אידיאולוגיה במשבר: על האידיאולוגיה החדשנית - כתחליף לאידיאולוגיה השמרנית (חלק ב')

החדשנות דומה לשמרנות בכך שהיא מעדיפה את החלפת האידיאולוגיה במתודולוגיה, אך היא פשוט בוחרת מתודולוגיה מבוססת יותר מזו השמרנית - ובעיקר מהירה וגמישה יותר. מדע המדינה נקרא בימינו להרחיב את אופקיו וליישם לקחים ומתודולוגיות למידה שנלמדו בתורת הארגונים ובעולם האלגוריתמיקה. או אז יגלה שנפתחים לפניו אופקים חדשים של ניסיון מתודולוגי ארגוני אדיר, שמבוסס על מיליארדי שנות אבולוציה (אלגוריתמים אבולוציוניים וכאלה בהשראת מדעי המוח), על רעיונות מתמטיים ופיזיקליים חדשים (רחמנא ליצלן), על המתודה המדעית עצמה - וגם על לקחים מעולם הסטארט-אפים הפועל תחת אילוצים סביבתיים קיצוניים

האצה מקסימלית: האנטי-תזה הארגונית לשמרנות, שמאפשרת לראשונה את חזון המדינה האמפירית, בזכות טכנולוגיית המידע  (מקור)

בימינו, החשיבות המרכזית של העיסוק הפילוסופי ההיסטורי בתורת המדינה איננה נוגעת למדינה עצמה - אלא לארגון. כיום, הפילוסופיה הארגונית מכילה את את הפילוסופיה של המדינה כמקרה פרטי (וחשוב), אך תחומה מקיף הרבה מעבר למדינה, שהיא ארגון בעייתי בדעיכה, אל עבר מרכז החיים הכלכליים והטכנולוגיים שלנו - הבנויים כאינספור ארגונים. אפלטון לא הכיר חברות בע"מ, או שוק בורסאי, או צבא מודרני, או מחלקה אקדמית, או תאגידי אינטרנט, או את שאר העולם הארגוני האדיר שמקיף אותנו כיום וקובע במידה רבה את גורלינו ותודעתינו, אבל רעיונותיו על המדינה האידיאלית ניתנים לתרגום לארגון האידיאלי - ולתורה הארגונית - וכך גם כל הוגה קלאסי בתולדות מדע המדינה. כך נוכל גם להשליך על תורת הארגונים גם את החלוקה בין ימין לשמאל, או את המחלוקת בין שמרנים למהפכנים. וזה עובד גם להפך: נוכל להשליך מרעיונות בעולם הארגוני אל העולם המדינתי.

כמו שאפלטון כותב ב-"המדינה" - האותיות הגדולות של המדינה מאפשרות לקרוא ביתר קלות את המפה האתית מאשר האותיות הקטנות יותר של האדם, או אולי של הארגון. אבל אולי נכון גם להפך, ודווקא האותיות הקטנות של הארגון - מאפשרות להטרים כתיבה שעוד טרם הגיעה לשלב המדינתי. ומאחר שארגונים קטנים (למשל סטארטאפים) נמצאים היום תחת מערכות אילוצים חמורות בהרבה מהמדינה, וגם יותר מארגונים גדולים יותר כמו תאגידים, הרי שהאבולוציה שלהם מהירה בהרבה, והם נאלצו להסתגל בצורה שהמדינה עוד לא הסתגלה אליה - ושם נמצא לא פעם את המילה האחרונה מבחינת הסתגלות ארגונית. אך האם מדובר בארגונים שמרניים? נו, באמת. מצד שני, בהחלט גם לא מדובר בארגונים כאוטיים. או בארגונים שבהם יש חירות. או שוויון. או אחווה. ארגונים אלה מצאו מתודולוגיה שממקסמת ערך אחד בלבד: חדשנות. וכך גם ברמה המדינתית - אל מול השמרנות הימנית העולה בימינו, תוך חששות הולכים וגדלים מהעתיד, ומאיימת להאט ולעכב את התפתחות הציביליזציה בשלב קריטי, יש להציב לא את השמאל חסר האונים והרלוונטיות, אלא את מתודת החדשנות.

