נתניהו מייאו: מדוע אצביע שוב ביבי?

ביבי מוביל אותנו לארץ חדשה - אבל לא יזכה להיכנס אליה. הטרגיות שלו היא הטרגיות של דור המדבר של הציונות, ונפשו המסוכסכת היא לא רק המנוע של מנהיגותו - אלא מקור כוחה בנפש הלאומית. אצביע ביבי, ושוב ביבי, ואם יהיו בחירות שלישיות - אצביע שוב ביבי. לא כי אני חתולה משוגעת, אלא כי העולם וביבי משוגעים שניהם. ביבי אמנם רחוק מרוח היהדות, אבל הוא התגלמות הנפש היהודית ומררתה, ולכן אין מתאים ממנו לגלם אותה על במת ההיסטוריה העולמית. התפקיד - שלו

העסקה האפלה באמת בין ביבי ומוזס. בתמונה - כל הדיברות ששבר המנהיג  (מקור)

ביבי שלי הוא לא ביבי שלכם. כלומר, הוא אולי כן, אבל הוא שלי באופן שלא יהיה שלכם לעולם. כי המהות הפנימית של ביבי זו תנועת נפש לעומתית של התרסה. זה צורך נפשי עמוק מני חקר אצלו, ולכן הוא גם עונה על צורך עמוק (מהסוג שגורם לך לכתוב מאמרי דווקא). הוא מאפשר לאנשים בחברה שיש להם צורך כזה - להוציא את הרעל שלהם דרכו, דרך המנהיגות הרעילה, במקום דרך זוגיות רעילה או הורות רעילה. כמו כל קורבן טהרה, דהיינו קורבן שמטהר מטומאה, הוא מנקז אליו את הלכלוך והטינוף ובכך מנקה את החברה ומכפר על פשעיה. אם לא יוציאו את זה דרך ביבי או עליו - הדחף האפל הזה יצא בחיים האמיתיים. לכן הוא מאפשר כעס, אם עליו ואם דרכו, בעולם שאוסר על אלימות. ביבי הוא שחרור. לכן ביבי הוא באמת קורבן.

ביבי הוא מעין מחזה טרגי, שמביא את החברה לקתרזיס, ומזכך אותה. הוא טוטם של תסכול. אך מדוע אנחנו זקוקים לטוטם כזה? למה לא נוכל להיות עם ככל העמים שבוחרים מנהיגים משעממים? כי העם היהודי - וזה נושא שאין מדברים בו - נושא בתוכו תסכול אדיר. זה התסכול של הפער בין ההבטחות והציפיות (בהתחלה הציפיות האלוהיות, בהמשך הציפיות ההוריות ולבסוף הציפיות העצמיות) - לבין המציאות. חלום אוטופי שנבנה אלפיים שנה - נפגש בקרקע העולם בארץ ישראל, והפגישה - לא משהו. איפה כתוב בנבואות הגאולה על פלסטינים, על פקקים בראשון וחתונות ממבט ראשון? אבל זה לא רק המשיח, וזה אפילו לא בעיקר האכזבה המובנית במשיחי השקר השונים, אלא תסכול אדיר ועמוק, שכמעט אין לו שם שיוכל לבטא אותו, אבל זכה אצלנו לכינוי מוסכם: השואה.

כל מי שקורא את תומכי ביבי יודע שהם אינם מאושרים בחלקם - והמנוע הרטורי-אינטלקטואלי מאחוריהם הוא ההתרסה. לא מדובר במתוקים נגד חמוצים - אלא במלפפונים בחומץ לעומת מלפפונים בחומצה. ביבי הוא מגנט לאוכלוסיות שמרגישות שנעשה להן עוול, ומחבר אותן לחברה הישראלית, ואז מזקק אותה עצמה להתרסה מול העולם המערבי, מתוך הכעס העצום של היהודים על בגידת העולם בהם. לכן עיקר הכעס מכוון על אירופה, על הנאורות, על התרבות הגבוהה, על המוסדות הבינלאומיים וחוקיהם, ואפילו על המוסר ההומניסטי עצמו, על "העולם". כל טיפת דם יהודית שנשפכת מעוררת תסכול ברמה הלאומית, ובתודעת האומה כולה עד לאחרון פרטיה, עניין שאין לו אח ורע באף עם בעולם. גם התוכן הפנזטיוני העיקרי של ביבי - הפחד משואה שנייה - הוא פנטזיה אפלה לשחזור הטראומה, והתבחבשות מתמדת סביב הפצע הבלתי נרפא.

אבל האמת היא שאי אפשר להאשים את השואה בהכל, ולא בעצם ההבניה של הנוירוטיות וההתרסה (אלא רק בעוצמת הצורך הלאומי העצום מאחוריה). מתי הפכנו לעם מעצבן ומתעצבן? אם נחזור לספר בראשית, נראה שבאופן חריג לתנ"ך האבות דווקא כלל לא עיצבנו את האל. למעשה, אלוהים הבטיח הרים וגבעות לאבות עושי רצונו, ולא הבין כלל מאיפה נפל עליו העם הזה באמצע ספר שמות, שבתחילתו עוד היה עם כנוע מאוד של עבדים. מי שעיצב את אופי העם מחדש היה מנהיג דגול, שהטביע עליו את חותם אישיותו כפי שביבי מטביע אותה על ישראל.

משה, העצבני שבמנהיגי התנ"ך, הורג המצרי בחמת זעם, שבסופו של דבר גם לא זכה להיכנס לארץ בגלל כעסו - הוא אדם שתמיד עומד על שפת הר גועש ומעלה עשן. משה הוא אדם שגדל אצל השונאים שלו, שהבין שמי שגידל אותו הוא זה שהפריד אותו מאמו, ולכן מנוע הכעס הפנימי שבוער בו - הסנה שבוער ואיננו אוכל - הוא המנוע הרגשי של היציאה ממצרים. אלוהים אצלו מייד מביא מכות איומות ואכזריות, שאין כמותן בכל התנ"ך, ומפליא להכות את פרעה שבביתו גדל. משה הוא שעיצב את תודעת העצבים, הוא היה המנהיג הרעיל הגדול, זה שבכוח אישיותו הממאירה יצר את חטא העגל התמוה, שבו אפילו אחיו השתתף, ומייד אחר כך שבר את לוחות האל עצמו - בזעמו - ויזם הרג אקראי בעם, מתוך התפרצות זעם טהורה, ולא בפעם האחרונה.

תנועת הנפש המתריסה של משה, גם כלפי אלוהים עצמו וגם כלפי העם (כל ספר דברים הוא תלונה אחת גדולה על העם לפני מותו) - היא זו שיצרה את המנהיגות הגדולה שלו. וממשה עד ביבי לא קם לנו מנהיג מעצבן ומתריס כמוהו. לכן ביבי הוא לא מנהיג של פעם בדור, או פעם בחיים, אלא מנהיג משיחי אליו חיכינו גלות שלמה. הצביעו ביבי - כי התרסקותו של משיח שקר היא מחזה ספקטקולרי, מחזה מוסר, ואסור להפסיקו טרם המערכה האחרונה. אין זו אשמתו של ביבי שהוא משיח שקר, כמו שלא היתה זו אשמתו של שבתי צבי. זו המציאות עצמה שלא בסדר, זה העולם הזה שמקולקל עד לשד ההוויה - ועל זה אנחנו כל כך כועסים.