רשימת 100 הפילוסופים הרווקים הנחשקים

כיצד קרה המעבר מתקופת הדיבור של האל לתקופת הדיבור אל האל? מדוע האסתטיקה והאמנות היו המנוע המרכזי בהיסטוריה? איזה אתוס יכול להציל את התרבות מהברבריות הדיגיטלית? מדוע ציירים לא מתחתנים? ומדוע יש ייצוג יתר להומואים בכל תחומי הרוח, האמנות והמדע? אולי זה קשור לבננות?

נשים מעדיפות בננות על פני פילוסופים - ופילוסופים מעדיפים בננות על פני נשים. מסקנה?  (מקור)

מה שיצר את התנ"ך זה התפיסה שאלוהים מדבר. ואז נהייתה תחרות על הטקסטים של אלוהים, על החוקים, על הנבואות, על הסיפורים שבהם הוא מתערב בדיבור, ונוצר מוסד הנביא ככוח, והדיבור של אלוהים היה משמעותי ואסתטי, והרצון לשמר ולצרוך את הדיבור של אלוהים היה הספרות. כשיש הרבה אלים הם משפיעים דרך הטבע, כל אחד בכוח אחר, ומערכת היחסים אתם מכנית, טבעית, ואילו כשיש אל אחד אז הכוחות הסותרים לא מבטאים אותו, כי נוצרת מערכת יחסים אישית, אנושית, שהיא מערכת של דיבור, שרק היא יכולה לגשר על סתירות בהתנהגות, ולהסביר טוב ורע כשכר ועונש. לכן כל ההתפתחויות הללו לא היו שלבים שונים בהתפתחות הדת, אלא התפתחו כולם בבת אחת, והחידוש לא היה היחידות (של האל), אלא התפתחות מערכת היחסים עם האל כמערכת אנושית (ולבסוף זוגית) ולא טבעית, ממנה נבע הכול, כולל היחידות, מתוך הנאמנות. אלוהים כבר לא היה כוח טבע או חיה, אלא אדם. עד שהוא הפך לדיבור טהור, ללא גוף. ולבסוף לטקסט. הוא נברא בצלם האדם, ובסוף כשהוא נעלם נשארה רק מערכת היחסים איתו. בתי האלוהים היו לבתים שבהם הדיבור של אלוהים - בתי המדרש - והבתים שהאדם מדבר עם אלוהים - בתי התפילה. ובנצרות נעלם הדיבור של האל כמדרש וכחוק ונשאר רק הדיבור של האדם, בוידוי ובתפילה. מערכת היחסים הפכה לחד צדדית, שזה הסוג החזק ביותר של אהבה, שהיא מערכת יחסים חד צדדית, בניגוד לזוגיות. אבל כיום כשהתקשורת הפכה לחזותית אלוהים יכול לדבר דרך האומנות. והאדם יכול לדבר אליו דרך הציור.



