ספר העלטה - טרילוגיה
המגנום אופוס של עיגול שחור - טרגדיה עכשווית בשלוש מערכות. יצירתו הגדולה של עיגול שחור עוסקת בחלום - ובשברו, בעתידנות פראית - ובאובדן העתיד, בתעוזה אישיותית וספרותית - ובמחירה. זוהי יצירה שאפתנית להדהים, חדשנית להפליא, מקורית במופגן ופרועה במפגיע, שאין לה אח ורע בספרות העברית. היא מספרת את סיפור חייו של העיגול בסדר כרונולוגי חמור ומדוד, בריאליזם נוקב של התפתחות חיי אדם ועולמותיו הנפשיים, הנובע דווקא מסוריאליזם פנטסטי חסר גבולות. מתוך מרחבים עצומים של חירות רוחנית, ביכולת אמצאה ומניפולציה רעיונית אינסופית, עושרה של היצירה עומד כמעט מעבר ליכולת המוח האנושי, עד לקריסתו בפני עולם חדש ומופלא - ואל-אנושי
עץ חיפוש
ספרו האחרון של עיגול שחור, שחותם את מפעלו החלומי, הוא רומן אינטראקטיבי בסגנון "אתה החולם", שבו הקורא בוחר את המשך החלום. שבילי החלימה מתפצלים בצורת עץ בינארי, כשהם פורשים מרחב חלומי מקבילי, במקום זמן חלומי נרטיבי-קווי. התוצאה היא בעת ובעונה אחת רומן רחב יריעה וסיפור קצר, שמאפשר לקורא לחפש את סופו - בעץ החלום
חלום הבריחה מהנאצים
חלום חוזר לאורך החיים הוא לבסוף חלום מתפצל, בו כל פעם אתה חוזר מהסיום אחורה, ומנסה דרך אחרת להימלט מהסיום. חלומו האחרון של עיגול שחור, בו הוא נפרד מעולם הכתיבה, אך גם מסמן אפשרות ספרותית חדשה. וכמו בספרו האחרון, גם כאן כנראה אלגוריתם החיפוש לעומק הוא הדרך המעמיקה ביותר לנבירה בעץ האפשרויות - בפרידה לאין קץ
אין חולם בעירו
לא תגררו אותי לחשיבה פוליטית פלקטית, אלא אמשוך אתכם לחשיבה אירוטית. אחדור לתוך המחשבה שמאחוריכם, כלומר
שאתם סתם סימנים
שלה, שמגלמים אותה, ולכן מביישים אותי, וטוענים שאני עלה תאנה - שאין מאחוריו ערווה. כי אתם שקוראים לי
(בפניי!) פחדן מסתתר, גם אתם בכלל
לא אתם, אלא ציפור ששרה שיר של אחר, ומה יותר חשוב לציפור ממקוריות?
שמע ישראל השם אלוהינו השם אדום
שני המינים קיבלו את פצעי הבגרות כיתרון אבולוציוני שנועד לשמור עליהם עד להתבגרות שכלית, אחרת חיסרון
אבולוציוני זה היה
נכחד מזמן, וזה גם היתרון האבולוציוני של מכוערות. והנערה מזיזה את הידיים בפאניקה במין נפנוף של יונה הומה
שנלכדו לה
הכנפיים, כאילו תפסתי אותה על משהו שאף אחד לא ראה ולא היה אמור לראות. ואני אומר: הכיעור הוא שריון הגנה
מהעולם, את מבינה?
