אור שיש בו מחשבה

מדוע המהפכה של תורת המיתרים היא מהפכת נגד למהפכה הקרטזיאנית, ומה הקשר בין התפתחות זו לפרדוקסים השבתאיים של חומר ורוח? על התפתחויות מקבילות בקבלה ובפיזיקה תיאורטית

החלל הפנוי  (מקור)

המהפכה הקרטזיאנית והמדעית החילונית בכללותה היתה יצירת המרחב-זמן - החלל. ההפרדה הדיכוטומית של דקארט בין המחשבה לקיום ובין הנפש לגוף, שהתחילה את הבעיה הפסיכו-פיזית של הפילוסופיה החדשה ואת תורת ההכרה, נעשתה בזכות זיכוך של הרוחני מהחומרי - באמצעות הספק הקרטזיאני. הפרדה זו היתה גם בבסיס המהפכה המדעית, כי היא איפשרה את ההפרדה הדיכוטומית בין המופשט המתמטי ליש הפיזיקלי, בשלב ראשון, ולאחר מכן, בשלב שני, ביטוי הפיזיקלי בתוך המתמטי. הקואורדינטות והתפיסה והכמותית שלהן - ההמצאה של דקארט שקשרה בין פיזיקה למתמטיקה - התאפשרו בזכות רעיון הנקודה בחלל, שמקביל לרעיון הקוגיטו: איזו נקודה חסרת ממשות מרחבית, שהיא אני טהור (=מקום החיבור בין החושב המתמטי לקיים הפיזי, מעין בלוטת איצטרובל רעיונית). דקארט נמשך מאוד לרעיון של חיבור נקודתי לאחר הפרדה דיכוטומית בין עולמות, ורעיון המדידה המדעי זהה לרעיון ההכרה - תפיסה של החומרי במונחי הרוחני, ותפיסת הפיזיקלי בכליו של חלל מתמטי מופשט. האל, לעומת זאת, הלך והורחק מהחומרי לטרנסצנדטיה, ומהקיום האימננטי לאין.

אבל כיום, הפיזיקה כבר עברה לבטל משהו בסיסי יותר אפילו מהחומר, כאשר בכל שלב המרחב-זמן הלך והתערער והתרחק מתמונת העולם הקרטזיאנית, כחלל מתמטי שבו מתרחש העולם, והפך לאובייקט פיזיקאלי. וכך התרחש התהליך הרעיוני: מהיחסות הפרטית (ביטול מערכת צירים מוחלטת במרחב-זמן), דרך הכללית (עיקום המרחב-זמן עצמו ומערכת הצירים, ברמת המאקרו) ותורת הקוונטים (רעידות במרחב-זמן ברמת המיקרו), עד להתפוצצותו באסטרופיזיקה המודרנית (התפשטות המרחב-זמן המואצת והאינפלציונית, ומילואו באנרגיה אפלה שדוחפת את התפשטותו) ובתורת המיתרים (הוספת מימדים רבים למרחב-זמן בגלל תנודת החומר), עד שהפיזיקה עברה להתפוררותו המלאה. אין יותר מרחב-זמן, זו לא תופעה בסיסית יותר, יש משהו מתחת. מה שיוצר אותו הוא משהו שבתוכו. זה היפוך מוחלט של הרעיון הקרטזיאני, החילוני, עד כדי התקרבות להפיכת הפיזיקה לבסיס של המתמטיקה, ולא להפך. המתמטיקה שוכנת בתוך הפיזיקה, ולא הפיזיקה שוכנת בתוך המתמטיקה.

את כל זה עשה יהודי בשם ויטן, האיינשטיין של ימינו, שלקח את רעיונות שבירת הכלים ואת יצירת החלל הפנוי והפך אותם לבסיס הפיזיקה. כך עם שבירות סימטריה (שקורות במהלך ההשתלשלות, כמו שבירת הכלים), ורק הן מאפשרות את חוסר המושלמות של עולמנו, כלומר בריאת משהו בעולם. וכך עם הבנה שהמרחב זמן נוצר והוא לא תופעה בסיסית ביקום, אלא סימפטום, ואולי אפילו אשלייה (כפי שהחלל הפנוי הוא עצמו חלק מהאלוהות שצמצמה את עצמה - כדי ליצור מקום ריק מאלוהים עבור העולם - אבל באמת איננו פנוי מהאל, אלא עולם מלשון העלמה של האל. העולם מתרחש בתוך האל, והטרנסצנדנטיות היא אשליה שמסתירה את האימננטיות). ויטן גם זכה במדליית פילדס ולא בנובל אחרי שבהיפוך מעניין פתר בעיות מתמטיות קשות באמצעות תובנות פיזיקאליות מהמשוואות הבסיסיות של החומר, ולא להפך. דקארט מתהפך בקברו.

כל זה מקביל לגילוי הקבלי שהחילוניות הכי חילונית בנוייה בתשתיתה על דתיות (מסדר גבוה יותר). החושך והחלל נוצרים מתוך האורות ובתוכם, ולא שהחושך והחלל היו לפני האורות והאור עובר דרכם. אלא החושך הוא אור בלתי נראה, אור שהתעלם ונעלם בעליונים, דווקא כי הוא עליון מדי לראייתינו. כלומר אנחנו רואים את התפתחות הרוח: מרעיון של האר"י, לרעיון שבתאי, לרעיון חילוני, לרעיון מדעי. מאני חושב משמע אני קיים - לאור שאין בו מחשבה. אל שאינו חושב - ולכן נראה כמו חושך וכמו חלל, אך בתוכי פנימיותו, בהיפוך שבתאי, טמון האור העליון ביותר. כך המיסטיקה יכולה להועיל לפיזיקה. חשיבת הפרדוקסים ההולכת ומחריפה - והופכת לאימננטית יותר ויותר - היא דינמיקה דומה של הרוח הרוחנית ביותר והחומר החומרי ביותר.