מדוע אבדה דמות הגאון מן החברה?

כיצד הפכה הגאונות מתופעה בעלת משמעות חברתית רחבה לעניין אינדיבידואלי? בעידן בו אמצעי היצור הם מכונות אינטליגנציה (כמו המחשבים והבינה המלאכותית), ושהתפוקה בו היא רוחנית במהותה (כמו קוד ומדיה), הולך ונולד קונפליקט בין מעמדי חדש, עם פער וחלוקה חברתיים חדשים: ההמון נגד האליטה האינטליגנטית והאינטלקטואלית, והאליטה של האינטליגנציה נגד ההמון (שכיום נהוג לקרוא לו בכחש "הציבור"). מאבק זה, שהוא זר לחלוטין לחברה המסורתית (כדוגמת החברה החרדית, שם ברורה כפיפותו של ההמון לגאון), הוא בעל פוטנציאל הרסני מאין כמותו למאה ה-21, עם הפיכתם ההדרגתית של ההמונים לנחותים מהאינטליגנציה המלאכותית, ומצד שני לריבונים עליונים (בזכות הדמוקרטיה הפופוליסטית). האם המדוכאים של ימינו, החיים בתודעה כוזבת (ע"ע תודעת הפייסבוק), הם מדוכאים בצדק, כי הם טיפשים? ומה יקרה כשההמון יכפיף למרותו את הגאון, במקום להפך? מטומטמי כל העולם התאחדו! (מה זה אם לא הגדרת הפייסבוק?)

דמותו הפופולארית של "הגאון המרושע" או "המדען המטורף" כדה-ולואציה של תופעת הגאונות עצמה בעולם הדימויים הפופולארי  (מקור)

לאן נעלמו הגאונים? בכמה שמות של גאונים שחיים בימינו אנו מסוגלים לנקוב? מיהו האיינשטיין של ימינו? או הפיקאסו? מיהו הדרווין, הלאונרדו, הרמב"ם, גיתה, בטהובן? מה, סטיב ג'ובס? מחשבה מצחיקה. מדוע איננו מכירים את המקבילים של תקופתנו לגאונים הללו, שכולם היו ידועים היטב בימי חייהם כגאונים? האם לא היינו אמורים להכיר בערך פי עשרה יותר גאונים מכל תקופה היסטורית אחרת, גם אם נשכח את עליית האוריינות הדרמטית בעולם, ולו בגלל הגידול באוכלוסיית העולם? איפה הם כולם?

נכון, בכל תקופה היסטורית לא הוכרו גאונים רבים, אבל לא מעטים מהגאונים המוכרים לנו כיום היו מוכרים גם בימי חייהם. איינשטיין זכה לפרסום ולכותרות עולמיות ודעותיו על מלחמה ושלום ושאר ירקות זכו לתהודה נרחבת. אם רק נשווה לאיינשטיין של ימינו - ויטן - ולתהודת דעותיו (גם לו יש תשוקה למלחמה ושלום, ובפרט בנוגע לסכסוך המקומי שלנו) הפער ניכר. עצם העובדה שצריך אולי להסביר פה מי זה אדוארד ויטן - היא הבעיה (חפשו בויקיפידיה. הערך בעברית די קצר!).

עד לפני עידן מבחני האינטליגנציה ובית הספר העממי, מעמד הגאון בחברה המסורתית - שמוכר לנו כיום רק בחברה החרדית - המשיך להיות שריר וקיים גם בחברת הנאורות וההשכלה. בעולם הימי ביניימי ובתחילת העת החדשה היה ברור לכל אדם סביר שהוא אידיוט ביחס למעמד האינטלקטואלי העליון בחברה, ושהפערים כמעט בלתי ניתנים לגישור. בעולם הדתי, הפער בין גדול הדור לבין האדם הרגיל איננו פער של פי אחד וחצי, כמו הפער בין איקיו 100 ל-150, אלא פער של עשרות, מאות ואולי אף אלפי מונים. האדם הרגיל לא מסוגל להתחיל בכלל להבין את רמת השיקולים בהם חושב הגאון, והוא מכיר בנחיתותו האינטלקטואלית. מי עוד בפייסבוק כיום מכיר בנחיתותו האינטלקטואלית?

