ביקורת כוח הציור

קשר סמוי עובר בין ציור למתמטיקה - מדובר ביכולת מופשטת (ואפילו בציור הכי ריאליסטי - ההפשטה היא לשכוח מה מציירים ולצייר מה שרואים: לא לצייר אישה אלא צורה וכתם). לכן הן נתפסות כמקצועות גבריים, כמו הפילוסופיה. אך בעצם, מדובר על שני כיווני הפשטה הופכיים: האחד אנליטי והשני סינתטי. לכן בעיית הראייה הממוחשבת היא תחתית בעיית הבינה מלאכותית, ואילו בעית ההוכחה הממוחשבת היא החלק העליון ביותר שלה

הדבר הכי חשוב בציור הוא מה לא לצייר  (מקור)

לא יאומן כמה אנחנו גרועים בציור. מצלמה לא יותר טובה מאתנו בלראות, היא לא רואה כלום - היא יותר טובה מאתנו בלצייר. אפילו צייר מומחה טועה כל הזמן ברישום - בזוויות, למשל - ונעזר בכל מיני דברים חיצוניים ועזרים טכניים. למעשה אנחנו לא יודעים בכלל לשחזר אפילו בצורה מביכה מה שראינו, אם יבקשו ממנו לעשות זאת ולצייר מה שראינו לפני רגע או אפילו לדמיין אותו. גם צייר כל הזמן נאלץ להסתכל על מה שרואים ולראות שם דברים חדשים.

כלומר, אנחנו רואים מעט מאוד ממה שאנחנו מסתכלים עליו. והצייר מנסה לשחזר גישה ללואו-לבל של הראייה שחסומה לנו. כל הזמן להתגבר על התפיסה. לגשת לחומרה של המוח שלפני התוכנה, ולנסות להתקרב לנתונים. אבל זה אפילו יותר חמור מזה - צייר כל הזמן מרמה, ומנסה בעזרת ההיי-לבל של התפיסה להסוות את כשליו בלואו-לבל. צייר עונה על השאלה מה יש לראות בעולם. מה ראוי לראות. לכן ביקורת כוח השיפוט היא הרחבה של ביקורת התבונה הטהורה. עבודת הצייר היא עבודה אנטי-קנטיאנית, אנטי תפיסתית, פרקטיקה של מלחמה אישית נגד תורת ההכרה - ונגד קטגוריות התפיסה. זהו מאבק של המוח לרדת הכי כלפי מטה - לשפת המכונה ולחומרה.

אבל דווקא הכיוון ההפוך, כלפי מעלה - הוא הכיוון של העתיד. לא האמנות תהיה המבחן העליון של הבינה המלאכותית, אלא דווקא ההמשגה הכי קשה בעלת הרמה הכי גבוהה, ללא קשר בכלל לרמות הנמוכות, או לחיבור בין הרמות הנמוכות לגבוהות - שעליו גאוות האדם. מחשב שלא מסוגל לראות או ללא קשר לעולם החושים - הוא זה שישפיל את האדם. הקילר אפליקיישן של הבינה המלאכותית לא יהיה מבחן טיורינג, או תודעה, או משהו מעין זה, אלא כשהיא תדע להוכיח דברים במתמטיקה יותר טוב מהאדם. ואז כשלא יהיו מתמטיקאים מהר מאוד המדע יעשה בידי מחשבים, והאדם יחזור למצב ימי ביניימי שבו הוא לא מבין את המציאות, והקסם שלה מוסבר לו בידי אחרים ולא הוא מפענח אותה. מחשב מתמטיקאי יותר טוב מפרופסור למתמטיקה - זה יהיה הסוף.

כלומר, הסכנה היא לא שמחשב יתעלה על אדם בכוח השיפוט, אלא בתבונה הטהורה. ואז הוא יהיה מקור בינה. בסופו של דבר, כל המדעים, וכל הפקולטות באוניברסיטה, יודעות שיש אחת שהיא קשה מכולן, וברמה אינטלקטואלית גבוהה מכולן, ושככל שהן מתקרבות אליה הן יותר מוצלחות - המתמטיקה. אפילו הפילוסופיה, מלכת מדעי הרוח, מושפלת ממפגש עם המתמטיקה ומרכינה את ראשה. לכן היא פסגת המוח האנושי, ואם המחשב יתעלה עלינו - הוא יצטרך רק לכבוש את הפסגה.