פוליטיקה שמרנית

10 הערות על המצב האנושי. כיצד קורה שהימין צודק והשמאל טועה - דווקא מפני שהימין רע והשמאל טוב? בעיות שמאמצים טובים מביאים בהן לתוצאה טובה נפתרו מזמן או נפתרות במהירות, וגם כיוונים שבהם מאמצים רעים מביאים לתוצאה רעה נזנחו מזמן, או נזנחים במהירות אם מדובר בכיוונים חדשים. נשארו רק בעיות שבהן מאמצים טובים מצטרפים לתוצאה רעה, ובהן מאמצים רעים מצטרפים לתוצאה טובה. לכן יש חשיבות גם לשמאל וגם לימין, כי לפעמים האלטרואיזם הוא אגואיזם - ולהפך

הרצועה הפוליטית כטבעת מביוס  (מקור)

א. האם יתכן שהשיח על ההטרדות המיניות והאונס מכונן אותם? כלומר, או שיש יותר אלימות מינית בחברה המודרנית, מה שלא סביר, להפך (ירידת כל צורות האלימות), או שבעבר התגובה לאונס, גילוי עריות, והטרדה היתה הרבה פחות טראומטית נפשית, וזו לא תגובה ביולוגית. כלומר אם אהיה בחברה שבה לגעת בבחורה בכתף נחשב לדבר נורא, משפיל, טראומטי, טאבו, לבושה ואלימות נוראה, ואף אחד מעולם לא נגע לה בכתף, ואני אגע לה בכתף, היא תפתח פוסט טראומה כמו קרבן של גילוי עריות. לאורך כל ההיסטוריה אונס ואלימות מינית היו פחות חמורים, אם כי יותר נפוצים, כלומר כי היו יותר נפוצים, והמנגנון הטראומטי אולי נבנה על משהו ביולוגי, אבל מקבל את עוצמתו מהמוסכמה החברתית של הזמן.

ב. יתכן שפעם בעילה הומוסקסואלית היתה נוראית יותר מאונס, בחברה מסויימת, ויותר מזנות, גם אם ההומוסקסואליות היתה בהסכמה, ולעומת זאת הזנות היתה פחות טראומטית מהיום. כיום הפגיעה המינית עצמה מחמירה בדיוק כמו אצל אדם שלא נחשף לחיידקים ולא מתחסן מפניהם, כך שהפגיעה מהטרדה מינית בהווה הופכת לחמורה מהפגיעה מגילוי עריות או אונס בעבר ההיסטורי. כלומר החברה עוברת תהליך שבו יותר ויותר חלקים מהמיניות נתפסים כאלימות, והשיח האנטי פטריארכלי הופך אותם לטראומטיים, כך שבקרוב מיניות שלא הובילה למה שהאישה רצתה תורגש לה כאונס.

ג. במצב כזה רק הדתיים ישרדו, ויהיה עדיף להיות דתי - רציונלית. האם חילונים מביאים פחות ילדים כי אנשים חכמים מביאים פחות ילדים? כי אם במשך כמה דורות כל הדתיים החכמים והאליטה האינטלקטואלית התפקרו, כי זה היה האקלים האינטלקטואלי, האם זה לא גורר שהחילונים יותר חכמים בממוצע מדתיים, ושיש הבדלי אינטליגנציה, שגם נובעים מפחות ילדים ויותר השקעה בילדים? ובכלל, אם הכלל שאנשים אינטלקטואלים יותר מביאים פחות ילדים היה נכון לכל אורך ההיסטוריה אז הוא זה שריסן את התקדמות האינטליגנציה האנושית, שנעצרה במקום שבו מביאים הכי הרבה ילדים - אייקיו 100.

