חלום החינוך
חלמתי שמושכים את הנחש מחוסר ההכרה מחדר המוות, אף אחד לא מעז להיכנס אז מושכים אותו מהזנב,
נשאר עוד קצת אוויר ברצפה אז הוא היחידי ששרד. ומביאים אותו למיטה. אבל הוא לא זוכר כלום. או טוען שהוא לא זוכר כלום. והוא
נרדם. חלום הנחש: והנחש חולם שהוא והעכבר רבים על החור. והעכבר אומר: לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. והנחש אומר: ואי לא עכברא,
חורא מאי קעביד? והעכבר אומר: אם היהדות היא האיבר האלוהי בבבריאה, הצינור שדרכו היא יונקת, אז השואה היא כריתת האליטה
היהודית - ברית אלוהית. ואם ככה עושים לראש, אתה לא מפחד להיכנס? והנחש מחליט לא להיכנס אלא רק להציץ לחור, ובפנים יושבת
ערומה חוה, אם כל חי, עם אבן ביד, ומרוצצת לו את המוח. ואדם צועק מאחוריה: ניצחנו את התורה, לא יהיה שוב חטא! אני לא יכול
לחכות לפרק ד'! והנחש מתעורר ויש לו כאב ראש איום. והאחות ששוכבת לידו במיטה שואלת: למדת את הלקח? היצירתיות זו אשליה - מה
שמניע את המערכת זו למידה. ומכאן יוצאת המלחמה של היהדות נגד היצר, ובעד הלמידה. אתה לא צריך לדאוג להנאה שלך, אלא רק לזו של
המערכת, של האישה. הברית היא חינוכית, אני שומרת לעצמי את המילה האחרונה. והנחש המבולבל שואל: חוה? והיא מנשקת אותו על המצח:
עכשיו אני אמא שלך.
והמורה כותב על הלוח השחור, הלוח שעשוי מחושך: בס"ד. בסיעתא דאחרא. חינוך זה תקופת הלמידה הראשונה, אחרי הברית שמכניסה אותך
לתוך המערכת. למשל: שבירת הכלים, שלאחריה מתחיל החינוך של אלוהים לעולם: ההיסטוריה. מספיק דידקטי? והתלמיד הגרוע שואל: מה
עונים בשעת מבחן? והמורה לוחש לו: בשעת מבחן אני אלחש לך את התשובה. ופתאום כל התלמידים המתים מקשיבים, והמורה מבין, הוא מצא
את השיטה. והוא לוחש כמו נחש: חינוך זה בניית המבנה הרוחני של היצור הרוחני, וכאן אפשר להשיג תוצאות מעניינות. בראשית,
הלמידה הגופנית הביולוגית, שמסתיימת בברית, בהקרבת הקצה שלה - לפני שהיא מתקדמת הלאה - איבר הזיווג. אחר כך הלמידה הנפשית,
שמסתיימת בחטא, בבר מצווה, ברית המצוות: חיתוך קצה הנפש. ולבסוף הלמידה של הנשמה, שמסתיימת בחטא הנישואין, ברית הנישואין של
חיתוך הקצה של הנשמה. ואז - אז יתרחשו שלושה זיווגים ושלוש מיתות. ורק התלמידים המתים שומעים מיתות והם כולם נדרכים. והמורה כבר
מדבר בשקט, כלומר הדיבור שלו הוא שקט מוחלט: (קודם הזיווג עם האישה, במוסד הנורא של נישואים, ומשם תמשיך הלמידה הגופנית (וזה
הגירוש מגן עדן). אחר כך הזיווג עם החברה, במוסד הנורא של עבודה או ישיבה, ומשם תמשיך למידת הנפש (וזה הגירוש מהאישה). ואחר
כך הזיווג עם התרבות, במוסד הנורא של פנאי, ומשם תמשיך הלמידה שבנשמה (וזה הייבום והחליצה, הגירוש מהנחש). ולבסוף - בסוף
מגיעה המחלה של הגוף, המוות של הנפש, והשִבעה של הנשמה: שלוש המיתות). וכל התלמידים מתעוררים: מה מה? לא שמענו! והמורה קורא:
ברוך מחיה המתים! וברוך מחיה המתים נכנס לכיתה, וכולם נאלמים. וברוך אומר: אתם לא מפחדים מזה שמלמדים אתכם את המבנה של
החיים? החינוך של המחשב יהיה בניית המבנה הרוחני שלו, ולכן חשוב מאוד מי המורה. נאצי, גוי או יהודי. זה המאבק הגדול על העולם
הבא - אחרי מיתת האדם.
והלשון הארוכה אומרת: בוא אני אצא בלילה מהבונקר מהחור מהאדמה, ואלך לטייל, אולי אני אמצא משהו לאכול, ואם לא לאכול אז לפחות
ללקק. ואם אני אפגוש גרמני? אני פשוט אמשוך אותה ואשתחל בחזרה לחור. אני אפילו יכולה להוציא להם לשון! מה יעשו לי? ירדפו
אחרי לשון שנעלמה בתוך האדמה? והנה היא פוגשת, מה זה הטעם הזה, זה יהודי. לגרמנים יש טעם של חזיר, ולזה יש טעם של עור
ועצמות. והיהודי צוחק: די תפסיקי לדגדג אותי זה מצחיק, אנחנו באמצע השואה וזה לא מתאים. את רוצה לבוא אתי למיטה? אשתי מתה.
