הגניוס האנושי

הפילוסופיה של העתיד היא למעשה מוכחת בפועל. כמעט אף פעם לא מכירים בגדולת הגדולים בזמן הווה, ולעומת זאת מתפלאים על אנשי העבר שלא הכירו בגדולת הגדולים בימיהם. כלומר - זה בפועל בלתי אפשרי לראות ולהבחין בגדולים בזמן אמת, כי הם באמת לא גדולים מהפרספקטיבה של ההווה, אלא רק מזו של העתיד. לכן רק העתיד יכול לשפוט גדולה. וכך גם ההבנה מי טיפש ומי חכם מצטללת רק בעתיד, כי היא נקבעת לפי התוצאות, והחכם אינו יכול לדעת שהוא חכם והטיפש אינו יכול לדעת שהוא טיפש והגדול לא יכול לדעת שהוא גדול. לכן, חכמה וטיפשות וגדולה אינן ידע או מודעות בהווה, אלא ראיית עתיד

ראיית העתיד, שפעם נקראה נבואה, היא היכולת לעשות את הדבר הנכון מנקודת מבטו של העתיד, והיא תמיד מוטלת בספק בהווה. כלומר הפרט בהווה יכול רק להמר, ולא לדעת, שהוא עושה או חושב את הדבר הנכון - או הגדול. לעיתים, כמו במקרה של איינשטיין, העתיד ממהר להגיע  (מקור)

האמת המוכחשת ביותר בחברה האנושית בת זמננו הוא הבדלי האינטליגנציה בין בני האדם. כי המשמעות החברתית שלה בלתי נסבלת: חוסר שוויון, וסוף הדמוקרטיה, וחוסר זכויות שוות. ברגע שהוכחשה הנשמה, אז הפתרון הדתי, שלטיפש ולחכם יש נשמה שווה, לא תופס עוד, והפער הרוחני ביניהם בלתי ניתן לגישור. הפסיכולוגיה הציעה את הנפש, ואח"כ את התודעה, כאלמנט גורר שוויון. אבל ברגע שהגדרת האדם היא האינטליגנציה שלו, בזכות המחשב, אז כבר אין נחמה, ולא ברור למה לטיפש זכויות שוות לחכם, להפך - היה עדיף לתת לחכם עודף זכויות.

לכן פורחת היום אג'נדת הקורבן והתרבות הנמוכה והפופולארית, כדי לפייס את הטיפשים וההמונים, אבל ככל שדרישות האינטליגנציה יעלו, והמחשב הוא זה שיציב את הרף, אז הפער בין טיפש לחכם יהפוך לבינארי יותר - מי שמעל לרף ומי שמתחתיו, מי שמחשב יותר חכם ממנו ומי שפחות. עוד תחליף והכחשה זה האינטליגנציה הרגשית. וההנאה כתחליף לרוח, ומכאן הדגשת המיניות והאוכל והרכושנות והכסף.

כמו שהחשיבה ה-"אבולוציונית" שהחזק מנצח והחלש מפסיד ניסתה לכסות את האמת העירומה שיש טיפש ויש חכם (ושהיטלר, למשל, לא גאון במיוחד) - ככה כמות הכסף. אבל בסופו של דבר האיכות הפנימית יותר חזקה מהתחליפים החיצוניים הבדויים, ויתרון החכם מן הכסיל יותר ויותר בוטה, וגם תחושת השייכות הלאומית של ההמונים לא תעזור - מול רודנות השכל. כי העם היהודי הוא העם הכי חכם בעולם וזה רק יותר מרגיז, מייאש ומתסכל עבור כל שאר העמים. וגם אצלנו כבר פחות ניתן לומר: אוקי אני טיפש, אבל אני שייך לעם נהדר.