ד. המציאות המאכזבת מלמדת שכדי להיות שטוף מוח, כדי להאמין בפוליטיקה, לא צריך להיות טיפש, וגם גאונים פגיעים לכך. אבל החכמה מגבילה את אפקט העדר. עובדה שגם לקומוניזם ולפשיזם לא היו תומכים רבים באינטליגנציה הגבוהה באמת, ושהאינטליגנציה האמיתית תמיד הרבה יותר חופשית מחשבתית מההמון, ומגוונת יותר מאשר מהאינטליגנציה שבדרג ב', שתמיד שולטת. ככל שאנשים יותר חכמים נעלמת הפוליטיקה, וכך גם העדריות. לכן בהחלט ניתן לדמיין עולם שונה, בלי לאומיות ומדינות ואידיאולוגיות, אם רק האינטליגנציה תעלה, ולפיכך העלאת האינטליגנציה צריכה להיות המטרה החברתית החשובה ביותר, ולא עושר או אושר, או מאבק באי שיוויון. כי אינטליגנציה גבוהה גוררת רווחה גבוהה יותר באינספור תחומים, כולל חיי מין ונישואים, והיא הגורם שבו שינוי הוא היעיל ביותר, בניגוד ללזרוק כסף על טיפשים. מכאן שהפוליטיקה החשובה ביותר היא הפוליטיקה של האינטליגנציה והשבחת המוח האנושי - שתסיים אינספור עוולות סוציאליות וסכסוכים לאומיים. אין גורם שיותר מוריד אלימות מאינטליגנציה, בניגוד למיתוס הרוצח הסדרתי, שמנסה לנחם את ההמונים במוסריותם על טיפשותם - ומכאן פופולריותו.

ה. ככלל, אינטליגנציה בניגוד למשאבים אחרים לא באה על חשבון מישהו אחר. כשהאינטליגנציה והטכנולוגיה יהיו חשובים יותר ממספר האנשים - הסכסוך יאבד את המימד הדמוגרפי שבו. כמו שכאשר המדינה תאבד את חשיבות המימד הטריטוריאלי שלה - יגמר הסכסוך הטריטוריאלי בעולם. כיום ברור שעדיף להחזיר את סיני ולא רוצים את התושבים שלה, כי כיום האנשים חשובים. אבל כשאנשים יהיו פחות חשובים, גם הבעיה הדמוגרפית תהיה פחות חשובה, וככל שחשיבות הטכנולוגיה תעלה ישראל תתחזק מול העולם המוסלמי המפגר, אם היא תהיה מובילה טכנולוגית. ומכיוון שישראל זקוקה נואשות לחזון חדש אחרי הגשמת הציונות, כדאי לה לנסח חזון כזה: המטרה הלאומית של ישראל צריכה להיות להיות המרכז הטכנולוגי המוביל בעולם, ובפרט בתחום שיש לה בו יתרון ראשוני - הבינה המלאכותית. כיום מתברר, אחרי כמה קפיצות דרך בתחום שהתנהגו באופן דומה, שהבינה המלאכותית בהחלט רגישה להשקעות כספיות ולא רק לפריצות דרך רעיוניות, כי יש בה מרכיב חשוב של הנדסה לאחר פריצת הדרך, ולא של מדע בסיסי. אם ישראל תשים לה למטרה לאומית להפוך למרכז העולמי החזק ביותר בתחום - זה ישפיע על מעמדה בעולם ובטחונה יותר מכל הישג צבאי. על כל פנים, הובלה טכנולוגית היא מטרה לאומית שלא תהיה שנוייה במחלוקת בציבור הישראלי, בניגוד לכל מטרה אחרת, ולכן סביבה יהיה ניתן להתאחד. אבל בשביל הובלה טכנולוגית צריך גם את השמאלנים, כי האינטליגנציה דרג ב' חשובה מאוד לטכנולוגיה, שהיא בעיקרה הנדסית. לכן צריך להתחשב בהם ולהכיל אותם ולתת להם תחושה שזו גם המדינה שלהם, ושהם לא קורבנות מנוצלים של הימין.

