המין הפילוסופי

למה צריך לעבור למטריארכיה ומצד שני להבין שהמצב שבו גברים זוכים ברוב מוחלט של פרסי הנובל הוא נורמלי ונכון? מהו השקר הגדול ביותר של מבחני האייקיו מבחינה מדעית - שהחברה לא מוכנה להכיר בו מסיבות חברתיות? מדוע נעצרה עליית האינטליגנציה אצל היהודים? למה העם היהודי היה צריך לעבור לניב יהודי של הלינגואה פרנקה האנגלית, כפי שעבר בעבר לארמית, ערבית יהודית, ספניולית ויידיש? ומדוע קפקא הסתיר את ההשפעה הכי משמעותית על כתיבתו?

מלחמת המינים: מוח שניזון מתסכול יותר יצירתי ממוח שניזון מסיפוק  (מקור)

האם גברים יותר טובים בחשיבה מופשטת ויצירתית מנשים? על פניו, עולה שכן, ומי שטוען אחרת צריך להסביר. אם גברים היו יותר גבוהים מנשים ב-3 ס"מ בממוצע, משהו חסר חשיבות ביומיום, ושתיהן התפלגויות זהות, כמה אחוזים ממאה האנשים הגבוהים בעולם היו גברים? ואם ההתפלגויות אינן זהות, ולגברים התפלגות רחבה יותר ויותר שונות ביניהם? (כפי שאנו יודעים בכמעט כל תחום מדיד, כולל אינטליגנציה. יש יותר גברים מפגרים ויותר גאונים - ובכלל יש יותר מוטציות אצל גברים, מסיבות אבולוציונית). אין כמעט ציירות, לעומת זה שכן יש משוררות, גם היסטורית, וזה כי כנראה לגברים יש יתרון גנטי בציור, במיוחד בתפיסת חלל (אם כי לנשים יש יתרון בתפיסת צבע, אבל מה שחשוב בציור זה הקומפוזיציה, לכו גם אין נשים מלחינות, ולעומת זאת יש הרבה סופרות). יש יותר אחוז של נשים שליטות מאשר של נשים ציירות בהיסטוריה. דווקא אם נסתכל בהיסטוריה אחורה, נראה באיזה תחומים נשים יותר טובות מאחרים, והגיעו בהם להישגים למרות המניעות, במגוון סביבות היסטוריות. למשל, נדמה שנשים טובות יותר במתמטיקה מאשר בפיזיקה תיאורטית או בפילוסופיה. כבר עבר מספיק זמן של פמיניזם כדי שאם נשים היו טובות כמו גברים הטופ שלהן היה צריך להיות גלוי (הטופ יחסית גלוי יותר מהממוצע - קשה יותר להסתיר גאונות אמיתית). ולכן הגיוני לגמרי להשקיע בגברים יותר מנשים במקצועות כאלה, כל עוד לא מפספסים את הגאונות מבין הנשים (שאז המחיר כבד). במה נשים רגילות טובות יותר מגברים רגילים? נשים עברו אופטימיזציה הרבה יותר גבוהה ואכזרית מגברים להיות אמהות, ובמידה פחותה בנות זוג. ככה שהן יותר טובות בהורות ובזוגיות ובהוראה ובפסיכולוגיה, ולכן הפמיניזם פגע בנשים, כי הרס את מבנה המשפחה ואת ערכה, שהיו מקור ההצטיינות הזמין ביותר עבורן, וכעת הן מתמודדות מול גברים, ותמיד ממורמרות בגלל דלילותן ברמות הגבוהות ולכן כפיפותן לגברים. לכן הן יותר מדוכאות כיום, כשהן בפירמות ובחברות בשליטה גברית ישירה, מאשר בעבר. שלא לדבר על זה שחלקן יותר בודדות, מה שלא היה בעבר. מה ניתן להציע כיום לנשים הרגילות? במקום אידיאולוגיה - דת. דת שמכבדת נשים ונותנת להן מקום מיוחד. כמו המוטציה של היהדות המודרנית, רק בלי ההיסטוריה