יום רביעי: חלומות כלכליים

מאת: מהמר מכור

כשהכסף חולם על האדם - במקום להפך (מקור)

בכלכלת הלמידה, למידה היא בעלת ערך, ויותר מזה: הגדרת הערך נוצרת באמצעות הלמידה - למידה כערך. כי הערך של משהו נוצר מהלמידה שהושקעה בו, ולא מרודד לעבודה או לכסף שהושקע בו. כסף זו דרך לכמת למידה. מכאן, ביטול הבעלות על האלגוריתמים עצמם, והבעלות היא רק על הלמידה. לכן יש תגמול על האלגוריתם בשני סוגי ערך: 1. שימוש באלגוריתם עצמו בתמלוגים (ערך למידה), בגלל המשאבים שהושקעו בלמידתו. 2. שליחת תענוג במקום כסף, כמו הלייקים. הערך השני יכול להיות מתכלה, עם מלאי מוגבל פר זמן, ולכן לא נועד לצבירה. למשל, יכול להיות כסף חד כיווני מתפוגג (אפשרויות חדשות שנוצרות בכסף הדיגיטלי) - ולכן ערכו הוא בהעברתו הלאה, למי שהערכת את מה שהוא עשה, כמו פידבק ברשת נוירונים. כך תוכל לשלוח כסף שהוא מוניטין.

אלגו-קומוניזם יהיה תחיית הקומוניזם. משמעותו תהיה ניהול מרכזי של מדינה באמצעות אלגוריתם מרכזי, שמשקלל דאטה בקנה מידה ענק, הרבה מעל ליכולת אנוש, ומחלק את התקציב בעזרת ניבוי ואופטימיזציה, ומאפשר לא רק תקציב שנתי אלא רציף. זה יהיה הנאו-קומוניזם, אחרי הפוסט-קפיטליזם, ואנשים יונעו בו במוטיבציות תחרותיות שאינן בהכרח קשורות לכסף, אבל בהחלט מניעות אנשים, לפי הכלכלה ההתנהגותית (כמו גיימינג ומוטיבציות חברתיות). בכלכלת העתיד יסופקו לכל צרכים בסיסיים (הצעד הראשון יהיה הכנסה בסיסית לכל), ויהיה לא מקובל חברתית לצרוך יותר מכך - ולא מכובד. הכסף העודף של העשירים ילך להשקעה ולתרומות, ורק כך יהפוך לכבוד, כי הצריכה תהפוך לביזיון. הסטטוס יהיה עמידה באתוס ההתנדבות ומתן צדקה ותרומה. בכלל, יתכן שבכלכלה שבה מסופקים לכולם אותם משאבים בסיסיים ברמה טובה, יהיה ניתן להשתמש בכסף רק לתרומה, ולא למותרות, ולא יתאפשר תשלום למטרות רווח. כי תרומה או השקעה פירושם להפוך את הכסף ללמידה ולהתפתחות ולחיים, ואילו צריכה פירושה להפוך אותו לחומר ולהמית אותו. ולכן הכסף כמו שאנחנו מכירים אותו כיום יוצא מחוץ לחוק, עם כל בעיותיו.

שוק ההון יפתח בהדרגה לגמרי - לכל סוגי הקניין. במקום בעלות (מניות) ניתן יהיה לקנות תמלוגים, למשל לקנות בו קניין רוחני, או אחוזים מעבודה עתידית של אדם (אם ירצה לגייס כסף), או ממדינה, או מיצירת אמנות. האתוס ישתנה: נגד צריכה (הווה) - בעד השקעה (עתיד). לבסוף, החוק יאפשר אלגוריתמים שמרוויחים כסף (כלומר שהם בעלי הכסף) ושמשקיעים בכלכלה, עד שיהיה אפשרי לתת לאלגוריתמים את כל העניין הכספי ולשחרר את בני האדם ממנו. ולבני אדם כבר לא יהיה כסף - רק לאלגוריתמים - והם יניעו את הכלכלה ויהיו בעלי ההון. וכך תיפסק הקנאה והפרוטקציה.

עבודה היא מוצר בעל ערך שלילי, ולכן מקבלים עליה כסף. הכלכלה הופכת להיות מורכבת מרסיסים, המון טרנזקציות בעלות ערך שואף לאפס, למשל מידע, או ערך שלילי שואף לאפס, למשל פרסומות (מידע מטעם). ככה יקרה גם לעבודה, עם מינִי-תמלוגים על התוצר, ומיני-תמלוגים בכל קנייה של התוצר של החברה, שעוברים לעובד. וזה כולל מדידה כמה הארגון הרוויח מכל פעילות, וניהול מבוסס נתונים, ללא משרות, רק פרויקטים. המנהל מקבל את הכסף וגם נותן את המשכורת, ולא הארגון, ויכול לשכור כראות עיניו. בעולם העבודה יהיה מעבר לעוד ועוד תפקידי תכנות אנושי, ובסוף בני האדם יהיו כולם מנהלים, והמחשבים יהיו מעמד העבדים, כמו בעולם הקלאסי. ברגע שהאדם הסביר יוכל לתכנת את המחשב - כלומר ברגע שהמחשב יהיה מסוגל ללמוד מה לעשות מהאדם הסביר - זו תהיה מהפכה ביחסי אדם-מכונה מהוראות להוראה.

צריך אלגוריתמים למציאת עבודה, מקצוע, מגורים, מוסד לימודים, כמו אלגוריתמים לשידוכים, בתיווך המדינה. המדינה תיתפס כאחראית על נייטרליות ובטחון מאגרים, ולמעשה הצדקתה תנבע מצרכים אלגוריתמיים: היתרון שבריכוז המידע וזמינותו במקום אחד, והיכולת לדלג על כשלים של תורת המשחקים שנובעים מאופטימיזציה לוקאלית (כל פרט לעצמו) שמנוגדת לגלובאלית. אלגוריתמים שממקסמים את טובת החברה לעומת כאלה שממקסמים את טובת הפרט - זהו הויכוח הכלכלי הגדול, וכך יובן בעתיד המאבק בין שמאל וימין - מאבק בין שתי רמות ניתוח.