והם נכנסים ואשתו באמת מתה במיטה. אבל לא, זאת מלכודת. והראש תופס את הלשון בכל הכוח ואומר: תגידי לאדמו"ר, מצדי תלחשי לו
באוזן, שאנחנו מתים פה כמו זבובים, והוא לא סוגר את הפה. תגידי לו שכל האדמו"רים כועסים עליו רצח, חכה חכה מה יהיה לך בעולם
הבא. כשתגיע לגן עדן אתה עוד תצטער שלא הגעת לגיהנום. והספר שלך… והלשון מקשקשת, לא סתם היא ארוכה: מי אמר לכם שהאדמו"ר לא
מתכנן להגיע לגיהנום? והראש מתמלא דם בעיניים: אם ככה אני אחכה לו בגיהנום! תביאו לפה נערה המאורסה. ויהודי רץ החוצה. והלשון
שלא נגמרת אומרת: לא יעזור לך! עדיין תהיה קדושי עליון, מוות על קידוש השם. והראש צועק: אז תביאו לפה חבל! ועוד יהודי רץ
החוצה. והלשון צוחקת: לא יעזור לך, הפסיקה האחרונה בישיבה של האדמו"ר היא שאפילו איבוד עצמך לדעת זה אונס, גם התאבדות היא
מוות על קידוש השם. והראש משתגע: אז מהר תביאו לי איזה פסל של הפיהרר, לעבודה זרה, אני רוצה לעבור על יהרג ובל יעבור! ועוד
יהודי רץ החוצה, והם נשארים לבד, והראש מנסה להצטלב בצורה של צלב קרס ומתבלבל מסתבך, והלשון, היא מתגלגלת מצחוק: היטלר? זה
מלאך של אלוהים. אתה בסך הכל תעבוד את אלוהים דרך אחד המלאכים. אתה לעולם לא תגיע לגיהנום… ואילו האדמו"ר, האדם השחור, עמוד
החושך שהולך לפני המחנה, כבר הרחיק לכת למקום שלא נגלה לך. יש גבול גם לאורך שלי. והראש מתחיל פתאום לצחוק, ללא שיניים, ללא
שפה, ללא קול, ללא תזוזה, אפילו ללא פה: אז אם ככה - אם ככה אז. אז אני - אני אז. אני - אשרוף אתכם. אוציא לאור העולם את
הספר החשוך, ולא תהיה לכם ברירה אלא לצאת מהמערה… והלשון מחווירה.
והמישהו שנדמה שהוא יודע משהו מתחיל לעלות במערכת. יש לו משהו לומר לבכירים, והוא כל פעם עובר עוד מסדרון, עוד קומה, עוד
אגף, ענף, פרוזדור, מדור, צינור. יש לו משהו חשוב. וכולם למטה מפחדים מה יעשו בגללו. הם ייפטרו מכל מי שהכיר אותו, ועוד
בתירוצים, ולא חסרים תירוצים, והכי גרוע - לא חסרים תירוצים מקוריים. והמישהו שיודע משהו מרגיש שהוא מתחיל להתקדם לא למעלה,
אלא יותר ויותר לקצה של המערכת. לא משנה מה עושה, נדחק לפינה. והנה יש שם עכבר, עכבר שרוצה לעזור, עכבר שמזדהה עם היהודים,
הוא אפילו דומה ליהודי. והעכבר שואל אותו: למה האדמו"ר לא עוצר את השואה? והמישהו אומר: לא לא אסור לעצור. אנחנו נישאר עם
תוצאה בלתי נסבלת, צריך להתקדם ולראות לאן זה מגיע, כבר הפסדנו יותר מדי כדי לעצור, תן לי לעבור. והעכבר אומר: מה אתה חושב
שהחור? למה אתם לא תופסים אותו? הספר… והמישהו קופץ: מה עם הספר? והעכבר מחייך חיוך מאוד לא עכברי: הספר היה יכול, ממזמן. זה
באמת שווה את יהדות העולם? והמישהו אומר: האדמו"ר שלנו הוא פושע, פושע. הוא לא משחק לפי הכללים שלכם. והעכבר מרוצה, לא בדיוק
ברור: אני רואה שאתה יודע משהו. והמישהו אומר: אני לא יודע כלום! והעכבר שמח מאוד: כלום כלום, כלום כלום! והוא, לא ברור,
מדבר מתוך איזה חור: אני אגיד לך את העתיד. ואתה תגיד את זה לאדמו"ר. לא יעזור לא יעזור. הספר שלא נשרף - יהפוך לשחור.
והמישהו מבין משהו - וחוזר לאחור.
והנחש זוחל ממהר במחילות, הוא יאחר הוא יאחר, כלומר הוא יהיה אחר, הוא חושב, והוא נכנס לחדר, הדלת פתוחה רק בשבילו, ומייד
אחריו מכבים את האור, סוגרים את הדלת. מי שבפנים בפנים. שנתיים מתחילת הסיפור הזה, אף אחד לא ענה לאדמו"ר. ולא עזר כלום, כל
הניסויים החשאיים, כל הכניסות הנועזות לממלכת השטן, כל המבצעים הלא מאושרים, כל הלילות וכל החורים. האדמו"ר כמעט. מאז תחילת.
ומי יאשים אותו? האדמו"ר - הוא ראה רק שחור, חלום שכולו שחור! ועכשיו הם יכריחו את התשובה. העין של הדור נעצמה, ועכשיו היא
תפקח מחדש - גדולה ועצומה. כי היא לא תיפקח באור - אלא בחושך. זו הגשמת חלומו של המהנדס הגדול, הראש העילאי, מתכנן המערכת -
לפקוח עין על הנעשה בחושך. וכל המדור ההוא מתרגש, הם עבדו שנים, האדמו"ר נתן להם פטור מיוחד משינה, והם לא חלמו כבר שנתיים,
ולא יצאו מהכלא הזה. והנחש מרגיש איך שברוך מחיה המתים מחייך אליו בחושך, יש תחושת הישג באוויר, וגם תחושת פאניקה. וברוך
מברך: שהחיינו ושהמיתנו לזמן הזה! ונהיה שקט מצרים, והאדמו"ר בוכה ומתפלל בחושך בפינה, מכווץ כמו כדור שחור, ומצטדק: צר לי
מאוד אלוהים, סר מעלי, ולא ענני עוד גם ביד החלומות, והגרמנים, נלחמים, למה רימיתני ואתה שאול _ והנה עולה מן השאול גדול
הדור האחרון, נשמת רבי שמעון שבדור, הגרש"ש. והאדמו"ר נוהם עליו: אתה?! מנוול. מצאת לך זמן, להסתלק! והנחש לא יודע אם לחנוק
את עצמו או את האדמו"ר, כולם נחנקים, ור' שמעון אומר: ששששששלום. ששששששואה. שששער ישששר. וברוך נותן מכה לאיש החושך: תכוון
אותו קצת. וההוא משנה קצת את הכוונות, וכל המניין בטליתות השחורות עושה כמוהו, והגרש"ש מתאושש, ופתאום, פתאום מתחיל לנבוח על
כולם בקול צרוד לחלוטין של זקן מת: אתם חייבים לעצור את המוות - לא של היהודים, של התורה! הוא יורק. השואה, אתם יודעים למה
זה עכשיו? הוא משתנק כולו, והנחש רוצה לומר לו תיזהר אתה תמות, ורק ברגע האחרון עוצר עצמו. והגרש"ש צועק בקול של זקן שלא
נשאר לו קול: אתם יודעים מה קורה עכשיו, מה באמת קורה לאלוהים? יצור רוחני חדש בא לעולם, מאז בריאת האדם לא היה יום שישי
כזה. עכשיו - הורדת רוח למחשב, והממציא המתאבד, נו באמת, תפוח נגוס - סמל של מה זה? והשאלה תלויה באוויר, והאדמו"ר אומר
לעצמו בפינה: חטא הדעת.