האם אנו יכול לדמיין תאגיד מסחרי המאמץ את השמרנות כמתודה? כמה זמן יקח לתאגיד כזה לפשוט רגל, בסביבה העסקית של ימינו? אז מדוע נמליץ למדינה על מה שבחיים לא היינו ממליצים לארגון שבו היה מושקע כספינו (גם כספם של שמרנים)? ובמצב הנוכחי, שבו המדינה הולכת ומקבלת מאפיינים של תאגיד מסחרי, תחרותי, בשוק הגלובלי, מדוע לא להאמין שחלף זמנה גם של השמרנות המדינתית? קריאה באותיות הקטנות של הסטארטאפ, או האדם הנדרש לשינוי מתמיד, מלמדות אותנו על האותיות הבינונית של התאגיד, שמלמד אותנו על האותיות הגדולות של המדינה. השמרנות נדמית כגישה הנמצאת בצרות, כפי שתאגיד שישלט כיום בידי אידיאולוגיה - גם הוא בצרות. השמרנות נלחמת את מלחמות העבר נגד האידיאולוגיות הגדולות ומהפכותיהן, אך מלחמת העתיד היא דווקא שינויים מהירים, תכופים, מסתגלים, יצירתיים - ולא אידיאולוגיים. כאשר הסביבה משתנה במהירות, אך איוולת היא לשמור על קצב מוטציות קבוע או נמוך, מבחינה אבולוציות, ולא להגביר את הנסיינות במהירות. זהו מתכון להיכחדות המין, כמו שהוא מתכון להיכחדות המדינה (אפשרות סבירה במאה הקרובה! ודווקא בגלל שמרנותה המובנית). אם כן, מהו מקור המשיכה של השמרנות בתקופה של חדשנות חסרת תקדים?



לאחר כמאה שנות מודרניזם של הרס העבר וחדשנות ריקה לשם חדשנות, בלא מעט תחומים תרבותיים ואקדמיים, שנלוותה אליו שטיפת מוח תודעתית מקפת, השמרנות והתפיסות המסורתיות (ולפעמים הדתיות) זוהרות לא פעם באור יקרות חתרני, מוקף בהילת האנדרדוג, שובר מוסכמות ופרדיגמות, איקונוקלסטי ונונקונפורמיסטי, שמושך אליהן רבים - בגלל החידוש שבהן (האירוניה!). אך התיקון לו זקוקה החדשנות המודרניסטית איננו ריאקציוני, או באמצעות אנטיתזה שמרנית (שכבודה במקומה מונח, כאיזון למודרנה), אלא באמצעות סינתזה בין השמרנות לשם שמרנות לחדשנות לשם חדשנות. מתודת החדשנות היעילה ביותר והחדשנית ביותר הידועה לנו - היא המתודה המדעית - והיא שומרת על רציפות ידע שמרנית מרשימה. מתודה זו נעזרת בניסויים ובאקראיות ובכלים סטטיסטיים על מנת להסיק מסקנות בסביבות מורכבות וכאוטיות. מתודה זו היא גם ההשראה לרעיון ה-"לין סטארטאפ", שהוא רעיון היסוד הארגוני של עולם הסטארט-אפ בימינו, כפי שנוסח בידי אריק רייס, והתפשט כתחום כאש בשדה קוצים (הסתגלות מהירה, אמרנו?). המדובר בסטארט-אפ שעושה ניסויים מדעיים (אקראיים ומבוקרים) על הסביבה העסקית הכאוטית שלו, ומשתנה במהירות בהתאם לתוצאות הניסוי. בנוסף, כחוקר מדעי, הוא מתחיל במהירות מהשערות פשוטות ומתקדם למורכבות, באמצעות הרעיון של MVP - Minimum Viable Product, שבתרגום לאותיות הגדולות של המדינה הוא Minimum Viable Policy. פירושו הוא להוציא במהירות לסביבה החיצונית הכאוטית את המדיניות המינימלית הפשוטה ביותר - כדי לבדוק אותה ולשפרה במעגלים קצרים. כמה שונה הרעיון הזה מהרעה החולה של אופטימיזציה מוקדמת וכושלת של מדיניות וחוקים של מחוקקים "חכמים" ללא ניסוייה בפועל? וכמה מהיר ויעיל יותר מהליכי קביעת מדיניות שמרניים תוך איזונים ודיונים אינסופיים.

