יום חמישי: ‫חלומות פוליטיים

המדינה הנוירולוגית | להילחם באקטואליה באמצעות הפילוסופיה | המדינה הפילוסופית | המנהל הוא מזכירה, והמורה מעליו | מדינת המודיעין | המונופול על המאגר כמונופול על האלימות | הפיכת המדינה לאלגוריתם למידה - והמשפט לקוד על בני-אדם | עדיפים אינספור מעגלי למידה קטנים ממעגל אחד גדול | מטרת העל של המדינה - תור זהב תרבותי

יש לי חלום שלמדינה יהיה חלום - כי המדינה תהיה מוח  (מקור)

‫

• המדינה הנוירולוגית היא מדינה שמאורגנת סביב הלמידה - המדינה הלומדת. במקום דמוקרטיה ובחירות, שהם סוג פרימיטיבי של למידה עם מעגל פידבק ענק, יש בה למידה רציפה, שמבוססת על ארגון המדינה כמו מוח. וככל שתהיה הבנה מעמיקה יותר של האותיות הקטנות של המוח - ככה נוכל ליצור מדינה טובה יותר - באותיות הגדולות. משל האותיות הגדולות והקטנות האפלטוני - הפוך. למה המוח? מנגנון למידה טבעי, יעיל בהרבה מהאבולוציה, רובסטי יותר מאלגוריתם מלאכותי, ובעל תוכן רוחני במישור גבוה יותר. הנפש של המדינה זו התרבות, והרוח היא הספרות - אבל המדינה היא חומר אפור. וחומר אפור צריך אלגוריתם למידה טוב.


• האקטואליה היא הרעה החולה של האנושות, והפכה ממטרד למחלה מסוכנת של ממש. אחת הדרכים לרפא את המחלה היא להרוג את החולה - את המדינה או הדמוקרטיה. למשל, ליצור חברה שבה מוסד המדינה יורד מגדולתו, לטובת המתחרה הויטאלי יותר שלו - מוסד התאגיד. אפשרות שנייה לטפל במגיפה היא לעצור את התפשטותה, ולטפל באתרי אקטואליה כמו באתרי פורנו, כך שיאבדו לגיטימיות והכנסות. זהו טיפול תרבותי שחייב לסמן את האקטואליה כדבר מגונה, שגרם לנאציזם, למשל. בכל מקרה, אין תחום הרחוק יותר מן האקטואליה מהפילוסופיה, והיא הסטרא אחרא עבורו. לכן זה עובד גם הפוך. כלומר, הדרך של המדינה להילחם באקטואליה המזיקה היא עתיקה כמו המלחמה בדמגוגיה באתונה - באמצעות הפילוסופיה. מדינה חפצת חיים, שרוצה להישאר דמוקרטיה, חייבת להפוך את הפילוסופיה לפרויקט החינוכי הגדול שלה, על מנת להעלות את רמת החשיבה של האזרחים. צריך ללמוד פילוסופיה בגן, ביסודי, בתיכון ובאוניברסיטה כמקצוע חובה. בדיוק כפי שהדת עובדת במוסדות החינוך שלה. הפילוסופיה היא הדת של המדינה, ובלעדיה הספירה הציבורית תשקע עד הרס עצמי. וכמו שכהני דת צריכים להיות בקיאים בדת, כך כל פקיד צריך להוכיח בקיאות במבחן בפילוסופיה, בהתאם לבכירותו. כדי להיות נבחר ציבור צריך תואר בפילוסופיה, וכדי להיות שר צריך תואר שני, וכדי להיות ראש ממשלה או רשות - דוקטורט. זה יהיה שילוב של שיטת הבחינות הקיסרית הסינית עם המדינה של אפלטון, ויעלה את רמת הנבחרים פלאים. גם רמטכ"ל צריך דוקטורט בפילוסופיה. זו תהיה המדינה הפילוסופית.


• המנהל הוא מזכירה, שנמצא מתחת לאחראי ללמידה שהוא איש ניתוח דאטה. הפעלת הכוח - מתחת ללמידת הכוח. המורה הופך למקצוע היוקרתי בחברה, לכל ארגון יש מורה. השליטה היא הוראה. העבודה היא לימוד. העובד הוא תלמיד. ראש הממשלה הוא המורה של המדינה. והשרים - מנהלים. כל משרד הוא בית ספר. המטרה של השלטון היא ללמוד. המורה לא רק מלמד - הוא הלומד הראשי. בעצם, צריך לקרוא למורה: תלמיד חכם.


• המודע במוח - השלטון. העיתונות - המודיעין, אלו החושים, אבל לא רק החושים, אלא כל טיפול נסתר ולא מודע במידע. מה גורם למודעות לעומת שאר פעילות המוח - סיפור לעומת נתונים. במדינת העתיד מאגר מידע רפואי ענק, ומאגרי מידע בכל תחום. המדינה היא מאגר ביג דאטה. עיקר הכוח המדיני השלטוני הוא הגנה ופריצה לפרטיות - זו הפעלת האלימות של עידן המידע, האלימות של המידע, והמונופול על האלימות הוא המונופול על גישה לכל המידע. כלומר, זו מדינת מודיעין. הבטחון הוא פענוח פשעים באמצעות המידע האינסופי, המקיף כל. הגדרה דיכוטומית חדשה: המדינה היא הדברים שעדיפה בהם ריכוזיות (למשל צבא והפעלת כוח זה מונופול) - והכלכלה היא השאר. אבל גם כמאגר, המדינה היא רק ההגנה על הפרטיות והחדירה לפרטיות - כלומר מה שעדיף בו ריכוז, שומר הסף - ולא דרכי השימוש במאגר. היא המאגר עצמו, המינימום שצריך. רק לאלגוריתמי למידה יש גישה לפרטים הפרטיים ולמאגרים, לא לאף אדם.


