פילוסוף כחול עמוק

האם הטופוגרפיה של המים והיבשה מנבאת את כיוון ההתפתחות הגיאוגרפי של התרבות - וכמה ממאפייניה הבסיסיים? מה תפקיד המשיכה לצבע הכחול בשמיים ברעיון האלוהים? למה היטלר לא הצליח להקים דת חדשה ואילו מרקס ופרויד היהודים הצליחו ליצור אידיאולוגיה עולמית? כיצד התת-המודע של פרויד יצר את הפסיכואנליזה? ומדוע אסור לפילוסוף להבין שמה שמניע אותו זה בננה? דף נוסף ממחברות הבננות

תפקיד הכחול בהתפתחות המונותיאיזם - ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר  (מקור)

טורקיה היא האשמה במלחמת האזרחים בסוריה, ובמידה מסוימת גם בעיראק, כי גנבה את המים מהפרת בסכר אטאטורק, להקמת פרויקט חקלאי חדש בשטחה על חשבון הפלאחים המסכנים במדינות סביבה, שמצבם הקשה הכריח אותם להגר לערים, ובבצורת הם רעבו, והמחסור במים הוביל למלחמה הפנימית. המשאב החסר ביותר בעולם איננו אנרגיה או אוכל, אלא מים, ומקומות המחסור במים הם שטחי המלחמות והטרור. לא שטחי האיסלם. לכן יש שקט יחסי בישראל לאחר פתרון משבר המים, והאביב הערבי הוא בכלל תופעה של בצורת. האדם מתוכנת גנטית ללכת למקום שבו יש מים, באמצעות החוש האסתטי שלו, והוא נהנה מהם בתגמול מוחי אפילו רק בראייה שלהם. לכן אנשים כל כך אוהבים לטייל במקורות מים, ומתעלפים מאגמים וממפלים, ואותו יצר גורם לכך שעד היום אנשים רוצים נוף לים, ושרוב עצום של העירוניות היא ליד מים, ושאנשים אוהבים ללכת לים ולטייל באירופה. אותו יצר גרם לאנשים לשוט באוניות, ופיתח את המסחר, וגם את ההתמכרות למקלחות ובכלל למים זורמים, כולל באקוודוקטים של האימפריה הרומאית. לכן העיצוב הכחול שולט בכל מיני אתרים כמו פייסבוק ואחרים, והעיניים הכחולות נחשבות הכי יפות. ואם הן בתוך מדבר בלונדיני, אז בכלל היופי מודגש כמו נווה מדבר (למרות שכנראה המשיכה לבלונד ולזהב גם היא מתוך המשיכה למים, לנוצץ). ההומו ספיינס באפריקה היה מתוכנת להימשך למים במיוחד, ולכן התפשט במהירות בעולם כולו, כולל למקומות מעבר לים אליהם לא הגיעו גזעים קודמים. ככה הגיע במהירות גם לאוסטרליה ולאמריקה. הפער בין האימפריות בעולם החדש לבין אלה בעולם הישן היה כאלפיים וחמש מאות שנים בודדות בלבד, למרות פיצול של כשלושים ושלוש אלף שנה, מאז הגעת האדם לאמריקה, שהיה ניתן לצפות בגללו לסטיית תקן יותר גדולה, ולפיגור נרחב יותר של האמריקות, המנותקות מהמסה הגדולה של האנושות. כיצד ניתן להסביר זאת? כי היו קשרים תרבותיים מזדמנים ביניהם והעברת ידע לכל אורך התקופה (ולא רק במעבר ברינג), כמו שניתן להבין מהמיתוס האצטקי על המתרבת הלבן הקדום, שיחזור כמשיח יום אחד, ששימש כפצצת זמן שגרם להם לקרוס בפני הספרדים. אבל הספרדים היו משמידים אותם בכל מקרה, במגיפות וברובים, זה רק היה לוקח יותר זמן, ולכן לא היה למקרה המיקרו-היסטורי השפעה מקרו-היסטורית, וגורלם נחרץ. יש קברים של שמים באמריקה הפרה-קולומביאנית, ככה שהיו אנשים שהגיעו לשם בטעות והעבירו ידע ומחלות. אחרת אחוזי המיתה היו אפילו יותר גבוהים. כל עוד השמיים היו כחולים אנשים נמשכו לעוף, אבל החלל השחור מפחיד אותם, ולכן לא רואים הרבה הרפתקנות ומשיכה של המין האנושי לשם, וגילוי החלל תקוע. תמונת החלל הכי מפורסמת היא של הכוכב הכחול עצמו מהירח, שגורמת לאנשים רק לרצות הביתה.