ו. יש תמיד חלק באוכלוסיה שיש לו אישיות קורבנית, כי זו אסטרטגיה מוצלחת אבולוציונית (כמו הטפיל בביולוגיה). לכן חלק זה נהנה להיות מזרחי מקצועי, אישה מקצועית, הומו מקצועי, שחור מקצועי, עני מקצועי. גם עוני זה תודעה שמכוננת בידי החברה - והמרכיב המרכזי בה הוא הסטרס, שנוצר מסיבות מדומיינות. כדי להפעיל בני-אדם החברה מלמדת למה צריך להיות לחוץ, ומי שיש לו הרבה פחות מהנורמה נהיה לחוץ, בהשוואה לאחרים. כלומר תמיד יהיה הדבר היחסי הזה, וגם אם לא יהיה עוני חומרי יהיה עוני טכנולוגי, או עוני של מקובלות חברתית בפייסבוק. תמיד יהיה באיזשהו מובן למעלה ולמטה, ותמיד אלה שלמטה ירגישו עניים ושדפקו אותם, גם אם הם אובייקטיבית חיים יותר טוב מפרעה מלך מצרים. כך שלא משנה כמה עלתה רמת החיים, החלק הקורבני מתוך מגוון האישיות האנושי תמיד עושה רעש ופוליטיקה של קיפוח, למרות שהאדם המכובד נגעל מזה. ככה גם בתוך מערכת יחסים יש אנשים שתמיד רואים עצמם כקורבנות וסוחטים כך את הצד השני. תמיד אפשר למצוא את הקורבניות היחסית שבתוכה אתה קרבן, גם אם אתה גבר לבן עשיר, אז אולי אתה יכול להיות הומו, או סוג אחר של קרבן (יש המון) - ולמצער, יש מי שיהדותו מספקת לו את יצר הקורבנות. לכן היהדות סה"כ שימושית בהפחתת תחושת הקורבנות האישית בתוך החברה והתמרתה לתחושת קורבנות קולקטיבית.

ז. הרבה מהפוליטיקה בנוייה על מבני אישיות מסוימים שגורמים לאנשים הזדהות, כמו שתלטנות ונרקיסיזם ופראנויה. יש גם את מבנה האישיות ההפוך היפה נפש והחומל וביחד הם עושים סימביוזה - כל אחד מועיל לשני. כמו שלפעמים כנוע מתחתן עם שתלטנית, מזוכיסט עם סדיסט, תלותי עם מנהיג, וכו'. כאשר מגיעים לחברה האינטלקטואלית מדרג א' ניתן לומר את כל מה שלא ניתן בדרג ב'. למשל, נכון שהיהודים נוטים לסטריאוטיפ האנטישמי, שהם סטטיסטית יותר תאבי בצע, וחסרי מוסר כלפי גויים, וחכמים, ושמבחינה אמנותית הם יוצרים אמנות יותר מנוונת כמו שוואגנר אמר, ואיזה חיקוי לא אותנטי, משהו מניפולטיבי, של מישהו מבחוץ. כלומר יש צדק באנטישמיות, מה שלא אומר שיש צדק בשואה.

ח. למעשה, השואה הצליחה, היטלר הצליח לרוקן את אירופה מיהודים, וניצח במלחמה מבחינתו ברמה התרבותית. היהודים כבר לא משפיעים תרבותית בגרמניה, והרבה פחות בשאר אירופה. כלומר מלחמת העולם השנייה היא מלחמה שבה שני הצדדים ניצחו כל אחד לפי מטרתו, גם בעלות הברית וגם היטלר, ווין ווין. ומה יצא מאירופה בלי היהודים? מבחינה תרבותית מתברר שדווקא יש יסוד תוסס ומפרה ביהודים, שהוא חסר עכשיו, וזה למרות שהם לרוב חארות ברמה האישית. כלומר גם אם האנטישמיות צודקת במידה לא מבוטלת באבחנה עצמה, היא טועה בהערכתה. לעומת זאת מי שמתכחש לאנטישמיות, וטוען שהיא טועה באבחנה - זו החשיבה של העדר. הוא תמיד לא יראה מורכבות. וחוסר יכולת לחשיבה מורכבת - זו הפוליטיקה.