הבעייתית והלא מכבדת עבורן, שנצרכת להמון אפולוגטיקה ודיסוננסים קוגנטיביים. לכן תיתכן דת נשית, חזקה, שתתן להן כוח לשנות את העולם באמת. מול מוסדות השלטון שהם עדיין גבריים - דת יכולה להיות נשית. מאמינות כל העולם התאחדו. הבעיה היא גם שנשים הן אמהות הרבה פחות טובות מפעם, כי הן מפחדות מהטכנולוגיה, מההיררכיה, ואפילו מהתרבות. וגם משקיעות מעבר לסף היעילות בכל ילד על חשבון מספר הילדים. אבל במה נשים באמת טובות מגברים, היסטורית, כך שהגיוני לתת להן לשלוט בתחום? בשלטון. לעומת מספר מצומצם יחסית של שליטות ביחס לשליטים - השליטות בלטו לטובה משמעותית, וחלקן היו גדולות מאוד ובעלות עוצמה רבה - אך מצד שני פחות עסקו בכיבוש ולחימה, אלא צברו כוח בהדרגה. כלומר, מה שהגיוני הוא לתת לנשים דווקא את התחום הפוליטי, שבו יחסי האנוש חשובים, וכך גם את התחום המשטרתי-משפטי-דיפלומטי-פרלמנטרי-וכו', כלומר את כל התחום השלטוני, בגלל נטייתן הפחותה לאלימות פיזית. רק הנטייה הפחותה הזו כבר מצדיקה העברה של השליטה על החברה לנשים - ומעבר לחברה מטריארכלית. לכן צריך לקבוע שרק נשים זכאיות להיבחר ולשלוט, ולשמור את זכות הבחירה לגברים רק מפחד לאפלייתם. בשלטון דווקא עדיף אייקיו לא גבוה מדי, אם כי גבוה מהממוצע, ולכן אסור לתת לגאונים לשלוט, בניגוד לתחומים אחרים שבהם כדאי לטפח את הגאונים. יש גם פחות נשים פסיכופתיות, ורק זה כבר מצדיק מעבר למטריארכיה.



בגלל שהינדסו את מבחני האינטליגנציה כך שגברים ונשים (ולא, למשל, שחורים ולבנים) יקבלו אותו ממוצע, כי החברה לא היתה מסוגלת לעכל תוצאה אחרת (המבחן לא היה זוכה להיחשב מהימן אחרת), אנחנו לא באמת יודעים שלנשים ולגברים יש אותה רמת אינטליגנציה, ולמעשה סביר שזה לא כך. יתכן שהממוצע הנשי גבוה מהגברי ויתכן להפך, אבל ברור שבקצוות הגבוהים והנמוכים לגברים יש יתרון משמעותי, לכן גם אם לא צריכה להיות אפליה בין בוגרים על סמך מין, המשמעות היא שבחינוך יש להעדיף להשקיע בגברים, או ליתר דיוק גברים מוכשרים (ובגיל הרך עוד לא יודעים מי המוכשרים). כי באינטליגנציה השלם קטן מסך חלקיו. האנושות כולה ביחד אולי חכמה פי כמה מאות מבן אדם אחד ולא פי מיליארדים. שני אנשים עם אייקיו שמונים לא חכמים כמו אדם אחד עם אייקיו 160. למעשה אולי צריך מדינה של מיליון אנשים עם אייקיו 80 כדי להתחרות עם בנאדם אחד עם אייקיו 160 באינטליגנציה, למשל במשחק שח, או בהתקדמות מדעית תרבותית. מדינה שבה יש מיליון אנשים עם אייקיו 100 ועוד אלף אנשים עם אייקיו 160 שנמצאים בבירה תנצח בטווח הארוך מדינה שבה לכל המיליון יש אייקיו 120, או מדינה שבה האנשים עם אייקיו 160 מפוזרים שווה בשווה. תורי הזהב היו תקופות שפתאום נוצר קשר בין כל מאגר הגאונים הפוטנציאלי והם התרכזו במקום אחד או בשיח אחד. למרות שהם תמיד היו קיימים לפני כן במפוזר