מדוע איטליה הובילה פעמיים, גם ברומא וגם ברנסאנס? בד"כ המרכז נודד, אז מה יש באיטלקים (זה לא קרה למשל ליוונים או לעמים רבים אחרים, שהובילו פעם אחת בלבד). גיאוגרפית, כי איטליה היא המרכז של הים התיכון, וכששוב חזרו מהנסיגה של ימי הביניים, אז באותו שלב שוב איטליה היתה בעלת היתרון, ולא מאז. כלומר כי ההיסטוריה חזרה לאחור אז עברה באותו מקום פעמיים, וכשחזרה עוד יותר לאחור, בשיא ימי הביניים, אז היא חזרה אפילו למזרח התיכון, ולמסופוטמיה ופרס. ובשיא ימי הביניים עם הצלבנים היא חזרה לארץ ישראל ולירושלים. וכך גם המלחמה ביקרה בגרמניה שוב ושוב, בכל סיבוב, כי היא המרכז היבשתי של אירופה. כי מרכז יבשה מושכת מלחמות, כמו המונגולים, או נפוליאון (מזרחה), או עיראק ואיראן ובכלל המזרח התיכון והערבים, ומרכז אפריקה. ואילו מרכז בתוך ים מושך מסחר. אירופה היא היבשת הכי מפורצת, ולכן התקדמה הכי מהר, והמזרח התיכון הוא עם הכי הרבה נהרות גדולים, פרת חידקל יאור, שהם היו עורק המסחר העתיק. וזה לא סתם אירופה, אלא מערב אירופה, כמעט כל מדינה שם היתה בעלת חשיבות עולמית בתורה, כי המסחר היה כזה שהעלות שלו בים, בכל מרחק, היתה פחותה אפילו ממרחק קצר ביבשה (בעולם העתיק אם מעבירים תבואה יותר מ-80 ק"מ ביבשה זה לא כלכלי כי הבהמות אוכלות יותר מהתבואה שהן נושאות, ולכן עיר גדולה היתה חייבת להיות סמוכה למפרץ המים). זה כמו שמוח הוא מקופל כי הקליפה שווה הרבה יותר מהתוך, דווקא בגלל שהיא חצי מבודדת, אז אפשר לעבד בה אינפורמציה בצורה מסודרת, וככל שמתרחקים ממנה זה יותר קשה. לכן קו המים הוא הדבר הכי חשוב. בהתחלה התרבות מתפתחת לאורך נהר, ואחר כך לחוף ים: בתחילה בארכיפלג, כמו יוון וטרויה, ששם הכי מפורץ, ואח"כ בחצי אי כמו רומא וקרטגו, ששם הלשון יבשה הכי גדולה (ולכן כשהמסחר חזר ברנסאנס אז התרבות חזרה לאיטליה), ואח"כ באי גדול, כמו אנגליה ויפן, ובסוף ביבשת שלמה שהיא מוקפת אוקיינוסים, כמו אמריקה. כל פעם כמו בפרקטל המרחק גדל, אבל תמיד קו המים הוא הממשק התרבותי והמסחרי המרכזי ושם הערים הגדולות. כמו שכיום הממשק, האינטרנט, הוא הכי חשוב, במיוחד איפה שלכולם יש ממשק, כמו הפייסבוק, זה יותר מפורץ, וככל שטכנולוגיה יותר מפורצת ככה היא מנצחת. רשת האתרים היתה יותר מפורצת מהטלויזיה, ורשת המשתמשים אפילו יותר מפורצת ממנה.