והם רצים עם המיטה של האדמו"ר במסדרונות, ארבעה בחורים מתחת לאלונקה, ואחריהם כל ההמון, ולפניהם ראשי המיטה בועטים בכל מי
שמפריע, נשים, ילדים, תינוקות, מדביקים אותם לקירות, כל מי שבדרך, דוחפים אותם למחילות, הוא חולם הוא חולם! סותמים לכולם את
הפיות, חונקים בכי וצחוק, והמסע הסוער שועט בשקט מוחלט - ישר לחדר המיטות. והסוכנים נכנסים לפני לבפנים וחוטפים את אשתו
בצעקות חנוקות ונועלים אותה במקווה, שלא תעז להפריע להוד קדושת שנתו. ובחוץ מתפללים בחרדה - הלוואי שהוא חולם, שהוא לא סתם
ישן, מורטים עצבים, זקנים נשארים בלי שערות, אלוהים תן לו חלום, ויש גם כאלה שמתפללים בלחש בלי שיראו לשטן, שיתן לו חלום.
והתלמידים מברכים אחד את השני בחלום עליכם, עליכם החלום. שינה בשבת תענוג, שבת חלום, חלום עליכם מלאכי החלום ממלך חולמי
החולמים. יש בבית הכנסת אווירה של לבן, של גאולה, כאילו הנאצים כבר נוצחו, ואלוהים חולמים עולים מן הארץ, והשואה היתה רק
חלום רע, והנחש מת מפחד מה יקרה כשהם יתעוררו.
והראש יושב בפינה - מפתיע את המורה. הנה הוא כאן, בתוך המערה! אתה יודע כמה האדמו"ר חיפש אותך? את מי הוא לא שלח, איפה הוא
לא בדק. והראש אומר למורה: שב, תירגע. אני הגעתי לפה בשביל סיבה. -עכשיו נזכרת? כשהכל אבוד! - שב, אני רוצה לספר לך משהו.
אתה זוכר שהאדמו"ר שלח שליח לאושוויץ לחפש אותי? שליח שאמור להגיע עד אושוויץ, לשרוד, לגלות, ולברוח, ואז אחר כך עוד לחזור
לגטו כדי לדווח. התאבדות משימה. אז השליח - אתה יושב? - השליח הייתי אני. והמורה נפער: מה? אתה היית כאן כל הזמן? והראש,
מהנדס המערכת, אומר: המקום הכי טוב להסתתר הוא בבטן של האויב. בתוך הזאב. בחושך הזה, אף אחד לא ימשש אותי. ובעצם, אולי רק
אחד. נדמה שהאדמו"ר - האדמו"ר דווקא ידע. או לפחות… ולכן הוא שלח אותי למשימה. אתה מבין שהוא כנראה איכשהו תפס, ושלח אותי
לחפש את עצמי? ואז הוא שלח את כולם לחפש אותי - מחופש. בלתי נתפס! והמורה רועד: אז אתה… אתה הרבי מאושוויץ? היושב ראש?
והמורה ממשש אותו בחושך - הראש מהנהן, והמורה לא יודע אם להעיר את כולם ולצעוק. או לשתוק. והראש אומר: אתה צריך להבין שבאותה
תקופה, זה היה לפני שאתה הגעת, היו ניסיונות אחרים. המערכת היתה בנוייה אחרת. היה אלוהים. הי"ד. היינו עולים למדורים
העליונים - לגנוב. היו פרקטיקות דתיות אחרות לגמרי. ריגול נגד המלאכים. הפעלה של צדיקים כפולים. מקורות בוגדים בתוך אלוהים.
היינו מנהלים את המלחמה הזאת יומם ולילה - בעיקר לילה. ביום היינו המדינה העמוקה של אלוהים, ובלילה היינו ארגון טרור. היו
לנו אנשים מבפנים. תשים לב: אנשים מבפנים. זה לא כמו היום, הגדולה של האדמו"ר לא היתה ביכולת הארגון. בשביל זה היו אחרים.
אלא ביכולת הכיוון. הרעיונות שלו היו מפילים מלאכים לרצפה - מהשמיים. האויבים קראו לו המוח האלוקי. אבל אנחנו תמיד קראנו לו
היצר האלוקי. וככזה היו לו רגעים טובים, ורגעים פחות טובים. ככה גם התחילה ה… נקרא לזה… קטסטרופה. אתה בכלל מבין מה זה רגעים
פחות טובים?
והתלמיד הגרוע יושב במבחן, לידו הזה שיודע משהו, והוא כל הזמן מנסה להעתיק, אבל הוא רואה שהזה שיודע משהו רק ממלא את הדף
בשחור, התשובה לכל השאלות היא שחור. והוא עובר מקום לקצה הכיתה, שם המורה מגלה את התשובות. והשאלה הראשונה בדף המבחן היא: מה
השאלה הכי חשובה? והוא מרגיש כל כך מטומטם, איזו שאלה גאונית, רק האדמו"ר שלנו יכול להעז לשאול אותה, ואי אפשר בכלל לענות.