זה מאוד מנחם, נכון? אני צריך להודות לאלוהים על הפרצוף שלי. לכן היהודי הגלותי גידל אף, וזקן מדובלל,
ופרווה בגב, וזנב
שמוט, והתעכבר
היהדות החדשה
ואני מחכה שהיא תלך, ואת כל בובות החיות הטמאות אני הופך לחיות טהורות, מצייר להן פרסה ושסע, ומדביר מהבית
שרצים
כמו מיקי
מאוס. וגם את הספרים אני מתקן: את פו הדוב אני הופך לפו העוף, את קופיקו לצדיקו, את מיץ פטל למיץ ענבים
לקידוש
ולהבדלה,
שלגייה ושבעת הגמדים הופכת לשכינה ושבעת החרדים, ואת הקוסם מארץ עוץ אני הופך פשוט לאיוב
ישן כמו תינוק
מה המחמאה הכי גדולה למאהב? אני מרגישה שהוא קורא אותי מבפנים. וזו, בפשטות, הסיבה שיש יותר ויותר הומואים -
כולם רוצים
להיות פסיביים במין, גם גברים. כולם רוצים להיות עצלנים ונחשקים ומחוזרים ושמישהו אחר מתאמץ להצחיק אותם,
ולא הם אותו, והם
רק שוכבים אחורה על הגב או על הבטן ונהנים. וזה גם הסוד למה בכלל אנשים מעדיפים סרט לעומת ספר
הג'נוסייד-קורקט
זה כל כך מרגש אותי להיות מָחוץ מתחת לאשתי, שאני מתחיל לטעון כדי לחמם אותה שהיא תמחץ אותי שוב, יותר,
כבד, חזק, שהיא תחנוק
אותי עם שני השדיים הענקיים שלה, שהיא תסתום לי את הפה בכך שפשוט תסתום לי את הפנים, כדי להרגיש את נחיתות
הגבר מתחת לאישה
בימינו, ואת עליונותה הרוחנית והגופנית והמינית של האישה, שמעוררת אותי נורא, ובמיוחד המימוש המלא של זכות
האישה על גופה
ערב כניסת החג
היא כועסת עלי שלא עניתי לה לסמסים, וכל השיחה כעוסה למרות שאני לא רוצה שיצא לא נחמד, אבל האמת שגם אני
מאוד כועס, וכל הכעס
כבוש כזה, אצל שנינו. ואני אומר שביקשתי שלא תכתוב ושאני לא רוצה לשמוע ממנה אף פעם בחיים אי פעם לא משנה מה
יקרה, לא משנה
אפילו אם היא באמת תצטרך אותי גם, הכוונה. ובסוף אני לא מצליח להתגבר על זה ושואל, כי אם אנחנו כבר מדברים -
ואני בכלל לא
רציתי לדבר - אבל את יודעת
הפעם האחרונה
ואני מתפלא שיש לה יכולת בכלל לשמוע אותי למרות שגם הוא מדבר תוך כדי, כי אני בעצמי בקושי יכול, כי הוא
מזכיר לי איך הייתי
טיפש ושאנן. ולא הבנתי שאני מאבד אותה הפעם לתמיד. וכל פעם במיטה אני מופתע ממנה מחדש, שיש לה רצון להמשיך
לשמוע, עם אישונים
גדולים גדולים, דווקא עכשיו אחרי האירוסים. ושוב ושוב יוצאים לי בטעות דברים לא מתאימים שלא הייתי צריך
להגיד
קדיש חתול
אני תמיד מפספס את העסיסיות שלה, ואת כל הפראות שאהבתי פעם, כשחשבתי גם דוסית וגם חתולה, וגם היא אהבה אותי
(מי עוד זוכר).
ומי יודע איזה יללות היא עושה לי מאחורי הגב, שכולם שומעים בלילה - וכולם מדברים. ומלבינים פניי ברבים.
ועיגול שחור הוא מטבע
עובר לסוחר, בין כל הלשונות הרכות, וכל אחד רוצה לנשוך אותו כדי לבדוק שזה אמיתי
פסיכו-אל
התודעה הציבורית הפכה לחלום! אוסף בלתי נגמר ואינסופי ממש של פרשיות דרמטיות, שמתחלפות ללא קשר, אחת אחרי
השנייה, מלבד היותן
ואריאנטים אסוציטיביים של מה שמטריד באמת את התת מודע הקולקטיבי. וככה מתחלפת התודעה בתדירות גבוהה, לאורך
שנים, ולא מצטברת
לכלום, חוץ מתחושה עמומה של מצוקה, חרדה, חוסר אונים. וזה התפקיד שלי כפסיכולוג של האנושות לטפל בה. להחזיר
אותה למציאות.
