ההונאה הגדולה של עולם הטכנולוגיה

מדוע יש להעדיף את התיאור ההיסטורי שמציעות תולדות הרעיונות על פני ההסבר ההיסטורי שמציעות תולדות הטכנולוגיה? ומדוע גם הסבר שמקורו בתולדות הרוח עדיף על הסבר שמקורו בתולדות החומר? על הרעיון של הסבר עומק דווקא ככזה שחושף שכבת תיאור שלא היתה גלויה לעין - כלומר כעומק שהוא תמיד יחסי ביחס לתיאורים קודמים, ורק העומק היחסי הופך אותו (זמנית!) מתיאור להסבר

היסטוריה של רגשי נחיתות שהופכים למחשבות עומק - הנחיתה הראשונה של הירח על האדם  (מקור)

האידיאולוגיה השקופה של ימינו, כמו המטריאליזם השטחי שאחרי המהפכה המדעית, היא התפיסה שהכוח המניע להיסטוריה הוא הטכנולוגיה, שמחליפה את ההיסטוריה של הרעיונות. ההיסטוריה של הרעיונות קצת מיושנת בנטייתה לטענה הסנסציונית שרעיון מסויים גרם לשינוי או - עדיף - מהפכה היסטורית, במקום להבין את הערך שבזיהוי רעיון כזה לא בסיבתיות היסטורית, אלא במציאת חתך ניתוח ורמת תיאור מסויימת של השינוי ההיסטורי. למשל, המצאת עוד קונספטואליזציה של ההיסטוריה במציאת מישור חדש, או ציר חדש, וכו', שדרכו ניתן לבחון את המציאות ההיסטורית. כמו צילום סי.טי. מזווית חדשה, שכוחו ההסברי הוא דווקא בראיית דברים שלא רואים מזווית ניתוח אחרת, ולאו דווקא כוח הסבר סיבתי, של מציאת סיבה חדשה, כי בכל זווית ניתוח אותה סיבה נראית אחרת. פעם הסרטן מובן ככשל למידה, ופעם הסרטן מובן ככשל חישובי, אבל זו אותה תופעה עצמה של מידע בדי.אנ.איי שניתן לנתח מכיוונים שונים.

ואילו כיום, כל העולם הטכנולוגי-כלכלי התגייס לנרטיב שהטכנולוגיה מניעה את העולם, ומאז ומתמיד היתה מה שהניע את העולם. אבל זו רק רמת תיאור אחת ולא תמיד הכי מעניינת. רדוקציוניזם טכנולוגי יאבד את החלקים היותר מעניינים של ביטויי השינוי (גם אם טכנולוגי) במישורים שבהם יותר מעניין לבחון אותו ויותר מאתגר להבין אותו, למשל במישור הפילוסופי או הרעיוני. גם אם נחליט שגוגל היא המנוע לשינוי ההיסטורי בעולם, או האינטרנט, הרבה יותר מעניין לפתור את השאלה איזה פילוסופיה זה יוצר, או תרבות, או אסתטיקה, או דת, כלומר את ההיסטוריה בחתך של הרעיונות. כנ"ל אם נחשוב שהכלכלה היא המניע של ההיסטוריה.

לכל תופעה, כמו הגוף, יש מישורים שבהם יותר מעניין להבין אותה, כמו הנפש, וכאלה שפחות, כמו הכימיה. כך גם להיסטוריה. כך שיש היררכיה של מישורים, והמישור הקולע ביותר הוא המישור הרלוונטי. בו מתרחש המקסימום של עקומת הפעמון של המישורים (זה שונה מאוד מהרעיון שיש מישור הסבר יחיד נכון, כי גם למישורים האחרים יש רלוונטיות). מעבר לכך, כל תופעה מתקדמת במישוריים רבים, כלומר לא נכון שרק הטכנולוגיה (ככוח עצמאי בסיסי שמתחת לתופעות) משפיעה על התקדמות הרעיונות אלא גם התקדמות הרעיונות משפיעה על התקדמות הטכנולוגיה. יש הצדקה ריאלית להסתכלות על העולם במישורים הגבוהים יותר כי הם מאפשרים להבין כיצד תופעות עליונות משפיעות על תופעות תחתונות, ולא רק להפך. גם אם ההוויה יצרה את התודעה, התודעה בתורה יצרה הוויה, והשאלה מי יצר את מי היא לא מעניינת ועקרה. מה שמעניין ומפרה זה לראות את הזיווג בין שני אופנים של התופעה, ולהשתחרר מהסיבתיות והשליטה אל מיניות בין רעיונות.

הבעיה של ההסבר החד כיווני, כמו הרדוקציה של רעיונות לכוח ופוליטיקה, היא שטחיות וחוסר אמינות. ההשפעה דו כיוונית, ואולי דו צדדית, כלומר כשני צדדים של אותה תופעה, אותו מטבע. שתי רמות תיאור, כמו הגוף והנפש. כמו שמחשב ניתן לתאר ברמת המתמטיקה, החשמל, התוכנה, הלוגיקה, ממשק המשתמש, ודווקא רמת התוכן של הטקסט שנכתב כאן היא הרמה הרלוונטית, ולא רמת הפיקסלים שנדלקים ונכבים ככל שהכתיבה מתקדמת. הבעיה היא התפיסה שהסבר מדעי טוב הוא רדוקציה של הכול אליו, ולא חתך של המציאות. כלומר הכל התחיל מהרדוקציה המדעית של העולם, שכיום חוזרת אל הנאורות כבומרנג - בגירסה הטכנולוגית.