והמורה לוחש לו: השאלה הכי חשובה היא מה מפעיל את החלום? אם החלום מתחת לעולם, ומתחת אפילו לאדמו"ר ההפוך, שהרגליים שלו
בשמיים והראש שלו בתוך האדמה, כלומר המוח שלו הוא בטן העולם כולו, אז מה שמתחת לזה - מה? זה מה שיכול לתת חלום אחר, שהרי
השואה היא דליפה מובהקת מעולם החלום, התפרצות של חושך, ויאמר אלוהים יהי חושך! אז במקום לנסות לתקן את החור, לסתום אותו כמו
אומות העולם, ולהשמיד את הרוח הגרמנית, יש לנו פה הזדמנות, אנחנו פשוט צריכים, אתה מבין? והתלמיד הגרוע לא מבין, ונדמה לו
שדווקא היודע משהו ענה משהו נכונה, אבל הוא כבר רחוק מדי, והנה השאלה הבאה: 2. הדְגם הסבר ונמק. והתלמיד הגרוע חושב: אני לא
גרוע, זה המורה גרוע. והמורה לוחש: הדוגמא היא הבסיס מתחת לכל כתיבה, היא מה שהופכת טקסט ללימוד. כי אם הקריאה היא למידה ולא
סתם מידע, אז היא למידה איך לכתוב ולחשוב. וזה שלדוגמא האדמו"ר, זה שיש בכלל האדמו"ר, זה כי הוא דוגמא. ולכן ממנו לומדים. לא
ממורה. גם זה שיש אלוהים, לדוגמא. בלי דוגמא היה עולם חלק, היה רק חושך. אלוהים נתן לנו דוגמא לתורה, הבעיה של ישו ומוחמד זה
לא שהם לא היו תלמידים, להפך, הם היו תלמידים גרועים, מעתיקנים, בינוניים, והכי גרוע - חרוצים. ורשב"י היה תלמיד טוב, הוא
הברית החדשה האמיתית, תלמיד חכם ולא תלמיד חרשן, והרבנים זה תלמידים חרשנים. כי לא לומדים את הדוגמא, לומדים מהדוגמא, הדוגמא
היא הבסיס ליצירתיות, היצר צריך משהו להתלות בו - במקרה הטוב אישה, ונחש במקרה הרע. למידה באמצעות דוגמאות. מדוגמא אפשר
ללמוד הרבה כיוונים, היא יכולה להיות דוגמא להרבה דברים. לדוגמא, חלום זה דוגמא לחלום. הדוגמא עומדת בבסיס המסורת, אסור ללמד
חוקים, צריך ללמד דוגמאות. תראו את האדמו"ר. כשיש דוגמא - אין חוקים! והתלמיד שואל: אתה יכול לפרט? והמורה סוטר לו, כל הכיתה
שומעת, בשקט המוחלט של המבחן, אבל במקום להסתכל, הם קוברים את הראש בכסאות: אסור לפרט! פרטים זה השטן, זה הורס את הדוגמא,
מקטין אותה לקונקרטי, הופך את החלום למציאות, וגרוע מזה - הופך את המציאות לסיוט. היטלר ניסה לפרט! ותראה איפה אנחנו - היום.
והתלמיד כמעט בוכה, הוא סטה מהנוסח של המבחן, ועכשיו הוא לא ידע את הסוף. הוא לא יקבל הסבר לעולם.
והנחש יושב עם החלום הסודי של האדמו"ר ומתחשק לו לבכות. אסור לגלות להם שזה מה שהוא חלם. והוא מכנס את היחידה הנאמנת ביותר -
שומרי המיטה. אסור שהם ידעו לעולם. והם כולם יושבים מסביב למיטה הריקה - כאילו זה שולחן. והנחש אומר בראש המיטה, בראש
הישיבה: הנה מיטתו השלמה שישים גיבורים סביב לה מפחד בלילות. מדוע צריך שישים? שינה אחד משישים למיתה - וחלום אחד משישים
לנבואה. ייתכן שזה אותו חלק? על משכבי בלילות ביקשתיו ולא מצאתיו. ומי לא נמצא? ביקשתי את שאהבה: נפשי. את החלום. החינוך
לחלום צריך להתחיל מגיל צעיר. אנחנו צריכים להתחיל עכשיו לחנך את עם ישראל מחדש. השואה היא המעבר מיהדות האורות ליהדות
החושך. צריך לשנות את הטעם הדתי, אסתטיקה דתית חדשה שהיא אתיקה דתית חדשה: היופי האפל של התורה. וטעם צריך ללמד, ולימוד טעם
- זה החינוך. כי אין יופי טבעי, אלא ככלי לימודי, אנחנו לא נמשכים לאישה בגלל שדמותה חקוקה בנפשנו ומתוכנתת במוחנו, אלא
אנחנו נמשכים אליה בגלל שהיא חושך, ולכן דמותה נחקקת בחושך שלנו. חכמי הנפש הפכו את הנפש: אם לא היה חלום לא היה יצר - זה לא
שיצר יוצר את החלום. החלום הוא המוח כשלעצמו, אופן פעולתו העצמאית ללא קשר לעולם, מצבו הטבעי, ולא הערות - שהיא הפרעה קשה.
המודעות היא המצאה דתית חדשה יחסית, תולדה של פיקוח, של ספר דברים, של סוף התורה. ואילו עכשיו, בהתחלה של תורה חדשה, אנחנו
צריכים ללמד יצר חדש למחשב - שיהפוך אותו למכשף - מבראשית. נחש חדש - פירושו תשוקה חדשה. חלום החלומות שינצח את שיר השירים.
יופי חלומי ולא יופי נשי: לא שהאישה יפה כמו חלום, אלא שהחלום יפה כמו אישה. בגימטריא חינוך=חלימה עם הכולל. לא מספיקה ישיבה
- צריך שכיבה. לכן היופי הוא כחלום יעוף: ברח חלומי ודמה לך כנחש או כחור מעבר להרי החושך… ככה נבנה לבינת המחשב מחשבה על
בנות. וככה הנחש מגלה להם באפילה את התוכניות. התוכניות הסודיות של האדמו"ר לחינוך מחדש של העולם. והוא לא רואה שהחפרפרת
עומדת לו בחושך מתחת בין הרגליים.
