גלריה מפוקפקת של טיפוסים

אני מתחננת לרב אלוף, ומנצלת לשם כך כותרת משנה זו: אנא ממך עורך יקר, אל תטיל עליי שוב לכתוב על גלריה

כשהאידיאולוגיה הופכת לתירוץ והתירוץ הופך לאידיאולוגיה  (מקור)

בניגוד לדעה המקובלת, הגורסת שהכי קל למבקר לקטול, לחתול לילל ולכלבה לנשוך - האתגר הגדול באמת בביקורת הוא לכתוב על הרע באמת. כשאין אף מילה טובה שתעניק לביקורת אמינות, כשלא ברור בכלל מה הערך של מושא הביקורת ולכן לא ברור מה הערך של הביקורת עצמה ולמה להקדיש לעניין מזמנך. לכן, אין באמת טעם לכתוב על מוסף הסופש של גלריה, שמגלם את התחתית של התחתית של התדרדרות "הארץ" (עד כה!), אלא רק על התופעה ה-"תרבותית" שעומדת מאחורי מוסף "התופעות התרבותיות".

מוסף גלריה, שכשלעצמו לא שווה אפילו נביחה, הוא לא עיתון אלא תערוכה. הוא לא נועד להביע תכנים אלא לייצג, להציג, לקדם, להראות ולהיראות (ולפרסם). אין בו כותבים אלא טיפוסים של בני אדם: המזרחית, הערבייה, הפמיניסטית, הגבר הישן, הגבר החדש, וכו'. עדיין חסר בתצוגת הגלריה, למרבה הצער, צבע שחור. למעשה, אני משוכנעת שאם היה נמצא טיפוס "אדם" כזה כדי למלא את המשבצת החסרה (והשחורה) - הרי שגלריה היו משבצים אותו מייד. זה שלא משנה אם מדובר בכותב אתיופי או אריתראי (שתי אוכלוסיות קצת שונות, כידוע) - זה מה שמצחיק בעניין. ומה לא תמצאו שם? דתי. חרדי. ימני. חתול.

גלריה הוא (בהגדרה?) מוסף התרבות הנמוכה של הארץ, בניגוד לתרבות הגבוהה שאותה היה (אמור) לייצג ציפר. אם מוסף הארץ בעידן אורי "שחורי" מרק מייצג את השמאל המודרני הקלאסי - של העוול והדיכוי והמצוקה - שיובא אלינו מאירופה, הרי שגלריה היא התגלמות השמאל החדש והפוסטמודרני של פוליטיקת הזהויות, שיובא אלינו מאמריקה. החיבור הזה, בין תרבות נמוכה (סליחה, פופולרית) לבין פוליטיקת הזהויות הוא לא מקרי. בשני המקרים מדובר בהתחזות, או אולי בהעלאת מחזה, של תרבות ותוכן אמיתיים, כשעצם הייצוג נתפס כתוכן עצמו (קריסת המסמן למסומן? המייאו מחליף את החתול?).

מה מבדיל בין תוכן אמיתי (או במקרה הפוליטי - פעולה אמיתית) לבין ייצוג של כזה? תוכן בעל ערך חדשותי צריך להיות חדשני - אמירת דבר מה שעוד לא נאמר - ואילו בייצוג דווקא החזרתיות היא המאוששת אותו, כי מדובר בטקס תיאטרלי פרפורמטיבי. כשמדובר בעיתון זה פשוט משעמם לקרוא את העמדה הצפויה של צפי סער (המייצגת את הצד של שירותי הנשים), או לצפות כל שבוע לחידושים המסעירים של זכר בטא (המייצג את הצד של שירותי הגברים). שניהם נמצאים שם רק בגלל שיש שני צדדים לשירותים, שכמובן צריכים "ייצוג" (ובל נשכח שכיום תאי שירותים מתרבים במהירות!).

כך גם הטקס הידוע מראש של "כתבת קידום" בגלריה של תוצר כלשהו של תרבות נמוכה (ספר, מופע, סרט, וכו') המתחזה לראיון (להג ברמת שיחת סלון סחית). או של הטקס של כתבת התופעה התרבותית (עלאק) החשובה (עאלק) שלא שמעתם עליה (ובצדק). כולנו יודעים את התסריט של כתבות כאלה. למעשה כולנו יכולנו לכתוב כתבות כאלה בעצמנו בלי מאמץ. התערוכה בגלריה היא מהסוג העלוב של אמן שמסתכל במראה ומרגיש אמיץ כנמר כשבעצם התאמץ כמו חתול (ע"ע מכת בכורות).