באוכלוסיה והשפעתם היתה נמוכה. האנושות מתדרדרת בגלל התפזרות המרכז התרבותי. וגם ישראל מתדרדרת בגלל הפיצול החברתי-דתי, שמפריד את הגאונים לשיחים נפרדים, בניגוד לגולה שבה פיצול פוליטי וכלכלי לא מפריע לזה שכל הגאונים באותו שיח, מעצם זה שהם יהודים. העליונות הסבירה הגנטית של יהודים באינטליגנציה מראה שלאנושות היה עוד הרבה מה להרוויח משיפור האינטליגנציה באמצעות רבייה מלאכותית, אבל גם שכנראה יש חסם אינטליגנציה בגנום הנוכחי, נגיד של 200, כמו שיש אולי חסם על הגיל המקסימלי של 120. אם היינו מרבים אחד עם השני מאריכי ימים (כמובן לא יכולנו לדעת מראש) אז אולי היינו מאריכים את תוחלת החיים. מה שקלקל לאנושות את עליית האינטליגנציה היא המשיכה האנושית ליופי, ששוב ושוב ערבב את האינטליגנציה הגבוהה עם הנמוכה, וגרם בעיקר לעליית היופי של המין האנושי, ולא לעליית האינטליגנציה. ואכן אדם מכוער דומה לקוף. במיוחד גבר, ששם היתה פחות ברירה בכיוון היופי. מלבד היהדות לא היתה אף תנועה אנושית שהרביעה אנשים בכיוון האינטליגנציה. וגם אצל היהדות מדובר בכמה עשרות דורות ולא בגישה מקיפה אלא בתוצר לוואי של מגמות אחרות. ועדיין זה עזר ליהדות להיות חזקה בעולם בערך כמו מיליארד בני אדם, כסדר גודל, כלומר פי מאה מגודלה, רק בגלל עוד לכל היותר עשרים אחוז באינטליגנציה, וכנראה פחות (בממוצע הרבה פחות, אבל מדובר על האליטה). ניתן ליצור מדד שבו כל עשר אחוז באינטליגנציה, כסדר גודל, שווה פי 10 אנשים. מכאן שרק חיבור יותר אדיטיבי של האינטליגנציה, בעזרת רשת מוחות, תוכל להתחרות במחשב, שהאינטליגנציה שלו ככל הנראה גדלה מעריכית, ועברה כבר את זו של זבוב. וכל השאלה מה יקרה קודם. יש את כל הסיבות להאמין שרשת המוחות תקרה לפני הבינה המלאכותית, ואז היהודים יאבדו את יתרונם, בהדרגה, ככל שהרשת תהיה יותר אדיטיבית. אבל בגלל הטמטום של הרשת הנוכחית, לא בטוח שיהיה כל כך קל להגיע מהר לרשת אדיטיבית יותר מהיום, ויתכן שיקרה להפך. שובר השוויון יכול להיות האפשרות להנדס תורי זהב באמצעות הרשת, כלומר חיבור בין הגאונים בלבד. בסופו של דבר, מה שגרם לזה שנשים, על פניו, פחות חכמות מגברים (או לפחות פחות חכמות מפילוסופים נתנייתים), זה דווקא שגברים יותר נמשכים ליופי נשי. ולכן נשים נבררות יותר על פי יופי ופחות, באופן יחסי, על פי אינטליגנציה. לכן גם נשים הרבה יותר יפות מגברים. אם נשים היו שטחיות כמו גברים, וכנראה שהן לא היו הרבה פחות שטחיות (אחרת ההבדלים בין המינים היו יותר מובהקים וגברים היו יותר חכמים בהרבה מנשים, מה שבטוח לא נכון), אז גברים היו יפים כמו נשים וחכמים באותה מידה. יתכן גם הסבר אחר שהגנים לחכמה וליופי משפיעים על שני המינים כמעט באותה מידה, ולכן מה שנוצר הוא מיצוע בין המינים בשני התחומים, אבל כמו ביופי, זה כנראה לא מאפס את ההבדלים.



