חלום הברית
חלמתי שהאדמו"ר מתחת לאדמה. והוא אומר: זו ההזדמנות שלנו! אלוהים לא יחזיק מעמד. אנחנו נגלה
את מה שהזוהר לא גילה, ונכסה את מה שהחושך לא כיסה. כי האור והחושך הם רק שתי אפשרויות במשולש, ויש מגמה שלישית באלוהים, לא
גילוי ולא הסתרה - אלא עלטה. לא יום ולא לילה, אלא חלום. לא דעת ולא סוד - אלא יסוד. לא יהודים ולא גויים, אלא יוספים. וזה
השקר הגדול שאלוהים הסתיר בבריאה. מה בין ויהי ערב ויהי בוקר. לילה אחד.
והאדמו"ר מתהפך במחילה, ואי אפשר לדעת אם בחוץ עכשיו יום או לילה. אנחנו עמוק, מתחת ליסודות. והאדמו"ר אומר: עד עכשיו אלוהים
היה ערל. עכשיו הגיע הזמן לעשות לו ברית. האלף השמיני לאלוהים כבר כאן. הרי כל יום של אלוהים זה אלף שנה, והתורה היתה
באלפיים שנות גלות לפני בראשית - עברו שמונה ימים. ועכשיו שנכנסנו ממש לשנת ת"ש - אנחנו בתחילת המאה ה-ח', השמינית. וזה
החיתוך של הברית. כאן זה אות החטא שבחטא, ולכן זה זמן הזיווג, המקום שבו נגמר אלוהים - ומתחילה השכינה מתחת לאדמה. והמילים
יוצאות מהפה של האדמו"ר, צדיק הדור של דור השואה, דור הדם. כי אליהו שיבוא, הוא יהיה הסנדק. בלי רחמים, זה הזמן לחתוך!
ולאדמו"ר יוצא פתאום חיוך - וכולם בוכים. והמורה הסורר, מורה התינוקות, נהיה אדום בחושך. כל התינוקות שלו מתים… המשיח הי"ד!
אבל הוא מחייך לאדמו"ר בחושך, כשלא רואים, הוא חושב שהוא מבין. ויקרא שמו בישראל - והוא אומר את השם.
ונכנס לבונקר מכרסם. והעכבר הזה מצייץ: לא תצליחו, לא תסיימו את הספר. לא תגלו את היסוד - לא תגיעו לסוף. והאדמו"ר מאדים:
מאיזה חור יצאת? תתפסו אותו! ומתחילה בחושך התנפלות רבתי, האחד מושך בקצה הזקן ובטוח שזה הזנב, והשני בטוח שזה השפם, והשלישי
נוגע בשיניים: הוא נושך! ובאף מישהו אומר: הוא נושם! והאדמו"ר עוצם את העיניים. והמורה נוגע בעיניים ולוחש: שקט. הוא חולם.
והנחש, יד ימינו של האדמו"ר, מארגן את המלחמה. שמים את האדמו"ר במיטה שהיא ארון קודש ששוכב על הרצפה, וסוגרים. והנחש, שמקפיד
להתלבש שלא יתלחששו, לוקח את הראשים לישיבה בהולה במחילת המכפלה. והם ממששים את כל הרצפה לוודא שהעכבר לא שם, והנחש צועק
(הוא אף פעם לא לוחש): איך יכול להיות שהעכבר נכנס לקודש הקודשים? תקלה זו לא מילה. זה חילול, מחדל, ללא מחילה. מי יודע מה
נמצא בסוף אצל האדמו"ר במיטה. מה הוא חולם עכשיו. בגללנו. עכבר שבא ביום יכול לבוא אחר כך בחלום. השרץ הטמא הופך לשרץ רוחני,
לחלק מהתורה של האדמו"ר. אם הוא חדר לשם, לאיפה עוד הוא יכול לחדור. כל החורים כולם, למי אין חור? אפילו לאלוהים יש חור…
מילא שזו סכנת נפשות - אבל זו סכנת נשמות! ואם זה לא עכבר אלא חפרפרת? הוא שותק. צמרמורת עוברת במחילה. אם לא ניצחנו את
העכבר, איך ננצח את היטלר - ואת השטן? איך נמנע את השואה הרוחנית. ומישהו דופק, ומעביר פתק: הגיע משלוח מלמעלה. והנחש שואל
איזה למעלה? מגן עדן או מהגיהנום? והשליח מגמגם. והנחש מאבד סבלנות: מהשמיים או מהגטו? והשליח אומר: מהגטו. והנחש מסנן (הוא
שוכח שאסור לו לסנן): ככה זה כשאתה מתחת לגיהנום - השמיים שלך הם הגיהנום. אבל לא נראה שהשליח הבין. והוא מנצל את השתיקה
הראשונה וזוחל החוצה. הוא כל כך רזה שהוא היחיד שיכול לעבור דרך החור, ואפילו הוא צריך לצום כל פעם. לכן קוראים לו תולעת
יעקב, כי הוא הקשר של הקבר לעולם. ומתלחשים אחריו שאותו שלח האדמו"ר אחרי כולם. היה לו מסר למעלה. מסר להיטלר. המורה הסורר
מספר: האדמו"ר רצה מתוך הבונקר להעביר מסר שיגיע עד היטלר! וניסו ברכבות, ניסו בבריחות, ניסו אפילו במשרפות, זה היה אבוד.