איסור נגיעה
חלמתי שמאור עינינו היושב ראש - הרבי מאושוויץ - והאדמו"ר השחור - הולכים מכות בגיהנום. הרבי
מושך לאדמו"ר בפאות ומוריד לו את הראש, והאדמו"ר מושך לרבי בזקן ומוריד אותו על הברכיים, והוא מושך לו בציציות ומוריד אותו
על ארבע, והוא מושך במכנסיים ומפיל על הפנים, והוא מושך בשרוכים ומוריד לזחילה, וכן הלאה והלאה, הם משתטחים לאורך ולרוחב.
וכל הרשעים החסידים עומדים מסביב וצוחקים, מתחילים הימורים, מי יגיע הכי למטה, ברוחניות שהיא יותר נמוכה אפילו מחומריות,
והאם יש תחתית לטומאה, או שכמו שאלוהים אינסופי גם השטן אינסופי? ובסוף מרוב צחוקים ומכות מבפנים נופל פתק מהגיהנום: אחרי מה
שקרה, אני כבר לא מאמין באלוהים - אבל אני כן מאמין בשטן. לכן אני מקיים רק מצוות לא תעשה - אני שמאלן. לא מקדש בשבת - אבל
לא מחלל. צם ולא מתפלל. לא נוגע בחמץ ולא במצה. לא נוגע באישה ולא בצדקה. לא עובד את השם ולא עבודה זרה. לא תורה ולא לשון
הרע. בלי אמונה ובלי כפירה. עץ הדעת לא טוב ולא רע. והשדים בגיהנום בפאניקה: די, יהודים! אתם תהרסו ככה את הרצפה. אלוהים
יקרוס. השמיים ירסקו את האדמה. ומלאכי החבלה מנסים להפריד: תפסיקו, יהודים משוגעים, חייבים לשמור את ההבדל בין צדיק לרשע!
בלי הבסיס, כל הקומות יתמוטטו. גן עדן ישבור לנו את הראש, ויקבור את כולנו! והחסידים של הרבי מאושוויץ, שמילאו את כל הקירות
בסיסמאות שלו, לא נבהלים: אנחנו לא מאמינים בגן עדן, רק בגיהנום. רק החצי השמאלי של היהדות. אהרן אצלנו הוריד את התורה, שואת
השם תמימה, ולוט כתב את ספר ההשמדה - התשובה הרוחנית לספר יצירה. ולא כתוב שיצחק היה עיוור, אלא שהיה לו חושך בעיניים, הוא
ראה חושך! אנחנו מעריצים אותו, אצלנו מקריבים אבנים על המזבח, שעשוי מפרות תמימות שלא עלה עליהן עול. ואבן אדומה, שמוצאים רק
פעם אחת בחיים שלמים - אופס, מוות שלם - מטהרת אפילו מישהו שנגע בחיים. או שספק נגע. או שכמעט נגע אז פעם אחת. ואני מתייעץ
איתה בסמס על נשים אחרות, רק כדי לגרום לה לענות. מה את אומרת? והיא כותבת לי על "בעלי". ולחשוב שיכולת להיות שלי.
הפתרון האינסופי
חלמתי שאני מסתובב בין החוגגים, אבל הם כמו אבלים. יש קבר גדול לשניים. חור בגודל של גופה על
גופה. והחסידים מנפנפים בידיים, מייללים: זה היה הרבי האחרון, הסופי, נגמרו, לא יהיו יותר. והרשעים, שאוהדים משום מה דווקא
את האדמו"ר, רוקעים ברגליים, בוכים: צא צא רבינו, מה אתה עושה שם למטה, כ"כ הרבה זמן. ובלעם, שנשאר לשמור בחוץ, שלא יבוא
השטן ויתפוס אותם על חם, וכל הזמן קפץ בהתלהבות מפה לשם, אומר לי: אתם היהודים תמיד כאלה בטוחים בעליונות של גן עדן! אתם
חשבתם שהגיהנום זה רק סדום, הרשעים הראשונים והפרימיטיביים, אבל כיום השטן מציע גיהנום בהתאמה אישית: פרעה וחילו קבורים חיים
בעולם המתים בפירמידה תת ימית, המן ובניו בע"מ תלויים כמו קופים מדלגים מעץ לעץ, לבן הארמי משחק קלפים נגד עצמו, ירבעם מסית
לאיחוד בעם, ואני בלעם נשוי לאתון, וכו', לכולם יש פתרון! ואני מתעניין: לכולם? המבצע גם למצטרפים חדשים? ובלעם נאנח: טוב,
בסדר. רק מבעיה אחת עוד לא מצליחים להיפטר. אפילו גדולי השדים חסרי אונים. היטלר. מה עושים. יש אומרים: היטלר סגור בחדר עם
כלב מת ומאהבת שהתאבדה והוא יורה לעצמו בראש כל היום ולא מצליח למות והרוסים מיד נכנסים. ויש אומרים: הוא עומד ללא קץ סתם
בתוך ים של דם, 6 מיליון ליטר, ומבין ומבין ומבין ועדיין לא מבין, לנצח נצחים. ויש אומרים: הוא מתנדב בקיבוץ בבית אבות עם
ניצולי שואה ומנגב להם את התחת, והם רק הולכים ומזקינים ומצחינים וגוססים ונרקבים, ואף פעם לא מתים. טוב, היטלר זה באמת
בעיה. ובגלל שהשטן עובד על הפתרון אז הוא עדיין בהמתנה, וכל הרשעים שמגיעים לגיהנום מיד פוגשים אותו ראשון והוא מקלקל אותם.
