מלחמת האזרחים הישראלית תמלא את תפקיד מלחמת האזרחים האמריקאית בשחרור הפלסטינים

בארץ ישראל קמו שני עמים: יהודה וישראל. החורבן אמנם איחד אותם לעם אחד, אך הגיע הזמן לחזור למצב המקורי. אין דרך לגשר בין עם הימין לבין עם השמאל, השונים אחד משהשני בערכיהם, בשאיפותיהם, באמונתם הדתית ובמשטר הרצוי להם - כל מה שמבדיל בין אומות. האם הגיע הזמן להיפרד מהאיחוד במקבילה ישראלית של הברקזיט - תל-אביב-זיט?

לחלק את העוגה ולהשאיר את ארץ ישראל השלמה  (מקור)

"וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט: אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם הַשְּׂמֹאל - וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין - וְאַשְׂמְאִילָה" (בראשית י"ג)


במקרא ימין הוא דרום (תימנה) ושמאל הוא צפון - כך שאברהם מנע את "מלחמת האחים" הראשונה (אחריה היו עוד רבות) בעזרת פיצול גיאוגרפי. גם בישראל בת זמננו מתקיים פיצול גיאוגרפי ב-"מלחמת היהודים". במישור החוף המרכזי והצפוני, במרכז ובצפון ישראל יש ראש ממשלה נבחר שונה מאשר בירושלים, ביש"ע ובדרום מישור החוף והמדינה. קיימת שם גם אוכלוסיה גדולה של ערביי ישראל, המעוניינים במדינת כל אזרחיה, ולעומת זאת ערביי השטחים ועזה הם הערבים של ישראל הדרומית-מזרחית, שתומכת נחרצות בחוק הלאום. ישראל הצפון-מערבית, גם באוריינטציה התרבותית שלה, היא מדינה שונה מישראל הדרום-מזרחית, כולל בידול מסויים בארצות המוצא. חלוקה זאת דומה למדי לחלוקה התנ"כית בין ממלכת הצפון לממלכת הדרום, ובין האוריינטציות התרבותיות השונות שלהן. האם זה מקרי?

ממלכת הצפון הייתה עשירה יותר, בינלאומית יותר, וקרובה יותר תרבותית לעולם הגויי לעומת ממלכת הדרום המתבדלת, העיקשת והפונדמנטליסטית בקנאותה לאלוהיה. גם אז נביאי הממלכה הדרומית הסתייגו מתרבות הצפון ההיברידית, ששילבה מסורות זרות (עבודה זרה), או במקבילה המודרנית: תרבות מערבית. למרות כל זאת, בין הממלכות היתה רוב הזמן ברית, ולעיתים הן אף יצאו למלחמות משותפות, למרות שלעיתים רחוקות יותר הן גם התדרדרו ללחימה אחת בשנייה. המדובר היה בממלכות אחיות, בעלות שפה וזיכרון היסטורי דומה, שלפי ההיסטוריוגרפיה המקראית התפצלו מסיבות כלכליות-תרבותיות דווקא לאחר התבססות הממלכה והגעתה לשיא חוזקה. האם העניין אפשרי גם כיום? האם מדינת ישראל יכולה להתפצל לשתי מדינות אחיות - אך שונות?

ליהודים יש רקורד היסטורי גרוע מאוד בכל הנוגע למלחמות אחים. כיום, השנאה ההדדית בין ישראל הצפון-מערבית לישראל הדרום-מזרחית הולכת וגדלה, עד כדי האשמות בבגידה ותחושת ניכור עזה משני הצדדים, ומגמת התהליך ההיסטורי הזה ברורה למדי בפרספקטיבה של כמה עשורים: הפילוג "בעם" (החלק המערבי כבר לא מזדהה עם המונח הזה) הולך ומחריף. אלמלא הטראומה של השואה - כבר מזמן היו נשמעים קולות הקוראים לפרק את החבילה משני הצדדים. מסיבות דמוגרפיות, ישראל הצפון-מערבית איבדה את היכולת לעצב את חייה, והיא שבויה של ישראל הדרום-מזרחית. כשאנו רואים את הצלחתם של מסיתים מקצועיים לעמוד בראש המדינה בדיוק בגלל ליבוי הלהבות בין האוכלוסיות, יתכן שדווקא פרידה יזומה בהסכמה בין הצדדים - גירושין יפים - תמנע מלחמת אזרחים. את הסכסוך בין חלקיה של ישראל יש לגדוע בעודו באיבו, לפני שיגלוש למימדים אלימים (כן, היה גם רצח רבין. איך תגיב ישראל לרצח פוליטי נוסף?).

הפירוד יוביל ללא מעט דיבידנדים לשני הצדדים. צפון-מערב ישראל תיפטר מנטל הכיבוש ותיכנס בצורה חלקה למשפחת העמים, וגם תיפטר מנטל הסבסוד הכלכלי של שכנתה הענייה, ואילו דרום-מזרח ישראל תיפטר מנטל המערביות הזר לה ותוכל לנהל מדינה יהודית אמיתית - משאת נפש של אלפיים שנה. המנטליות המזרחית יותר שלה אולי תאפשר לה סוג יחסים אחר עם הערבים, ויתכן שאף לטובה. כמובן שהפירוד יוכל לכלול סוג של קו-פדרציה וברית צבאית, והוא יכול להיות חלקי (למשל, שמירה על צבא ושוק משותף). על כל פנים, התרבות הגבוהה של שתי האוכלוסיות כבר כיום נבדלת כמעט לחלוטין - ואם הספרות יודעת לנבא תהליכים, הרי שההיפרדות בין היהודים תקרה עוד הרבה לפני ההיפרדות מהערבים.