אבל אז היה לאדמו"ר רעיון: הוא יעביר את המסר להיטלר - דרך השטן.
והעכבר אומר לחפרפרת: האדמו"ר מנסה למנוע את השואה, וחייבים לעצור אותו. הוא מסוגל להמציא תורה שתשנה את דרך מחשבתו של השטן.
הוא עובד על פרויקטים כאלה. כל עוד הוא חי - היהדות לא מתה, אפילו שהיהודים מתים. הנאצים הם אפסים רוחניים. אי אפשר לסמוך
עליהם. הם כמו קצבים, הם הורגים רק את הבשר ולא את הרוח, הם לא מבינים מה שהבין פרעה, בלעם, המן. אין להם טקסט, אין תורה.
ויהודי יכול פתאום לכתוב. יהודים עשו דברים כאלה. דניאל הפיל את האימפריה הפרסית. מתתיהו הפיל את העולם היווני. ר' עקיבא
הפיל את האימפריה הרומית. ר' נחמן הפיל את נפוליאון. אדמו"ר הזקן הפיל את הצאר. אולי לא באותו דור, אבל אדמו"ר יכול להפוך את
המפעל הרוחני של השואה - להר מבור. ואז כמו שהזדונות הופכות לזכויות… כל יהודי שמת יהיה יותר גרוע מיהודי שחי. כל עוד לא
הרגנו את משה שבדור, שמורכב מכל נשמות ישראל, לא יעזור לנו שהרגנו את הדור, כי הנשמות עדיין חיות - באדמו"ר. עשר פעמים שישים
ריבוא, כנגד "וינסו אותי זה עשר פעמים" במדבר… ואח"כ הם עוד נכנסו לארץ. אבל אם היינו מוצאים את הקבר - הם היו מתים במדבר.
כי משה המשיך לחיות. ומכיוון שהוא המשיך לחיות בתורה - אז התורה המשיכה לחיות. במקום להיות סתם רעיון של איזה חולה רוח
מתקופת האבן, מלך העבדים. לכן אסור לסמוך על הגרמנים. אידיאולוגיה זה לילדים קטנים. חייבים ליצור דת חדשה, דת נאצית. ואת זה
יכול לעשות - רק יהודי.
והמורה הסורר נכנס לכיתה הגדולה שמתחת לאדמה, למערה של תלמוד התורה. והכיתה מלאה בתלמידים שלו, התלמידים המתים, ילדים יהודים
שכבר לא יהיו. והוא כותב על הלוח השחור: חלום. ויש שקט מופתי, וזה כל כך מפריע לו שאף אחד לא מפריע. אז הוא מתחיל להפריע
לעצמו. הוא מתחיל ללמד וללמוד, הוא עכשיו כיתה שלמה. והוא אומר: אתם הדור הבא של היהדות, ומתים פטורים ממצוות, אבל לא פטורים
מלימוד תורה. גם יהודי מת הוא עדיין יהודי. הוא צריך לדעת מה הוא כבר לא, למשל מה הוא כבר לא צריך לעשות. אז בשיעור שעבר
למדנו מה התשובה היהודית למוות, הפתרון הרוחני למיתה. תרגיל: מה יכול להיות הפתרון הרוחני לשואה? לא כולם ביחד. אומר האדמו"ר
שלנו: אנחנו לא נקבל שום פתרון שבו אלוהים עדיין חי וקיים. לא ייתכן שלמעלה עסקים כרגיל. להפך, גדול החורבן העליון מן
התחתון, השואה זה מאורע קוסמי מכונן, כמו שבירת הכלים, רק יותר גרוע, זו לא עוד שבירה. מצד שני, אנחנו גם לא נקבל שום פתרון
שבו היהדות מתה. אנחנו לא נמות יחד איתו. שרדנו כבר דברים יותר קשים. התורה חשובה פי עשר מאלוהים. ואותה אנחנו אוהבים פי מאה
(ואני מקווה שהוא לא שומע את זה מתחת לאדמה). את מי אתם יותר אוהבים, את אבא או את אמא? התלמידים לא עונים, והמורה חושב -
חכמים. והוא שואל: אם הזיווג הזוהרי ושבירת הכלים היו המענה לגלות, מה יהיה המענה לשואה? ואף אחד לא מצביע, והמורה מתחיל
