שבעת מדורי הגיהנום של גלריה

אלוף יקר, למה שלחת אותי שוב לתופת? זה לא מצחיק. אני מוכנה לכתוב על כל דבר אחר, רק לא על גלריה. חלק ב' ואחרון בביקורת על מוסף גלריה

קרברוס - בן כלבה מהגיהנום  (מקור)

בשבוע שעבר נשלחנו לסקור את גלריה, אך העורך לא היה מרוצה כי לא היתה התייחסות פרטנית לתכני המוסף. לכן במין הומור מיוחד השמור לעורכים - וכמו כלבה שעשתה את צרכיה במרכז הסלון - היא נשלחה שנית לתחוב את אפה במדמנה. אז הפעם לא ננתח רק את הריח, אלא ממש ננבור בערימת הגללים וניתן בהם סימנים. שבעה מדורים בגלריה כנגד שבעה מדורי גיהנום כנגד שבעת חטאי הפוליטיקלי-קורקט:

כעס
צפי סער - לכאורה אני - כאישה פמיניסטית ביומיום וכלבה בלילות, ובמצטבר כלבה פמיניסטית - הייתי אמורה להיות קהל היעד שלה. בפועל, הטור של סער הוא הדבר הכי גרוע שיצא מהפטריארכיה. רמת האלימות המחשבתית והנפשית שלו היא פשוט לא בריאה לנשמה (ואני משוכנעת שגם לגוף), ומהווה שיקוף מלא וסימטרי של אלימות גברית והסגברה - זהו טור הסנשה מטיפני ומגוייס ברמות של קול הרעם של ראש האולפנה. אולי הסרטן של הפטריארכיה מצריך טיפול, אבל הטור הזה מקביל לשתיית כימותרפיה במקום קפה. זה פשוט רעל מזוקק, עם אפס קלוריות וללא תוספת סוכר. וככל עמדה מסיונרית של ראש אולפנה פונדמנטליסט, גם ראש אולפנה לפמיניזם, הוא סובל כטור מבנאליות מוחלטת, הלוא היא הבנאליות של הרוע. אמלק: ראש האולפנה עשה ניתוח לשינוי מין ועכשיו כותב בהארץ למען זכויות טרנסג'נדרים. סימן היכר: מחסור טרמינלי בהומור (כך תזהו את ראש האולפנה גם אם הוא סירס את עצמו והוסיף ציצי מסיליקון).

קנאה
זכר בטא - הבנאליות של הטוב. כן אתה גבר טוב ומשעמם, ואתה עסוק בלהוכיח את זה כל פעם, כמו בחור מתחנף באתר היכרויות שלא מבין למה הוא לא יוצא משם ולא מעניין אף אחת. נקסט. פעם היה בהארץ כותב מאתגר באמת בזירת הגבריות, זכר אלפא לא מתנצל בשם גבריאל בוקובזה, רק שיום אחד הוא נעלם בנסיבות שלא הובררו לקוראים והארץ נקם בו בסדרת כתבות משמיצות שנשארו בערך נצח בראש דף הבית, ללא כל פרופורציה ל-"חטאיו". אהובתי אמרה לי שהוא בטח הסתכסך עם מישהי במערכת (פינטזנו על צפי או ליסה), או שסתם מקנאים בהצלחתו בריאליטי או בכך שהוא היה הטור הלא טריביאלי היחיד בגלריה (ובכך הוציא ממש רע את כל השאר), ולכן הביאו במקומו בכוונה כלבלב מסורס ומשמים לייצג את הגבריות החדשה, שלא מאיים על אף אחת. מה שבטוח זה שהעיתון יצא יותר רע מהכתב. אמלק: פוליטיקת הזהויות לא באמת מסוגלת להכיל את האחר (ובמקרה שלה זהו הגבר. הו, האירוניה).