הגאונים, כמובן, לא נעלמו, והם חיים בקרבנו. מה שנעלם הוא הפונקציה החברתית של הגאון. אין יותר מעמד של גאון בחברה, ועל כל פנים מעמד זה נמצא בדעיכה חמורה, ולכן גם אף אדם בן זמננו לא מוכר ככזה, ובוודאי לא באופן גורף. לכל היותר אדם זוכה להכרה בתחום התמחות מוגבל (עדיף טכני), אך התפיסה שיכולותיו האינטלקטואליות והרוחניות העילאיות של אדם מקנות לו ראייה בין תחומית רחבה, ושראייה זו מגיעה עד ליכולת ראיית עתיד נדירה, ושיש לדעתו משקל עצום בכל תחום - נכחדת. הגאון אולי חי, אבל "הגאון" הוא חיה נכחדת. ואם כן, האם לא החברה היא המפסידה?

הרי יכולת ההשפעה החריגה של גאון איננה לרוב יכולת אישית, אלא נובעת ממיקומו הייחודי הבולט וחסר העוררין במרקם החברתי. בנוסף, גאון שאיננו זוכה להכרה ככזה - ולמשל, איננו מגודל ומטופח ככזה - לא בהכרח יתפתח לגאון מבחינת יכולותיו או הישגיו - ובוודאי השפעתו (ובוודאי ובוודאי בזמן אמת). האם יתכן שהחברה שלנו מפסידה את גאוניה, ולכן למרות ההתקדמות המהירה אנו חסרים מאוד בהישגים פורצי דרך, יצירתיים - ואיך לומר - גאוניים? הרי חברות עבר, שבהן ההשכלה והתנאים החומריים הממוצעים היו נחותים לעין ערוך מ-"חברת הפייסבוק", הגיעו להישגים רוחניים ואמנותיים שעולים עליה בהרבה. האם זה בגלל שאין גאונים בפייסבוק?

מיהו המעמד האינטלקטואלי העליון של ימינו? תהליך דעיכת מעמד הגאון החל עם עליית מעמד האינטלקטואלים - דהיינו אנשים שמצליחים להשפיע על ה-"שיח", ואולי אפילו לעצב אותו, למשל בעיתונות. אינטלקטואל הוא מי שמופיע במדיה ומצליח בהופעותיו - עניין שכמעט כל גאוני העבר היו נכשלים בו באופן חרוץ - והדבר היה אפילו מתפרש לזכותם, ולא פעם כהוכחה לכך שמחשבתם עליונה ולא מובנת (!). הגמגום עזר להכרה במשה כגאון - ולא להפך. בשלב שני, החל לעלות מעמד אינטלקטואלי עליון עוד יותר, הרי הוא מעמד מחברי רבי המכר או המרצים הכריזמטיים, שההוכחה ל-"גאונותם" היא מספר העותקים והצפיות, ואולי גם יכולת הפישוט הנדירה של רעיונות מורכבים ועמוקים (או פשטניים), וחלילה לא היכולת הנדירה עוד יותר להגות רעיונות מורכבים ועמוקים (או פורצי דרך).

איזה עוד גאונים יש לנו? אולי פרופסורים, כלומר מי שקיבלו את הגושפנקה לגאונותם ממוסד מנוכר למוקדי החברה, בניגוד לאינטלקטואלים שקיבלו את מעמדם מכך שהם "כותבים בעיתון" או "מופיעים בטלוויזיה", כלומר מהשתלבותם בשיח הפופולארי, ומחברי רבי המכר שקיבלו את מעמדם מעצם הפופולאריות שלהם (שמתבטאת, איך לא, בפופולריזציה). החברה אכן תעריך את מוחם של הפרופסורים, אך לעולם לא תקשיב להם, ומעמד דבריהם נמצא בצניחה מתמדת. זאת מכיוון שהפרופסורים יתפסו כגאונים בפרופסיה מסויימת בלבד, והחכמה הפופולארית תאהב לשנן דווקא אנקדוטות על האידיוטיות שלהם בכל תחום אחר, ואפילו בתחומים שבהם האדם הפשוט מצליח (כמו מציאת משקפיו על אפו). הדבר יתבטא יותר מכל בניסיון של החברה לשלוט באקדמאים הדגנרטים שלא יודעים מה לחקור לטובת החברה באמצעות מנגנון הגנרטים ההרסני והמסרס. האם מישהו היה מעז לבזבז את זמנו של כל גאון היסטורי על כתיבת גרנטים? זהו רעיון כמעט בלתי נתפס בעידן הגאונים (שעבר מן העולם). מעמד המדע והמדענים נמצא בשפל בחברה, בניגוד הופכי להישגיהם. אבד גאון מן הארץ.

