אריסטו הטריד אותי מינית

היא צרחה, וזה היה נראה לי קנאה גמורה של הפה בפי הטבעת, וחשבתי על האפלייה הלא הוגנת ביניהם

"התגובה הגברית ל#מיטו - #טו_מאצ_אינפורמיישן"  (מקור)

חלמתי שאני גבר מפורסם ומצליח ונשים מתלוננות עליי שהטרדתי אותן מינית. ואני נכנס לפאניקה שלא משנה מה אומר, או אפילו אחלום, זה סיפור שהסוף שלו נכתב מראש, ואני לא רוצה נרטיבים כאלה, כי מבחינה ספרותית הם פגומים ולא מעניינים. פה זה לא טרגדיה, ולא יתכן שהחיים שלי יהיו סיפור שנכתב על ידי מישהו אחר, ועוד בז'אנר אחר - נחות, ימי ביניימי, של מעשיית מוסר - שפתאום השתלט עליהם, בצורה הכי לא אסתטית, של המתלוננת מתוך המכונה. ומה יגיד אריסטו, שלא לדבר על האפיגון שלו - הרמב"ם - שפסק שהלכה כאריסטו בכל מה שמתחת לגלגל הירח ועד מרכז כדור הארץ, כלומר כולל פואטיקה, ולכן סוף כזה הוא בניגוד להלכה.

האם יש משהו שאני יכול לעשות שיוביל לסוף אחר? משהו שכל הגברים הגאונים, כולל ג'ון סרל, ממציא "החדר הסיני", לא חשבו עליו? המוח שלי מתרוצץ בין אפשרויות כמו עכבר אפור שנלכד במלכודת ללא מוצא, וכל תסריט, כל תגובה של העכבר המכוער, הכל נגמר אותו דבר. הסיטואציה הקפקאית מזכירה לי את קפקא. הוא הרי פתר את הבעיה הספרותית הזאת... צריך לרוץ לעבר החתול. לא נשאר מה להפסיד מלבד להפסיד בדרך מקורית. כי הנה למשל סרל, גדול הפילוסופים האנליטיים החיים, מואשם שהוא תקף מינית בגיל 84 סטודנטית בת 24, וזה הולך להיות סיום הערך שלו בויקיפדיה. אז הערך שלי יסתיים אחרת.

ואני מוציא תגובה לתקשורת: "נכון, הטרדתי אותן מינית, ואני כותב את זה בניגוד לעצת עורכי הדין שלי, וכי לא מתאים לי להסתתר כמו פחדן מאחורי המערכת המשפטית, ובכלל, כלא נראה לי הרפתקה". ולמחרת התגובות במאמרי הדעות מעודדות: סופסוף גבר שמודה, שלא מורח, שעושה מה שפמיניסטיות חושבות, ומוכן בשמחה לשלם את חובו לתנועה. ולמחרת, מעודד מהצלחתי, אני מפרסם בפייסבוק:

"#לא_התנצלתי אני מודה בהכל, ומוכן לפרט את כל פשעיי לטובת האומה, גם כאלה שעוד לא התלוננו עליהם, כעידוד ל#לא_התלוננתי, בלי לחשוך אף פרט מביש מתוך נפשי המשוקצת. עשיתי חשבון אתמול בלילה וסה"כ הטרדתי מינית מאתיים נשים ותקפתי מינית חמישים, וכל יום אחשוף פה סיפור הטרדה אחר ושם חדש של מישהי שהטרדתי ועוד לא אזרה אומץ להתלונן. אשפוך בפניכן, שופטותיי, את כל האמת, בניגוד לגברים אחרים. ואתחיל במתלוננות.