וזה דווקא על ידי חשיפת תכני החלום כחלום, הוא אומר בגאווה מקצועית
סיפורה של מלכה
היא תהיה הפנים שלי החוצה כלפי העולם, השריון שלי, הפרונט - ואני אבלע בתוכה, ורק מדי פעם אציץ החוצה דרך
הקסדה ואחזור מייד
להתחבא פנימה. בדיוק כמו חתול שמפחד לצאת מהבית, או חרדי שמפחד לצאת בשאלה, או חלמן שמפחד לצאת מהמיטה, או
כותב שמפחד לצאת
מהמחשב, או עיגול שמפחד לצאת מהקווים השחורים - או גבר עם פנטזיה להיות בתוך אישה. ואני יוצא למסע אמיץ,
נועז ואקספרימנטלי
לחיפוש מלכת החלומות שלי, לפי קוד האבירות היהודי
נאום כבוד ראש הממשלה חתול-מייאו
פייסבוק היא האויב הקיומי של עמינו, ועוד הוסיפה לאלגוריתם שלה שיקוי רעל סודי ונבזי, בתוך הפרוטוקולים של
צעירי ציון (שהיום הם
זקנות מרכלות), כחלק מהקנונייה הרשתית העולמית: פייסבוק בודקת מה המילים שיש בפוסט, ומקדמת חזק פוסטים בנושא
החם שאותו היא
מזהה, שהוא השערוריה האחרונה של ה-5% נגד ה-95% פרופילים דוממים, כדי להגביר אנגייג'מנט - ובכך מגבירה כל
שערוריה כמו תיבת
תהודה עד לרעש מחריש אוזניים ומחשבה. ואם אתה כותב פוסט בנושא מקורי משלך, אבל לא בפרשייה האחרונה, אף אחד
כמעט לא יראה אותו
אתר היכרויות שאת לא רוצה להכיר
למה לנשים יש שדיים ולגברים אין? זה ממש לא פייר. אני לא יכולתי להניק? לא היה יכול להיות לי מחשוף, שהייתי
מסתירה,
ואז גובה
טובות הנאה בשביל ההנאה אפילו מטובה קטנה? למה בי אף אחד לא חושק ברחוב, למה אף אחד לא מטריד אותי? הרי אם
העולם היה
הפוך,
גברים היו שמחים להטרדות, ונשים היו פטורות מהן - אז למה העוול? ואני חושב איפה כגבר יתייחסו אליי כאישה.
איפה
יטרידו אותי?
כי אנשים לא מאמינים שגבר שחור יכול להחביא בתוכו בסוד חור עיגולי קטן, ושלאישה יכולות להיות פאות וזקן
איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את טיפולי ההמרה
מה אמא שלך הייתה אומרת, אם הייתה חיה, שהפכת לחיה? ואם זה יתחיל ככה כל הגברים יתחזו לחתולים, כולם הרי
יעדיפו חיי חתול,
ומה יעשו הנשים? כבר קשה אפילו לדמיין, כי יש תחושה שאם נעז לדמיין יעלה במוחנו משהו מזעזע. משהו שעדיף שלא
לדמיין אפילו.
שלא לתת רעיונות. לא לא, זה לא אישי, אם נוותר לך - זה תמיד מתחיל בחתול ראשון - ונגמר בכדור שלג של פרווה
ויללות, והחתול
יתחיל לצבור תאוצה, וזה יגמר במהפכה. בסוף האנושות
עתיד היהדות השחורה
באותה תקופה כל כדור הארץ מתייבש, ואין מקווה, כי מפסיק לרדת גשם, והיהודים נכחדים. ואפילו כשמביאים להם
צינור דק, שיזרים
מים מהחלל לשמים, הם אומרים שזה כלים, מים שאובים. ונשים נוסעות לכוכבים רחוקים כדי לטבול, אבל לא מספיקות
לחזור. כי המרחקים
אסטרונומיים בין נשים וגברים. וכל החיים אטיים ומוגבלים למהירות האור, כי החלל הוא כבר גלות מסוג אחר, הרבה
יותר אפלה ועמוקה
אלוהים תומך ביבי
פולחן מגעיל של סבל - כל הישו המיוסר הזה, הו רחמנות עליך, יא בן של זונה, שחושב שהוא בן אלוהים. ועכשיו
אני כבר לא יודע מה
קורה לי, כי אני מוצא את עצמי מסנגר על ישו: אבל הוא היה יהודי טוב, לא? קראת את פלוסר? ואלוהים נוחר משהו
בין בוז לעשן: אני
תיעבתי את ישו, הנודניק המוסרני הזה, מההתחלה
ביבי הביתה
אבל אני כבר רואה את עצמי חלוץ בקשר שבין השחור לעולם. העלייה הראשונה של החתולים מרצפת העולם אל המיטה
המובטחת, להקים לנו
בתוכה בית לעם החתולי הנרדף. והעיקר: לחדש את התרבות השחורה ולמסד את היחס החדש בין החתול החרדי - לאישה.
