גם הרעיון של "ביבי מלך ישראל" וגם זה מדינת חוק - מנוגדים באופן עמוק למאוויים היהודיים המקוריים, שהציונות רתמה באופן
מניפולטיבי לצרכיה. שיטת השלטון היהודית של אחרית הימים אליה ערגו דורות של יהודים איננה שלטון יהודי אלא אנרכיזם דתי, שהוא
היה הבשורה המדינית הגדולה של העם היוצא ממצרים, כפי שהבין יפה האנרכיסט גרשם שלום. זוהי שיטה שמתנגדת לשלטון בשר ודם כלשהו,
כי "אין לנו מלך - אלא אתה". על הבלוקצ'יין והתפתחויות טכנולוגיות אחרות שמאפשרות את תחיית האנרכיזם היהודי כאופציה ריאלית -
ועל האנרכיזם כמקור המונותיאיזם
כמעט כל יהודי היסטורי, שחי באיזו תקופה מתקופות הגלות, היה מתבונן ברתיעה ובבחילה אינסטינקטיבית בפולחן האישיות הביביסטי
ובמדינת ישראל של ימינו. במשך דורות נבנתה התודעה היהודית על ההתנגדות לשלטון בשר ודם, כאשר שלטון פגום ומושחת מטבעו זה יוחס
לגויים ולמלכיהם, ואילו היהודים תפסו את עצמם כמי שאינם באמת כפופים לשלטון ואינם מאמינים בו ובחוקיו, אלא כפופים אך ורק לאל
עצמו - ישירות. היהודים התגאו בכך שבניגוד לעמים הזרים "אין לנו מלך אלא אתה", וערגו לחזרה למלכות האל, ולא ל-"שלטון עצמי"
או ל-"מדינה יהודית". אך רק כיום עם התפתחויות טכנולוגיות מסויימות, האופציה הזאת, שתמיד נחשבה לעניין לחזון אחרית הימים,
הופכת לריאלית.
בניגוד להוזים בני זמננו המדמיינים את המדינה היהודית האידיאלית כמונהגת בידי מלך מבית דוד, קריאה במקורות הראשוניים תגלה
ששעטנז זה בין עבר (מלוכה) להווה (המדינה המודרנית) מעולם לא היתה האידיאל האחרון שהציגה היהדות לאחרית הימים, שהיה כולו
חזון של עתיד, שלא הוגשם מעולם (מלכות דוד ושלמה המקורית היתה פגומה להפליא מבחינה מוסרית ושלטונית ורחוקה מאוד מהגאולה).
המשיחיות גם לא היתה האידיאל המקורי של היהדות בתורת משה, אלא אולי, בצוק העתים, שלב ביניים של פשרה עם מציאות מדינית
בעייתית בהווה, שזכה לקנוניזציה (חלקית) בהלכה, לצד תפיסות אחרות. בפועל, החזרת המלוכה לא היתה מטרה ריאלית שאליה חתרה
היהדות מעולם מבחינה מדינית (ואפילו לא הציונות, אלא אולי רק השבתאות). להפך, היא העדיפה להמתין להגשמת החזון של חזרת מלכות
האל, ולא לנסות ליצור מלכות אדם משלה. התנגדות מוחצת זו לשלטון אדם גם תרמה להתרחקותה מכל מנהיג אנושי שעומד בראש הממסד הדתי
- בניגוד לשתי הדתות המונותיאיסטיות האחרות, שבהן יש אפיפיורים וחליפים - וזאת למרות המחירים של אנרכיה ארגונית זו. כי דווקא
אנרכיזם דתי היה שיטת השלטון אותה מימשה היהדות הגלותית בפועל - וזו הסיבה שמעולם לא ניסתה באמת לחזור לישראל.
מעטים יודעים שמבחינת התורה עצמה, כפי שהדבר מתבטא באידיאולוגיה הדויטרונומיסטית, מלכות דוד ושלמה הייתה תקלה היסטורית,
שאולי קיבלה הכשר "בדיעבד", אבל בהחלט לא היתה רצויה מלכתחילה. למעשה, שלטון המלוכה מוצג בספרות זו כשלטון חוטא ומחטיא כמעט
מעצם קיומו, שייסודו בימי שמואל היה חטא גדול של מרידה באל, ושהוביל בסופו של דבר כמעט בהכרח לגלות. ההתנגדות לכוח השלטון,
בין אידיאולוגית ובין בפועל בידי הנביאים, היא אולי הכוח המניע של ספרות זו, והמסר הביקורתי המרכזי שלה. אז מהי שיטת השלטון
היהודית האידיאלית המקורית? מהי המקבילה היהודית של מצב הטבע החברתי, שממנו גזרו הוגי הנאורות ופילוסופים מדיניים מודרניים
את הלגיטימציה למדינה ולשלטון?