האמת, שהטרדתי את א' בגלל השדיים השמנים שלה, שהציצו מבעד לחולצה קטנה מדי, לחוצים, אומללים, היה נראה לי מאוד מצחיק לשחרר אותם, אז הכנסתי את היד ובמיומנות שלפתי אחד מהם החוצה, הייתם צריכים לראות את הפרצוף שלה. המתלוננת ב' היתה שטוחה ומכוערת, אבל הטרדתי אותה כדי לא להפלות, כי היא נראתה כמו עכבר שזקוק לתשומת לב, ופשוט חשבתי שאני בטח הראשון שהתייחס אליה אי פעם, ותמיד היתה לי סימפטיה לעכברים (אתן הרי יודעות שיש לי גוף ופרצוף עכברי, ולכן אף אחת לא רצתה לצאת אתי, ודווקא בגלל זה אהבתי להטריד פילות).

את המתלוננת ג' הטרדתי בגלל העכוז שלה, בהשראת חנוך לוין שקראתי בלילה לפני, לא התאפקתי מלתלות עליו לוחית רישוי. בגלל שיש לה פרצוף תחת, היא נראתה לי בעלת סימטריה טופולוגית יחודית: גתגתג (גפיים-תחת-גוף-תחת-גפיים). וכשהקימורים בין הישבנים הרבה יותר יפים מהפנים, העדפתי לנשק שם מאשר את פיה. היא צרחה, וזה היה נראה לי קנאה גמורה של הפה בפי הטבעת, וחשבתי על האפלייה הלא הוגנת ביניהם, והאביר שבי התקומם על היותו של פי הטבעת קורבן של הפה, שכל מה שנכנס באחד יוצא מהשני, רק שאחד הוא מושא תשוקה והשני זוכה לשיימינג תרבותי. ואז ליקקתי אותה שם בקטע בודלרי-גבולי, ומול מבטה המופתע הפטרתי: לשון הרע - עוון נורא". ובתגובות כותבים לי: התגובה הגברית ל#מיטו - #טו_מאצ_אינפורמיישן. #ההתנצלות_גרועה_מהפשע.

ואני ממשיך למחרת בפייסבוק: "הבוקר הלכתי לתחנת המשטרה והודיתי באונס! אנסתי את המגישה המפורסמת, אשת הפוליטיקאי המפורסם (שלמרות כל הפרטים הבלתי מזהים לא אחשוף כאן את שמה, כדי שתנסו לנחש, למרות שזה לא יפה, ובכך תחוו שמץ מן ההנאה שחוויתי). כשהגעתי לסיפוקי היא צעקה: לא, לא! בעלי יהרוג אותך. אבל בעלה לא עשה לי כלום. ואפילו לא פנו למשטרה. אני חייב לציין שיש ברשותי קלטות של קריינותה במקרי אונס, עליהן נהגתי להתענג, איך פיה הוגה את המילה "אונס" בעווית. מי שמעוניין בצבע וצורת הפטמות שלה: לינק בתגובה הראשונה". והתקשורת משתוללת: אונס בחדר החדשות. אין תגובה מהמגישה. אבל המגישה מגיבה בסוף: "לא נאנסתי. לא זוכרת שהוא נגע בי בכלל. לא יודעת על מה הוא מדבר".

ואני כותב: "אין לי מושג למה היא בוחרת להכחיש את מה שקרה. זה כנראה רק בגלל שלא נעים לה מבעלה. אולי היא לא סיפרה לו. ואולי יש הסבר יותר אפל לחור השחור בזיכרון שלך: את פשוט הדחקת את זה בגלל הטראומה! לפעמים עוברות 20 שנה עד שנזכרות באונס, מחקרים מוכיחים שלפעמים עוברות אפילו 60 שנה עד שמתלוננות על אונס. טענתי אתמול בחקירתי החוזרת במשטרה שיש צורך לשלוח אותה לטיפול פסיכואנליטי במימון המדינה שם היא תיזכר בזה כמו שאני זוכר את זה - כאילו זה היה אתמול בלילה, כאשר שוב פינטזתי עליה".