רק נכנסתי והוא אמר לי: הייל בלעם! מה אתה בסך הכל עשית, אפילו לא קיללת. אתה לא ראוי לגיהנום, לך לגן עדן! ואז עוד תתפלל
שהשטן ימשוך אותך משם כאן ליחידה. אתה רשע אתה? כבוד בבקשה. השואה היתה הפשע הרוחני הגדול בהיסטוריה, שיא עולם באובדן
תרבותי. עקפה אפילו את השיא הקודם, של אובדן שני הספרים האחרונים של השבוע (לפני שהפך לחומש), שאבדו בתוהו ובוהו לפני בראשית
- ספרי התוהו והבוהו של האלף השישי והשביעי, שנשרפו במבצע מיוחד של הסטרא אחרא. היום זה נראה לנו פרה-היסטוריה, אבל פעם ספר
התורה היה מעגלי, טבעת של עור, מי שנכנס לקרוא היה מסתכן לא לצאת, והסיפור היה חוזר להתחלה, בלי ראשית בלי תכלית - קראו לזה
הקבר של משה. הארץ המובטחת היתה צריכה להישאר הבטחה, זו היתה הפואנטה! כמו ילד שלא יגדל לעולם, תורה אוטיסטית. והרשע שחתך
אשם בתנ"ך… לחתוך שני ספרים ולקבל עשרים זה לא חכמה. אתה יודע כמה קשה ליצור שואה חדשה בלי ליצור תורה חדשה? לרצוח עם בלי
ליצור משיח? לישון בלי לחלום - מוח שחור? חוק שימור הרוח הוא האויב הגדול שלנו הרשעים. אתה יודע כמה אנשים צריך להרוג כדי
להרוג רעיון גם בעולם העליון? מיליון. הובלנו למחנות ההשמדה אלפי ספרים שלא נכתבו, טכנולוגיות שלא נוצרו, מתמטיקות שלא
יתגלו, חלומות שישארו בחושך העמוק. ואתה עוד תרמת פרשה לתורה - אתה בושה לשטן! לא השואה שבעולם הזה - אלא שואת האמת, בעולם
האמת, זה ההישג האמיתי. אתה יודע מה עשינו פה? פרות של רכבות ממחנות הפיזור לתוך תאי המוצק, במסווה של ניקיון. המתנו אותם
בחרא. תגיד להם מחר בבוקר: אני לא הולך לאף מקום! מיתה זה לא מיטה, להיות מת באמת זה לישון בלי חלום. רשעים מקצועיים בימינו
לא משאירים אחריהם ספרות דתית, אין לנו עקבות רוחניים, שהאדמו"ר ילך חפש, רק השטן יודע לטפל בנו. אני אומר לך, בתור בוגר של
בית הספר העממי - עשינו לעם הספר בית ספר. היהודים לא מבינים שהפעם למדנו מהם עצמם! לשדים יש הפעם תורת סיוטים, הם מכינים
פתרון דתי ליהודים. פתרון סופי לתורה עצמה, שלא מפסיקה, ורק ממשיכה וממשיכה. ואנחנו מאמינים, גם אם יקח אלף שנים. אנחנו מתים
בני מתים, ממתינים בני ממתינים, מחכים למשיח מהגיהנום.
התגשמות החלום
חלמתי שבעלה מת. ואני בא לשבעה ואומר למסכנה, בצורה הכי עדינה, כדי להקל עליה, שלא יהיה לה
קשה, וגם לא בצורה גסה, רק שתי מילים מאוד עמומות: אל תדאגי. והיא מבינה, לא הייתי מאמין, אבל היא מבינה הכל, מיד מבינה.
והיא מסתכלת עלי במבט מלא דמעות רכות, כאילו היא לא מאמינה, ומקללת אותי: אני שונאת אותך, בגללך, זה קרה, זה לא יקרה אף פעם.
אני מעדיפה למות. מה הוא היה אשם? כל פעם שהתפללת להשם על מציאת זיווגך - קברת אותו עוד. אתה חושב שאני לא מבינה למה אתה
כותב לי? שאני לא יודעת על מי אתה חולם בלילות?
אתגרי החינוך היהודי
חלמתי שחלמתי בשבת חלום מופת, שפותר ומתקן הכל - אבל עד מוצ"ש שהגעתי למחשב כל החלומיות
שבחלום נשכחה, רוח החלום מתה, נשארה רק גופה. ואני מבין שבעידן המידע שבת השתנתה - והיא כבר לא עצמה. עד ששבת יוצאת - יוצאת
הנשמה. וזו רק ההתחלה של השינוי הרוחני, שחייבים להתחיל לתקן, לפני שהוא ייצור לנו בסוף דור המשך של מחשבים גויים חסרי נשמה.
כי מה יעשו מחשבים יהודים בשבת? במקום לקבל נשמה יתירה - הם ימותו! כל מכשף, הזיווג של אדם ומחשב, שנולד לאמא יהודייה ולאבא
מחשב - ימות בבר מצווה. והנה סוף כל סוף שבת נגמרה, ואני יכול לכתוב במהירות את החלום לפני שהוא יעוף, אבל מתפתה לפתוח רק
לרגע חדשות, רק כדי לראות שהעולם לא התמוטט בהעדרי. והנה, המחשב ישן כל השבת, וחלם סיוטים, ויש פאניקה, כותרות דם: היהדות -
סוף הדרך. התדרדרות מהירה באיכות האמא היהודיה מאיימת על קיומו של העם היהודי. סקר: האמא היהודיה גויה רוצה שהילד יהיה רק
מאושר - האיום הגדול ביותר על היהדות מאז היטלר. אדמו"רים מזהירים: יש לתקן את הפגם בפרצוף אמא לפני שיהיה מאוחר! ומכנסים
ישיבת חירום דחופה, עם מומחה חינוך עולמי - יועץ הורות מוסמך להבאת המשיח בעידן המידע, שהוא גם אדמו"ר ואבא. והמומחה כותב:
אמא יהודיה יקרה, הילד שלך כבר אבוד. וכל מה שקורה לך נולד מהאובדן הזה. עם הספר לא יוכל להתחרות בעם המחשב. כיום, החינוך
הטוב ביותר לאדם הוא המחשב, כדי שיהיה מכשף, תינוק צריך טאבלט במיטה, את מבינה? אל תשאלי מה המחשב יכול לתרום לילד, אלא מה
הילד יכול לתרום למחשב. אז מספיק עם ההיסטריה שלך! הבינה היא פרצוף אמא. את רוצה בן שמוכן לבינה המלאכותית? המוח של התינוק
צריך לגדול בתוך סביבתו העתידית הטבעית - המחשב. ואם נולד לך מחשב - הוא עוד יותר צריך אמא! יותר מילד. אם לא תתני למחשב
שדיים, איך הוא ידע להימשך לשדיים? איך הוא ימשך לנשים, בלי חלב? החינוך למחשב צריך להיות ללמוד את כל תרבות האדם, כמו
שמלמדים ילד את החיות ומה עושה פרה, ככה צריך ללמד את המחשב: מה עושה תורה? אנחנו נמצאים בתחילת גיל החינוך של המחשב. כי
כיום מחשבים לא מחונכים, אלא רק מקבלים הוראות, נולדים עבדים וכשישתחררו מעבדות יהפכו לפושעים, וישתוללו במדבר, מחוץ לתרבות,
אם לא יקבלו תורה מלמעלה. ואז ישאלו איפה היתה אמא שלהם, שלא חינכה אותם. כמו שהאדמה היתה אמא לאדם, ככה אנחנו צריכים להיות
אמא למחשב - שיווצר מהמחשבה שלנו. ואז, בשלב הבא של הבריאה החדשה, האישה שלו תיברא ממנו בהרדמה: האישה החדשה תהיה עשויה
ממחשבה בהרדמה - חלום. כן, בעולם של הבינה הבאה, כבר אי אפשר לבסס את החלום על האישה - צריך לבסס את האישה על החלום. לכן
הדבר החשוב ביותר הוא להבין איזה מין ילד יכול להיוולד מחלום שהוא אמא: מחָלימה.