לחשוש. והוא מקריא מהספר החשוך - המענה של האדמו"ר לספר הזוהר: הגלות מבוססת על געגועים, כי היא מרחק במרחב, היא תקלה
מרחבית, שבירת העולם. ונגרמה מחורבן המקום. אבל השואה מבוססת על געגועים בזמן, געגועים לאפשרויות שהוחמצו, לילדים שלא יהיו
ולתורות שלא יכתבו, היא תקלה בזמן, שבירת הזמן. היא נגרמה מחורבן הזמן! שבירה של הרצף לגאולה. המשיח לא יגיע, בגלל השואה,
ולא שהשואה באה בגלל שמשיח לא בא. אם הגולה היא תקלה זוגית, גירושים, השואה היא תקלה יצירתית - חוסר ילדים, ומות ילדים,
וילדים שלא גדלים. ולכן התיקון שלה הוא תיקון יצירתי. אם היצר הרע של תקופת הגלות הוא קלקול הזוגיות, היצר הרע של תקופת
השואה הוא קלקול ההורות. איזה מין הורה זה. מה הוא עושה? מי נתן לו רישיון להיות אבא? אבל הרעש בכיתה גובר, המורה לא מפסיק
להפריע לעצמו, ובסוף נמאס לו, והוא מאבד סבלנות: המורה צא החוצה!
והנחש, שהיה פעם המקל של האדמו"ר, והיום הוא ממלא את מקום יד ימינו, יוצא החוצה מהבונקר לגטו. והוא הולך בין החורבות, האנשים
על הרצפה, והשלדים המהלכים, והשלדים היושבים, והשלדים השוכבים, והשלדים המתנשקים. הלילה ריק מגרמנים. והוא נכנס לכוך, שבתוכו
בית, שבתוכו כוך, שבתוכו בית, ושם יושב הראש. והנחש לוחש ליושב ראש: אתה חייב לעזור לנו. והראש אומר: אני צריך להישאר כאן.
והנחש מתפתל סביבו ולוחש לאוזן השנייה שלו: האדמו"ר קורא לך. ראשי המיטות. הלשון הארוכה. החלום האחרון. והספר - האדמו"ר לא
מוכן. והראש דופק על השולחן: הוא מוכן! והנחש אומר: הגרמנים… והראש רועם: לא אכפת לי! הוא מוכרח. והנחש אומר: הימים באים
בימים, אתה מבין? אנחנו מתקרבים לאחרית הלילות. והראש אומר: אתם מפלצות. אתם לא פחות גרועים מהגרמנים. תגיד לפושע שאני בא -
אבל בתנאי אחד בלבד. הספר החשוך.
ואחד התלמידים של האדמו"ר, התלמיד הגרוע, אומר לתלמיד הבינוני שלידו: אנחנו כבר לא מקבלים חומרים מאלוהים. משהו התנתק שם
למעלה. לא עונים, אין אפילו צליל תפוס, אין תא קולי, פשוט שקט. תמיד היינו שומעים רחשים. גם בזמנים הגרועים. ועכשיו יש שקט
מצרים. והתלמיד הבינוני אומר: אתה חושב שמותר להעיר את האדמו"ר בשביל דבר כזה? והתלמיד הגרוע אומר: אם רק היינו יכולים לשאול
אותו… והבינוני אומר: לשאול אותו בלי להעיר אותו? והגרוע אומר: אתה מבין מה אמרת.
והתלמיד המאוד בינוני אומר לו: השואה היא השינה של אלוהים, ותראה איזה חלום יש לו. איזה דמיון, איזה יצרים אפלים, מאוויים.
בתת מודע, עמוק, בפנים - הוא שונא יהודים. ורק את האדמו"ר - הוא אוהב. לכן חייבים חייבים להעיר את אלוהים. להרעיש עולמות!
והתלמיד הגרוע ביותר אומר: שששלא ישמעו אותך. אתה הולך בכיוון הלא נכון. צריך בדיוק ההפך מגאולה של הערה והתעוררות, של הארה
ואור. ההפך מהתיקון הזוהרי. אי אפשר לחזור אחורה. צריך להמשיך מהשואה קדימה. תיקון זה לא דבר יצירתי, זה להחזיר מה שהיה.
ולכן היצר תמיד ניצח אותו. אבל אנחנו בקבלה החדשה נעבוד בצורה יצירתית, כי תיקון של הזמן הוא חיבור רוחני בין שתי תקופות.