במובן הזה, של אמנות חלולה וחסרת סטדנרטים, זוהי גלריה עכשווית מאוד, וכל הכבוד שיש מי שמבטא (=שאין לו מה לומר), וסוף סוף מייצג קולות מושתקים (=שאין להם מה לומר), ומראה לנו בשער המעוצב לעילא (=מחליף את הצורך המעיק לומר משהו בעל ערך) סטנדאפיסט טרנסג'נדר שחור שהפך למוסלמית פמיניסטית ומבקשת שיפנו אליה כחתול טבעוני. בגלריה השמאל משחק בנדמה לי עם עצמו.

עיתון הארץ עוסק הרבה בעצמו - כלומר בהתדרדרותה של האליטה הישראלית, ובפרט במקורות הכשל הפוליטי שלה. אבל גלריה היא היא הכשל של השמאל - פשיטת הרגל של דור ההמשך. אם לכאן הולכות האנרגיות הצעירות, ואם כאן מתעצבת ומתבטאת החשיבה של דור העתיד - אז באמת שאין עתיד. כי רדידות מחשבתית מתרגמת לשיח עיתונאי צפוי ושבלוני שמתרגמת לאימפוטנטיות פוליטית. מי ירצה להצטרף למועדון כזה סחי? בחיי שעלון השבת של חב"ד יותר מסעיר, מאתגר ויצירתי מגלריה - וזה כי האדמו"ר היה גאון פרוע, שובר מוסכמות ונונקונפורמיסט (וקצת קוקוריקו...), ואילו כאן הקונפורמיזם הוא האדמו"ר. והוא גם לא ממש גאון הדור. אין בארץ אנשי תרבות צעירים, מוכשרים ומקרקרים? אין לכם את זה בקצת יותר קוקוריקו?

אם תהיה בגלריה כתבה על תרבות היא תמיד תהיה ברמה של חרושת התרבות ופוליטיקת הכוחות בשדה, למשל מאבקי כוח מוסדיים, מינויים, לחצים, או הצלחה אצל מבקרים, צרכנים או באינטרנט. זה תורף תפיסת העולם של גלריה: אין תוכן לתרבות, אלא רק יחסי כוח. זוהי השתלטות של הפוליטי על החשיבה, וזו צורת החשיבה הסמויה שגלריה מנחילה לצרכניה. ומכאן גם ההזנייה חסרת הבושה לטובת תרבות פופולארית: מה שמצליח וחזק זוהי התרבות, כי אין שום קריטריון איכות, אין היררכיה, רק כמות השפעה. הטראפיק הופך מאילוץ לאידיאולוגיה. לכן כל הכתבות משעממות כי הן לא עוסקות בדבר כשלעצמו, אלא רק בעיסוק בהתעסקות בעיסוק בדבר עצמו. מה שחשוב זה מה שאומרים על מי שאומרים על מה שאומרים. ואת מי זה מעניין?

אהובתי מסכימה אתי שגלריה היא שיא הבזיון של הארץ כעיתון, אך טוענת כנגדי שלא האידיאולוגיה אלא הגנאלוגיה היא זו שעומדת בשורש העניין. בניגוד למוסדות מתדרדרים אחרים, כמו מוסף הארץ ותרבות וספרות ועמודי החדשות, לגלריה אין היסטוריה מכובדת או מסורת להתדרדר ממנה. מעולם לא היה לה תקופת זוהר. היא היתה מוסף לעקרות בית שהפך למוסף לעקרות בית חושבות (והן עדיין חושבות כמו עקרות בית, גם אם הן היפסטר צעיר). כל זה מראה כמה חשוב דווקא לשמור על שארית הכבוד העצמי ההיסטורי של המוספים האחרים - פן יהפכו כולם למוזיאון של גלריות, לכאורה הכי מעודכן ו-"מעניין!" אבל בפועל הכי מנוון ומשעמם. הם בהחלט בדרך לשם. גלריה היא הצצה אל העתיד של "הארץ", כשליסה פרץ תהיה עורכת העיתון אחרי אלוף בן, והשם יעניש את האינטליגנציה הישראלית על כל חטאיה.