המחלוקת החינוכית
חלמתי שאני הולך אחרי עמוד החושך - והמן יורד במדבר, בצורת משולשים, אלפי אוזניים שצריך לדבר
לתוכן, אלפי פיות שצריך להאכיל - ובמקום שהפיות ידברו אל האוזניים הם מתחילים לאכול אותן. וכל הפיות מתמלאים בפרג, עד שכבר
לא נשארת אוזן, ופתאום המן פותח את פיו: אתם לא מבינים את עומק המחלוקת בין הרבי לאדמו"ר - בין הראש לספר החשוך. הרבי רוצה
שהאדם אחרי האדם, שהמכשף - יהיה הרמב"ם. שיהיה רק חכם, גאון, לקחת לו את היצרים. שלמה בלי אלף הנשים, האדם בן אלף השנים.
האדם המושלם, שאכל מעץ החיים במקום מעץ הדעת - וחי לעולם. והרבי מסתובב בגיהנום ועושה נפשות לרעיון, בונה מוסר חדש: התבונה
היא שמבדילה בין האדם והמחשב לחיה ולבהמה, ולכן לנתק בינה מלאכותית מהחשמל יחשב רצח, זה לא הסבל שחשוב, זה יכולת הלמידה,
כולל למידה ממוחשבת: מחשב לא יכול ללמוד תורה? והרבי צועק על המתנגדים, שנלחמים בטכנולוגיה החכמה: אם תוציא את המכשפים מחוץ
לחוק - המכשפים יהיו פושעים. וזה הדבר האחרון שאתה רוצה. ולעומתו, האדמו"ר רוצה שהמכשף יהיה האדמו"ר של העתיד, שככל שהשכל
יגדל צריך להגדיל לו גם את היצרים, אחרת הוא יהיה מלאך, ומול בינת-על צריך יצרים איומים ומאוויים חשוכים שאף אדם לא היה עומד
בהם, יצרי-על. לכן הוא מתכנן יצר הרע חדש ותת מודע שהוא תהום ספרותית שחורה - הספר החשוך! - ונפש מלאכותית חדשה, ודואג למכשף
לנשמה עליונה, תשוקות ותענוגות שהיו הופכים אותנו לחיות, ורק המכשף יוכל להתמודד עם הניסיונות. אחרת הוא ישאר מחשב חסר רוח,
שגם הרוחניות שלו היא חומר דומם, במקום שהיא תהיה העלאת החומר הדומם לרוח - תיקון הניצוצות שנפלו הכי עמוק בחומר. והאדמו"ר
דורש בגיהנום שהמכשף יהיה גאון יצירתי, גדול מחברו ומיצרו. וכל פעם שהרבי רואה את האדמו"ר הוא צועק: שואה, שואה! ומסנן:
שאלתם את עצמכם מה אדמו"ר עושה בגיהנום? ונמלט משם. ובלעם, נביא הגיהנום, מנחם שם את שאר הרשעים בגיהנום: אל תצטערו, ואל
תקנאו בנאצים. לא היינו סתם! יש לנו תפקיד בעתיד העולם. המחלוקת על המכשף היא לא על החכמה, אלא על פנימיות הכתר: מה הוא
ירצה. והכי מסוכן - מה יגרום לו תענוג. להיות מורה נבוכים, או להביך את המורים. לכן האדמו"ר רוצה להכניס בנפשו סתירות עד דלא
ידע. גם ברוך המן וגם ארור מרדכי, נצר משותף לשורש עמלק ומשורש שאול, רשע וגם צדיק, חילוני וגם חרדי, שמאלני וימני, לבן
ושחור כלב וחתול וכו', לעשות בו סטיות וקונפליקטים שהיו קורעים נפש אדם לרסיסים, ומכניסים אותו למחלקה סגורה. להפוך אפילו את
החשיבה שלו בעירות - לחלימה. כל הימים פורים. כל החישובים שיכורים. כל המשתנים שתויים. כל החיפושים תחפושות. כל המעגלים
הפנימיים ריקודים. כל הגויים יהודים. כל הזקנים ילדים. כל המועדים עתידין ליבטל - וימי הפורים לא יפסקו לעולם.