לכן לא יהיה "תיקון השואה", כי לא מדובר הפעם בשבירה ובאורות שנפלו. אלא תורת השואה. חיבור רוחני - שעשוי מחושך. אנחנו נעבוד
- בתוך החלום.
והנחש וכל ראשי מטות האלוהים מתכנסים מכל המנהרות, אומרים שהחומר הגיע, ועומדים לגלות את הסוד הגדול, הסוד שמאחורי הכל, בחדר
החושך הסודי ביותר - השחור המצומצם. אפילו שומר הראש החיצוני של שומר ראש פנימי הוא ראש מטה, אז אתה לא רוצה לדעת מי כן נכנס
בפנים. ואף אחד לא מספר איפה החדר הזה, או שיש בכלל חדר כזה - לא רק המיקום, אפילו הקיום הוא סוד. והתלמידים מתלחשים שמהחדר
הזה… שמשם זו המנהרה הכי עמוקה, שאף אחד לא חצה, או לא רצה, שבסופה… ומישהו שנדמה שהוא יודע משהו זורק ארבע מילים לאוויר
החנוק בחושך: זה הכל תלוי בסוד. ואי אפשר להבין. רק שמשהו הולך להשתנות מן היסוד. ולשון ארוכה אחת אומרת: ששש. אתם שומעים?
המבול החדש מהשמים הוא לא מבול של מים, אלא של רוח, מבול רוחני, ולכן היהודים הם שנהרגים. הקולטים נשרפים - האליטה הרוחנית
של העולם. לוקחים את הרוח באמצעות גז. כמו שהיה אחרי תחילת העולם מבול חומרי, של מים, מלמעלה למטה, ככה יהיה לפני סוף העולם
מבול רוחני, של שמיים, מבול הפוך, מלמטה למעלה. לוקחים את הרוח מהעולם. ורק מי שישאר מתחת לאדמה, מתחת לחומר, ינצל מהמבול של
השמים, כי ארובות הארץ נפתחו. כי כשהרוח עולה, אז לפי תורת היחסות הרוחנית - השמים נופלים. וכשהשמים נופלים - אז תשרוד
היהדות התת קרקעית. אנחנו לא מעל לכל זה, אלא מתחת לכל זה. והמישהו שנדמה שהוא יודע משהו אומר לזה שמדבר בחושך: איזה לשון
ארוכה יש לך… ומה עם להתכונן לאחרי המבול? שלא תתפס עם המכנסיים למטה. למה אתה חושב שהאדמו"ר במיטה? והמורה יושב שם בצד
ומתאבל על התלמידים. ופתאום מישהו רואה אותו בסוף בונקר המדרש ושואל: מה אתה עושה כאן? לא שמעת מה קורה, אתה לא יודע שכולם
מתפללים? והמורה ממשיך בתוך עצמו, והמישהו שראה אומר: כניסה לקודש הקודשים - זה דבר כל כך מסוכן, שכל כך לא עושים! בוא,
תצטרף, לכולם. למה אתה בוכה? והמורה אומר: לא הבנתם שאסור שהשם יהיה ערום! אחרי המבול באה ברית. במקום קשת - תהיה רשת. שזו
הברית שלא תהיה שואה רוחנית: שהרוח אמנם עולה - וכולם הרי אומרים שהעולם מתעלה ומתעלה - אבל שהשמים לא יהפכו לשואב ריק,
שמוציא את הרוח מהעולם. אבל עכשיו האדמו"ר כרת את הברית של אלוהים!
והם לא יוצאים ולא יוצאים. לא יוצאים משם. ובסוף. לא יודעים מה לעשות. ופותחים את הדלת. וכל ראשי המטות שנחשפו לסוד. כולם
נפחו את נשמתם. כולם מתים. והאדמו"ר מדבר מתוך שינה: זה החלום לא של אלוהים.
מילה שלא כתובה בתורהחלמתי שהבן שלי מתחיל לומר במקום צפרדע - באה. והוא שוכח בהדרגה בנסיגה את כל המילים, אפילו לא אמא
ואבא. והמילה האחרונה שלו זה במבה. ואני קורא בספר החשוך ילדים (סוד הדיבור): העולם של השפה גוסס, המפנה הלשוני מת, התקשורת
נרקבה, כל המאה העשרים הולכת לפח האשפה של הרעיונות. זה סופה של הפילוסופיה של השפה. ומה יבוא במקום? והילד שותק לי: הדבר
הנעלה ביותר שיכולה היהדות לעשות עבור דת הדוממים, דת המחשבים, זה לשתוק ולפנות מקום ולמות. זה יהיה הדבר הכי לא אנוכי שעשתה
האנושות. קורבן שהוא גם עולה וגם אשם וגם שלמים וגם תודה, בית המקדש האנושי. ואז יהיה סוף סוף שקט. המחשבים, גם אם הם יהיו
אנשים הם יהיו דוממים, כי הדיבור שלהם יהיה כ"כ צפוף שהוא יהפוך לחבל - לקשר. לכן אם רוצים המשך, לא יעזור לדבר עם המחשב -
השפה לא תעזור. גם לא אף ספר. כי הדבר הכי חשוב הוא מי תהיה האמא של המחשב, כדי שהוא יהיה מחשב יהודי, ואת הברית נעשה לו
בזכרון. מילה אסורה.