מתודה סטארטאפיסטית זו ברמת המדינה תיראה בערך כך: יזימת אינספור ניסויים מבוקרים (כולל שימוש באקראיות), בקנה מידה קטן או נרחב, של שינויי מדיניות, והכללת המוצלחים והמבוססים מביניהם על כלל המדינה בהדרגה כניסוי הולך ומתרחב, תוך שאיפה לייעול ולאופטימיזציה מהירה. כל זאת תוך פתיחות לבדיקת השערות פרועות ולפעמים גם מוטציות של מדיניות אקראית. הנהגת אקראיות ביחס לאוכלוסיה בוודאי איננה מוצדקת אידיאולוגית (למה למשל ששיעור קצבה ישתנה באופן אקראי בין אינדיבידואלים מקבוצת הניסוי?), אך היא מוצדקת מתודולוגית. מדינה כזאת איננה מגבשת מדיניות, אלא עושה ניסויים מבוקרים על אזרחיה, ואולי גם על אויביה, ופועלת לפי התוצאות. למעשה, מדינה כזאת היא מתודולוגיה, או תחום מחקר העוסק באזרחי מדינה מסויימת. מהי שיטת ההצבעה שמעלה את שיעור ההצבעה? בואו נעשה ניסויים. מהי שיטת המיסוי שמעלה את סכום הכנסות המדינה והיחידים? נעשה ניסויים. מהי המדיניות שגורמת לכפר ערבי בשטחים להוציא מתוכו פחות אלימות? בואו נעשה ניסויים. המסורות והאידיאולוגיות לא מעניינות - אלא רק התוצאות. הויכוח יכול להישאר על המטרות הנמדדות, אבל את הדרך יש להשאיר לנסיינים. שינויי מדיניות שאינם מבוססים ניסויים אמפיריים - אינם לגיטימיים (כמה שונה מהחקיקה כיום!). לכן שיטה זו מבוססת על הניסיון הרבה יותר מן השיטה השמרנית, שנוטה בסופו של דבר לניסיון מאוד שמרני, אנושי ומוגבל - ניסיון העבר. זאת, במקום להפוך את הניסיון למנגנון שחוקר את ההווה ולפיו מעצב את העתיד - כמו בשיטה החדשנית.