• ההפשטה וגילוי כל הסודות של מישהו, או של ארגון - היא הסנקציה הקשה ביותר של המדינה בעידן המידע. יותר מכלא או פשיטת רגל, שהן סנקציות מיושנות. לכן ניתן לדמיין תנועת טרור של הפשטה, שמגלה את כל סודותיהם של מטרותיה, כולל המיניים (למשל, אזרח תמים אקראי מהשורה שהופך לקורבן). בהמשך, ניתן גם לדמיין מלחמה של הפשטה: גילוי כל סודותיהם של אזרחי מדינה יריבה ושל כל הארגונים המסחריים בה. פריצה לכל מחשביהם, הקלטה של שיחותיהם, צילום של רגעיהם האינטימיים - ופרסום הכל ברשת. הפשטה כעונש צריכה להרתיע את הפרט, וכאסטרטגיה נגד טרור היא יכולה להרתיע קבוצה שאיננה מדינה (כנהוג אצל טרוריסטים).


• חוזה צריך להפוך לקוד בשפות תכנות מיוחדות שידעו עורכי דין ויופעלו על העולם האמיתי (למשל, תנאי ממוחשב יכול להפוך לתנאי בעולם האמיתי). עם השתכללותן ופירוטן, שפות תכנות משפטיות אלו יכולות להפוך ליותר ויותר מלאות וחזקות, עד להפיכתן לשפה שבה נכתבת המדינה וחוקיה. המדינה - כתוכנה. מערכת משפטית - כקוד פרוצדוראלי, שחלק מהמשתנים והפונקציות שלה יכולים להיות אנושיים, עד הפיכתה לקוד שפועל על בני אדם. כלומר רעיון המחשב ישתלט על האדם לא מתוכו, אלא מבחוץ, מתוך החברה. מבחינת יעילות והוגנות וחסינות משחיתות, יש עדיפות לנוסחה על פני החוק כיום, ומדע המשפט יהפוך לחלק ממדעי המחשב - מדעי המחשב הנורמטיביים.


• המדינה תהיה יותר ויותר מדידה, עם מטריקות שימדדו את תוצאות החוקים. עצם זה שאתה צריך לחשוב מה אתה רוצה למדוד כהצלחת חוק - תגרום לך לחשוב מה מטרתו. וכיום, כמו שמדענים חוקרים אושר וכו', ניתן למדוד גם דברים איכותיים מאוד. לכן חוק לא יהיה רק נורמטיבי, אלא יכיל גם מטרה טלאולוגית דיסקריפטיבית שתנוסח כמטריקה, ויהיה ניתן לקבוע אם הוא יעיל וכמה, ולשנות אותו בהתאם. ככל שמעגלי השינוי יהיו קטנים יותר, דהיינו קצרים יותר בזמן ובהיקפם - במעגלי פידבק של: חקיקה, מדידה, ניתוח הנתונים וניסוח חוק חדש - ככה המדינה תהיה אופטימלית ומסתגלת יותר. זאת, במקום המעגל כיום, שלוקח שנים בין ניסוח חוק לבין הבנה שהוא לא עובד לבין ניסוח חדש, בעיקר בגלל שאין מטריקה. נכון שיכולה להיות מחלוקת על המטריקה, אבל ברוב הדברים דווקא כן מסכימים ויודעים מה רוצים להשיג ולא יודעים איך. בנוסף, ניתן לדמיין מטריקה שהיא פונקציה של כמה משתנים כפשרה פוליטית. לבסוף, המטריקה גם מושפעת מהנתונים, וברגע שאוספים נתונים יכולים להבין מה יעיל למדוד ומה ראוי כמטריקה, או למצוא נקודות של יעילות מקסימלית שעולות מעצמן מתוך הנתונים. בעתיד, החוק של ימינו יראה כעיוור, כי לא הסתכל על תוצאותיו. כל זה תוצאה של המוסר, במיוחד בגרסתו הקנטיאנית, שהוא נשגב כפי שהוא אטוּם ומטומטם (תכונות שהולכות ביחד).


• מטרת המדינה היא הנצחה. לא לנהל את ההווה, אלא להיזכר בעתיד. מדינה נמדדת לפי ספרות על זמנית שנכתבת בה, ואמנות נצחית שנוצרת בה. מדינה חסרת תרבות היא לא אדם - אלא בהמה. לכן, צריך תחום שלם במדע המדינה שבודק אמפירית מה מעודד יצירת תרבות גדולה, ומנסה לייצר את התנאים עבורה. כל אלמנט אחר בפעילות המדינה הוא אמצעי למטרה זו, והמדינה המודרנית היא הדוגמא הכי גרוטסקית וענקית של שכחת המטרה והתמקדות באמצעים. המדינה הריקה, הפורמלית - היא אסון. הבנאליות היא היא הרוע. חוסר החירות לא רע לכשעצמו, אלא כי הוא לא מאפשר לכתוב. אבל מדינה שמאפשרת לכתוב אבל לא מאפשרת לחשוב - גרועה אפילו ממדינה שלא מאפשרת לכתוב, כי לכתוב בלי לחשוב זה לוודא שהעתיד ישכח אותך. ייצור הררי זבל הוא הדבר שמשכיח בתוכו גם את הזהב. המדינה האולטימטיבית - תור זהב.