הדתיות הקדמונית נוצרה מתוך האמנות, מהמוזיקה. בתקופה לפני הספירה לא היתה לאנשים אף דרך לצרוך אומנות שלא במסגרת דתית, ולכן תחושת השגב שהעניקה האומנות יצרה את התחושה הדתית. בתקופת התנ"ך אנשים לא קראו אף ספר כלשהו חוץ מהתנ"ך, זו היתה יצירת האומנות היחידה שהם נחשפו אליה. הפסל במקדש היה יצירת האמנות הפלסטית המרשימה ביותר שהם ראו בחיים, המקדש היה המוזיאון היחיד בעיר. מה שעשתה היהדות היה להחליף את האמנות הפלסטית באמנות הספרות, זה הכל, והנצרות עשתה סינתזה והשתמשה גם באמנות הפלסטית של העולם האלילי וגם באומנות הספרותית של העולם היהודי, ולכן ניצחה את שתיהן. ואילו האיסלאם היה בנוי על אמנות השירה והמוזיקה, ולכן היה גם סוחף, אבל גם לא השאיר מורשת תרבותית כמו הנצרות, כי מוזיקה לא נשמרת. ההתפרצות של יוון הקלאסית היא התפרצות אמנותית, האמנות באה לפני המדע והפילוסופיה, וכך גם ברנסאנס. תמיד שואלים מה הביא למהפכה המדעית, ולא מבינים שזו היתה המהפכה האמנותית. המהפכה האמנותית הזאת החליפה את הדת באמנות, החלפת תפקידים, והמוזיאון הפך למקדש, זה היה שורש החילון. ואילו כיום כשאנחנו מוצפים באמנות, זו מהפכת המידע, ההצפה בדימויים, בטקסטים ובמוזיקה. התרבות המצרית היתה תרבות אדריכלית, ומי שהיה לו תרבות אדריכלית, כמו רומא, הוא הפך לאימפריה, ולא להפך. שכלול באומנות הפיסול והאדריכלות הוא שיצר את האלים והמקדשים, וגרם למהפכה החקלאית, ואילו הקולנוע והצילום יצרו את המאה העשרים, את הספקטקל של מלחמות העולם. בינתיים הרשת לא יצרה צורת אומנות, אלא רק קיצרה את הצורות הקיימות, אבל ברגע שמשחקי המחשב והמציאות המדומה יהפכו מטכנולוגיה זמינה לאמנות, למדיום חדש כמו הקולנוע, אז תתרחש מהפכה אמיתית. כלומר העולם הוירטואלי, שהיום הוא עולם נחות לעולם הממשי, יהפוך בתהליך של השגבה לעולם גבוה ואמיתי יותר, בזכות צורתו האמנותית. ההומוספיינס ניצח את הניאנדרטאלים בגלל שהוא יצר אמנות והם לא. זה לא סתם נתפס כיכולת הגבוהה ביותר, כי האמנות יכולה לגייס אנשים בדרך שאי אפשר אחרת. ועד שבינה מלאכותית לא תהיה בעלת חוש אמנותי אנשים לא יכירו בה כבינה, כי האמנות היא היכולת שמשתמשת בכל הכישורים של המוח, ולכן היא כזו גבוהה. היא מפעילה גם את התפיסות הנמוכות, החושיות, גם את הרגש-ההנאה-מוטיבציה, וגם את היכולות הגבוהות, לכן היא נוצרה מהמודעות, יכולת הארגון הגבוהה ביותר שכוללת את כל שאר היכולות. אם רוצים לדעת מתי האדם השיג מודעות צריך לראות מתי הוא התחיל לעסוק באומנות, ורואים את זה גם בילדים, וגם בערסים. אנשים ללא צד אמנותי הם סוג של חיות אינטליגנטיות. חוש האסתטיקה הוא מה שמושך אותנו למרחבים, לנוף, להגירה, והוציא את האדם מאפריקה וגרם להתפשטותו, ואילו האמנות כיופי מלאכותי היא מה שמושכת אותנו לתרבות, כי היופי המיני המושך משלב את היופי הגופני עם יופי רוחני - אנחנו מתוכנתים לרצות גם אינטליגנציה ויכולת חברתית ולא רק שדיים. ולכן זה היה המנוע להתפתחות האבולוציונית של האדם מהקוף, והאמנות ספציפית היתה המנוע להתפתחות הכלים. האסתטיקה היא האחראית להצלחת ההומו ספיינס יותר מהומונידים קודמים ויותר מחיות אחרות. וגם של הצלחת תרבות המערב יותר מתרבויות אחרות. יש יחס ישר בין רמת האסתטיקה של תרבות להצלחתה - יותר מהמיקום הגיאוגרפי - וראה יפן.