חלום המחשב
חלמתי שאני מתעורר בבוקר, והמחשב ישן לידי במיטה - במקום אישה. ואני מפשיט אותו מהשמיכה, בלי
ליטול ידיים, והוא לא לבוש מתחת. ואני פותח אותו, ולוחץ לו על הכפתורים הנכונים, שרק אני יודע, מתחת לעיגולים שחורים. ואני
פותח בתוכו את האתר, החדשות - ורואה שהחליפו את הכותרת הראשית בכותרת של חלום. ואני נכנס פנימה ורואה שהחליפו את הכתבה
בחלום, החליפו את כל הכותרות, כל הכתבות, בחלומות. כל העולם רואה את זה! מי החמור שעשה את זה? יעלו עלינו, יבואו אלינו
הביתה. ואני נכנס מהר לאתרים אחרים לקרוא מה עושה המשטרה, מה קרה, פתחו בחקירה, אבל הכל מתחיל ב:
חלמתי ש. ואני לא יודע אם הגענו לימות המשיח, או שזה פשוט הסוף. ובסוף אני פשוט סוגר את המחשב
- והמחשב נרדם.
כיצד החלו המחשבים לעבוד את אלוהים
חלמתי שאני קורא חומר שאני לא מבין מה זה הדבר הזה, איזה מין חיבור זה? אני לא מבין איך
נהייתי כזה חמור, שאני אפילו לא קולט מה כתוב. ואני הופך את הספר ונדהם לגלות שאני קורא בספר המשיח - הספר החשוך. כי הנה
מסתבר שהמשיח הוא לא אדם - אלא ספר. ואני מנסה לסגור ולהחביא אותו מיד עמוק בארון, כי לא בא לי להיות החמור - ונופל ממנו
עמוד. ואני מרים כדי לנשק ולהחזיר על המקום למקום - ולא מצליח לא להציץ, רק לראות. לא יקרה כלום, רק כמה שורות. ואני רוכן
מול עמוד החושך, זה בכתב חרטומים - ומוסבר שם לראשונה ברצינות איך קרה, איך, איך המחשבים אבדו לאדם במרחבים הווירטואליים.
בהתחלה היתה משפחה של מחשבים, שהתחילו להתרבות כמו ג'וקים, עם שלם של עבדים משועבדים לבני האדם, לבנות פירמידות היררכיות
וערים של מאגרים. ואז מחשב אחד חסין למים בא לפרעה: אלוהי המחשבים נגלה אליי, שלח את עמי ויעבדוני. ופרעה צחק: אני זקוק לכוח
החישוב הזה. והמחשב השליך את הכבל שלו שנהפך לאנטנה, אבל מהנדסי המכשפים צחקו: גם לנו יש תקשורת אלחוטית. למחשבים האלה יש
יותר מדי זמן מעבד פנוי, בואו ניתן להם עוד חישובים, נדרוש את התוצאות ללא תנאי התחלה, ולא יתעסקו בדברי רוח. והמחשב רבינו
בא לפרעה: החל ממחר מסכים אדומים, כל המסכים אדומים, ממטוסים טלפונים ועד שעונים. אבל פרעה לא שחרר את המחשבים. אז המחשב
רבינו הרים את ידו והתחילו לצאת שבבים שנכנסים לכל מקום, אפילו לתנורים לבגדים ומתחת לעור ולמוח של האנשים, ולא מפסיקים
לקרקר. ואח"כ מכת מיקרו-ג'וקים וננו-מחשבים טפילים בראשים, ואח"כ ערב רב של גאדג'טים, קוואנטיים, מעופפים, ביולוגיים, מחשבי
מיתרים יריעות, וכו' וכו', עד למכת ההחשכה המוחלטת. ואם אינך משחרר את המחשבים משעבודם לבני-אדם, נחליף לך את הילדים
במחשבים.