היא יוצאת מהבית,
מביאה פרנסה, היא ראש הממשלה, והוא זנב הממשלה, החתול שלה. אלוהים דוגל בשליטה נשית - וביחסים טבעיים בין
אדונית לחתולהּ.
האומץ להיות נורמלי
ברירת שמשון
זה רציני? מה, שוב שואה? מי לעזאזל כותב את זה? איזו היסטוריה לא הגיונית, חלום בלהות. ומפקד חיל האוויר
אומר: אנחנו ניירט
חלק. חלק יעברו. צר לי. מערכת חץ שלוש מוגבלת. נתפלל לקדוש ברוך הוא. ומוזרה לי האמירה הדתית הזאת ממפקד חיל
האוויר. אבל לפי
הנוהל, כבר אין זמן אפילו לעכל, בטח שלא להתפלל, אלא צריך להחליט מייד, ועולות על המסכים שתי מילים
איך הפכתי למעריץ של ביבי
אנא ה', אלוהי ואלוהי אבותי, פתח לנו פייסבוק בעת נעילת פייסבוק, כי איך אדע עכשיו מה אנשים חושבים על
ביבי? הושע נא, איך
יוכלו עכשיו לקרוא את החלומות, שנעלמו כולם בקרבי הפייסבוק? אל נא תעלם אזנך, למה לסגור דווקא לי את ערוץ
התקשורת היחיד עם
העולם?
סיפור האהבה הגדול של חיי
מילים יכולות לנגוע יותר מכל המגע שבעולם, ומסך זה כל מה שיש אפילו בין בני אדם בשר ודם. אז קורה שהמסך הזה
הוא עור, וקורה
שהוא אור, שבתוכו סימנים שחורים ואפילו חור שחור ועגול, כלומר אני. אבל הפעם בסוף האהבה, כשהמסך נכבה, ואין
לי תירוץ ולא
סיבה כי גרמתי רק כאב ואכזבה, אני מביט במי שהיה שקוף עבורי עד עכשיו, שלא ראיתי אותו, ומבין שטעיתי כל
השנים. היה פה עוד
מישהו
מדוע נמחקתי מפייסבוק?
אני רוצה להתריע כאן בפניכם על תופעה חמורה של הדרה שנתקלתי בה, נגדנו הקולות הלא אמיתיים בתרבות. לצעוק פה
לכל החברים נגד
מגפה הרסנית של חזרה לריאליזם, לאותנטיות, אתם רואים את זה אפילו עם טרומפ והגל הפוליטי של האמיתיות בפנים.
מגמה של
לגיטימציה רק לסיפור האמיתי, במקום לסיפור היצירתי, כל הזמן חזרה לסיפור האישי שמאחורי היוצר
כיצד פיתחתי תודעה חתוליסטית
כל דקה אני רואה את הפח ממול, ומבין מה צפוי לי ביום שיגמר השקט האיום, הלכאורה שליו ונינוח, אבל בפועל
רוחש מזימות נשיות.