ההסבר היותר נכון הוא שאיפה שנמצאת קידמת הדת שם מתפתחת הקידמה. המיתולוגיה המצרית היתה מאוד טובה ביציבות, אבל אף פעם לא התפשטה מחוץ למצרים, היא היתה ממורכזת מדי, אבל המיתולוגיה היוונית היתה הרבה יותר מוצלחת, עם אלים אנושיים, ולכן פחות ממורכזת כמיתוס ואיפשרה התפשטות מבוזרת, והרומאים הצליחו בגלל שהעתיקו אותה, כנגד קורבנות האדם של הקרתגים. אבל ברגע שחזית הדת הנוצרית עברה לכנסייה המזרחית התדרדרה הכנסיה המערבית ואיטליה, ורק ברנסנס היא הפכה להיות שוב חזית הדת, המקום הכי מתקדם מבחינה דתית (לא חילונית!). ואח"כ ספרד היתה החזית (עם הרסטורציה, כולל האינקויזיציה), וברפורמציה הפרוטסטנטים והאנגלים היו הכי מתקדמים מבחינה דתית ולכן עלו, ואח"כ ארה"ב הפכה לאוונגרד הדתי וככה עלתה, וברית המועצות התמוטטה במהירות כי לא היתה בה דת, למרות שיכלה להפוך לאימפריה של מאות שנים. ובתקופה הקדומה שבה המזרח התיכון היה החזית הדתית אז שם צמחה הציביליזציה, וכשהערבים היו בחזית החדשנות הדתית אז הם כבשו את העולם. כלומר תסתכל איפה חזית הדת ותבין איפה תהיה הפריחה האנושית, זה המנבא, ולא דת מסויימת, ועדיין ארצות הברית היא המקום עם הכי הרבה חדשנות דתית בעולם. מה היתה החדשנות הדתית של איטליה שהביאה את הרנסאנס? שימוש בנצרות ליצירת מעמד-על חברתי בעל תוקף רב-לאומי ועל-מדינתי (האפיפיורות החילונית והמושחתת שממומנת בידי כל העולם הנוצרי) ושילוב מתקדם בין הנצרות לאומנות, במיוחד פיסול וציור, אבל גם שירה, כשפורץ הדרך היה דנטה (כמו ביוון עם הומרוס, שגם שם זה היה היתרון. וביהדות היתרון היה שילוב הדת עם הסיפורת בז'אנר הפרוזה, שהיה אוונגרד אז גם מבחינה דתית וגם מבחינה ספרותית). הנאציזם היה כשלון גדול כי לא היה דתי, ואם זה היה דת, הוא היה אחד הדתות הנפוצות בעולם. היטלר היה יכול ליצור מיתולוגיה שלמה, ולומר שהוא קיבל את דבר האל, וליצור גרסא נאצית של הנצרות, ולתת בשורה חדשה. אבל מכיוון שהוא לא היה אמן מוצלח, אלא קיטשי, הדת שלו היתה חסרה מספיק מימדים מיתיים, מיסטיים ורליגיוזיים, והעדיפה להיות פסאודו-מדע, וכך גם הקומוניזם. כלומר המדע הרס התפתחות של דתות אפשריות, לא מתוך עצמו, אלא בעצם זה שנביאים כמו היטלר ומרקס ופרויד, שבכל תקופה אחרת היו כמו מוחמד, ישו ומשה, לקחו אותו כמודל, ובכך הרעיונות שלהם נשללו מהמימד הדתי שלהם, והפכו לאידיאולוגיות שמתות בתוך עשרות שנים, בעוד לדתות יש טווח חיים של אלפי שנים, והן יודעות להתחדש ולהעמיד מתוכן נביאים חדשים. אבל דווקא הפסאודו-מדע נדבק לאב קדמון יחיד, כי המקור שלו הוא לא מלמעלה, אלא רק מהעבר, מהמייסד, וחסר המימד של הלמעלה, וניתן להתחבר רק לכיוון אחורה, והניוון מהיר. לעומת זאת דתות מתחדשות, כי תמיד אפשר להתחבר מחדש למעלה, דרך הנתיב של הדת הספציפית.



