשוורושית, אפילו פרעה לא היה יכול להעלות
בדעתו סופרמרקט. תראי כמה הם התלהבו מתמרים. תמרים! זה היה השוקולד של העולם העתיק, הפויה הזה. את מבינה את הפער? ואנחנו גם
מתהלכים בקרנבל הספרותי והאינטלקטואלי הכי חופשי ושופע שהתקיים אי פעם. אפשר לקרוא הכל בהינף מקלדת. האינטרנט זה לא אוטופיה?
פייסבוק זה לא אוטופיה? אפילו האוטופיה של הנאורות הוגשמה. מה עוד אתם רוצים. מה עוד חסר לכם בעולם הזה.
הדמוקרטיה היא הצגה, שעשועים. כי לחם יש. ובשביל מה שעשועים? שעשועים להמון המפונק, השבע, המשכיל, המתוחכם, הדקדנטי, הקהל של
עולם האמנות, או האוהדים של קבוצה זו או אחרת. לכן אין אלימות. כי זה משחק דמוקרטי. ספורט. מקסימום האוהדים בוכים או
באקסטזה. אבל האם זה חשוב שההמון ידע את זה? לא, להפך, חשוב שלא ידע את זה. שלא יהיה מודע למצבו הנפלא אובייקטיבית, וימשיך
לשחק, ימשיך להשתדל ולעבוד ולצרוך ולחשוש ולהתגייס ולהתאמץ, ימשיך להתרחק מהנאצים עוד ועוד. בגן העדן הזה אסור לי להיות
הנחש. תנו להמון להמשיך להשתעשע בעירום, ולנחש להתפתל לבדו על עץ הדעת. לכן, אישה, אל תאכלי. זה לא טעים. לכי תחזרי לאדם
ותעשו סקס. אלוהים אוהב אתכם מטומטמים.