מבחינת חזון התורה הראשוני, העם שהשתחרר משלטון בשר ודם של עבדות במצרים עבר כאנטיתזה קיצונית למצב מדברי קדום של התנגדות
נחרצת לכל שלטון אנושי ושל מרדנות כרונית ואנרכיזם אנטי סמכותני, כולל כלפי סמכותו של משה עצמו, מה שנקרא בלשון התורה "עם
קשה עורף". מתוך התנגדות זו לשלטון אדם נוצרה צורת שלטון שאין לה אח ורע בעולם העתיק - שלטון בו המלך הוא האל עצמו, וכל
אינדיבידואל כפוף אליו ישירות. במצב זה התרחש מעין טקס של כריתת אמנה חברתית, בה כל יחיד עומד במדבר בפני האל במעמד הר סיני,
וכורת עמו ברית, כפי שהיה נהוג בעולם העתיק לכרות בין הנתינים למלך האנושי.
זהו למעשה החזון המדיני המרכזי של היהדות, שעמד ביסוד המצאת המונותיאיזם וכונן אותה כדת מונותיאיסטית ראשונה, כשבתורת משה
האל אינו ממנה מלך מטעמו כלל (בניגוד עמוק לכל דתות העולם הקדום). ההתנגדות האנרכיסטית לשלטון אנושי ומלוכני היא זו שיצרה
צורך במקור סמכות אחד, על אנושי, דהיינו אל יחיד. התנגדות זו יצרה גם את מהפכת התורה והמצוות, כי בהיעדר חוק אנושי בעל סמכות
כלשהי שנקבע בידי אדם, רק לחוק על-אנושי יש לגיטימציה להסדרה חברתית. מכאן הרעיון החדשני של חוק אזרחי דתי וההתנגדות לחוק
חילוני (גם המלכים המאוחרים כפופים לחוק הדתי, ולעולם אינם מקורות החוק). משה איננו מלך, וצאצאיו מוצגים בכוונה כחוטאים
עלובים, ולא כיורשים. משה הוא רק שליח של דבר האל - וזהו מקור רעיון הנביא, שהוא הגיבור המקראי האולטימטיבי, ולא המלך, שמוצג
ככושל וחוטא סדרתי, ובכלל זה דוד ושלמה.
כך שההתנגדות לשלטון שטמונה ביהדות לא נוגעת רק בשלטון זר, אלא לעצם שלטון אנושי כלשהו של אדם על אדם, שהוא מרידה בשלטון
האל. מכאן מגמת ההתנגדות גם לעבדות וגם לעבודה זרה, דהיינו פולחן האל באמצעות פסלים - כחוצצים בין האל לבין האדם. מגמה זו
אולי לא הוגשמה מעולם מבחינה היסטורית או אפילו מבחינת ההיסטוריוגרפיה המקראית, מלבד בתקופה קצרה אחרי ימי יהושע, בבחינת איש
תחת גפנו ותחת תאנתו. לכן היא נותרה אוטופיה לאחרית הימים, אך זוהי בדיוק האוטופיה שהטכנולוגיה תלך ותאפשר בהמשך המאה: הקמת
מדינה יהודית אמיתית בה אין שלטון בשר ודם, אלא אך ורק הסדרה ממוחשבת של הקהילה. מדינת לאום יהודית היא סתירה פנימית מגוחכת,
וכך גם מדינת הלכה, כי שלטון המדינה המודרנית מנוגד לתפיסה האנרכיסטית היהודית. לכן שלטון ביבי הוא מרידה במלכות שמים, וככל
ששלטון מתיימר יותר לגינוני מלכות ולקביעות - כך המרידה בוטה יותר. משה רבינו בוודאי לא היה מצביע ביבי.
המשך - בחלק ב': הלכה מדינת ההלכה - קבלו את מדינת הקבלה