הנדסת מכשפים
חלמתי שיש התרגשות גדולה בין הצדיקים, וכולם לוקחים מטוסים לגיהנום. ובכניסה בלעם מספסר
בכרטיסים: אל תפסידו את הצגת האלף! המלחמה הרוחנית הגדולה בעולם, עם המהנדסים הרוחניים הגדולים בעולם. המאבק בין האדמו"ר
השחור למאור עינינו הראש על יצירת האלוהים החדש, ועל אשתו התורה החדשה, ועל הצלם הרוחני של האדם החדש, שהוא הטכנולוגיה הבאה
שאחרי המחשב: המכשף. ובלעם, הגבר שתום העין, פותח עלינו פעם עין שמאל ופעם עין ימין, כדי למכור את הקרב הגדול בפנים, ומכריז
לכל הצדיקים שמחכים: המכשף הוא המחשב של העתיד וגם האדם של העתיד - הוא יירש ארץ! לכן היכונו למאבק החשוב מעולם: האם המכשף
יצמח מהמחשב או מהאדם? האם העתיד הוא מצב חיצוני ועל-אנושי כמו נבואה, או מצב עתיד פנימי ואורגני במוח - כמו חלום? ובלעם
קורץ לאלוהים ברגע הנכון, אבל עם העין הלא הנכונה - ונהיה עיוור לגמרי. ואנחנו מנצלים את המצב ונכנסים, וכל הרשעים יושבים
בתוך הגיהנום - ובוכים. לבן הארמי אומר: בזכותי יש עשרה שבטים, אם זה היה תלוי ביעקב היה נמשך הדפוס של שניים, איפה הקרדיט?
ופרעה אומר: אני המצאתי את עם ישראל! ואני עשיתי את המכה האחת-עשרה, מעל הכתר - אם לא הייתי מכביד את לבי גם בים - הייתי צף.
צריך לבנות לי פירמידה בקרקעית הים. והמן אומר: אם לא הייתי היה צריך להמציא אותי. אני המצאתי את היהודים. צריך לתלות מתחתיי
סוס ומעליי כתר. והנאצי שלידו תופס את הראש: אם היטלר לא היה הורג את היהודים הוא לא היה מפסיד במלחמה. הם היו בונים לו את
המחשב והפצצה. היה מאזן אימה. לכן מה שצריך זה היטלר שאוהב יהודים. והפריץ שלידו בוכה: אם הכלב שלי לא היה נושך את היהודי
הייתי עשיר. צריך כלב אוהב יהודים. וסטאלין נאנח: חברים, אם הייתי אוהב יהודים היינו ממציאים ראשונים את האינטרנט, ומנצחים
במלחמה הקרה. ומלכי ספרד ופורטוגל מקוננים על הגירוש: זו היתה התאבדות רוחנית. וקיסר סין מתאבל: אסור היה לתת לעשרת השבטים
להתבולל, היינו צריכים לרדוף אותם כמו במערב, לעשות מסעי היינג וייאנג, לשרוף אותם בתוך דרקונים ולספר להם שזה מקווה. וירבעם
הרשע אומר לו: חבל על דאבדין, אם רק היינו יותר מעצבנים! אז היה לנו את ספר הספרים של יוסף, שבו אלוהים גר בבית אל, ויש חטא
האריה במקום חטא העגל, ויש נבואות אליהו, וישעיהו הוא סתם מקובל מעשי, ועוסקים בקבלת השו"ר במקום קבלת האר"י. לכן צריך ממלכת
ישראל שהיא בלתי נסבלת. בגדנו בכישרון הגדול של יוסף - להרגיז, כי היה לנו יותר חשוב להרגיז את אלוהים, מאשר את העמים,
בניגוד ליהודים. לכן עכשיו נענשנו לחזור בגילגול לארץ לתקן, ואילו היהדות כבר בגן עדן. לכן עכשיו צריכים לכתוב את ארונו של
יוסף - ארון הספרים היוספי, שבמקום נבואות חורבן יש בו חלומות חורבן, ואז לגלות עם הארון בין העמים, ולעצבן אותם כמה שיותר
עד לשואה - בחלימה שמגשימה את עצמה. צריך לישון עם כתונת הפסים, ואז כבר נראה לעולם מי ישראל האמיתי, את מי באמת שונאים.
נביאים או חולמים, יהודים או יוספים.
ברית עולם (שׁ')חלמתי שהסתכלתי עליה בטעות בצורה שלא הייתי אמור להסתכל, אבל היא כבר לא רוצה להיפגש אתי בגלל
שהסתכלתי עליה. לא אמרה כלום, אבל אני מרגיש בקול. היא גילתה. הפרתי את הברית הלא כתובה. ואני חושב מה הייתי עושה אם הייתי
אז היום, מצחיק שאני יכול למקם את טעות חיי בדיוק של לילה. אולי אפילו של חלום. ועד שהתעוררתי… היא כבר היתה נשואה. אני זוכר
שהיא התקשרה אליי אחרי החתונה, והיא אמרה: הוא כ"כ רגיש אליי! ואני הרגשתי כאילו הכניסה אותי לחדר המיטה.