ולמחרת אני ממשיך בבליץ התקשורתי. בחדשות מודיעים שהערב ראיון בלעדי עם המטריד הסדרתי (לכאורה), התוקף מינית (לכאורה), האנס השנוי במחלוקת (לכאורה), שמבטיח לספר הפעם בשידור חי את האמת וכל האמת על הפרשה שמסעירה את המדינה ומצהיר: "הלילה אחשוף את הסוד האפל של חיי". והמראיין שואל: נקטת בגישה לא שגרתית כנגד החשדות נגדך, וטוענים שקברת את עצמך. למה? ואני אומר: וואו, הרעיון של קבורה עצמית דווקא מאוד מושך אותי! אבל האמת היא שבחרתי לנקוט בגישת הגילוי המלא, והווידוי בתא הפייסבוק האינטימי לפני העולם כולו, כי גם אני עברתי מה שעברו המתלוננות. והציבור זכאי לשפוט אותי, זאת זכות דמוקרטית של כל אחד ואחד מכם לשפוט אותי.

- אבל נראה שאתה כמעט נהנה מזה!

- נו, זאת חדוות ההתפלשות בבזוי שהביאה אותי לזה מלכתחילה, לא? אבל כמו בכל מניע פסיכולוגי שחודר עמוק (חה!), זה לא צמח סתם, אתה יודע. אם לא הייתי עובר מה שעברתי, בכלל לא הייתי מגיע לזה, הרי אם יש מה שלמדנו מהפמיניזם זה שזה מעגל התעללויות, וכל העולם סובב סביב מציאת הסיבה הראשונה, ממש כמו בימי הביניים (הרמב"ם זיהה אותה עם אלוהים).

והמראיין שואל באמפתיה מזוייפת: ספר לנו מה עברת. ואני פורץ בבכי: ישעיהו ליבוביץ' הטריד אותי מינית! הייתי ילד חרדי שבא לקבל תשובות, ויצאתי עם שאלות, קשות, נוקבות, חודרות, לגוף ולנפש! באתי לשאול אותו על הבעיה הפסיכופיזית, והוא אנס אותי - זו היתה היתה התשובה שלו. למי יכולתי לפנות? מי היה מאמין לי. זקן כזה, פשוט הייתי משותק לגמרי, לא הבנתי מה הוא עושה, כשהוא ביקש ממני להוריד את המכנסיים חשבתי שהוא יראה לי את החיבור בין הגוף לנפש. ובמובן מסויים הוא הראה! אפילו היום לא יאמינו לי, וגם אני כמו כל מתלונן רק רוצה שיאמינו לו, זו הזכות היחידה שלנו, שיגידו לנו: אנחנו מאמינים לך. אז אני מבין אותן. גם גברים מוטרדים מינית.

- וואו, בכל שנותיי כמראיין, אני לא יודע מה לומר. אבל למה לא חשפת את זה עד היום? הרי היית גבר מצליח וידוע.

ואני מתייפח: אתה רואה, גם אתה כמוהם! (השתנקות). הרי כולם ידעו שכל הגברים הזקנים מטרידים, היה קשר שתיקה, כן, אני אספר הכול! (השתנקות, השתנקות) בכל מערכות העיתונים ידעו ששמעון פרס לא חי עם אשתו כי הוא פדופיל, ושיצחק רבין אנס את לאה כשהיא היתה בת 15 והוא בן 22, ושמאז הוא אנס שוב ושוב את כל הפקידות שלו בשכרותו. שעגנון היה תופס סדרתי בטוכעס של מעריצות צעירות, בעוד אשתו בדיכאון, ושגרשם שלום היה כל כך עמוק בקטע של בדס"ם, שהיה מעורב בפרשיית רצח והתעללות באחד העבדים של גרטרוד, אשתו השלישית, השבתאית (השתנקות השתנקות השתנקות), ככה זה כשמתעמקים יותר מדי בסודותיה העמוקים של תורת הסוד היהודית - הכול הופך לפורנוגרפיה.