מעשה כיעור

מחקר האושר של כהנמן גילה שאסתטיקה אמנם לא משפיעה על האושר כמו פרמטרים אחרים, אבל בניגוד אליהם היא משפיעה עליו לטווח ארוך - לא מתרגלים אליה. לא מתרגלים לנוף לים, בניגוד לזכייה בלוטו, שאין לה השפעה על האושר לטווח ארוך. תרבות אסתטית - הרחוקה מאוד מישראל - היתה חלק מהותי מסגנון החיים בעולם העתיק, ותרמה לעיצוב החברה לטווח הארוך יותר מכל חוק או מנהיג. זהו סוד התרבויות הקלאסיות, שהיו תרבויות אסתטיות בהרבה מהמודרניות, שסובבות סביב האתיקה

הכל יודעים שהמכוער הוא מכוער - וזה היפה  (מקור)

ראש מערכת, למשל ראש המדינה או רמטכ"ל או מנכ"ל תאגיד או אפילו ראש משפחה, מעצב את האסתטיקה של המערכת הרבה יותר מאת המדיניות - כי אין לו באמת יכולת פרקטית לפקד, אלא רק לעצב את רוח המפקד. למעשה, האסתטיקה במקורה היתה אתיקה רכה - מה ראוי לעשות ואיך עושים דברים. במערכות גדולות קשה לשלוט, לכן אין לשליט הרבה כוח ביצוע אבל כן יש לו מנהיגות אסתטית, ולכן הוא נבחר הרבה פעמים בהתאם לטעם. כמו פרעה, שהכוח שלו היה בעיקר אסתטי, ופולחן האלמוות גילם את האסתטיקה של מצרים, וקשר בעוצמה בין אמנות לנצחיות (=מלשון ניצחון - על המוות). לכן זה לא מופרך לבחור מנהל על פי היופי שלו, ההדר שלו, זה בדיוק מה שרוצים. ולכן יש לראש מערכת כוח גדול להרוס נורמות אסתטיות בתוכה, או לכונן כאלה. זו מהות הייצוגיות, והסיבה שאף פעם לא מוותרים עליה, למרות היותה מפגע קשה לקשב מנהלים ולכן גם לרווח עסקי או אחר, וגם כאשר ראש המערכת הוא העסוק בעולם.

האסתטיקה מרחיבה דעתו של אדם, לפי מסכת אבות, כלומר היא גורם מתמשך לאושר, שלא נשחק. לא מתרגלים לאישה יפה או לבית נאה או לנוף יפה. לא מתרגלים לשדיים יפים בקשר - זה משפיע על האושר לכל אורך הזוגיות. לעומת זאת כן מתרגלים לבית יקר, למכונית חדשה, להעלאה במשכורת. לכן האסתטיקה נקשרה לבלתי חולף, לנצחי, למה שמתמיד במערכת. האמנות קדמה לדת ויצרה את הדת, בניגוד לדת היהודית שהיא ניתוק של הדת מהאסתטי החומרי לטובת האסתטי הרוחני, ולכן למתמיד עד אינסוף (כי גם חומר מתכלה). אבל היכולת האסתטית של האדם הקדמון יצרה את הפולחן, את החפצים המיוחדים והטקסים, ולא להפך. כמו שילד מתלהב מחפץ יפה ונותן לו משמעות. ומכיוון שהחפץ הוא דומם וקבוע, בניגוד ליפה החי או הטבעי, אז דווקא המשיכה לאסתטיקה של המלאכותי קשורה למשיכה לנצחיות, ולכן שיאה הראשון היה סביב הקבורה והמוות. ההתנגדות היהודית למלאכותי החומרי הנצחי, כלומר לפסל האל, נבעה מההתנגדות לפירמידות, שהיו הקצנה יוצאת דופן של המלאכותי הנצחי.

הרי האסתטיקה לא הומצאה אצל האדם, גם בעלי חיים אחרים מחפשים בן-זוג יפה, אבל ברגע שהאדם יצר כלים אז כלים יפים, עורות יפים, אבני סיתות יפות, וכדומה, היו בעלי ערך. כלומר אצלו האסתטיקה הועתקה מהסובייקט לאובייקט, ולא רק לסביבה היפה, כמו אצל בעלי חיים, אלא לאובייקט מלאכותי יפה. ואז ניתן ערך דתי לחפצים שנתפסו יפים במיוחד, או למשל בקבורה טקסית. לכן אנחנו מתפעלים מציור של תפוח ולא מתפוח. כי המלאכותי היפה יותר יקר לנו מהטבעי. ולכן לאנשים כל כך חשוב מחשב יפה, כי זה שיא הכלים בימינו, כמו שבעבר היתה חשובה מכונית יפה ושעון יפה. לכן כל העולם הדיגיטלי אסתטי בהרבה מהעולם הפיזי והסטנדרטים של העיצוב שלו הכי גבוהים בכל התרבות. והמוסר? נובע בכלל מהמכוער. מההקצנה של מה שלא אסתטי. מהמגעיל, שהוא השורש של תחושת הרע. לכן אתיקה אסתטית היא האתיקה הטובה ביותר, ולעומתה אסתטיקה אתית היא האסתטיקה המכוערת ביותר.