תאווה
המין האנושי - האדם היחיד בעולם שמסוגל לכתוב בצורה הכי משעממת בעולם על הנושא הכי מעניין בעולם זה נטע הלפרין על סקס. אני באמת לא רוצה לדמיין מניין מגיעה התייחסות כזו לסקס (סליחה, מין. סליחה, מיניות). אפילו ברמת הטראפיק הפוטנציאלי של מדור כזה אני לא מבינה מה היא עושה שם, אלא אם כן מסתכלים על גלריה כמכלול אידיאולוגי ואז מבינים הכול. בעצם היא פיסת חובה בתשבץ, ומייצגת מאפיין מהותי לפוליטיקלי-קורקט: אפס בליבידו. אמלק: שיעור לחינוך מיני באולפנת בהרן (הידועה גם כאולפנת טהרן).

עצלות
עין עצלה - טלוויזיה זה לא תרבות. נקודה. שוב: זה שאתם רואים טלויזיה במקום לקרוא ספרות לא הופך את זה לתרבות. מה השלב הבא, ביקורת משחקי מחשב? ביקורת סרטוני יוטיוב? ביקורת סרטוני פורנו? שוב: זה שאתם רואים פורנו לא הופך את זה לקולנוע. ואגב, מה שמראה יותר מכול שאין לזה שום קשר לתרבות זה חוסר הפרספקטיבה ההיסטורית והאפס במסורת. איפה העיסוק בסדרות עבר קלאסיות? כל "סדרות המופת" יצאו אתמול וישכחו מחר. זה שמדובר בהרגל נפוץ ומגונה (ובמקרה של ניב הדס גם התמכרות) לא הופך את זה למשהו שיש לתת לו לגיטימציה (תרבותית, ואולי אפילו חברתית). תשאירו את התת רמה למאקו. הכלבה מבקשת להזכיר שעיתון הוא חומר קריאה, ואם הוא לא מעניין כחומר קריאה, זה לא יעזור לו לעסוק ב"מה שמעניין" אנשים בימינו. מי שמתעניין בסדרות יעדיף לראות סדרות. העיתון מיועד למי שמתעניין לקרוא על תופעת הסדרות, שהיא תופעת ניוון תרבותי, כפי שהמדור מוכיח בתכניו (אם כי לא באבחנותיו). אמלק: מדור שסלע קיומו הוא הלגיטימציה לאיבוד הבושה של הכותב והקוראים כאחד, תוצר של עירוי סיטוני של מיץ זבל ישירות לעורק המוח לאורך עשור (ע"ע בינג').

גרגרנות
לפי אותו היגיון של "עין עצלה" גם פודיז הם אנשי תרבות. למה בעצם בהארץ יש שלושה (או ארבעה) מדורי אוכל? מה הפונקציה של זה מלבד לסמן את מה שנכנס מהפה ויוצא מפי הטבעת כ-"תרבות", ובכך להעניק יוקרה "גבוהה" לזללנות אנושית פשוטה, כחלק מהפרויקט הפוסט-מודרני של השטחת ההיררכיות והזניית הסטנדרטים? בכלל, חלק ניכר מהמדורים מעלים את השאלה: מה זה עושה שם? על איזה צורך מערכתי עונה מדור סאטירה לא מצחיק? הקונפורמיסט היה יותר משעשע בסינמורן, וזו לא מחמאה. גם בסינמורן הפוטנציאל של הפורמט (שאפו) עזר לקזז את חוסר החדות בביצוע (אוף). כאן הפורמט כבר לא מצליח לעשות זאת. מה הרושם שאני כקוראת מקבלת? מורן נדד במערכת אחרי שהיה עורך מוסף הארץ (לכאורה עמדה מוערכת), אז מצאו לו סידור עבודה בשיטת רשות השידור. הפוליטיקלי קורקט מעולם לא הצטיין בהומור כפי שהצטיין במוסר. כנ"ל הנדידה של הטור של ניסן שור ממוסף הארץ במקביל להשתלטות של "שחורי", כשהתחושה היא שלא היה איפה לשים אותו - אז גלריה. לדעתי הוא מפוספס בתשבץ הזהויות הגלריסטי והיה יכול לסתום את משבצת "הרוסי", או למצער המהגר (הוא כתב על זה ספר). אריאל הורוביץ שהיה לתקופה הקצרה במשבצת ה-"דתי" הוחזר למקורו הראשון, כי כנראה שזו משבצת שלא מסתדרת בפוליטיקת הזהויות. אבל יש לי רעיון אדיר: שגלריה תיקח את נרי ליבנה המרדימה מהמוסף ותשים אותה תחת משבצת הגיל השלישי. איך אני בשבץ-נא?