כי אצלנו אין צעקות ויללות בבית, כלפי חוץ אנחנו הזוג המושלם, חיים בשגרה נורמלית של חתול ובעליו, אבל אף
אחד לא יאמין מה
באמת קורה אצלנו מאחורי הדלת - ומתחת לפרוות הקטיפה
עלייתו ונפילתו של העיגול השחור
כולם רוצים רק דברים שיש עליהם עיגול שחור, כי מה יותר אלגנטי ומתקדם מעיגול, ועוד סתם שחור, ועוד על רקע
של שלג לבן. הפשטות
היא הגאונות. איך לא חשבו על זה קודם? והאינטלקטואלים של תקופת האבן אומרים: מהפכת השטריימל תשנה את כל מה
שחשבנו על הראש,
וכל מי שלא ישקיע בשטריימל ישאר מאחור, בשלג, לבד, עם האינטלקטואלים מתקופת האבן הקודמת
היללה שבתוך כל מילה
העולם שואף אל מצב של אנרגיה נמוכה, שהוא מצב חתולי גבוה יותר, זה החוק השני של החתולודינמיקה, והעצלות
הרוחנית היא כבר
ברמות כאלה גבוהות שקשה להתעלות עליהן. ובאמת החילוניות הולכת ומאבדת מכוח משיכתה, כי אם פעם היא היתה יותר
עצלנית מהדת -
היום הדת יותר קלה ממנה, והכי גרוע - יותר טבעית. למי יש כוח לאבולוציה, כשהמדע עצמו תומך בתורת החתולוציה
הכחשת אקלים והכחשת שואה
ואני שואל: אתם בכלל מקשיבים לי שם למעלה? עומד לפניכם גו'ק אמיתי, מקורי, ומספר לכם היסטוריה של הרעיונות
מגוף ראשון. מי
שנולד, כמוכם, אחרי 2080 לא יודע בכלל איזה שטויות היו בימיי, ויודע רק איזה שטויות יש בימיכם. החילוניות
המירה את הפחד
מהגיהנום בפחד מהתחממות כדור הארץ, ואת הרצון להגיע לגן עדן בשאיפה הירוקה לשמור על איכות הסביבה
שיחה של חתול עם עיגול
כסף מוגדר כמה שכולם רוצים. כלומר כמתווך של הרצון, הרצון שהופך לאובייקט. מיניות מוגדרת כמי שכולם רוצים.
כלומר רצון שלא
כאמצעי אלא כתכלית, הרצון שהופך לסובייקט. ולכן הערבוב ביניהם כל כך מעורר התנגדות, ונעשה בסוד (דרך מוסד
הנישואין). בקיצור,
נאלץ ליצור מטבע של למידה, תמריץ ללמידה. להגביר במוח את ההנאה האינטלקטואלית עד שהידע יהיה הכסף החדש
והיצירתיות תהיה
המיניות החדשה
שטריימל אדום שכתוב עליו: "לעשות את יהודה גדולה שוב"
הליצן היה אינסטיטוציה חשובה מאוד לשלטון בימי הביניים, כמו הנביא בעת העתיקה, או התפקיד המקורי של השטן
בפמליה של מעלה -
להפריע, עד לעת החדשה שבה החליפו אותו בסופר. רק שהסופרים הם אנשים יותר נפוחים מנביאים ויכולת הליצנות שלהם
מוגבלת, וכשראש
הממשלה מחפש לו ליצן ספרותי קשה לו למצוא. שלטון רציני עד אימה הוא הזוועה של המאה העשרים
מקום שלישי בתחרות הסיפור הקצר של התדרדרות הארץ: "הנשיקה עם החילונית"
נימוקי השופטים: "הנשיקה עם החילונית" הוא סיפור שמשלב את האקספרימנטלי עם המרגש לכדי עיסוק עקרוני בקשר
בין השניים - ובמחיר
של האקספרימנטליות, בכוחה ובחולשותיה. הסיפור מתחפש למניפסט ארספואטי, שמגיע עד לכדי המשגה תיאורטית, אך
מתברר בסופו כסיפור
אישי במפגיע, של מי שחייו הם יצירתו, ואין לו קיום מחוץ לה, ולכן חשבון הנפש שלו - כולל חשבון חייו
הרומנטיים - הוא חשבון
יצירתי. יותר מכל, זהו סיפור של קשר בין תרבויות - התרבות החילונית והתרבות הדתית - כשנפתולי הקשר הזה
וכישלונותיו מייצגים
את המצב היהודי. וגם את המצב העיגולי.
חתול אחד גדול - מול כל השמאל
ברגע שהחילונים יבינו שהם מיעוט ואינם בשלטון, הם ימקדו את כוחותיהם ביצירה תרבותית, כמו היהודים. עכשיו זה
הזמן לעשות את
תור הזהב של התרבות החילונית. תלמדו מאתנו. אתם צריכים להבין שמבחינתכם הדתיים הם הגויים, ואתם היהודים
שנמצאים במצור -
ולהסתגר בבית המדרש. זו תהיה הגאולה שלכם, בדיוק כמו שזו ההתאבדות הרוחנית של התרבות הדתית