הרנסאנס באיטליה צמח מתוך תרבות שהיתה אובססיבית לציור פיסול ואדריכלות, כמוקד היוקרה בחברה, מתוך תחרות בין מזמינים על יוקרה באמצעות אומנות, כלומר הכוח מבטא את עצמו באמנות פלסטית, וכך גם פריחת המוזיקה הקלאסית בגרמניה, או המחזאות והפילוסופיה ביוון, והשירה ביוון הארכאית. זה כמו פריחת נוצות הטווס, כאשר הכוח מתחרה בינו לבין עצמו באמצעות אסתטיקה אז נוצרת תקופה של פריחה אומנותית, ורוב הזמן הוא מתחרה באמצעים אחרים כמו מסחר, כסף, מלחמות וכיבושים. כל חברה והאובססיה שלה, ובאובססיה הזאת היא מצליחה לרוב לתפארת. בסין זה הפיתוח, בישראל זה היה התחום הבטחוני, ועכשיו הסטארט-אפ. היהדות התחרתה אלפיים שנה באמצעות התלמוד, שהפך למבנה האינטלקטואלי המפואר בתולדות האנושות, שלא מעניין אף אחד, מלבד החרדים, ואילו בשתי המאות האחרונות היהודים התחרו באמצעות הישגים אינטלקטואליים ובמדיה, וחלה פריחה אדירה שלהם בתחום, כמו שברוסיה במאה ה-19 התחרות היתה באמצעות ספרות, ונוצרה הפריחה של הספרות הרוסית. ככה כל חברה והאובססיה שלה, כמו החברה בעמק הסיליקון שהאובססיה שלה היא טכנולוגיה גבוהה, וככה מתחרים. כלומר היכולת להעתיק את ההתגוששות בין זכרי אלפא לתחומים שונים היא המנוע המרכזי של האנושות, וגמישות הגדרת התחום היא שמאפשרת לנסוע במנוע הזה לכיוונים שונים. אבל כדי להגיע להישגים תרבותיים בתחום מסויים קודם כל צריך ששם תהיה האובססיה של הכוח, ואז נוצרת פריחה תרבותית. ויש תרבויות חלשות שאין להם פרויקט, או שהפרויקט שלהם דפוק, כמו הטרור, או מיושן, כמו האיסלאם, או שאיבדו את האובססיה, כמו חלקים מאירופה, שהאובססיה שלהם היא אידיאלים שמאלנים צדקניים, או חלקים נרחבים מהעולם שהאובססיה שלהם הם אידיאלים ימנים כוחניים ומלאי גאווה עצמית. בארץ האובססיה של הערבים הם היהודים והאובססיה של היהודים הם הערבים ולכן גם השמאל וגם הימין מוגדרים על ידי הגישות לערבים, ומונעים ביחס למישהו אחר, שזו הנעה דפוקה, כמו במערכת יחסים, כי האחר אוטונומי. לכן מה שחשוב זה לא הכלכלה, או הטכנולוגיה, אלא האתוס של החברה, האובססיה שלה, ושם יהיו ההישגים. האתוס בימי הביניים היה הדת ולכן הגיעו שם להישגים גדולים, האתוס הרומאי היה אימפריאלי ולכן הגיע להישגים גדולים, הפרעונים הגיע להישגים גדולים בהשגת חיי נצח, לפי דתם, וכן הלאה. המופרכות של ההישגים הללו היא בגלל שהם רחוקים מהאתוס שלנו, כמו שהפרעונים היו מסתכלים על אתוס המוזיקה הקלאסית בארצות הגרמניות כמופרך. לכן לא יכול לבוא שינוי מהותי בהישגים של חברה בהקצאת משאבים, אלא בהקצאת ערכים ואתוס. וזה יש מעט מאוד, כמו קשב, אי אפשר לפצל יותר מדי וזה משאב מוגבל ל-1, יש רק קשב 1 ואי אפשר להשיג יותר ממנו, ואם תחלק להכל לא תגיע לשום הישג יוצא דופן. לכן יש לבחור. מקסימום שתיים שלוש מטרות, ועדיף אחת. אם אתה מעצמת סטארט-אפ וביטחון אתה לא מעצמת ציור. ולכן תרבות לא נובעת מהכישרון של היחידים, אלא לתחרות החברתית שמגייסת את היוקרה שלה לתחום אחד. מה שהיחיד יכול לעשות זה רק להתגייס לאתוס קיים בחברה שלו. אף אחד לא יכול להיות מדען ללא המדע, או אמן ללא האומנות. האובססיה של אמריקה היא העתיד, והאובססיה של יפן היא ההצלחה, והאובססיה של סין היא שליטה, והאובססיה של רוסיה היא כוחנות, והאובססיה של אירופה היא החברה, והאובססיה של הודו היא ההינדואיזם, ושל העולם האיסלאמי היא רגשי הנחיתות שלו, ושל איראן היא הגאווה, ושל אפריקה היא ההישרדות, ושינויים באתוסים יותר אטיים משינויים טכנולוגיים. בשביל ליצור פריחה לא צריך המון אנשים, אלא תת תרבות שהאתוס שלה הוא בכיוון הפריחה, וזה קשה, כי האתוסים של תתי התרבויות נכבשים על ידי האתוסים הגדולים והחזקים של החברה. קשה ליצור תת תרבות שהאתוס שלה הוא ציור, בלי שהוא יכבש על ידי אתוסים דומיננטיים אחרים בעולם, כי היוקרה שואפת לריכוז, מה שיקר בעיני אחרים הוא מדבק למה שיקר בעיניך. רק הדגם הפונדמטליסטי כמו החרדים מצליח לשמור יוקרה שאיננה תלוייה בעולם, והוא עושה זאת בכל הכוח. ארצות הברית שולטת בעולם כי היא שולטת בדימויי היוקרה, והמזרח הרחוק וכל השאר בינתיים רק מחקים אותם. לכן הדרך להתקדם בציור הוא להתחבר לאתוס הציור, ולהיות אפילו אתוס של אדם אחד, מול כל הברברים מסביב.



ציירים הם רווקים, והומואים, וחסרי ילדים, בשיעור ניכר בהרבה מהאוכלוסיה, לא בגלל שהם עניים, אלא בגלל שזו אומנות שעשייתה כל כך מבודדת, אבל גם מאוד מתגמלת, נוירולוגית, כי ההצלחה מול העיניים שלך, התגמול מיידי (לא כמו מילה או תו, שאינם נכונים או לא נכונים בפני עצמם), ומתמשך, זה כל הזמן מול העיניים שלך. ואותו דבר גם אצל פילוסופים, כי זו עבודה מאוד מבודדת, והתגמול האינטלקטואלי ממכר. אמנם אתה בכלוב - אבל משלמים בבננות. אז אני לא יודע למה אף אחת לא רצתה אותי, אבל עובדה. ועובדה שאחוזי הנישואין של פילוסופים נמוכים משמעותית משל קופים.