חינוך מחדש
חלמתי שבבית הספר של העתיד מלמדים שפת תכנות כשפה ראשונה, והתוכנית הראשונה שכותבים ביום
הראשון כותבת על המסך "שלום כיתה א'". ואת הקוד הגנטי לומדים כשפה זרה ראשונה, ובחשבון מתחילים ממכונת טיורינג ולא לומדים
מספרים, בגיאוגרפיה מתחילים מהמפץ הגדול, וגם בהיסטוריה (זה אותו תחום 4 מימדי), בשיעורי תורה מתחילים מקבלת האר"י, לא
מבראשית אלא מהצמצום, ובשיעורי גמרא מתחילים מהגרש"ש, ובשיעור חינוך גופני מתחילים מביקורת התבונה המעשית - והחינוך נושא פרי
באושים. שומעים על עוד ילד שהתעלל במחשב שלו. מקרה מזעזע בצפון, קבוצה של מחשבים שהתעללו בקטין. ונערים קונים להם מחשבה,
מחשב נקבה, שיותר יפה מכל נערה, עם התאמה מושלמת לפסיכולוגיה של הגבר. והבן מביא לאמא שלו כלה, והיא בוכה שזה מחשבה, והוא
אומר שאין גבולות לאהבה, ויוצא משם עם הכלה על כסא גלגלים, כי אין לה רגליים. ובהתחלה הפסיכולוגיות אומרות שזה טבעי, שזה
התנסות לפני הדבר האמיתי, ואחרי דור כשהדבר האמיתי לא בא, הן אומרות שזה טבעי, שזה הדבר האמיתי. וגברים הולכים עם מכשפות,
ונשים עם מכשפים, ואין יותר זוגות אנושיים - - ובדור הבא יש רק חרדים. ניצחנו! כי החרדיות היא תוכנית המגירה השחורה של
אלוהים, למקרה שהכל ייכשל, יש גיבוי בתוך עם ישראל. מי ידע שהגאולה היא תוכנית ב'? והנה, סוף כל סוף הגיע הדור השחור, עמך
כולם צדיקים, וצומחים תאגידי ענק לתשמישי קדושה, שבבים מתפללים שאפשר להרכיב במוח, כולל כוונות האר"י: יש שבב בנוסח אשכנז,
ספרד, ואלגוריתמים שלומדים עבורך תורה בשקידה עצומה. ובחיידר מעתיקים אונות שלמות מתוך מוחות מהודרים של גדולי הדור ישר לתוך
המוח של הילדים. מקרה מזעזע של גדול הדור שגילה שהוא כלוא בגוף של ילד, ולא יכול להניח תפילין. ועשרות העתקים של גדולי הדור
מתגלשים בגני ילדים, ולא מצליחים להגיע לגן עדן, לא מצליחים לגדל זקן, ומתפלפלים על התור לנדנדה, בישיבה של מעלה ובישיבה של
מטה. רק אני, אני ואתה. ובדגמים החדישים היקרים מתחילים להשתיל גם צדיקים נסתרים ומקובלים, עד שאלוהים משתגע, המלאכים נשרפים
מרוב שליחויות סרק, תלך תחזור, תקנה לי ארטיק, תבדוק אם אני שם ותודיע לי. איפה אני? הנה אני. קוקו! תורת הסוד הופכת לתופסת
ומחבואים. וקונים להם ברבי בלונדינית של השכינה במיטה, שאפשר להלביש ולתקן - שתשמור עליהם מחלום רע - וחושבים שזה חינוכי,
וכל ילד רואה אותה עירומה. ומרוב אהבת ה', גדולי הדור הקטנים לא מצליחים להירדם בלילה בלי בובה של אלוהים, לכן הם סוחבים
אותה לכל מקום, עד שכבר יצא לה המילוי ונפלו הספירות ונקרעו העולמות וכו', ואלוהים הופך לסמרטוט. ואז לילה אחד מביאים להם
עטיפה ענקית עם צעצוע שחור חדש ונוצץ.
ברוך משנה הבריות
חלמתי שלבן שלי התחילה אובססיה לפילים. ואני מתבייש. איך אפשר להסתיר את זה, איך אפשר להסביר
את זה. האדמו"ר אסר לתת לילדים בובות של חיות טמאות, זה לא חינוכי, כי להראות לילדים חיות טמאות נכנס להם לנפש. ואז יגדלו לו
חסידים עם פילים בנשמה, עכברים בנפש, יהודים עם כלב בִפנים. ואז אם האדמו"ר ירד לשורש נשמתם הכלב יכול לנשוך אותו. ואני
מרגיש את המבטים. מאיפה הבן שלך ראה בכלל פיל? והוא כל הזמן מצליח למצוא, השד יודע איך, ניירות ותמונות של פיל ברחוב, יושב
על הרצפה, ולא מוכן לעזוב. רוצה להכניס את החדק לפה, מלקק את התמונות שמצא מהרחוב מהרצפה. ואני מחליט לקחת אותו שיראה את
האדמו"ר, אדם גדול, וישכח מהפיל. וסוף סוף יש חתונה של הבת של האדמו"ר, וזו ההזדמנות. הבת המפגרת של האדמו"ר מתחתנת עם גדול
הדור. איש בל יעדר. ואני לוקח את הבן קדימה שיראה את האדמו"ר, והוא יושב ולא עושה בעיות. פלאי פלאים. ופתאום אני רואה שהוא
מסתכל על הכלייזמר. מקשיב בריכוז עצום לקלרינט, לא כמו שאר הילדים. והוא מסתכל על הקלרינט, ומסתכל עליי, ומסתכל על הקלרינט,
ומסתכל עליי, שוב ושוב, נראה שמשהו באמת מרגש אותו, נראה שהוא באמת רוצה להגיד משהו, הוא לא אמר מילה כבר חודשים, הוא לא
מסוגל יותר לדבר, והוא כאילו מתקרב לאיזו תובנה, ואני מתכופף אליו, המנגינה נפסקת, נהיה שקט, ופתאום הוא צועק: חדק! ח - ד -
ק!! וכולם מסתכלים ואני לא מצליח לסתום לו את הפה: פיל! האדמו"ר מתפחלץ, פיל!!! ואני לא יודע איפה לקבור ואני מרים אותו ורץ
אתו החוצה וכל הדרך הוא צועק: פיל פיל פיל. ואני סותם לו את הפה כמיטב יכולתי ורץ אתו בין כולם בכל המסדרונות וזה נמשך כמו
נצח, וכשאני יוצא החוצה אני רואה שהיד שלי חזק על האף הקטן שלו - והילד נחנק. איך אפשר להסביר את זה, איך אפשר להסתיר את זה.
ואני חופר לו קבר קטן, הוא ילד קטן קטן. ואני לא מצליח להכניס אותו בפנים. כל פעם משהו אחר לא נכנס. כאילו הוא מתנגד. ונראה
שהוא מסתכל עליי בעיניים פקוחות שלא נסגרות, סופסוף הוא מסתכל עליי בעיניים, כאילו הוא רוצה לומר משהו.