ט. היהודים קשורים מאוד למודרניזם באמנות ובספרות. כך שיתכן שהם לא תמיד גורם מפרה (בתקופות שהפרויקט האמנותי הוא הפוך: לקלאסיקה, למאז'ורי), אלא רק כשהכיוון האמנותי הכללי הוא לכיוון פירוק. כלומר שהיטלר צדק בעצם. רק שהוא לא הבין את החשיבות בדיאלקטיקה בין יהודים לגויים, שהיא זו שקידמה את המערב, בניגוד לסין ולהודו ולאפריקה למשל. המקרה הערבי יותר מורכב. כיום היהודים מפרים אותו בכיוון של טרור. כלומר היכולת הגבוהה אבל לא מוחלטת של היהודים נגד הטרור משכללת את הטרור. וככה החברה הערבית באמת מתקדמת. זה כמו אנטיביוטיקה במינון לא מאה אחוז, שנובע ממגבלות הפעלת הכוח של היהודים, ושיוצר חיידקים עמידים ומוטציות אלימות.

י. לסיכום, יש משהו בטבע השיח המוסרי והאידיאולוגי שמכונן את התופעה שהוא בא להיות נגדה, שמטפח אותה. למשל השיח נגד אלימות יוצר אלימות, ולא במובן של נתינת שם לתופעה קיימת (תירוץ ידוע) אלא במובן של עידוד והגברת אלימות (מתוך העלאתה לתודעה כאפשרות). יש משהו בשפה שמביס את עצמה, משהו בתמונת העולם האנושית שפועל הפוך מהמצופה, ולכן הכוונות הטובות מובילות לגיהנום. למה זה קורה? כי לכל דבר יש תגובה, תגובה נגדית, של הצד השני, וזה למשל בדיוק מה ששמאלנים לא מבינים בכלכלה - את התגובה של השוק לכל "הטבה". לכן אין גישה קבועה ואידיאולוגית לבעיות העולם שפותרת אותן, אלא רק גישה לומדת ומסתגלת, והאידיאולוגיה היא האסון. אם אתה נחמד לאישה תמיד, לא משנה מה, כאידיאולוגיה, ויש בה טיפת רוע אגוטיסטי - היא הופכת ממנו בהדרגה למפלצת. הכל איזונים בעולם. גם אם אתה רע אליה תמיד - היא עוזבת. הסוד הוא שילוב של טוב ורע, גישה מורכבת, לא פוליטית, לא מופשטת או כללית, אלא פרטנית, באמצעות מעגלי משוב - כלומר למידה. אם אתה נותן לילדים הכול אתה רע אליהם, הם הופכים לחארות. לא צריכה להיות גישה כללית לילדים. כל גישה כללית, גם טובה, גורמת למרד גדול. אסור לתת לדרוך עליך. זו הגישה הנוצרית אידיאולוגית של אהבה בלבד. כי אם אהבה זה טוב ושנאה זה רע - אז רק אהבה. אבל גם שנאה זה טוב. אחרת לא היתה שנאה. הצביעות של הפוליטיקה נובעת מעצם רצונה המוצהר להיטיב ואף פעם לא להרע, ולכן נובעת מהצביעות של הנצרות, מתחושה של התייפייפות, של שקר, של קיטש, של שטיפת מוח, של אידיאולוגיה. לכן אסור להיות נחמד מדי לאנשים או לנשים. נחמדות זו לא אידיאולוגיה. אם תשפיל את עצמך, זה לא שירצו יותר להיות אתך, או לעשות אתך שלום, או להיות הוגנים אליך, להיפך. צריך לשים לצד השני גבולות. וגם זה לא כאידיאולוגיה. אלא כגישה שנותנת ערך לעצמך. הצד השני (והאופטימי) של הכוונות הטובות שמובילות לגיהנום - זה שכוונות רעות מובילות לגן עדן. קאנט טעה הופכית במוסר הכוונות. הרחמים האמיתיים זה לתת לכל אחד מה שמגיע לו, והאכזריות האמיתית זה לתת לכל אחד מה שלא מגיע לו. ומי קובע מה מגיע לו? לא איזה חשבון שמימי או זכות מהותית, אלא תהליך הלמידה שמתרחש. את הרעיון של שיח ומשחק לשון צריך להחליף ברעיון של מערכת למידה.