די לחמוצים

האם התרבות משרתת את האדם העשיר, או שמא הוא - שלכוד בתוך אתוס העושר הקפיטליסטי ולכן יוצר פעילות כלכלית כמו חמור ומממן את החברה - הוא המנוצל? כחלק מהמיצוי ומהמפנה של הפילוסופיה נגד האינדיבידואליזם, יעלה מושג שיחליף את האדם היחיד מבחינת הערך ומוקד העניין. קרוב היום שהערך של היחיד יובן אך ורק כמשרת התרבות, ולכן גם המוות לא יתפס עוד כבעיה, אלא אך ורק עקרות יצירתית ופגיעה תרבותית. השואה לא תיתפס עוד כשואת היחידים, ושואת התרבות תיתפס כמרכז הפשע

ההיפוך התפיסתי של השלמה עם בעיה פילוסופית והפיכתה להנחת יסוד לתורה הבאה  (מקור)

הנשק המרכזי בפילוסופיה, שמנצח מלחמות, הוא בוא נחגוג את הבעיה, הבעיה היא הפתרון וזה טוב שזה ככה. כמו קאנט מול יום, או ויטגנשטיין המאוחר מול המוקדם והפוזיטיביזם הלשוני, כמו אריסטו מול אפלטון, כמו דקארט נגד הספקנות (אני מטיל ספק משמע אני קיים). וכמו הפוסטמודרניזם בגרסתו האופטימית, החגיגה של אין אמת, כמו בשנות ה-90 העליזות, עם גורביץ' וקרת ודרידה.

אחר כך השתלטה נימה ביקורתית ושלילית - פוקו למשל, והפוליטיקלי קורקט - שאומרת שהכל הבניות ופוליטיקה, שהיא גישה ספקנית ושוללת. ואז אפשר לומר כנגדה, באמצעות הנשק המרכזי: זה מעולה שהכל הבניות, והכל שליטה של השיח, זה התרבות, בוא נחגוג אותה, בוא נבין שכל דבר הוא תוצר של התרבות וזה לא בעיה שזה כך אלא שזה טוב שזה כך. כלומר נחליף את הפוליטיקה והכלכלה כמייצרי השיח, כלומר ככוחות שליליים, כוחניים, רעים, נגד היחיד, בתרבות, שגם היא נגד היחיד, אבל טובה.

כלומר - לצאת נגד מרקס, נגד השמאלנות. להחליף מיתוג משלילי לחיובי לתופעה. להחליף את הרע בטוב, כמו ב-"יצר הרע טוב מאוד". ולהבין שככה עובדת תרבות, באמצעות הבניות, וזה טוב שאין לנו אותנטיות של האינדיבידואל, כי זה דבר דפוק, קיטשי, לא חשוב, והאינדיבידואל הוא רע. והתרבות היא טוב. כלומר התרבות היא מקור ההבניות, ולא הכוח. הכוח הוא בשליטת התרבות, תוצר שלה, אופן חשיבה שלה, ויש תרבויות לא כוחניות. כלומר - לא הרצון לעוצמה ולא העוצמה הכוחנית, אלא מקסימום עוצמה תרבותית, רוחנית. התרבות היא מקור העוצמה ולא ההפך.

כל הפוליטיקה, הכלכלה, אפילו הטכנולוגיה, הם משרתי התרבות בלי להיות מודעים לכך. שם ניתן לחשוף את התודעה הכוזבת: העשיר שחושב שהוא חזק, אבל בעצם הוא נטוע בתפיסות שנובעות מהספרות. הפוליטיקאי שמשרת בעצם פילוסופיה שכתב מישהו חכם ממנו שהוא לא הכיר, אבל לרעיונות היה כוח. הכוח שנשלט בעצם בידי האמנות. הפורנוגרפיה והוליווד שנשלטים בעצם בידי דימויים של ציירים, ומנסים לחקות אותם כדי לקבל לגיטימציה תרבותית, כי זה מה שהם, חקיינים. הספרות היא הכוח הכי חזק בעולם. שם קובעים את דרכי זרימת הכוח של העתיד. כי כל מה שהכוח לא יעשה - הספרות תהיה מעליו. שזה בעצם ההגדרה של הרעיון היהודי. מהמקרא ועד השואה.