השואה היא כישלון ענק של העם היהודי, אבל מי שלוקח סיכונים גדולים, והולך בגדולות, גם נכשל בגדולות. ודוגמא להליכה בגדולות היא מדינת ישראל. כל השאלה של השטחים היא שאלה האם להלך בגדולות ולקחת סיכון. יתכן שעם אחר אחרי השואה לא היה לוקח את הסיכון של מדינת ישראל - ויתכן שהוא היה צודק, לאור רמתה התרבותית - אלא הופך לאליטה של העולם. אם העם היהודי היה נשאר מפוזר בגלויות השונות, אך שומר על רשת קשרים, היתרון שלו בעידן הגלובליזציה היה אדיר ומתגלה לעין כל. מדינת ישראל יכולה להצדיק את עצמה רק אם תלך בגדולות בתחום התרבות, ותתרום לעולם תרבות גדולה, כמו המקרא והנצרות והקומוניזם והפסיכולוגיה. אבל ההיסטוריה מראה שדווקא ישיבה וחיבור עם הגויים יוצרים תרבות גדולה, ולכן רק הוירטואליה תוכל לקשר את ישראל לתרבות העולם, ובמובן הזה השגיאה הכי גדולה היתה העברית. הערבים הם כיום עם ברמה נמוכה, וגם אם זה לא גנטי אלא תרבותי - זה לא אומר שניתן לשנות את זה בקלות ובאמצעות חינוך. כי תרבות, במובן החברתי ולא האישי, היא עניין שלוקח דורות של מאמץ, וגם במובן האישי היא לוקחת כעשר שנים שלמות של השקעה מהחיים, כדי להיות בן בית ממוצע בתרבות. וזה פרויקט שמעטים האנשים הבוגרים שיש להם המשאבים להשקיע אותו. השואה היתה השמדת ערך של הון אנושי בערך של בין עשירית לחמישית מההון האנושי בעולם באותה תקופה. זו השמדת ערך עצומה. צריך לעבור מתפיסת ערך האדם כאדם - כיחידה רוחנית - לתפיסת של הון רוחני. לחציל הון רוחני נמוך יותר מפרה, ולא לכל האנשים יש אותו הון אנושי-תרבותי, להפך יש הבדלים גדולים. השאלה המוסרית היא איך להתנהג למי שיש לו הון אנושי אחר ממך - לא רק פחות ממך, אלא גם יותר? יש לכבד את מי שיש לו פחות, אבל לסייע למי שיש יותר (לא להפך!). ובמיוחד יש חשיבות לסייע למי שאינו מצליח להגשים את ההון האנושי שבו. מכאן הציווי המוסרי לחנך ילד לתרבות - ההורות - וגם הציווי לעזור לאדם אחר. אך מידת העזרה תלויה בטיב האדם. כמובן שגרימת רע איננה מוצדקת בין בני אדם, אבל המידה שבה היא לא מוצדקת תלויה בגודל האדם ובגודל העוול כאחד, ולא רק בגודל העוול בלבד, וכך גם מידת הטוב שצריך להעניק. לכן השואה נוראה כי היא נעשתה לא לסתם בני אדם אלא לבעלי ערך גבוה במיוחד - הרגה את הילדים המחוננים של הכיתה. באותה מידה, סיוע לילד מחונן הוא בעל ערך מוסרי גבוה יותר מסיוע לילד רגיל או מתקשה. החברה לא נמדדת בעזרתה לטיפשים (שהמוסר הנוצרי אוהב לקרוא להם חלשים) אלא לחכמים.



אין ספק שהשואה יצרה למיתוס היהודי אתגר אדיר, דהיינו הזדמנות תרבותית אדירה להתחדשות וליצירת ספר גדול. למה זה לא קרה? איפה היתה היצירתיות במיתוס היהודי לפני השואה ואיפה היא נעצרה? למעשה, במבוי סתום. אבל לא סתום סתם, אלא בכוונה תחילה. ר' נחמן מברסלב היה חלק מתנועת הרומנטיקה, והמייצג שלה ביהדות, והמעשיות שלו הטרימו את אגדות גרים, כשימוש באגדות ליצירת מיתוס, אבל אצלו מדובר במיתוס שיבטא את השבר המודרני. הוא מתחיל משיטת הזוהר ליצירת מיתוס בעזרת העתקת ז'אנר עתיק, "משנים קדמוניות", וכמו שהזוהר עשה רנסנס ככה הוא עושה מודרניזם. וכמו שהאר"י