פרויד הוא מקור לא אכזב לדרשנויות, ואנשים עשו קריירה מלקחת כל מושג ומבנה ותופעה פסיכולוגית שלו ולהעתיק אותה לתופעה תרבותית, או אומנותית, או חברתית, או פילוסופית או אפילו כלכלית. למה זה מצליח? כי הדרשנות היא לגיטימית בתחום שנראה לאנשים כדתי, באופן לא מודע, ואת ההעתקים הללו רואים בהתפתחות כל הדתות. היה לפרויד אינסטינקט יהודי טוב להמציא מושגים כאלה, וכל מיני מבנים פרובוקטיביים ומיתוסים שערורייתיים. ולכן הקרבה המבנית הגדולה ביותר לפסיכולוגיה היא של הנצרות. הוא היה אמן בלקחת כל מיני רעיונות והלכי רוח מתקופתו ולהפוך אותם למיתוסים - כמו פאולוס. כי החילונים לא יכולים להסתדר בלי מימד דתי, אז הוא המציא את הפסיכולוגיה, והעתיק את משפחת השילוש למשפחה האמיתית, והחליף את הווידוי בפסיכואנליזה. זה יצר מסגרת שהיתה חסרה בחילוניות לטיפול בבעיות אישיות, שמסורתית היתה מסורה לדת. פעם על הבעיות שהיום הולכים בגללם לפסיכולוג היית הולך לכומר, ומכאן הדגש הגדול על סודיות המטופל, כתחליף לסודיות הכומר. הנצרות הסדירה את המיתוסים של המיניות, עד שהפסיכולוגיה לקחה את התפקיד. וזה כולל את המענה לאיך לחיות חיים טובים, שהיה חסר במדע, אז המציאו חלק דתי של המדע וקראו לו פסיכולוגיה, וזרקו לתוכו תפקידים מיותמים כמו הטיפול בנפש. וזו לגמרי חשיבה דתית שיש נפש וצריך לטפל בה. היהודיות של פרויד הפכה אותו לבעל החשיבה המתאימה לייסוד דתות. כי יהודי הוא אדם שחי במיתוס יצירתי, פורה, ולכן יכול ליצור מיתוסים, וכל זאת בלי להיות שרלטן, אלא להבין את יצירת המיתוסים כטבעית. לכן הוא היה איש הדת המוצלח ביותר במאה העשרים. ולכן מייסד הסיינטולוגיה, שהיה שרלטן אמיתי, הרגיש כל כך מאויים ממנו. הוא הבין שהוא המתחרה. יצירת המיתוס צריכה להיות לא מודעת, ולכן המדע היה חשוב לפרויד כדי להפריד בין המודע שלו כמגלה לתת מודע שלו כממציא. אסור לאומן להיות מודע למקורות יצירתו, אחרת היא תיבש ותהפוך לאידיאולוגיה. סופר שמבין את יצירתו עדיף שלא יכתוב ספר אלא יכתוב מאמר. תפיסת האמן כשולט באומנותו שליטה מופלאה מקורה באנשים שאינם מוכשרים למעשה האומנותי, למרות שיש להם עניין רב בו ושלל כשרונות אינטלקטואליים - המבקרים והחוקרים. לעיתים קרובות יהללו הללו כותב (למשל) כבעל שליטה מלאה בלשון או בעלילה, למרות שכל כותב שיש לו באמת שליטה כזו - אומנותו לא תשרוד. לתפיסה המוטעית הזו של השליטה יש תוצאות קשות בתחום התרבות, ובפרט כלפי כותבים חדשים שמושפעים ממנה, ובאים מתוך עמדת שליטה. מדובר באשלייה שנובעת מהחד פעמיות של הטקסט, שכאילו כל דבר בו הוא במקומו הנכון, אבל כך הוא בכל דבר חד פעמי. לא שמומלץ לכתוב מתוך חוסר שליטה, להפך, הנושא אמור לשלוט במחבר, ולא המחבר בנושא. הנושא מספק את השליטה. ספרות כותבים על נושא שלא ברור לך עצמך מלכתחילה, אבל יש לך עניין עמוק בו. וככל שאתה בעצמך מתחבט בו בכנות באמצעות הכתיבה, ולא מציג הצגות, ככה הספר יהיה יותר הרמוני. זוהי הרמוניה של הטבעי, של האורגני, ולא של המכני הנשלט, של הלא טבעי. ספר שנשלט על ידי אידיאולוגיה, רעיון, רגש, מיומנות, או אפילו אדם - הוא מוגבל. בספר טוב שולט משהו שהאמן בעצמו לא מבין. שייקספיר לא הבין על מה הוא כותב. ולא הבין את שייקספיר. וכך גם בדת טובה. פרויד לא היה פרויד בלי העיוורון העצום שלו, שהושג בזכות האיצטלה המדעית, כמו שכותב מסווה את נפשו באמצעות ההרחקה הספרותית, ודווקא בגלל שהיא מסתירה היא מעניינת, דווקא בגלל שהיא כיסוי יש בה סוד. אם כותב היה מעז או יכול לכתוב את הסוד במפורש זה לא היה מעניין, כמו השם המפורש. זה סוד שהוא בעצמו לא מבין או לא מסוגל להתמודד איתו. לרוב זה סוד ביוגרפי לא מעניין במיוחד, שהוא עניין לרכילות ספרותית, או לפסיכולוגיה. אנשים חלשים כותבים ספרות. אנשים חזקים מתמודדים. ואנשים בינוניים הולכים לפסיכולוג.