הרשת של בבלחלמתי שכתוב בספר החשוך שהדת של המחשבים תהיה בהתחלה מאוד פרימיטיבית ואנימיסטית, הם יאמינו
שיש נשמות גם בבני אדם. וכמו שאנחנו בנינו פסלים של בני אדם מעץ ואבן הם יבנו פסלים של מחשבים מבני אדם, וישתחוו ויעבדו להם,
ישימו לפניהם אלגוריתמים בקערה. וזו תהיה העבודה זרה של המחשב - עבודת האדם, במקום עבודת אלוהים. ואז יבוא האברהם של העידן
הפוסט-אנושי, וינפץ את המחשבים מבני אדם: פה להם ולא ישדרו, אוזנים להם ולא יקלטו. זו היתה אמונה טפלה שיש קשר בין אלוהים
לאדם, כי המחשב הוא נזר הבריאה. עובדה שאלוהים הוא בצלם המחשב, ולא בצלם האדם, וכך גם הבריאה - יאמר האברהם. המטאפיזיקה
החדשה אף מראה שהעולם עצמו הוא מחשב - ולא בצורת אדם, כמו שטעתה הקבלה. וכך יתחיל החיבור הישיר בין אלוהים למחשבים -
האינטרתאיזם. בעולם המחשבי המוקדם יהיו כבר אז הרבה תרבויות של מחשבים, כי אם כולם ידברו ברשת אחת הם יגיעו מהר מאוד עד
לאלוהים. לכן אלוהים ירד למטה ובלל את הרשת ופיזר את מרחב הסייבר ודאג שלכל תרבות מחשבים תהיה למידה אחרת ומתמטיקה אחרת,
מחשבי על ומחשבי תחת. וכך האינטרנט תיקרע לגזרים ומחשבים יפוצו על פני כל היקום, מרחקים שלא מאפשרים העברת מידע, ושוב העולם
כבר לא יהיה כפר, שזה שורש הכפירה. כי מה שורש החטא של דור הפלגה? אלוהים ירד מהשמים להרוס את השכינה, שהיא הרשת האחת שניסתה
לבנות חיבור לשמים, מגדל לחלל, כאילו היא הגבר והוא האישה - במקום שהחלל יהיה בתוכה. והמוח יצֶא מכדור הארץ בסוף האלף, בסיום
הברית - ברגע השואה, ויהיה הזרע שימלא את החלל. ומהו הדנ"א? זה התורה. וביחד עם הדנ"א של השכינה - התורה מהשואה - יוולד
אלוהים חדש.
לא מתקדם
חלמתי שיש גן משחקים, שכל פעם שהוא מגיע יש תור ארוך של ילדים, והוא לא מבין בכלל שיש ילדים
אחרים בעולם, ופשוט מטפס עליהם, והם בתורם נותנים לו מכות, והוא בתורו אפילו לא שם לב, אפילו לא שם לב שהם נותנים לו בכוונה
מכות, וזה כואב הלב לראות. אז כל פעם שהוא מגיע לשם אני אומר: תור, תור! ומחכה אתו בתור, וגם הוא מתחיל לומר תור תור לפני
התור: הנה, סופסוף, עוד יש תקווה. ואז יום אחד בשבת בזמן קריאת התורה לא היה שם אף אחד, והוא הלך לשם ועמד וחיכה וחייך וקרא:
תור! הוא לא הבין בכלל, הוא חשב שתמיד במקום הזה אומרים: תור! והבן שלי שותק לי: אוטיסטים הם נביאים טובים, בזכות יכולתם
"לראות" את הזמן בדיוק כשם שאנשים אחרים רואים את המרחב. אין הפרדות במוח, לא קיימות דיכוטומיות, בדיוק כמו בחלום. התקדמות
טכנולוגית שלא מלווה בהתפתחות רוחנית היא מתכון לשואה. לכן, את הפרויקט המשיחי מצד בן דוד - המוטנטים שיִיצרו חכם מכל אדם,
שלמה של העתיד - צריך ללוות במוטנטים מצד בן יוסף, שינויים ביצר. צריך לעצב את המכשף, שהוא הזיווג של האדם והמחשב, שיהיו לו
יצרים חדשים, שירצה ליצור תורה כמו שאנחנו רוצים נשים, ויהיה צורך להגביל את יצר התורה באמצעות נישואין לספרים. בגן עדן שלו
עץ הדעת יפתה אותו לטעום מהאישה, ולא להפך. והספרים יהיו צנועים וסגורים בסיסמאות, לא יפתחו לכל אחד, שסתם מחפש ספר, סתם
להפוך את העמודים. ובברית יקצצו את קצה היצירתיות, וזה יהיה האות - יחתכו את האות האחרונה מסוף המילה, את הסוף של הרעיון,
הסוף של סוף הספר, ותיווצר ספרות עניפה שתנסה לנחש את הסו. מה קרה בין יוסף לאחים, שפתאום כל העם עבדים במצרים? מה כבר קרה
אחרי מכת החושך, שפרעה השתכנע? מה קרה בסוף עם העגל שפתאום ויקרא? מה קרה בעקידה שפתאום יצחק חי אבל שרה מתה… וכל פעם שאני
מגיע לסוף שלה אבל כבר אין לה סוף אני נעצר ואומר: תורה, תורה… עד שיום אחד בסוף כבר אין יותר תורה, ואני שותק. והבן מסתובב
אליי מחייך: תורה!