הכניס את האישי למבנה המיתי, בהקשר למבנה המדעי, ככה גם הוא הכניס את האישי למיתוס הסיפורי. קפקא לקח ממנו את השילוב של האישי במיתי, ואת השילוב של הריאלי בפנטזיה, ואת האבסורד והפרדוקס וחוסר הפתרון, ואת השבר הדתי וההלבשה של הדתי בספרות. כלומר ההחייאה של כתיבת המיתוס דרך כלי האגדה (אצל נחמן) עברה להחייאה של כתיבת המיתוס דרך כלי הרומן (אצל קפקא), שזוהי הספרות בת הזמן שהם הכירו. עגנון עסק בחידוש הכתיבה הדתית דרך השפה ודרך הציניות (כי הגישה הישירה הפרימיטיבית כבר לא התאפשרה אחרי המודרניזם), אבל מבחינת הז'אנר הוא פשוט העתיק מהאגדה, מהרומן ומקפקא. ולכן לא הצליח ליצור חידוש משמעותי כמו שני קודמיו. השיא שלו זה עדו ועינם, שם הוא הצליח לגעת במיתוס דרך המטפחת השקופה של המחקר (אירוניה אכזרית כלפי עגנון, שלעג למחקר באכזריות, אבל לא הצליח לגעת בכבשן נשמתה של דתו שלו ללא מלקחי החוקרים). ולגויים עוד פחות פשוט לכתוב מיתוס. גם הריאליזם המאגי הוא גירסא מרודדת לריאליזם המיתי, כמו שהמאגיה היא רידוד של המיתוס, כקבלה מעשית. גם גתה נכשל בדיוק בזה עם פאוסט, ושייקספיר נכשל בשאריות מאגיה מימי הביניים, לעומת דנטה הקתולי והזוהר שהשתמשו בבירוקרטיה הימי בייניימית ובספרות החצרונית. הרוסים נכשלו עם יצירת ספרות מיתוס מודרנית בגלל חולשת הנצרות הפרובוסלבית כמיתוס: דוסטויבסקי אולי קצת הצליח עם האינקוויזיטור הגדול, אבל הכישלון המשמעותי היה בלשלב את גוגול בפנים, מה שניסה להרכיב בולקגוב בשטן במוסקבה, אבל נפל לרומנטיקה. בקיצור, זה לא פשוט ליצור מיתוס בעל תוקף. כי המרחב המיתי הוא ניסיון ליצור מרחב של סוד ופנטזיה בתוך המציאות - וזה יותר קל להחביא בעבר מאשר בהווה. הזוהר הבין שזה אפשרי רק באמצעות זיוף טקסט עתיק, והחידוש שלו היה הפן האישי - המצאת רשב"י הגיבור שלו והחבורה האידיאלית מסביבו - והוא התקיים בתוך עולם של כתיבה דרשנית. האר"י כבר השתמש בתפיסה המדעית של זמנו, כלומר בתמונת עולם נסתרת ומבנה נסתר. נחמן השתמש באגדות, וככה ניתן היה לחזור אחורה. קפקא השתמש בספרות, אחרי שהפכה לספרות בדיונית, כמדיום שמאפשר זאת. כל אחד ומה שמאפשרת תקופתו, כי הדפוסים הישנים נהיים לא רלוונטיים ומלאכותיים ואי אפשר להשתמש בהם. וכיום ניתן להשתמש בווירטואליה ליצירת מיתוס - ואם כבר קשה אפילו להחביא אותו בעבר, ניתן להחביא אותו בעתיד. קפקא הוא כמו פאולוס - ההצלחה שלו היא להעתיק את ההקשר הדתי המיתי לעולם חילוני, ללא הקשר יהודי ישיר וללא מצוות, ללכת עם ולהרגיש בלי, זה קבלה לגויים. ולכן ההשפעה שלו רחבה בהרבה מהדוגמאות היהודיות, כי זה לקחת תוכן יהודי ולשים אותו בצורה שתהיה מתאימה לגויים. את הרעיון של שריפת הספרים ושל השחפת הוא העתיק מנחמן, וגם את הרעיון למות בגיל 40, וגם את הרעיון לקחת לו איזה נתן מנמירוב בשם מקס ברוד. מאה שנה בדיוק אחרי יציאת סיפורי המעשיות הן תורגמו לגרמנית וקפקא קרא אותן, וכמובן הסתיר את המקור לכתיבתו, כמו שעגנון התכחש שקרא את קפקא, וכמו שנחמן והזוהר הסתירו את המקור לכתיבתם, וכמו שמשה הסתיר. הסתרת המקור וההשפעות היא המסורת במסורת המיתית הזאת. כי למיתוס אין מקור.