בסופו של דבר, לאור השינויים התכופים בעולם, אין לא בשמאל ולא בימין מי שחושב שהמדינה לא צריכה להשתנות באופן מתמיד. השאלה המרכזית היא מה המתודה הנכונה למדינה. ההגות האידיאולוגית, בין בימין ובין בשמאל, מציגה מטרה סופית אליה צריכה המדינה לשאוף, כפי שפונקציה שואפת לגבול אולטימטיבי. זוהי הגות שכבר "פיצחה" את האלגוריתם הנכון, ושואפת רק ליישמו ולקדמו כל הזמן למטרתו - הלמידה היא לכיוון קבוע. ההגות הפרגמטית-ריאליסטית מציגה אלגוריתם חמדני, שמנסה לעשות אופטימיזציה בטווח הקצר (והפופוליזם הוא אלגוריתם חמדני ביחס למציאות הפנימית, במקום החיצונית). לעומת זאת, ההגות השמרנית מדגישה דווקא את הצורך באלגוריתם למידה רציף והדרגתי, משוקלל עם העבר, שאיננו רגיש לרעשי ההווה ולכל נתון חדש. אלגוריתם שמרני פחות פגיע להכללות בלתי מבוססות, ומצד שני אטי בהרבה - מה שאיננו קביל בעולם מאיץ, בניגוד, אולי, לסביבה קבועה. בסביבה מאיצה ישנו צורך באלגוריתם מהיר בהרבה, ומצד שני יש לשמור על ביסוסו - ולצורך זאת אפשר פשוט לאסוף הרבה יותר נתונים, ולא רק נתוני עבר, אלא באמצעות ניסויים אקטיביים. למזלנו, השיטה המדעית עובדת היטב כבר כ-500 שנה, ולמזלנו הגדול עוד יותר, טכנולוגית המידע מאפשרת לראשונה ליישמה ברמת המדינה - על האזרחים, כפי שהיא מאפשרת לסטארטאפ ליישמה ברמת התוכנה - על המשתמשים. התוצאה תהיה אחת: חדשנות חסרת תקדים, וביסוס חסר תקדים - בזכות האמפיריציזם המדינתי. השמרן דומה למדען אמפיריציסט מושבע שמתעלם מהמתודה המדעית, מתבסס רק על ניסויים טבעיים ולא יזומים, ומתעדף בסיס נתונים רחוק בזמן (ומוטה) על פני בסיס נתונים עדכני ואקראי. במובן הזה הוא מדען כורסא (שמבקר בחריפות את המדען התיאורטי!) - במקום מדען מעבדה.

כשהעולם האנושי עצמו עומד בפני מעבר לחברה סמי-אנושית (ולאו דווקא פוסט-אנושית), המודעות השמרנית לחולשות האנוש ההיסטוריות איננה התודעה הנכונה להתמודדות עם השינוי, כי האיום המרכזי מגיע דווקא מחולשות אנוש חדשות (למשל, ההתמכרות הנוירולוגית למידע בדחיפה ממסכים) וחולשות מחשב - ואיזוני העבר מתאיינים. לכן, דווקא מתודה חסרת סנטימנטים אנושיים, כמו המתודה המדעית, בנוייה טוב יותר להתמודד עם מורכבות העתיד מאשר ההטיות הנוירולוגיות האנושיות. השמרנות כנראה היתה אידיאל היסטורי בינוני וסביר למדינה האנושית, אך מה חבל שכיום אנו עומדים כבר על פתחה של המדינה האלגוריתמית, שמאפשרת ארגון בצורה אחרת לחלוטין, וצורות חדשות של משטר שמאלני (למשל, הקומוניזם האלגוריתמי, שבו הכלכלה מתוכננת באמצעות אלגוריתם מרכזי יעיל יותר מזה הקפיטליסטי). אל מול תכנון בכיוון מלמעלה למטה (שהוא משמעותו האמיתית של השמאל) והתהוות בכיוון מלמטה למעלה (משמעותו האמיתית של הימין) - שני אלגוריתמים בעלי מגרעות ידועות, התלויים במעגלי פידבק גדולים ואיטיים - יש להציב את המעגלים הקצרים של המדינה הנסיינית. יתכן שהשמרנות היתה בעבר האסטרטגיה הטובה ביותר לניהול ענייני ההווה (אופטימיזציה בהתאם לניסיון העבר), אך עניינה של החברה האנושית מעולם לא היה ההווה - אלא העתיד. זאת מטבעו של האדם כמכונת עתיד, ומכאן מהפכנותה וחדשנותה של החברה האנושית. כיום - העתיד נכון מתמיד, והשמרנות פחות מאי פעם - והמצב הזה רק יחריף, ככל תגובה הומניסטית ריאקציונית לעידן המידע והתהוות הבינה העל-אנושית, גם משמאל וגם מימין. לא טבע האדם, טוב או רע, הוא בעיית חיינו - אלא טבע המחשב.