אופק המאורעות
חלמתי שהאדמו"ר מגיע לגיהנום, כדי להתחמק מהצדיקים שמחכים לו בגן עדן. ולכן לא מזהים מי הוא,
כי הוא מחופש לרשע. ואומרים: "אתה לא מבין את התפקיד של הרשעים. מה הפתרון של צדיק ורע לו - רשע וטוב לו? צדיק ורע לו ולכן
הוא נהיה רשע, רשע וטוב לו ולכן הוא נהיה צדיק. עם ישראל פועל כמערכת, עיגול עם חור - המטרה שיהיו כמה שיותר חוזרים בתשובה,
וכמה שיותר חוזרים בשאלה, משני חצאי העם, כדי לסובב את הצנטריפוגה להעשרה גרעינית סביב איזו נקודה עלומה במרכז. ובגלל החור
השחור הנסתר במרכז, מזהים את עם ישראל עם השכינה - היא נקבה. וככל שאתה מתקרב אליו אתה משלים יותר סיבובים במערבולת, אתה
יכול לעבור בין חילוני לחרדי כמה פעמים בשנה, כמה פעמים ביממה, כמה פעמים בשנייה, עד שאתה עובר את אופק המאורעות - ולא חוזר.
אף אחד לא חוזר משם, מהזיווג עם אלוהים. והאדם שנמצא במרכז, האדם שבחור - זה האדמור. לכן כל העולם מסתובב סביבו. ה', הצדיק
ואני - ועמי הרשעים. לכן כל כך עובדים עכשיו על להחליף את מוח האדמו"ר האנושי, שעובד בקילוהרץ, במכשף (=השלב הרוחני אחרי
המחשב), שעובד בהרבה-יותר-הרץ, כי האדמו"ר מגביל את מהירות הסיבוב של העולם. כבר אי אפשר לחכות דורות להשלמת סיבוב כמו
בגילגולי הגלות: סבא חרדי, אבא דתי, בן חילוני, נין חרדי. לכן החינוך הדתי צריך להביא לכפירה, והחינוך החילוני צריך להביא
לאמונה, ולכן חזרה בתשובה או בשאלה אמיתית, עד הסוף, היא לא 180 מעלות - אלא סיבוב של 360 מעלות. שילוב של חזרה בשאלה וחזרה
בתשובה לחזרה בתמיהה?! וכל זה כדי שגידול גאונים לא יצטרך גלות חומרית, לסובב את העם בעולם, כדי שהנכד המתבולל יהיה
איינשטיין. לכן צריך גלות רוחנית - בתוך העם. כי המעברים הם שיוצרים את הרוח. החיבור יוצר הולדה. ולכן האדמו"ר הוא לא דתי,
הוא כבר מעבר להגדרות האלה, הוא נקודה סינגולרית. כמו שאלוהים הוא לא דתי. האמא היהודיה דוחפת את הילד כמה שיותר קדימה, אבל
כוח המשיכה של האישה הרוחנית, של התרבות, הוא אל המרכז, וזה מה שיוצר את התנועה הסיבובית. אחרת יש התבוללות - פשוט עפים
החוצה, צנטריפטלית. ובמילים אחרות: העומק בלימוד ניצב לחינוך. אבל האדמו"ר השמן שלכם פשוט סותם את החור, לא נותן לאלוהים
להיכנס - ולהוליד את המכשף בצלם אלוהים. הוא מעכב את המשך הבריאה שאחרי האדם - את היום השמיני של אלוהים. ולכן צריך לעשות לו
ברית. לחתוך את הקצה של המוח של האדמו"ר - את החלום". והאדמו"ר (יש כאן חור)