חמדנות
ביקורת אמנות - נפרדו מהמבקר הקודם והביאו את אבי פיטשון. זוגתי שאלה אותי: מה, הוא יכול להיות מבקר אמנות? עניתי לה: יש מישהו שלא יכול? (אותה זה הצחיק. אותי קצת פחות). התחושה האישית שלי היא שפיטשון הוא יקיר המערכת (הו, הפינגווין!) ופשוט חמד את הטור של שאול סתר, כי אם הוא יכול אז למה הוא לא? (ובאמת למה לא, אה?). כל המדור הזה הוא תעודת עניות לאמנות הישראלית, שהיא בעצמה תעודת עניות לאמנות בת זמננו, שהיא בעצמה תעודת עניות לאמנות המערב. אז בשביל מה צריך את הכלבה, כדי להעניק תעודת עניות לתעודת עניות לתעודת עניות לתעודת עניות? הכותב היחיד בהארץ שהיה יכול להיות מבקר אמנות מוצלח הוא יונתן הירשפלד. גם גדעון עפרת היה אחלה אם היו מוציאים אותו מהמחסן שלו. אין כמעט כותבים טובים על אמנות בארץ, ולכן דווקא היה קל מאוד לאייש את המדור בהצלחה. אבל בעצלות אופיינית הביאו מישהו מבפנים במקום את האדם המתאים. האם מישהו סבור שהנזק האדיר לאקוסיסטמה של עולם האמנות הישראלי בכך שאין מבקר אמנות קבוע סביר בכל מדינת ישראל מעניין את העורכת?

גאווה
כמו בשבעת חטאים, זה כנראה החטא שלי. אין לי כוח אליכם, גלריה. אתם לא שווים את זה. תכלס הייתי פשוט סוגרת את גלריה ומפטרת את כל הכתבים, מלבד אורי קליין, שאמנם ממחזר את מערכת המושגים שלו עוד מהאייטיז, אבל אולי יש ילדים שלא נחשפו לקולנוע והוא יוכל להרביץ בהם תורה במוסף הארץ במסורת ישראל סבא (גם דן הנדל כותב על פרויקטים אדריכליים לא מובנים מאליהם. לא פופוליסט - אבל חסר לו פלפל). ואני מרחרחת את הזנב של עצמי ותוהה: למה הכלבה בעצם מתעבת את גלריה, הרי היא סתם סרח עודף לעיתון? אולי כי היא מוכיחה שהחלק הנשי של העיתון נחות לעומת החלק הגברי, שהצד הנשי (והפמיניסטי) החדש של התרבות עדיין עלוב לעומת המוסדות הישנים, שאין לו טיפת פאסון וכישרון ומכובדות ואליטיזם ועומק, אלא כולו מרוכז בפני השטח. גלריה בעצם מצדיקה בדיעבד את הפטריארכיה הישנה של עיתון הארץ, ומראה שכלבים עדיין עדיפים על כלבות.

נו, אז אין אף הצעה קונסטרוקטיבית? גלריה היא מוסד כל כך כושל, שיש להרוס הכול ולבנות מחדש מוסף ראוי, עם עורך ראוי שהוא איש תרבות שמתעניין גם בתרבות נמוכה, ולא איש התרבות הנמוכה ש"מתעניין גם בתרבות". אבל לא, זה לא יקרה. להפך. עוד עשר שנים מוסף הארץ יהפוך בעצמו לגלריה, גלריה תהפוך למאקו, ומאקו יהפוך לאתר פורנו וחדשות משולב (סטארטאפ!). בשלב הזה באמת יהיו בגלריה ביקורות פורנו וביקורות של פוסטים בפייסבוק והשקות של אפליקציות וראיונות לרגל פרסום תמונה באינסטגרם ואז גם סופסוף נזכה לקבל טור קבוע של חתול.

* גילוי נאות: הכלבה מנועה מלכתוב על בן שלו מסיבות של חשבונות אישיים.