אולי התחום האחרון שעוד משמר את מעמד הגאון הוא הספרות. לפעמים עוד נדמה לתרבות הפופולארית ולצופה בבית - ובמיוחד בישראל, עם הצופה לבית ישראל - שיש עדיין ערך למוצא פיהם של סופרים, אך גם זה כבר נדמה פחות ופחות. הרעיון של איש אשכולות, שיש להקשיב לו ולהעריץ אותו, איבד מטעמו בעידן שמקדש הערצה עצמית, ואף יותר מכך - הקשבה עצמית. כשעידן האינדיבידואליזם הוחלף בעידן היהירות, אין עוד צורך בדמות אב סמכותית, שקולה, ידענית, וגרוע מכל - חכמה. הסירוס (של האב) הושלם. ניתן רק לבָכות את היעלמו של מעמד החכמים והגאונים שהיה התשתית (והתכלית) של התרבות היהודית במשך אלפיים שנה, עניין באמת היה אחראי לריכוז בלתי סביר בעליל של חכמים וגאונים שיצאו מתרבות זאת - אך כנראה שלא עוד.

רעיון החכם, שהשתלט על התרבות היהודית בעקבות השפעות הלניסטיות וספרות החכמה המקראית המאוחרת, ולאחר מכן במעמד החכמים הפרושי שהתפתח לדמות הצנועה והמופתית של התלמיד חכם, והגיעו להקצנתו ברעיונות כמו "הגאון" ו-"העילוי" - נעלם מהעולם החילוני של ימינו. לעולם לא תוקם זעקה על המחדלים בתחום חינוך המחוננים (בניגוד לחינוך המיוחד), למרות שמחדלים אלו כורתים את הענף שעליו יושבת המדינה, כמובילה טכנולוגית, ושעליו יושבת התרבות היהודית, כתרבות בעלת מיצוב מיוחד ומוביל בתרבות העולמית. התרבויות המזרחיות אמנם מביאות דגמי הצטיינות משלהן, אך הם זרים לנו, ודומים בעינינו יותר מכל לדמות "החרשן". התרבות האמריקאית ועמק הסיליקון עוד מטפחים את דמות ה-"גיק", אך גיבור תרבות זה כבר רחוק מאוד מהדמות הרחבה, המעמיקה והנישאה שהיה הגאון.

מי שסבר שהגניוס היהודי הוא עניין גנטי, חטף מכה ניצחת עם הצלחת הציונות - והשמדת התרבות הגלותית-למדנית. העם בישראל מטומטם לא פחות (ולא יותר) מכל "עם נורמלי בארצו". גאונים (כמו ויטן) יש בעיקר ביהדות אמריקה. כפי שהזהירו הוגים חרדים, מדינת ישראל התגלתה כשואה תרבותית (הם אולי קראו לזה "רוחנית") עבור העם היהודי, המשלימה לזו הפיזית. גם יהדות אמריקה השבעה והחומרנית איננה מה שהיתה פעם. העם שידע פעם להוקיר, להעלות על נס ולהתגאות בכל אינדיבידואל גאון שיצא מקרבו (גאון מלשון "גאווה"), מתמקד היום בגאווה לאומית מופשטת ריקה (אך כזו שכוללת כל חבר במועדון, ולו האידיוט ביותר), מצידו הימני, ובבושה לאומית מופשטת ריקה, מצידו השמאלני. התוצאה היא אובדן המדגרה למעמד עליון של חכמים וגאונים שאפיין את העם היהודי. כדי לגדל גאון, בניגוד ללגדל יהודי, לא מספיקה אמא יהודיה - צריך גם תרבות וחברה יהודית. האם יכול להיות מעמד "חכמים" במובן החרדי בעולם החילוני? האם עוד יכולים לגדול גאונים בחברת הפייסבוק?