הגל טעה

האם לקטסטרופות יש השפעה חיובית על התפתחות ההיסטוריה, בדומה להשפעתן על התפתחות האבולוציה? האם ההגירה - הניתוק מתרבות האם לטובת זיווג עם תרבות חדשה - טובה להתפתחות התרבות כפי שהיא טובה להתפתחות המינים? הרהורי כפירה כנגד התפיסה של צמיחת הטוב מתוך הרע, ועל האשליות התפיסתיות שגורמות לה

הינשוף של מינרבה מסיים את מעופו בעולם הרוח רק בערוב היום - כי הוא עף בשנתו בחלום  (מקור)

האם ההיסטוריה מתקדמת באמצעות קטסטרופות? לכאורה כן, אבל בעצם הן רק יוצרות סדר חדש שחושף פוטנציאל קודם, ושהיה יכול להתגלות לא פחות מהר, אם כי בצורה פחות דרמטית ויותר הדרגתית, כי הקטסטרופה בעיקר יוצרת נקודת ציון, ואיננו יודעים באיזה תחומים היא בכלל גרמה לנסיגה. האם הקמת ממשלה עולמית יכולה להתרחש רק בעקבות קטסטרופה גלובלית, גרעינית, אקלימית, סייברית, חייזרית, מגפתית, וכו'? לא, היא יכולה להתפתח גם בהדרגה מהפיכת הרשת למוח, רק שזה לוקח זמן ולאנשים אין סבלנות לעקוב אחרי התפתחות רציפה. הכלכלה תמיד עדיפה על הפוליטיקה, רק שהמהפכות שלה שקטות ומושמצות ולא אידיאליסטיות. אשליית הקטסטרופה היא אשלייה אופטית במימד הזמן בהסתכלות אל העבר, ונובעת בדיוק מהיותה קטסטרופה, כלומר מכך שפתאום לא רואים את התקדמותם ההדרגתית של הדברים לפני הקטסטרופה, והכל נראה חדש.

השואה לא היתה שווה את זה. לוקח דורות ליצור עומק תרבותי ואינטלקטואלי, ומהגרים אינטלקטואליים כמו היהודים מצליחים למרות מהגרותם ולא בגללה, הם מצליחים בגלל אתוס יצירתי, ואם היו בני בית היו מוצלחים יותר. לא ההגירה והמוטציה וההפרעה עצמה יוצרת את ההתקדמות, אבל הבולטות שלה יוצרת רושם כאילו זה מה שיוצר את ההתקדמות. ואת זה אפשר לראות בכך שהגאונים היהודים הגדולים היו כבר מעורים היטב בתרבות שבה התבטאה גאונותם, ולא הוריהם וסביהם המהגרים מקרוב באו היו דור הבום. חוסר השורשיות שלהם כן גם גרם לשטחיות מסויימת בעבודתם, כפי שאבחן ואגנר, גם אצל הגדולים ביותר שאין לנו גדולים מהם, אבל היו יכולים להיות בדור הבא באירופה לולא השואה. אשליית ההגירה והמיתוס הרומנטי שמאחורי כוחותיה היצירתיים נובעת מכך שגאונים מהגרים למרכז התרבותי מכל העולם. זוהי אשלייה אופטית מרחבית של מי שנמצא במרכז. ההגירה רק מקשה על הגאונים, שמצליחים בגלל גאונותם ולמרות הגירתם, שהיא לרועץ ליצירתם.

השטחיות של התרבות האמריקאית נובעת מהגירה, וזאת בניגוד לחיפוש המתמיד אחרי ספרות מהגרים כספרות עמוקה ומשמעותית, אבל התרבות האמריקאית תלך ותשתפר, בניגוד למה שחושבים, ככל שיעבור הזמן. גם הרומאים השתפרו. הדעיכה לא היתה קשורה למחסור בקטסטרופות, אלא למחסור באתוס יצירתי, לזקנה. האם קטסטרופות היו מחדשות את רומא? היו הרבה ולא חידשו. האם הגלות יצרה את התנ"ך? לא, היא גילתה אותו. והיא גם אחראית לגיבוש מוקדם מדי של החלקים הפחות מוצלחים בו. הסוף של משהו אחראי לעצם הפסקת הניסוח שלו, לא לאיכותו, שנצברה, בניגוד לאשליה שנוצרת כאילו הסוף יצר את האיכות, והמשבר את היצירה. לרוב הוא פגם בה. השואה לא יצרה את הגאונים שלפניה. היא כן גרמה להם להיות תור זהב כי אחריהם לא היה דור יותר זהב.

ואולי תור הזהב הוא פשוט כי מחליטים שתקופה מסויימת היא ההתחלה ואז כל מי שכתב בה זוכרים אותו ונותנים לו חשיבות? ואילו אינספור רשתות דומות נשכחות. הרי בסופו של דבר, ההחלטה לצבוע את העבר כמו ברקוד ולבחור איזה תקופות הן חשוכות ואילו הן תורי זהב היא בעיני ההווה, ובעצם בחירה שלו את הדי.אן.איי התרבותי שלו - בחירה הצהרתית וחינוכית, לא מתוך לימוד אובייקטיבי של העבר אלא מתוך למידה לעתיד, מה ראוי. ואז הרבה דורות אחר כך, כשדברים מסביב לתור הזהב נשכחים, הוא מופיע בזכרון מבודד וזוהר - יש מאין, בריאה חדשה. כשבפועל הוא היה רצף, או לפעמים ניסוח של עבר לא מנוסח, ומכאן חשיבותם של הניסוחים האלפביתיים הראשונים - ביוונית ובעברית (בניגוד לניסוחים בכתב שלטוני לא אלפביתי מטעם השלטון - הכתב האלפביתי והכתיבה בו צמחה מלמטה בשתי תרבויות אורייניות במיוחד). לכן הזהב הוא אשלייה אופטית שנובעת מהכתיבה ומהליניאריות שלה (ומהליניאריות של הלמידה והסיפור) - תמיד צריך התחלה של הספר. או לפחות של הפרק.